הגענו לאזור הדמדומים של העונה הרגילה ב-NBA. עבור קבוצות שלא ממש נאבקות על מיקום משמעותי כלשהו, החודש האחרון של העונה הופך למציאות אלטרנטיבית משונה שיכולים לקרות בה כל מיני דברים לא צפויים. מינסוטה, למשל, משתמשת כרגע בשבעה שחקנים שאחד מהם הוחתם כאשר פליפ סונדרס הסתובב ליד האולם ושאל מי רוצה לשחק ב-NBA הלילה. ולא רק הנמושות, גם קבוצות פלייאוף מפסיקות לאט לאט להתעניין במשחקים שמתנהלים ומתחילות להתכונן לסיבוב הראשון. שיקולי בריאות מקבלים חשיבות עליונה, שחקנים בכירים מקבלים מנוחות יזומות ומאמנים מבצעים ניסויים בהרכבים שאולי יעזרו להם בסיטואציות מסוימות בפוסט סיזן.
קליבלנד היא אחת מהקבוצות האלה. הקבוצה של דיוויד בלאט עוד צריכה להבטיח את המקום השני במזרח, ועם מבט אופטימי קדימה היא יכולה גם לנסות לעקוף כמה יריבות פוטנציאליות לגמר מהמערב (סן אנטוניו, למשל), אבל אין ספק שבחשיבות עליונה כרגע נמצאת כשירות השחקנים לקראת הפלייאוף. בלאט עצמו דווקא משמש כסוג של כוח נגדי שמדגיש את חשיבות המאבק על המקום השני, במשחק הצמוד נגד אינדיאנה הוא גם ביצע חלוקת דקות שמתאימה למשחק פלייאוף. יכול להיות שהוא מרגיש את נפילת המתח של השחקנים והמערכת שסביבו והחליט שהתפקיד שלו הוא לתת את הקונטרה.
קווין לאב: "לברון ואני לא חברים טובים. ה-MVP מגיע לווסטברוק"
עומרי כספי משחרר הצהרה על עתידו ולא מתנצל על הנעליים שלו
הלילה: הארדן שוב התעלל באינדיאנה, גולדן סטייט דרסה את וושינגטון
לברון ג'יימס הצטייר לאחרונה כיריב האידיאולוגי של בלאט כשטען שהמיקום הסופי פחות חשוב לו. במהלך שלושת משחקי השבוע היו דקות ארוכות בהן לברון שיחק בהילוך שני במקרה הטוב, ויחד איתו כל הקבוצה נראתה כבויה, רשלנית וחסרת עניין. אבל זה היה לברון עצמו שידע לבצע את הסוויץ' כל משחק מחדש ולהכריע את המשחקים בכמה דקות טובות. השליטה האבסולוטית של קינג ג'יימס במתרחש על הפרקט הייתה מרשימה במיוחד השבוע דווקא בגלל ריבוי הדקות החלשות, התחושה הייתה שהכול מתוכנן ושהוא שומר כוחות תוך כדי משחק.
המשחקים השבוע הזכירו את הרצף של מיאמי שהתרחש בתקופה מקבילה לפני שנתיים. חלק גדול מהמשחקים ברצף לא היו מרשימים במיוחד, מיאמי פתחה את המשחקים לאט ופעמים רבות נקלעה לפיגור, אבל פתאום נתנה גז וחיסלה יריבות תוך כמה דקות. לברון מצא לו הרכבים שהוא אהב לרוץ איתם שהפכו ליחידת חיסול קטלנית במיוחד. הניצחונות על ברוקלין ומילווקי היו מהז'אנר הזה. ההבדל הוא שאז קבוצה שלמה התגייסה לשמירה על הרצף, בקליבלנד לברון הוא היחיד מבין הכוכבים שעשה את הסוויץ' במשחקים השבוע. קיירי אירווינג וקווין לאב נראו רוב הזמן כמו החלק הראשון בקליפים של אנקל דרו. המשחק הפנימי בין רמות משתנות של יכולת ואנרגיה תוך כדי משחק לא חשוב במיוחד זה משהו שכוכבים לומדים לעשות עם הניסיון, זה עדיין לא חלק מהרפרטואר של קיירי ולאב.
החולשה של כוכבי המשנה אפשרה לשחקנים אחרים לככב השבוע. זה היה השבוע הגדול של הספסל של קליבלנד, השבוע בו המחליפים הביאו ניצחונות. אימן שאמפרט, טריסטן תומפסון ומתיו דלבדובה הם שלושה שאין להם הילוכים משתנים, התפקיד שלהם הוא להיכנס ולתת הכול בדקות מוגבלות. זה היה גם שבוע גדול במיוחד עבור ג'יי אר סמית' שקלע 13 שלשות מ-22 ניסיונות בשלושת המשחקים האלה.
הרביעייה הזאת הפכה ליחידת החיסול האהובה על לברון השבוע. בלאט סוף סוף מצא את ההרכב הנמוך שעובד עבורו, הרכב בו לברון משמש כפאוור פורוורד שמנהל משחק. גם במיאמי הוא מאוד אהב הרכבים מהסוג הזה. יחידת החיסול הנוכחית התבססה על החדירות של לברון והשלשות של ג'יי אר בהתקפה ועל הגנה לוחצת, ניידת ואגרסיבית במיוחד. מול ברוקלין החמישייה הזאת ביצעה ריצה של 11:25 בפתיחת הרבע השני, מול מילווקי היא כבר רצה ל-7:26 מסוף הרבע השלישי ועד אמצע הרביעי והפכה משחק נוראי לניצחון קל. בלאט נתן לחמישייה הזאת לשחק את כל הרבע הרביעי, עד לשתי הדקות האחרונות בהן המשחק הוכרע.
כך, שבוע סתמי בחודש האחרון של העונה הגשים את ייעודו בכך שעזר לבלאט למצוא את החמישייה הנמוכה שלו. עד השבוע בלאט התעקש להשתמש בפורוורד נוסף לצד לברון בהרכבים הנמוכים, בתחילה שון מריון ולאחר מכן ג'יימס ג'ונס. השבוע הוא גילה שג'יי אר משתלב הרבה יותר טוב משניהם ושלא צריך לפחד מהרכב של שלושה גארדים ליד לברון. לפעמים לחמישיות מסוימות יש כימיה שהיא מעבר לכל הסבר. בשני המשחקים השבוע חמישיית יחידת החיסול של לברון תפקדה עם תיאום גבוה במיוחד גם בהתקפה וגם בהגנה, עם עזרה הדדית ותרומה של כולם בריבאונד.
צריך לבחון את זה לאורך זמן, אבל מאוד יכול להיות שבלאט גילה השבוע את החמישייה השנייה האפקטיבית ביותר שלו, כזאת שלא רק תשרוד לכמה דקות עד ששחקני החמישייה יחזרו אלא גם תיצור בריחה בחלק מהמשחקים. עבור קבוצה שהחמישייה הראשונה שלה היא הכי יעילה בליגה מאז שנוצרה, תגלית כזאת מהווה בונוס עם פוטנציאל מבטיח מאוד. אם זה ימשיך לעבוד, יכול להיות שכדאי יהיה לבלאט לאפשר לסמית' מנוחה גדולה יותר במהלך הרבע הראשון והשלישי כדי שיהיה פנוי לפתוח את השני והרביעי. כרגע הוא משחק את כל 9-10 הדקות הראשונות ואז יורד לספסל, בלאט יוכל להשתמש באחד משלישיית הוותיקים מייק מילר/ג'יימס ג'ונס/שון מריון כדי להוציא אותו מוקדם יותר.
הבעיה עם הרכב נמוך כל כך היא שקשה יותר להשתמש בו מול יריבות גבוהות עם פאוור פורוורד מחליף פיזי. מול אינדיאנה של דיוויד ווסט ולואיס סקולה בלאט נמנע מהרכב כזה ולא מצא אף חמישייה שבאמת עבדה עבורו. החשש הגדול במצבים כאלה הוא שלברון, שחקן החוץ היחיד שמסוגל להתמודד פיזית עם פאוור פורוורדים, יתיש את עצמו במאבקים פיזיים. אבל במשחקים שמסתבכים תמיד אפשר לנסות את ההרכב הנמוך ולבדוק אם המיס מאץ' לא בעייתי יותר עבור היריבה. קבוצות ב-NBA הופכות לנועזות יותר ויותר עם הרכבים נמוכים שיוצרים מיס מאץ' מהגיהינום לקבוצות גבוהות. מאוד יכול להיות שהחמישייה הקטלנית ביותר של גולדן סטייט, למשל, היא עם דריימונד גרין בסנטר.
המשחק הקרוב יהווה מבחן מעניין במיוחד. קליבלנד תגיע ביום רביעי לממפיס למשחק האחרון העונה מול מועמדות לאליפות והמשחק האחרון או הלפני אחרון שאמור להוציא מהשחקנים של בלאט אווירת פלייאוף (השני הוא המשחק נגד שיקגו, יריבת סיבוב שני פוטנציאלית, בעוד שבוע וחצי). ממפיס היא הדוגמא המובהקת ביותר לקבוצה שמתבססת על משחק פנים של שחקנים פיזיים. מצד שני, ככל שהעונה מתקדמת המאמן דייב ייגר פונה יותר להרכבים נמוכים כאשר לפחות אחד מהגבוהים נח. אמור להיווצר חלון הזדמנויות שיאפשר לבלאט לשחרר את יחידת החיסול החדשה שלו, מעניין יהיה לבדוק אם הוא ינצל אותו.
