פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בבקשה, תנו לנו בראש: קבוצות הליגה מתרפסות בפני מכבי תל אביב

        גם אילת העדיפה לא להכריח את מכבי תל אביב להתייצב בהרכב חסר בעקבות מחלתו של היינס. העיקר לא להפריע לצהובים בהכנות לקראת המשחק החשוב ביום חמישי. בכל זאת, משימה לאומית. שי האוזמן על ליגה שחוששת לעצבן את הפדרמנים, ועל הבעיה הכי דחופה של הפועל ירושלים

        בבקשה, תנו לנו בראש: קבוצות הליגה מתרפסות בפני מכבי תל אביב

        1. תקנון מנהלת ליגת העל קובע שעל כל קבוצה להודיע, עד השעה 16:00 ביום שלפני משחק, מיהם הזרים שהיא רושמת בסגל. יש הגיון ברור ובריא מאחורי הדרישה הזאת. קבוצות, הרי, צריכות להתכונן ליריבות. לתכנן. לבנות מאצ'אפים ותכניות משחק. להיות מקצוענים. הוראה נבונה, לא?

        אה, אבל יש סייג. שאם היריבה מסכימה, אז אפשר לשכוח מהתקנה ולעשות מה שרוצים. בשבוע שעבר, ערב המשחק מול מכבי ראשון לציון, ביקשה מכבי תל אביב לרשום את ביג סופו במקום את דווין סמית'. ביום המשחק. ראשון הסכימה.
        אתמול, ביום המשחק מול הפועל אילת, ביקשה מכבי תל אביב לרשום את בריאן רנדל במקום היינס. ביום המשחק כבר אמרנו? אילת הסכימה.

        הסיפור של ראשון ואילת הוא סיפורה של הליגה בשבועות האחרונים. ליגה שמתרפסת בפני האימפריה הצהובה. הקבוצות גם ככה לא מאמינות שאפשר לנצח. בטח ביד אליהו. אז למה לעצבן את שימון מזרחי והפרדמנים? עדיף להיות נחמדים ולקבל בראש בשוויון נפש.

        מכבי תל אביב הביסה את אילת, גלבוע/גליל ניצחה בנס ציונה

        גודס: "תודה רבה לאילת שאישרו את החילוף הזה בזרים"

        דווין סמית' מכבי תל אביב מול קווין פאלמר הפועל אילת (מגד גוזני)
        הכנה למשחק שבו נרשם ביג סופו או דווין סמית' זו בדיוק אותה ההכנה? סמית' מול פאלמר (צילום: מגד גוזני)

        תגידו, הכנה למשחק שבו נרשם ביג סופו או דווין סמית' זו בדיוק אותה ההכנה? כנ"ל רנדל או היינס: אותו סקאוטינג ואותה תכנית משחק? האמת – כנראה שכן. בשני המקרים מתייצבים, מרימים ידיים באוויר וממתינים שיחלפו 40 דקות נטו.

        במקום לנצל את הפציעה של מרקיז היינס אתמול כדי להכריח את מכבי תל אביב להתייצב בסגל חסר, מתוך מחויבות לעשות ה-כל כדי לנצח, אילת העדיפה להיות עאלק ג'נטלמנית. העיקר שעדיין צוחקים אצלנו על קבוצות NBA שלא מבצעות עבירה ביתרון 3 ומסתכנות באובדן היתרון. האמריקאים האלה, אתם יודעים, הם לא ממש רוצים לנצח.

        לו הייתה אילת מאמינה או מתכוונת לנסות ולנצח, יכול להיות שהייתה מנסה לנצל את הסיטואציה ההזויה, מכוחה מופיעה אלופת היורוליג למשחק כשבאמתחתה בדיוק 2 גארדים בסגל: אוחיון ופארגו. אין לנדסברג, אין היינס, אפילו אין לינהארט. ואין גם מקל. קבוצה מאומנת ומתעניינת לבטח הייתה מתחייבת לפתרונות שיכולים לנצל את מצב הסגל הבעייתי של מכבי – מתוך מטרה להעניש אותה התקפית והגנתית. אילת, כמו קודמותיה בשלולית, העדיפה שלא להפריע למכבי תל אביב בהכנות לקראת המשחק החשוב ביום חמישי. בכל זאת, משימה לאומית.

        נחזור לתקנון. תארו לעצמכם שסייג ההסכמה היה מופיע גם בסעיפים אחרים בתקנון. נניח, שקבוצה יריבה יכולה להסכים לשיתוף 6 זרים במקום 5. נניח, שקבוצה יריבה יכולה לוותר על הדרישה לחוק רוסי. או שמשחק יארך 40 דקות. ואז מכבי תל אביב הייתה פונה ומבקשת. בכל זאת, יום חמישי משחק חשוב. הליגה הרי חשובה, אבל אסור לשכוח את החיים עצמם. כלומר את היורוליג.

        שחקני הפועל אילת אלישי כדיר (מרכז) אפיק ניסים (ימין) (מגד גוזני)
        לא רק מכבי תל אביב עשתה להם חיים קשים, גם להנהלה שלהם יש חלק בזה כשוויתרו לצהובים ברישום. אפיק ניסים ואלישי כדיר (צילום: מגד גוזני)

        כשהוקמה מנהלת ליגת העל, ביקשו לעצמם יושבי הראש/הבעלים מקסימום סמכויות ומינימום הגבלות. בכל זאת, הם מביאים (בדרך כלל מראשי הערים) את הכסף. כך, למשל, כמעט ונמחקו ההגבלות על מועדי ההעברות וקבוצות רשאיות לבצע העברות שחקנים (כמעט) לאורך כל העונה. כי הקבוצות רוצות חופש. רוצות דמוקרטיה. ובכן, כפי שאמר פעם סבא שמואל ז"ל, דמוקרטיה זה דרעק. גם בכדורסל. ובטח בכדורסל הישראלי.

        אם התקנון קובע שרושמים זרים עד השעה 16:00 ביום שלפני המשחק, זהו הדד ליין ואין מקום לשינוי. גם אם יושב הראש היריב הוא חבר (כמו אח) של יושב הראש השני. והעברות זרים צריכות להיות מוגבלות ותחומות בזמן. עם חלון העברות מסודר. כמו בכדורגל. כמו ביורוליג. כי כשנותנים יותר מדי חופש לקבוצות בשלולית, מקבלים אנרכיה.

        אוהדי מכבי תל אביב (מגד גוזני)
        כאן מנצחים בכיף. אוהדי מכבי תל אביב ביד אליהו (צילום: מגד גוזני)

        2. הפועל ירושלים נראתה מצוין ברבע הראשון שלה מול אשדוד. משחק שוטף ומהיר. רמת ביצוע מרשימה. הרבע הסתיים 10:25 אדום, כשברור לשתי הקבוצות שמכאן מצבה של היריבה רק יחמיר. ואז נכנס ברייסי רייט.

        באופן אישי, אין לי שמץ של מושג מה מקור הסכסוך בין הסופר סקורר של פרנקו לבין המועדון. יש שמועות כאלה ויש אחרות, אבל עדיף להתעסק עם העובדות. והעובדות הן שלפחות במשחק שנערך במוצ"ש האחרון, ברייסי רייט שיחק ברוורס. הוא לא רצה להיות שם. לפחות כך ניתן ללמוד משפת גופו. ושוב, לפחות לכותב שורות אלה אין מושג מי, אם בכלל, האשם. בשורה התחתונה, לקבוצה זה בטח לא עושה טוב.

        ברייסי רייט, שחקן של 3.2 אסיסטים למשחק העונה, מסר בשני המשחקים האחרונים אסיסט אחד. במצטבר. לזה תוסיפו 5 מ-16 מהשדה. לירושלים היו המון בעיות מקצועיות עוד לפני פרשת ברייסי רייט. יכול להיות שזאת הבוערת מכולן כרגע.

        ואי אפשר בלי משפט על ליאור אליהו. בימים אלה של בחירות להן שורבבו מסרים של צדק חברתי, קשה היה שלא להזיל דמעה נוכח כאבו של העובד העשוק אליהו שנאנק תחת תנאי העסקתו הקשים.

        ברייסי רייט שחקן הפועל ירושלים (קובי אליהו)
        לא נראה כמו אחד שמחובר לירושלים. ברייסי רייט (צילום: קובי אליהו)

        3. ארבעה מאמנים הצטרפו לליגת העל במהלך העונה. צביקה שרף לאשדוד. אריק שיבק לאילת. אריאל בית הלחמי לגלבוע (לפחות חודש מאוחר מדי) ומיקי גורקה להרצליה. ארבעת המאמנים ניצחו במשחק הבכורה שלהם. באילת התחלפה האופוריה בחזרה מהירה למציאות העצובה. את אשדוד מוליך הרס"ר למאזן 3:4 מצוין מאז שהצטרף. ימים עוד יגידו לגבי גלבוע.

        המהפך המרשים מכולם, לפחות לעת עתה, שייך לגורקה והרצליה. זה לא רק מאזן 1:4 (עם הפסד אחד מעצבן למכבי תל אביב), שכולל שלושה ניצחונות חוץ. ואלה לא רק ההפרשים (כמעט 18 הפרש בממוצע בניצחונות. ואפילו לא רק הסקור הגבוה בהתקפה (94 נקודות למשחק!!). זאת התחושה שפתאום יש בהרצליה קבוצה, ולא חבורת פרחחים נטולי אכפתיות. היכולת לייצר הרמוניה בקבוצה ובה גארדים כמו סלבי, נעימי וזליקוביץ' היא לחלוטין לא פשוטה. ונכון לעכשיו זה נראה פשוט מדהים.

        4. כבר אמרנו שרועי חגאי הוא מאמן העונה, נכון?

        מאמן בני הרצליה, מיקי גורקה (מגד גוזני)
        המהפכה הכי מרשימה. גורקה (צילום: מגד גוזני)