לאחר משחקה של בית"ר ירושלים נגד מכבי תל אביב ביום שני האחרון באצטדיון החדש בחיפה, הוזכר בדו"חות השופט והמשקיף כי קמע המועדון, המכונה "איז'ו הנמר", ישב על הספסל של בית"ר בדקות הסיום והפריע למהלך התקין של המשחק. בשל כך הייתה אמורה בית"ר לעמוד לדין, אך תובע ההתאחדות ניר רשף שלח למחרת מכתב בו הבהיר למועדון כי הוא מסתפק באזהרה בלבד, בתקווה שהאירוע לא יחזור על עצמו.
הקרב על הפלייאוף העליון: הפועל רעננה - בית"ר ירושלים (19:30, ספ'2)
בית"ר נחלצה מהעמדה לדין בשל הימצאותו של הקמע על הספסל
מה צריכה בית"ר כדי להיות בפלייאוף העליון?
הפרסום בכלי התקשורת עשה רק טוב לאיז'ו הנמר, איציק אשכנזי בשמו המקורי. בדיעבד, הוא אפילו מודה למנשה משיח: "אמת לאמיתה. מה שקרה בעקבות כל הבלגן זאת אהבה שלא קיבלתי כל החיים. מה שקורה זה שכאשר אני מגיע לאצטדיון אני מצטלם עם כולם ולויאלי. הם מכירים אותי, אבל אני לא מכיר אותם. זה להרגיש כמו סלב, אבל אני מגיע לתת עבור האוהדים ובעיקר הילדים, כמו שליחות. אני בא לעשות שמח לאנשים, אני בא להראות צד אחר של אוהדי בית"ר מאז ומתמיד. אני איז'ו אשכנזי, שבא להראות שאנחנו אוהדי בית"ר אנשים שמחים, אנשים טובים שרוצים לשמוח ולא בבונים וחוליגנים שתמיד מנסים לצייר. פתאום כולם בפייסבוק רוצים להיות חברים, להקים בשבילך דפים, שולחים תמונות, זה נותן כל כך הרבה כוח ותחושת שליחות שלא קיבלתי אף פעם. אני מודה למנשה משיח, אני אקבל את הטלפון שלו ואתקשר אליו להודות לו".
הרבה שואלים למה הגוף של נמר אבל הפנים יותר של כלבלב?
"כן, ככה אומרים. תלוי מאיזה זווית מסתכלים. בגלל הפנים המיוחדות כולם מתאהבים, בעיקר ילדים. אין קמע כזה בעולם. אולי מפנים של נמר ילדים היו חוששים. זה נמר שרק מלטף ונותן אהבה. אם תסתכלו על הדמות, זה גור נמרים. גור קטן וחמוד שבא לכל אוהד ואוהדת ומנסה לשמח אותם. אני לפעמים עולה לנכים ביציע המערבי ומצטלם איתם כי זאת שליחות. לפני שנה הבאתי אוטובוס מלא של עמותה לניוון שרירים ואוטיסטים מראשון לציון. הם בילו יום שלם בירושלים צפו באימון, הצטלמו, מחאו כפיים. גם כשהם על כיסא גלגלים ולא בשיא בריאותם, ראיתי כמה טוב זה עושה להם. בסופו של דבר, נתינה זה הדבר האמיתי בחיים. אני גאה בזה".
לא חם לך בתלבושת הזאת? בקיץ אנשים לא מבינים איך אתה מסוגל לתפקד.
"חם, חם מאוד, אבל האהבה מעל זה. בדקתי טמפרטורה, 80% לחות ו-40 מעלות צלזיוס. בדקתי את זה, אחרי משחק קמע משיל מעצמו 1.8 קילוגרם. חייבים לשתות הרבה, יש לי את הבקבוק שקריאף או אצילי כל הזמן זורקים לי. אני מסמן להם עם האגודל והם דואגים לדלק. כשאני עולה לדשא אני מרגיש השחקן ה-12, אני ניזון מהחום של הקהל ולא נותן לשום דבר להחליש אותי".
כמעט עלית לבית"ר בהעמדה לדין על ישיבה על הספסל.
"לא ישבתי על הספסל. אני מיישם את מה שאומרים לי. בדקה ה-92 כולם עמדו והיו באקסטזה וכאשר השופט הרביעי ביקש מכולם לשבת אז התיישבתי. אם הוא היה אומר לזוז הייתי זז, ספונטנית הקשבתי למה שאמר כדי לא להפריע לו".
השופטים ספגו ביקורת על כך שנראית לוחץ להם את היד אחרי המשחק, זה גם הרגיז אותם.
"רק השבוע הבנתי שאחרי המשחק אני יכול להיכנס רק לאחר שהשופטים יורדים. אם הייתי יודע את התקנון לא הייתי עושה את זה. הקמע של בית"ר ירושלים היום יודע את זכויות תפקידו לפרטי פרטים. גם אחרי המשחק לא נתנו לי להיכנס לחדר ההלבשה, המשקיף היה עצבני. הסבירו לי שזה מכיוון שהיו ראיונות ותקשורת, ורק אחרי שהעסק הסתיים אישרו לי. זה בסך הכול ללכת להחליף בחזרה את הבגדים".
מי משלם על החליפה והוצאות? אתה מקבל כסף על זה?
"אני משלם על הכול. אני רק מקבל הזמנה, לא הוצאות ולא שום דבר. אבנר קופל אמור היה לסגור את הנושא הזה, אבל הוא כבר לא נמצא. הוא אימץ אותי לבית"ר בצורה מסודרת, אבל זה נתקע ואין לי תלונות. אני עושה את הכול מאהבה".
איפה היית עד היום? ראו אותך מדי פעם ביציע, פעם במגרש, אבל לא קבוע.
"לפני שטביב הגיע הייתי רק ביציע. איציק קורנפיין לא הסכים שאכנס למגרש, לא הכיר בזה. לא הייתי מזוהה עם שום דבר, אלא רק אוהד שרוצה לעשות כיף ואהבת חינם. היום כולם יודעים שזאת הייתה המטרה ומעולם לא הייתי מזוהה עם בעיות. לפעמים הייתי נכנס למגרש ללא אישור, אבל רק לפעמים".
כמו המקרה עם סטיבן כהן ב-2011, שאחרי שהבקיע נגד מכבי חיפה את שער היתרון (בית"ר נוצחה 4:1, א.ס) פרצת למגרש וקפצת עליו.
"הייתי במגרש ולא הבנתי אז את המהות של התפקיד ומה מותר. בגול הייתי באקסטזה וקפצתי עליו. לקחו אותי , שמו אותי בצד והסבירו לי שאסור לי, שהקבוצה עשויה לשלם קנס, אבל בסוף לא קיבלו. מנחם נידם הזהיר אותי וזאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שעשיתי את זה".
אומרים שאתה בקשר עם קמעות של מועדונים באירופה.
"אני בקשר עם הקמע של מנצ'סטר יונייטד ג'ימבו וגם עם הנס של וולפסבורג. כשהנס נכנס לאצטדיון עם השחקנים, כל הקהל מריע לו עם הצעיפים והדגלים. קרוב ל-50 אלף איש. יש גם שיר מיוחד בשבילו כדי שיקבל את האדרנלין להתחיל להשתולל. למעשה, החלום שלי הוא שפעם אחת יקראו לי ליציע כמוהו. אין לי חלומות שאני רוצה לגעת בהם בקטע הזוי, אני אדם פשוט, זה החלום שלי. לא רוצה כרטיסים, לא רוצה הזמנות ולא שום דבר, רק את הכבוד הראוי לי כקמע של בית"ר ירושלים".
מה אתה עושה בחיים?
"אני עובד במשרד הבריאות 18 שנה, אני מכשיר ילדים לאזרחות. מדובר בבית חולים פסיכיאטרי שמכשיר את האנשים בעלי בעיות נפשיות לאזרחות. מכשירים אותם איך לעלות לאוטובוס, איך להשתמש בכרטיס אשראי, איך להגיע הביתה, איך להשתלב בחברה ובקהילה. הרבה מעבר לפרנסה, זאת הנתינה שלי בחיים".
זה נכון שפעם היית עיתונאי?
"לפני 20 שנה הייתי עיתונאי קטן במעריב אצל צבי בר שירה האגדי. הייתי עיתונאי מתחיל שהעלה את הידיעה הבלעדית בשנות ה-90' שעופר שטרית עובר למכבי חיפה תמורת 120 אלף דולר. בר שירה ניתק לי את הטלפון כשהעברתי לו את הידיעה הזאת. הייתי כמה חודשים במערכת והוא לא האמין לי. אני יצאתי באותו לילה מפגישה בביתו של עופר שטרית עם גיורא שפיגל, בני רגב ויעקב אסקטלן. בר שירה לא האמין לי, ואמרתי לו שאם הוא לא מאמין אני לא עובד אצלם יותר ונותן את זה לידיעות. בסוף הוא האמין וזה פורסם בלעדית במעריב". ליוויתי גם את נבחרת ארגנטינה באותם ימים כשהגיעה לארץ עם מראדונה, קאנינג'ה וסימאונה".
בשבת אתה עם בית"ר בנתניה נגד רעננה, אבל הבנתי שגם ביום ראשון אתה עסוק.
"כן, ביום ראשון אני עם עם ביבי על הבמה בעצרת בכיכר רבין. הזמינו אותי ממרכז הליכוד בירושלים. אני בא לעזור כמה שאני יכול, אם הליכוד ביקשו אני מתפקד. הקמע מזוהה עם בית"ר וגם עם הליכוד, אם זה יסייע במשהו זו תהיה ברכה".
