פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        כושר למהדרין: המשחק שבו פאקו הטביע חותם במכבי תל אביב

        באר שבע עשתה הכול נכון, אבל בפעם הראשונה העונה מוטט הכושר הגופני של מכבי תל אביב את היריבה והכריע את המשחק ואולי את גורל האליפות. דוד רוזנטל מסביר מדוע המפסידה לא יכולה לראות בשורה גם במשחק טוב, וראה כיצד פאקו אייסטרן חורת את שמו על האליפות שבדרך

        כושר למהדרין: המשחק שבו פאקו הטביע חותם במכבי תל אביב

        בקצה המסך בלטו כמה דמויות. הן היו מטושטשות יחסית, גם ב-HD, בגלל ריחוק המצלמה וההתמקדות שלה בכובש השער. ובכל זאת, הבחירה הייתה להתמקד דווקא בהם, באותם פרצופים מרצדים בגודל אפון, בתנועות הידיים המיואשות שלהם. האכזבה ניכרה על פניהם הכמעט בלתי נראות. בכל אותה העת עברה רק מחשבה אחת בראש: איזה חרא זה לקבל גול בדקה השלישית של משחק העונה. וכמה נורא לחוות את זה בפעם השלישית בארבעה משחקי עונה באותו אצטדיון.

        בחמש הדקות הראשונות רצו הרבה מחשבות בראש, ייתכן שגם בזה של האוהדים שישבו מאחורי השער אליו גלגל ערן זהבי את הכדור אחרי עוד טעות הגנה אומללה. זה הזכיר את ה-1:3 של מכבי תל אביב על הפועל באר שבע אשתקד, דרך ה-0:2 של אותה מכבי תל אביב על אותה הפועל באר שבע באותו אשתקד ועד ה-1:9 של ריאל מדריד על גרנאדה ביום ראשון. כן, התחושה הייתה שהקבוצה של אלישע לוי שוב נתפסה עם המכנסיים למטה, שהאלופה הולכת לשחוט. בסוף באמת נגמר 1:3, כמו ה-1:3 ההוא. גם אז היה אדום, גם אז היה שוויון זמני, אבל עד כמה שתסריט הפעם היה דומה, כך גם היה שונה.

        נבחרת ישראל, אמר לי חבר-אוהד מהנגב בשבוע שעבר, היא הפועל באר שבע של הנבחרות. יש בהמשלה הזו מידה לא מועטה של צדק. הקבוצה שתמיד מועמדת בעיני עצמה וחוטפת במאני טיים. לכולנו זה קרה נגד ויילס ובלגיה, להם זה קרה שוב ביום שני בבלומפילד. באר שבע נשארה עם המחמאות. הדבר הכי מעצבן שיכול לקרות לקבוצת כדורגל הוא להישאר עם מחמאות.

        אליניב ברדה הפועל באר שבע מול איתן טיבי מכבי תל אביב (קובי אליהו)
        עבר את זה בשבוע שעבר עם הנבחרת, עבר את זה הפעם עם הקבוצה. אליניב ברדה (צילום: ברני ארדוב)

        זהבי יודע: "לא נכחיש שהפער משמעותי, אסור לאבד אותו"
        ברדה מבטיח: "לא נרים ידיים"
        זהבי המצטיין, פאקו המנצח: הציונים
        אלבום למזכרת: התמונות של ברני ארדוב וקובי אליהו

        אבל המחמאות שם. כי באר שבע של שני המשחקים מול מכבי תל אביב בבלומפילד העונה לא הייתה באר שבע של צמד המפגשים מהשנה שעברה. היא לא נכנסה להלם, אלא תקפה, הרימה ראש, הסתערה על כל כדור והייתה מסוכנת. אלא שכדי לנצח את מכבי תל אביב בבלומפילד אתה צריך יותר מזה. אתה צריך את הסנטימטר הזה שהיה חסר לדובב גבאי בריצה מול חואן פאבלו, את הסגירה שלא באה על טל בן חיים וזהבי ויותר מכל – אתה צריך כושר גופני. באר שבע לא נכנעה אמש רק למכבי תל אביב, היא נכנעה גם לעייפות.

        למכבי תל אביב, מספרים לנו כבר שלוש שנים, יש צוות אימון נהדר. כזה שיודע להכין שחקנים לעונה ארוכה, שמשאיר אותם על המגרש הרבה לאחר שריקת הסיום. מקצוענים, כך אומרים. בשנה של אוסקר הצהובים רצחו את הליגה החל מפברואר, אצל סוזה הם צלחו קמפיין אירופי קשה ומתיש. עם פאקו הם חטפו גול בזמן פציעות מבית"ר ירושלים, כמעט קיבלו שוויון ממכבי חיפה בתשעה שחקנים וסיימו על הגחון פעמיים מול קרית שמונה ונגד קבוצות נחותות בהרבה.

        הפעם זה היה שונה. המגמה שהחלה מול מכבי חיפה הגיעה לשיא. מכבי תל אביב לא שיחקה טוב במשך 65 דקות, אבל ברבע האחרון של המשחק השאירה אבק על המגרש. ברגעים כאלה נמדדת עליונות, ובזכות זרעים כאלה נקצרת אליפות. מרגע ספיגת השער באר שבע עשתה הכול נכון, אבל הנכון הזה עלה לה באיבוד טוטאלי של אוויר. ובעוד סגנית המוליכה מנסה להשאיר עונה שלמה על הרגליים, תרתי משמע, זהבי המשיך להשתחל, טל בן חיים פורר את מרכז ההגנה ושרן ייני רץ כמו משוגע וחילץ כדורים. באיחור ניכר, מכבי תל אביב של 2014/15 מצאה נקודות השקה עם שתי האלופות שלפניה.

        אוסטין אג'ידה שוער הפועל באר שבע (אמצע) מול מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        הצהובים על הרגליים, אג'ידה על הרצפה. התמונה המשקפת (צילום: ברני ארדוב)

        אפשר להניח שג'ורדי קרויף לא ממש היה רגוע אחרי ההפסד לבית"ר ירושלים לפני חודש. ההולנדי, שעדיין לא חידש חוזה במכבי תל אביב, בוודאי הסתכל באותם רגעים על פאקו אייסטרן ומלמל לעצמו: "או אני או הוא". פאקו לא נראה אז כמי ששולט בקבוצה, שמבין איך לנהל את הרוטציה. העקשנות שלו וההחלטות שנראו תמוהות הציקו למכבי תל אביב. חבל ההצלה שקיבל היה לו"ז נוח, ועל החבל הזה הוא טיפס הכי גבוה שאפשר.

        מכבי תל אביב שיחקה שלוש פעמים ברציפות בבלומפילד, מגרש שבו ההשפעה שלה על היריבות כמעט מאגית. שתיים מהפעמים הללו היו נגד מכבי חיפה והפועל באר שבע. על פי יכולתה של האלופה עד אמצע מרץ, יש יסוד סביר להניח שלו היה אחד המפגשים הללו מתקיים בחוץ, היא לא הייתה מוציאה 6 מ-6. אבל בכל פלייאוף עליון נהנית המוליכה משני משחקי בית, השני שבהם נגד הסגנית. כך היה תמיד, כך היה גם הפעם ובדיוק כמו בשנה שעברה, זו הייתה נקודת הזמן שבה הצהובים אמרו יפה שלום לבאר שבע ונתנו גז.

        אלא שכושר גופני או לו"ז נוח הן סיבות משניות. המנצח הגדול של החודש הזה הוא קודם כל פאקו. אחרי כל הביקורות (חלקן הגדול מוצדק), הוא ידע לעשות את ההתאמה הנדרשת לימי ההכרעה. החילופים שלו אמש היו מצוינים והיטו את הכף. סופסוף זו הייתה מכבי תל אביב "שלו", קבוצה שניצחה בזכות מערכים נכונים והתאמות טובות. עד לפני שבועיים פאקו היה צריך את המשחק הזה שבו הוא מנצח אחרי דרמה. הוא קיבל אותו נגד מכבי חיפה. עד אתמול הוא היה צריך את המשחק שבו הוא מכניע את היריבה הגדולה שלו. הוא קיבל גם אותו מול באר שבע. עכשיו אף אחד לא ינפנף יותר ב-2 מ-12 מול ה"גדולות".

        פאקו מאמן מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        כבר לא תוהים לגבי ההחלטות שלו. פאקו (צילום: ברני ארדוב)

        האם סיפור האליפות סגור? יש יסוד סביר להאמין שכן, שמונה נקודות הן פער גדול ובאר שבע לא נראית כמו הקבוצה שתייצר מהפך מדהים. אלא שהמבחנים של פאקו עדיין לא הסתיימו. יש לו גביע (אולי גמר נגד באר שבע) והרבה לפני כן, ביום שני הקרוב, הוא יוצא לקרית שמונה, מגרש שבו גם אוסקר, גם סוזה וגם הוא, מוקדם יותר העונה, איבדו נקודות. אם יעבור בשלום את ההתמודדות הזו, אף אחד לא יוכל לעצור אותו בדרך לתואר. במקרה כזה, יכול להיות שיהיה מקום גם לג'ורדי וגם לו על הספינה הזו.