מכבי תל אביב תעלה מחר (חמישי, 21:00, שידור חי בוואלה ספורט) לפרקט בברלין בידיעה שהפסד לאלבה עלול לגמור את העונה האירופית שלה, וניצחון ישלח אותה להצלבה. שנים רבות עברו מאז הצהובים הגיעו למחזור הסיום במשחק על כל הקופה מול יריבה שנמצאת בסיטואציה דומה, ומעניין יהיה לראות כיצד יעמדו בלחץ. לרגל המאורע, החלטנו לחזור לסיטואציות קודמות בהן אלופת אירופה עמדה על סף הדחה או העפלה, ולבדוק כיצד התמודדה עם הלחץ במקרים ההם. מתחילים.
עונת 2001/2 - חגיגה בוויטוריה
בעונה שלאחר הזכייה בסופרוליג הצטרפה מכבי תל אביב אל היורוליג בעונתה הראשונה כליגה המאוחדת, והייתה בין הפייבוריטיות להתמודד על הפיינל פור. סגל מוכשר עם אנתוני פארקר, אריאל מקדונלד, נייט האפמן וחוסיין בשוק כזרים מובילים, טל בורשטיין, דרק שארפ, מארק בריסקר, גור שלף ויואב ספר כישראלים ודיוויד בלאט בעונה ראשונה על הקווים בצהוב הצליח לצלוח את השלב הראשון בהצלחה רבה עם מאזן 4:10 וכרטיס לטופ 16.
אלא שבשלב השני החלו הבעיות, כשממול שתי יריבות איכותיות - צסק"א מוסקבה וטאו ויטוריה, ואולקר כסוס השחור של הבית. מכבי עשתה את שלה מול צסק"א - ניצחה בבית והפסידה בחוץ, והוסיפה ניצחון בטורקיה על אולקר, אך מעדה במחזור השני מול ויטוריה עם סקולה, נוצ'יוני וטומשביץ', שנעזרו בשלשת ניצחון של אלמר בנט. במחזור האחד לפני אחרון הבאסקים ניצחו בבית את צסק"א, אולקר סירבה להופיע למשחק ביד אליהו בשל מבצע חומת מגן ושלוש הקבוצות הגיעו למחזור האחרון עם סיכויים שווים להעפלה, כשצסק"א התארחה בטורקיה, ומכבי תל אביב התארחה בספרד.
התרחישים היו ברורים - מכבי תעלה אם תנצח וצסק"א תפסיד, או אם תנצח ביותר מ-5 נקודות בלי כל קשר לתוצאת המשחק השני. הספרדים ידעו שניצחון ביתי על הצהובים יעשה את העבודה. האווירה בוויטוריה הייתה לוהטת, אך בניגוד לציפיות, מכבי פתחה מבערים בפתיחה ולא הביטה לאחור. אריאל מקדונלנד, דרק שארפ ואנתוני פארקר היו המוציאים העיקריים לפועל, וסל גדול של יואב ספר נתן לצהובים יתרון 13 לקראת המחצית. הבאסקים קיוו לחזור לעצמם במחצית השנייה, אבל פארקר להט בדרך ל-21 נקודות וסל בלתי אפשרי שלו קבע 45:67 בסוף הרבע השלישי. משם הצהובים לא הביטו לאחור בדרך לניצחון בלתי נתפס 65:94.
"שיחקנו את המשחק הכי טוב שלנו של העונה תחת תנאים מאוד קשים", סיכם אז דיוויד בלאט את ההעפלה של מכבי לפיינל פור. "ניצחנו את הקבוצה הטובה ביותר במשחק קשר מאוד". בחצי הגמר, נעצרה מכבי על ידי פנאתינייקוס.
עונת 2002/3 טיוס אדני בסל בלתי נשכח
שנה אחרי הפיינל פור עם דיוויד בלאט, במכבי ערכו טלטלה גדולה בסגל. פארקר, האפמן ומקדונלד עזבו, וויצ'יץ', קווינסי לואיס, מרקוס גורי ובנו אודריך צורפו. ליאור ליובין הגיע על תקן כוכב ישראלי מבטיח, ויחד איתו מתאזרח צעיר ומבטיח בשם דיוויד בלות'נטל. בלאט כבר היה יותר בטוח במעמדו, אך השלב הראשון היה מאכזב מאוד עם מאזן של שבעה ניצחונות ושבעה הפסדים, כולל שתי מפלות בלתי צפויות למלאגה. למרות זאת, מכבי מצאה את מקומה לטופ 16.
הגרלת הסיבוב השני זימנה לצהובים בית קשה מאוד, שוב עם טאו ויטוריה, ולצידה שתי הענקיות מאיטליה - בנטון טרוויזו ו-וירטוס בולוניה. אחרי היכולת הלא משכנעת מתחילת העונה, הצהובים נראו אחרת לגמרי בסיבוב השני עם שני ניצחונות משכנעים על בולוניה בחוץ ו-ויטוריה בבית בשני המחזורים הראשונים. אלא שאז נתקלה מכבי בבנטון של טיוס אדני, הפסידה 93:80 והסתבכה. בשבוע לאחר מכן החליטו ביורוליג שהמלחמה בעירק לא מאפשרת לארח משחקים בתל אביב, והצהובים נאלצו לארח את שני המשחקים שנותרו להם בסלוניקי. היעדר הביתיות לא היווה בעיה כשהקבוצה של בלאט דילגה מעל בולוניה, והגיעה למשחק נגד בנטון, שעדיין לא הפסידה, בידיעה שהפסד יחסל את העונה.
המטרה הייתה לנצח ביותר מ-13 הפרש, כשגם ניצחון רגיל אמור היה להשאיר לצהובים סיכוי קטן להעפיל. הפתיחה הייתה צמודה, ובהפסקה הוליכה הקבוצה של אטורה מסינה 41:47. לקראת סיום הרבע השלישי היתרון של האיטלקים צמח ל-9, אלא ששארפ, קווינסי לואיס ובעיקר מרקוס גורי המצטיין סגרו את הפער לנקודה אחת בלבד בסיום הרבע. ואז בתזמון מושלם מכבי התעוררה, פתחה מבערים וברחה ל-68:77, 6 דקות לסיום, 4 נקודות בלבד מהמקום הראשון. אלא שבנטון, ובעיקר מאסימו בולרי הנפלא, לא ויתרה וסגרה את הפער עד ל-4, דקה לסיום.
בשלב הזה הספסל של מכבי רצה למשוך את המשחק להארכה, וגם שמעון מזרחי נראה מסביר זאת לבלאט. האיטלקים הבינו שגם הפסד ב-2 נקודות עדיף על עוד 5 דקות, ושמרו על הפיגור. במצב של 81:83 למכבי לקח גור שלף זריקה מחצי מרחק, החטיא, וטרז'ן לנגדון השתלט על הריבאונד, 4 שניות לסיום. האמריקאי מצא את טיוס אדני שהתרומם כדי לתפוס את הכדור ושחרר אותו קצת אחרי החצי מהאוויר, דרך הלוח אל הניצחון המדהים של בנטון - 83:84.
עונת 2003/4 - נס ז'לגיריס
יד אליהו נבחר לאולם שיארח את הפיינל פור בסיום עונת 2003/4, וכדי להגיע למעמד הגדול במכבי תל אביב השקיעו ובנו קבוצת חלומות. פיני גרשון נקרא חזרה לעמדת המאמן, אנתוני פארקר הוחזר מאיטליה, שרונאס יאסיקביצ'יוס הוחתם כרכש ענק, ומייסיאו באסטון הצטרף כזר הרביעי שאמור להקפיץ את הצהובים אל המטרה הגדולה. הסגל הישראלי המשיך לעונה נוספת כשדיון תומאס נוסף על תקן מתאזרח שני לצידו של דיוויד בלו.
השלב הראשון עבר בהצלחה יחסית, כשמכבי הפסידה רק שלושה משחקים, לצסק"א מוסקבה וסקיפר בולוניה בבית ולמלאגה בחוץ. ההצלחה הזאת סידרה לצהובים בית יחסית קל בטופ 16 עם ולנסיה, ז'לגיריס ואולקר. הנפילה הראשונה של הצהובים בטופ 16 הגיעה כבר במשחק בקובנה ואת הסיבוב הראשון סיימו השחקנים של גרשון ובלאט עם מאזן 1:2. במקביל לניסיונות של מכבי להשאיר את הפיינל פור בארץ בימי המצב הביטחוני הרעוע, סירבה ולנסיה להגיע לישראל ורשמה הפסד טכני, אלא שהמשחק נגד אולקר שהיה אמור לסגור את הסיפור נגמר עם הפתעה גדולה והפסד 79:76. וכך, הגיעה מכבי למשחק ביתי נגד ז'לגיריס, שניצחון בו יעלה אותה לפיינל פור הביתי, והפסד יגמור לה את העונה.
שאראס השתלט על המשחק בפתיחה וקלע 18 נקודות ברבע הראשון בדרך ליתרון 22:30 בסיום עשר דקות הפתיחה. אלא שבגאצקיס וסלנגה החזירו את ז'לגיריס למשחק, וארווידאס סאבוניס הגדול במשחקו האחרון בקריירה הוריד את הליטאים בפיגור 46:43 בלבד לחדרי ההלבשה. הרבע השלישי היה כולו של ז'לגיריס, כשקוטה, בגאצקיס וסאבוניס הריצו את קבוצתם ליתרון 8 לקראת סיום הרבע השלישי. מכבי כבר הצליחה להשוות, אלא שבגאצקיס וסאבוניס לא הורידו את הראש והחזירו את הליטאים ליתרון.
לדקה האחרונה עלתה ז'לגיריס ביתרון 4. שאראס קלע 3 זריקות עונשין שהורידו את הפער לנקודה. בגאצקיס וקוטה לא רעדו מהקו, ונתנו לליטאים יתרון של 6 נקודות. שאראס וויצ'יץ' צימצמו ל-94:91, והכוכב הליטאי של מכבי שלח את גוסטאס לקו, 2 שניות לסיום. הליטאי החטיא פעמיים וטנוקה בירד חדר לצבע מוקדם. השופטים שרקו, והעניקו לצהובים הזדמנות אחרונה בהחלט הזדמנות אותה ניצלו כדי לספק את המהלך המפורסם בתולדות המועדון, ואחד המפורסמים בתולדות הכדורסל האירופי. גור שלף הוציא כדור על כל המגרש, דרק שארפ תפס, הסתובב ושלח את המשחק להארכה ממש על הבאזר. ב-5 הדקות הנוספות הקהל הרים את יותם הלפרין ושאר המחליפים של מכבי שעלו על המגרש בדרך לניצחון 99:107 ומקום בפיינל פור.
משם, כבר אי אפשר היה לעצור את מכבי, שזכתה בגביע היורוליג הראשון שלה בשנות האלפיים.
