באזור הדקה ה-70 אוהדי בית"ר ירושלים הרבים שהגיעו לאצטדיון בנתניה החלו לקלל את בוז'י הרצוג לזמן קצר, והפסיקו. פעם, משחק של בית"ר ערב בחירות היה מוליד הפנינג ענק מחוץ למגרש. עמדות עם פלאיירים, שלטים מסביב למגרש, פוליטיקאים בכל היציעים, קריאות תמיכה עקביות בביבי, אבל זו לא בית"ר הנוכחית. בית"ר הנוכחית לא יודעת במי היא תומכת בביבי המאכזב, בנט הלהיט, או ליברמן המוכר. לבית"ר הנוכחית יש גיבורים חדשים, ולא פחות חשוב - יכול להיות לה סיפור חדש. אם רק תבחר בכך.
הגיבורים החדשים הם הסיפור המרכזי במועדון הזה. לא עוד דור הלוזרים הירושלמי שגרר את המועדון איתו לתהומות של דיכאון ותסכול, אלא גוף ולב אחרים לגמרי. נקי מבעיות, עמוס בפוטנציאל. רק תחשבו מי היה השחקן המצטיין של בית"ר במשחק העלייה לפלייאוף העליון מול רעננה, ותבינו הכול תומר ירוחם. קפטן נבחרת הנוער לשעבר. חסון, מהיר, נגיעה רכה בכדור, מסירות רוחב נפלאות. לרגע אתה אפילו אומר לעצמך שהוא יותר טוב מאלי דסה. בטח לא פחות טוב. בוודאי יכול להתעלות עליו בטווח זמן לא ארוך. איזה עומק, איזה עושר של ישראלים מבטיחים. וזה רק בעמדת המגן הימני.
המהפכה הזו של בית"ר מקיפה המון עמדות ויוצרת קבוצה עם סך כישרון מקומי מאוד גבוה, מהמשובחים שיש בליגה. קליימן בשער. כחילה בהגנה. דסה באגף. שלומי אזולאי ועומר אצילי בקישור. איציק כהן ולידור כהן בהתקפה. ולא לשכוח את קריאף וממן. זה מעיין שאפשר להתקיים ממנו שנים רבות. אם לא יזהמו אותו כמובן. לצד אלו, בבית"ר משחקים היום הזרים הכי טובים בליגה. סזאר ארסו, ליביו אנטל וקלאודמיר פריירה. עוד שניים כאלה, פלוס ישראלי מוביל, ויש כאן סגל להרבה שנים בצמרת.
בית"ר ניצחה 0:2 את רעננה וסיימה רביעית את העונה הסדירה
גיא לוי: "הפלייאוף העליון הוא מתנה לטביב, המועדון נכנס לי ללב"
מוכנים לפיניש? הפלייאוף העליון: לוח המשחקים
בראי ההיסטוריה, זו בהחלט יכולה להיות עונת מהפך. עונה שבה בית"ר הבריאה סופית מאסון ארקדי גאידמק. פעם, לפני יותר מעשור, בית"ר פנתה לכישרונות צעירים כמו מאור מליקסון, ברק יצחקי ושלומי ארבייטמן, כדי לשכוח סופית את אסון גד זאבי הפינאלה הנורא לימי האליפות העליזים של שנות ה-90. אלא שאז זה לא בדיוק הספיק. הליגה הייתה חזקה מדי, עמוסה במפלצות כדורגל אמיתיות. כדי להרים את בית"ר מחדש לצמרת יצחקי ומליקסון היו זקוקים לאלברמן, בואטנג וזנדברג. ליגת העל 2015 השתנתה מאז מאוד.
ליגת העל 2015 זו הליגה שבה קרית שמונה היא המודל לכל מי שהוא לא גולדהאר או שחר. זהו מודל שפוי, ובית"ר בהחלט יכולה לבנות על כך. היא הבריאה את עצמה. היא רעננה את השורות. היא הזריקה כישרון, רעב, חוצפה. היא ניקתה את האורוות. לא פלא שאלו הגיבורים החדשים של האוהדים. נכון, הם לא ירושלמים, אבל הם התחברו להוויה הזו בצורה נפלאה.
גם לגיא לוי מגיעות מחמאות. לוי ידע ללמוד מהר מהטעיות של עצמו, הוריד למשל את דני פרדה לספסל, אבל הדבר הכי חשוב האמין בסגל. זכורים הדברים שאמר לוי על הצעירים של בית"ר כשהיה מאמן סכנין. הוא זיהה איזה דור מבטיח יש כאן, ויאמר לזכותו שהיה נאמן לדבריו גם כאשר עבר לאמן בירושלים. הוא ספסל באומץ רב את חנן ממן, גאל את הקבוצה מהתלות בקשר הלא יציב, ולא הפריע לכישרון שירש לזרום החוצה, אחרי שהקבוצה למדה המון טקטיקה מהמאמן שקדם לו.
לכן, בזכות ולא בחסד, ליגת העל מעניקה היום לבית"ר ירושלים התחלה של הזדמנות חדשה. בזכות הילדים הנהדרים האלה, בזכות הקהל התומך שמרעיד כל אצטדיון בארץ, והעונה הוא שני רק לאוהדי מכבי חיפה האדירים. אבל הזדמנות מממשים רק כאשר לומדים מהטעויות. רק כאשר זוכרים שיש לקבוצה הזו בעלים שמבין כדורגל, אבל מעליו מרחפים חשדות וחששות. לצדו, קבוע באותה נקודה, נשאר ענן הגזענות, בעיות הגישה לטדי שמבריחות המון אוהדים, ועוד לא מעט דברים שמחייבים החלטות גדולות ופשרות לא קלות. אחרי כל כך הרבה שנים קשות, זה יהיה פשוט קטלני אם בית"ר תפספס את ההזדמנות הזו.
