פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בדיוק כמו מול בוסניה. רק הפוך: על התבוסה של ישראל מול ויילס

        חוברת למשחק אחר, שגיאה בשם של עיתון, קצר בשלט החילוף האלקטרוני, תאורה שנפלה. וגם הנבחרת של גוטמן נראתה כמו תקלה אחת גדולה. אורן יוסיפוביץ על תבוסה ישראלית אומללה שאיפסה את ההישג מנובמבר, ובינתיים לא יותר מזה

        בדיוק כמו מול בוסניה. רק הפוך: על התבוסה של ישראל מול ויילס
        צילום ועריכת וידאו: קובי אליהו

        ועדת ביקורת

        דברים שרואים בסטטיסטיקה:

        ניצחון החוץ האחרון של ויילס ביותר משער אחד -
        2009, 0:2 על ליכטנשטיין.

        תוכנת SPI של ESPN לפני המשחק: לישראל יש 78% לעלות משני המקומות הראשונים. את תגובת התוכנה לאחר המשחק טרם ניתן היה להשיג.

        ישראל עם היעל כקמע: 0% הצלחה.

        קהל נבחרת ישראל: הכמות היתה, והתפאורה גם, אבל מתחילת המשחק האוהדים תפקדו כמו הנבחרת. שקטים מדי, חלשים מדי, כנועים מדי. הנהירה החוצה בדקה ה-70 לא הוסיפה למדד התמיכה. ציון: 6

        קהל נבחרת ויילס: 1,000 אדומים, גם בצבע החולצה, שעשו שמח. אוי ואבוי לחביות הבירה של חיפה. ציון: 8

        ויילס מחצה את ישראל 0:3

        התגובות הישראליות

        הציונים: רפאלוב אכזב, טיבי התפרק

        הבורסה:

        עולה: גארת' בייל. כוכב ריאל מדריד, באחת ההופעות הכי טובות של שחקן אורח בארץ הקודש, היה חסר תחרות. ציון 9, וגם זה בגלל 20 דקות ראשונות חסרות ריכוז, בהן יכול היה להוביל 0:2 בקלות. "אני לא מקשיב למבקרים", אמר, "אני עושה בריאל את מה שאני יכול לעשות. יש עליות וירידות". אתמול היתה וואחד עלייה.

        יורד: איתן טיבי. אחד המשחקים הכי חלשים של טיבי בשנים האחרונות, ואחד המשחקים הכי חלשים של בלם ישראלי. שני איבודים שהיו שווים גול במחצית הראשונה, נחיתות מול בייל בשער הראשון ושני צהובים מהירים במחצית השנייה. "רציתי לתת משחק טוב יותר", אמר בסיום. למחוק מהדיסקט.

        ציוץ המשחק:

        תמונת המשחק: הוולשים נוהרים בהמוניהם אל עבר השער

        בנימין נתניהו ראש הממשלה צופה במשחק בין ישראל לבין ויילס (יח"צ , חיים צח)
        (צילום: חיים צח)

        מעשה שהיה, כך היה

        לפחות לפי היציע שמשמאל, העלונים שחולקו לאוהדים היו בכלל של ישראל-בלגיה ולא של ישראל-ויילס. אפשר להשליך זאת על כך שבתת-מודע הנבחרת היתה עם הראש בטדי ובבלגיה, אבל כנראה שבסך הכול היה מדובר בטעות של אנשי ההפצה.

        האינטרנט לא עבד כשורה. נוכל לקבוע שזה בגלל שאנשי ההתאחדות לא רצו שהוולשים יוציאו החוצה את מה שקרה בין כתלי סמי עופר, אך כנראה שמישהו פשוט התרשל בהזמנת רוחב הפס.

        העיתונאי סטוארט ג'יימס מ"הגרדיאן" צייץ על כך שלפי הפתקית שחיכתה על שולחנו באיצטדיון, האחראים הגלו אותו לכלי תקשורת מתחרה עד לא קיים, "גארדן". הייתי יכול להמר שזו נקמה על ימי השלטון הבריטי, אבל כנראה שבסך הכול מדובר בטעות הדפסה.

        בדקה ה-70, כשבן שהר עמד במרכז המגרש, רוצה להיכנס לכר הדשא, שלט החילוף האלקטרוני לא פעל. תיאוריות קונספירציה ימשכו אותנו לכך שאפילו אלוהי הטכנולוגיה לא היה מוציא את ערן זהבי באמצע משחק – אבל כנראה שזו היתה תקלה במגעים.

        בדקה ה-83 כבתה חלקית תאורת האצטדיון. קורץ לכתוב שאנשי התחזוקה חישבו שהפסד טכני של 3:0 'בלבד' עלול להיות מתוק בהשוואה למה שהיה צפוי לקרות בהמשך, ועדיין, ההנחה היא שמישהו נשען בטעות על השלטר.

        חכו, יש גם פאנץ'.

        בשבוע שעבר אלי גוטמן לא זימן את אלירן עטר לסגל הסופי, איוונט שגרר התנצחות תקשורתית מיותרת – במיוחד מצד הנבחרת וההתאחדות לכדורגל. הכי קל יהיה לומר שהפרשייה העגומה הזו תרמה לתבוסה הביתית של ישראל אמש, 3:0 מול ויילס, אבל זו תהיה מחמאה ענקית לנבחרת ולמאמנה. לעניין אלירן עטר אין קשר. חברתית – זה לא השפיע ולו על שחקן אחד, ומקצועית – גם אם עטר היה מזומן, ונרשם לסגל הסופי (כנראה שזה לא היה קורה), תומר חמד, ניר ביטון ובן שהר היו נכנסים למשחק לפניו. אז כל עוד עטר הוא לא מעודדת-הספסל הכי טובה שראיתם, אפשר להתייחס לתבוסת הנבחרת בכבוד שהיא ראויה לו:

        זו היתה אחת התבוסות המשפילות של נבחרת ישראל, בטח שבבית, בטח שבשנים האחרונות. וזו היתה תבוסת כדורגל, והכחולים-לבנים, אלו עם ה-9 מ-9, ראויים לכך שנכתוב עליהם שהם ספגו תבוסת כדורגל. לא רעשי רקע, לא שאננות ולא תקופה רעה; כל הרע שקרה אמש, קרה בגלל ששחקני ויילס ומאמנם פירקו לשחקני ישראל ומאמנם את הצורה, משריקה ועד שריקה.

        אלי גוטמן מאמן נבחרת ישראל (ברני ארדוב)
        אתמול, הוא פשוט חטף נוקאאוט טקטי, ולא שום דבר אחר. גוטמן (צילום: ברני ארדוב)

        לא עטר; קולמן

        גוטמן ניפח את פרשת עטר? ניפח. אבל הביקורת שמגיעה לו היום בבוקר מגיעה לו בגלל הנוקאאוט הטכני שהנבחרת שלו חטפה. הוולשים היו מוכנים יותר, אגרסיביים יותר, רצו יותר, רצו יותר, מדויקים יותר ורעים יותר. וקולמן קרקס את גוטמן בדיוק כשם שהוולשים שעל הדשא התעללו בישראלים.

        זה היה שעתוק של מה שקרה בסמי עופר ב-16 בנובמבר, רק הפוך. הוולשים, כך הודה קואץ' קולמן בעצמו, באו לאפס את הקהל הביתי, להרגיע את הקצב, ואז לנהור. הלחץ שהופעל היה עצום, וכמעט כל ההתקפות הקורצות הגיעו מאיבודי כדור ישראלים – שניים של טיבי, אך בייל, איכשהו, לא ניצל את השגגות. עד שבעיטת שוער של ויין הנסי – שוער עם 35 דקות ליגה העונה ואנחנו בוכים על מרציאנו – פתחה דלת לקלישאה המהלכת. קפיצה מעל ייני, בייל מעל טיבי וראמזי מעל טל בן חיים. 0:1, כשעל לוח התוצאות 45:01.

        ולקבל גול כזה -– שוער-דשא-ראש-ראש-רשת-על-הבאזר -– זה בדיוק כמו לחלק חוברת לא נכונה או לא לאיית נכון את השם של אחד העיתונים החשובים בעולם או תקלה בשלט או נפילת חשמל. זה היה ערב של טעויות אומללות, ערב של נחיתות אבסולוטית. והשני והשלישי היו רק עניין של זמן.

        "היה משהו באוויר, אבל מהדקות הראשונות ראית שזה לא זה, וחבל", אמר בן שהר, שאמש דווקא הרוויח את מקומו בהרכב מחרתיים. "המשחק הידרדר מרגע לרגע", הוסיף, וסיפר שבהפסקת המשחק ראו על הפנים של החבר'ה לאן הערב הולך. "הגול הראשון, ואז האדום, ואז השני... זה פשוט לא היה המשחק שלנו".

        לא, זה לא היה.

        טל בן חיים שחקן נבחרת ישראל (ברני ארדוב)
        (צילום: ברני ארדוב)

        המלבן הריק

        בדף ההרכבים, במלבן שבו אמור היה להיות המערך של כריס קולמן, לא הופיע דבר. מלבן ריק, לבן, בלי עיגולים ובלי מספרים ובלי שמות. "אנחנו אף פעם לא חושפים את המערך שבו נשחק", אמר המגן כריס גונטר לוואלה ספורט. "אנחנו לא רוצים שהיריבה שלנו תדע לאיזה מערך להתכונן".

        שחקני הנבחרת סיפרו שהיו מוכנים לאופציה הזו של קולמן – שלושה בלמים וצפיפות; ועדיין, יש להיות מוכנים ויש להיות מוכנים, ומבחן התוצאה קובע נחרצות: ישראל לא נראתה מוכנה כמו קולמן. "הופתענו קצת", הודה שהר. "רצינו מאוד, אבל רמת המוכנות היתה קצת שונה מאשר המשחק נגד בוסניה".

        לא רק בהבנת המערך ישראל כשלה אלא בכל אספקט. למעט טב"ח1 ו(קצת) ייני, אף ישראלי לא נהנה ממשחק סביר. זהבי בקושי הורגש, נאתכו הרחיק את טיבי עם האיבודים שלו, רפאלוב – לפי נתוני אופ"א – היה הכי לא מדויק על המגרש, והרשימה מתארכת. "במשחקים כאלה צריך לעשות אקסטרה ולהרוויח את כל המאבקים", סיכם מרציאנו, שהיה נראה שבור ומרוקן. "חבל שלא עשינו את זה".

        בנבחרת הכחישו כל סימן לשאננות, אבל היתה הרגשה שהשחקנים חשבו שאם 'יעשו את שלנו', זה יספיק. ובכן, זו הסטירה שספגה נבחרת ישראל אמש – 'לעשות את שלנו' זה ממש לא מספיק. כדי להעפיל ליורו 2016 בצרפת צריך הרבה יותר מ'לעשות את שלנו'. צריך לטרוף את הרגליים של היריבה, עם או בלי מגני עצום, וצריך להיות מדויקים על סף הפסיכיים – עם או בלי GPS. ועם 8 פאולים בלבד, ועם 305 מסירות מדויקות (456 מול בוסניה), אפילו 'לעשות את שלנו' לא היה כאן.

        ועדיין, לצד הקביעה שמדובר באחד הערבים החשוכים של נבחרת ישראל – מתי נצפתה תבוסה ביתית מול נבחרת ששובצה בדרג חלש יותר? – מדובר בערב אחד. כמו החגיגה מול בוסניה, כך המפלה אמש – ערב אחד בהיסטוריה.

        גארת' בייל שחקן נבחרת ויילס (אדריאן הרבשטיין)
        (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        האומה הלא נכונה

        גם עבור ויילס מדובר היה בערב היסטורי. "הלילה שבו אומה החלה להאמין", נכתב בשער של "ויילס און סאנדיי". וזה רק מעמיק את המלח על הפצעים – המשחק הזה היה חשוב לוולשים בדיוק כפי שחשוב למקומיים. אשלי ויליאמס, קפטן ותיק עם 50 הופעות, הודה שזה היה המשחק הגדול בקריירה; בייל נשאל האם זו ההופעה הכי מרשימה של נבחרתו מאז שהצטרף, וענה: "בהחלט, במיוחד כשמדובר במשחק חוץ כזה, ותחת הלחץ הזה – זה היה המשחק הכי גדול שלנו מזה 12 שנים".

        זה גם היה אחד המשחקים הגדולים שלו, וזה לרגע לא נראה קשה. "למה ייני לא כיסה את בייל באופן אישי?", שאלו העיתונאים הוולשים בסיום. "היינו בטוחים שייני יידבק אליו כפי שנדבק לכריסטיאנו". עוד ביציע העיתונאים, ג'ון הארסטון היה קצת פחות פוליטיקלי-קורקט. "המאמן שלכם @!#$@#", אמר בלי צנזורה, "איך הוא לא הציב שמירה אישית על בייל?". זה נגמר עם בישול וצמד, ויכול היה להיגמר טוב יותר. בפעם היחידה שישראלי הצליח להצר את צעדיו, תומר חמד הרוויח את החולצה שלו.

        כמה שניות לפני כן, כל הוולשים היו בפינה, חגגו עם אוהדיהם הנהדרים. בייל רקד מולם, אבל השיא היה כשקואץ' קולמן הגיע. אלו היו התשואות הרמות ביותר אמש, כשהמאמן המנצח הרים שני אגרופים מעלה. "כדאי להיות הוגנים עם ישראל", סיכם, "הם לא ציפו שנשחק טוב כל כך".

        אף אחד לא ציפה. לא בקרדיף ולא בירושלים ולא בסוכנויות ההימורים.


        האורות אוטוטו כבים על סמי עופר. בייל נעלם בין שלל דובריו ומאבטחיו; זהבי יצא בלי ג'ל על השיער – תקדים שאולי מראה את המחסור במצב רוח; גוטמן בלע לחמניה זריזה, ייני החזיק כוס לימונדה חמוצה ורק האל רובסון-קאנו התכבד בצלחת פירות עסיסית ומעוררת קנאה.

        ואז, ליד כולם, עברה לה ניידת טיפול נמרץ בוהקת. באופן אירוני, זה התאים פיקס ללב הישראלי השבור. האם לפנטזיית שני-המקומות-הראשונים עדיין יש דופק? ביום שלישי נדע. עד כה בקמפיין, הנבחרת דפקה קלאסיקה רק במשחק היחיד שבו הגיעה על תקן האנדרדוג. ובכן, אפשר להפעיל את הסירנות - דה בלג'יאנס אר קאמינג.

        לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

        למעקב בטוויטר

        orenjos@walla.co.il

        מטוסים של נייר במשחק בין ישראל לוויילס (ברני ארדוב)
        (צילום: ברני ארדוב)
        אוהדי נבחרת ישראל (קובי אליהו)
        (צילום: קובי אליהו)