פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        נולד להיות פרא: רשמים מאימוניו של ג'ון קליפארי בקנטקי

        ריק פיטינו לא היה פנוי, אבל ג'ון קליפארי כן. לגולן יבלונובסקי שיחק המזל לבקר באימון של האיש שהצעיד את קנטקי ויילדקאטס ליותר מ-30 ניצחונות ללא הפסד, בדרך לאחת העונות המרשימות אי פעם בכדורסל המכללות. מה הסוד שלהם? כתבה שלישית בסדרה

        קארל אנתוני טאונס שחקן מכללת קנטאקי (AP)
        מה הביא את אנתוני טאונס וקנטקי למאזן של יוץר מ-30 ניצחונות ללא הפסד? לא מעט סיבות (צילום: AP)

        "מבזק חדשות". אני במוטל בבלומינגטון, אינדיאנה, ובטלוויזיה עוצרים את השידור לטובת breaking news. אני ישראלי למוד ניסיון, ויודע היטב מה אומר "מבזק". זהו זה, מבחינתי - היה פיגוע, נופלים טילים, יש שריפה שיצאה מכלל שליטה. ואכן, קרה אסון. בדרמטיות אין קץ, כתבת השטח שפרצה לשידור מספרת על כך ששני שחקני אינדיאנה הוז'רס לא עברו את בדיקות הסמים.

        עכשיו מובן למה ההתכתבות עם הצוות המקצועי באוניברסיטת אינדיאנה נקטעה, ומתברר שאימונים כבר לא אראה במשבר הזה. כדורסל פה הוא לא עניין של מה בכך, אבל לא תיארתי לעצמי שעד כדי כך. שיעור בפרופורציה.

        הייתי כבר עם הפנים כבר ליעד הבא, אבל אם אכזבה אחת לא מספיקה, סטיב, הבחור שהזמין אותי למשחק קדם עונה ולאימונים בלואיוויל של פיטינו, שלח מייל שהנ"ל סגר את אימוניו עד לתאריך בו כבר לא אהיה באזור. לא כיף.

        למשחק בכל זאת נסעתי, וכמה דקות לפניו פגשתי את סטיב, שחבר משותף הכיר בינינו. סטיב הוא לא חלק משום צוות אימון, הוא פשוט מכיר שנים את הנפשות, ובימים הקרובים אני עתיד לגלות איזה אדם נדיר הוא. המקומות שלו ב"יאם ארנה" בלואיוויל הם כמה שורות מעל פיטינו, ולא היה אחד באולם שלא אמר לו 'שלום' כשנכנסנו. תוך כדי המשחק סטיב ואני התחלנו להכיר אחד את השני, ורק לקראת הסיום גילה שהוא עובד בבנק. שאלתי באיזה תפקיד, הוא ענה מעט במבוכה שהוא הנשיא.

        כאן זה החל: המסע של גולן יבלונובסקי לארצות הברית
        משמעת וחינוך: הביקור בפרדו של מאט פיינטר

        לראות מקרוב את לואיוויל, עם האינטנסיביות הגבוהה בלחץ ההגנתי שכל כך רציתי ללמוד עליו באימונים, היה נפלא, אך מכיוון שהאזור לא האיר פנים, כבר חשבתי לחזור בנסיעה של ארבע שעות לפרדו. אבל אומרים שכאשר נסגרת דלת במקום אחד, נפתח חלון במקום אחר. סטיב סיפר שאם ארצה, הוא יבוא איתי כשעה נסיעה לאימון של קנטקי. ג'ון קליפארי הזמין אותנו.

        אז נשארתי בעיר שהופתעתי מיופייה. סטיב ואשתו איימי אירחו אותי ברוחב לב שאין לתאר, וזו הפעם הראשונה ולא האחרונה במסע הזה שנחשפתי לקשר היהודי ולתמיכה החמה שהוא טומן בחובו. יומיים אחר כך נסעתי עם סטיב כשעה ללקסינגטון, לאימון של אוניברסיטת קנטקי.

        ג'ון קאליפרי מאמן מכללת קנטאקי (AP)
        לפחות השנה, אי אפשר להתווכח עם העובדות: הוא הגדול מכולם. קליפארי (צילום: AP)

        קנטקי ויילדקאטס משחקת בקונפרנס ה-SEC שלא נחשב לחזק במיוחד, אך נחשבת לאחת מתוכניות הכדורסל הטובות בארה"ב. היא בעלת מסורת עשירה, הכוללת שמונה אליפויות NCAA (רק ל-UCLA יש יותר), ו-18 בוגרים שלה משחקים כרגע בNBA . הבולטים הם רג'ון רונדו ואתוני דיוויס. קליפארי, שאימן גם בNBA- נחשב לאחד המאמנים המרוויחים והמוערכים בקולג'ים. מאמן את קנטקי מ-2009, ומידפק על דלת היכל התהילה. בעידן שלו הקבוצה לקחה אליפות ב-2012, ובשנה שעברה הגיעה לגמר כפייבוריטית והפסידה לקונטיקט. השנה היא מדורגת ראשונה בארצות הברית, ועד כתיבת שורות אלו היא עדיין בלתי מנוצחת (0:31). בחלק מהמשחקים נראה כאילו היא רמה בפני עצמה.

        קליפארי וקני, עוזר המאמן, באו להגיד לנו שלום, חילקו לנו את דפי הסטטיסטיקה ממשחק ההכנה האחרון והחלו את האימון. האימון שונה מכל ממה שראיתי עד כה. נכון שאפשר ללמוד ממנו דברים רבים, כמו בניית משחק ההגנה הרצחני של קנטקי, תקיפת הפוסט נגד אזורית שהוא מנסה להטמיע בשחקניו, היציאה המהירה להתקפה שהוא מתרגל על בסיס קבוע ועוד דברים שהשתדלתי לכתוב במחברת שלי, אבל מתוך הפרספקטיבה שיש לי לאחר מספר חודשים, יש דבר אחד, שדווקא קשור לתפיסת האימון, והוא בולט ומשמעותי: האימונים בקנטקי היו סופר תחרותיים.

        ראשית, מאוד נהניתי מרמת האינטנסיביות שבה מתנהל האימון, אולי הגבוהה ביותר שנתקלתי בה. השחקנים עבדו באינטנסיביות גבוהה מאוד, כאשר אנשי הצוות המקצועי מדרבנים אותם לעבוד קשה עוד יותר, אם בתרגילי היציאה להתקפה, הרוטציה בהגנה, ובאחד התרגולים המתישים שראיתי - ניתורים רצופים לריבאונדים והטבעות עם כדור מיוחד (משהו שבין כדורסל לכדור כוח).

        ובנוסף לאינטנסיביות, יש תחרותיות בלתי נגמרת.

        קליפארי דוגל באימון מאוד תחרותי, ואם המשפט הזה נשמע לכם מובן מאליו אז אתם טועים. כמו כל דבר באימון, צריך לבחור בכך. לבחירה הזו עלולים גם להיות מינוסים - סיכון עולה לפציעות, שחיקה גדולה, לעתים פחות תשומת לב לדגשים טכניים וטקטיים, ויש לציין שתחרותיות גבוהה שלא מתווכת נכון על ידי צוות האימון עלולה לגרום לפיצוצים פנימיים ולפגוע במרקם הקבוצתי. לכן, בתפיסת העולם של תוכניות אחרות, לא כל אימון, ולא כל ה-אימון, תחרותי כל כך. באימונים בקנטקי, ברוב המוחלט של התרגילים שראיתי הייתה מטרה שעמדת בה או שנכשלת. קליפארי דואג להדגיש: "כל דבר שאנחנו עושים באימון הוא תחרות, בכל תרגיל שאנחנו עושים יש מנצחים ויש מפסידים". בהתאם לפילוסופיה הזו, התחרות מודגשת ומועצמת ואמורה לייצר "חיות משחק" בלתי מתפשרות.

        חשוב לציין היבט מעניין, שברמת אינטנסיביות ותחרותיות כזאת הוא הופך למשמעותי עוד יותר. קנטקי נעזרת במערכת של ניטור מדדים גופניים. לשחקנים מחובר בגב החולצה צ'יפ מיוחד אשר מעביר בלייב מדדים רלוונטיים שיכולים לתת נתונים בזמן אמת על המצב בו שחקן נמצא מבחינה גופנית בכל שלב, ובהתאם לכך לבדוק שיפור ולעזור במניעת פציעות.

        אז נכון שהם יכולים לאפשר לעצמם מערכת כזאת, אבל חוץ מזה הם גם יכולים להרשות לעצמם סוג כזה של אימון. לאוניברסיטת קנטקי יש חבורה של שחקנים מאוד מוכשרים, אתלטיים ובעלי סייז. העומק הזה כולל כ-8-10 שחקנים, שכל אחד מהם היה יכול להיות אחד מכוכבי העל בתוכניות מקבילות, מאפשר להם רמת חמישה על חמישה איכותית ותחרותית מאוד באימון. קנטקי באמת נחשבת כקבוצה שונה בנוף המכללות. דוגמה לכך מצאתי בטור בעיתון הספורט המקומי, שניסה לבחון האם קנטקי של השנה יכולה לנצח קבוצת NBA חלשה (אגב, המסקנה הייתה שעד כמה שקנטקי חזקה, היא אולי יכולה לגנוב ניצחון אבל היא עדיין לא קבוצה בליגה הטובה בעולם).

        ג'ייסון סמית' שחקן ניו יורק ניקס שוכב על הפרקט, לידו חוסה קלדרון (AP)
        אז מה, הוויילדקאטס יכולים לנצח קבוצה כמו הניקס? (צילום: AP)

        על פניו, כל מאמן היה רוצה את השחקנים הכי טובים שישחקו בשבילו, אבל כמי שמבין היום טוב יותר את הדבר הזה שנקרא כדורסל מכללות, אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם להיבטים שאולי לא קופצים באופן אינטואיטיבי.

        ראשית, השחקנים האלה אינם נטולי אגו. צריך לזכור שמאמנים מכל המדינה רודפים אחריהם מימי התיכון, הם זכו לטלפונים ולעיתים ביקורים של ששבסקי, פיטינו, ושות' והם סלבס בקנה מידה מקומי, חלקם בקנה מידה ארצי. בחלק מהאימונים בהם הייתי הגיעו סקאוטים של הNBA- לעקוב, וזה בהחלט נמצא אצלם חזק בתודעה. זכיתי לטעימה קטנה מההתמודדות של קליפארי עם העניין - על אילו דברים הוא עוצר, למה הוא נותן לעבור, מתי הוא ניגש לשחקן באופן אישי ומתי הוא עושה הצגה בדרכו המיוחדת לכל הקבוצה כשהוא רוצה להבהיר נקודה. הוא לא נותן ל"שואו אוף" לשחק תפקיד אצל שחקניו, שמבחינת כישרון ואתלטיות בקלות היו יכולים להישאב לסגנון שכזה. אם רצית להתרברב ב-אלי הופ מרשים ובדרך איבדת שתי נקודות פשוטות - תתכונן לשמוע ממנו.

        כשאחד משחקניו הטובים של קליפארי נתלה על הטבעת ברהבתנות וכתוצאה מכך קיבל טכנית, עם השופט הוא לא החליף מילה, אבל השחקן חטף שטיפה שנמשכה עוד שניות ארוכות גם אחרי שהוא כבר ירד חפוי ראש לספסל. "אנחנו לא פה בשביל שואו אוף, אנחנו פה בשביל לנצח" הוא אמר באחד מראיונותיו. על ידי הורדת הילדים האלה לקרקע, אחרי שבהיי סקול הם היו רצים להטביע מתי שהתחשק להם, הוא "מנקה" עיקר מטפל וגורם להם לעבוד קשה ולשחק נכון, לתרום לקבוצה ולהשתפר כשחקנים. התפקיד החשוב ביותר שלו, כמו גם של מאמני קבוצות כישרוניות אחרות מסביב לגלובוס, הוא לגרום לשחקנים האלה, שלא אחד ולא שניים מהם פוטנציאליים לNBA-, להבין את חלקם בפאזל, לחלוק את הדקות ואת הכדור ועדיין להרגיש מיוחדים מספיק ולהיות יעילים.

        היבט נוסף הוא שבליגת המכללות לכל מאמן יש שיטה סדורה, לוקח זמן ללמוד אותה, להבין את הניואנסים ולהשתפר בתוכה. הפריבילגיה היא שעל פניו, שחקן מגיע לתקופה של תואר אקדמאי, משמע ארבע שנים. קליפארי, שמנסה לגייס את השחקנים הטובים במדינה וכמה שיותר מהם, מתמודד מתוך בחירה עם העובדה שמהר מאוד באופן יחסי לתוכניות אחרות, והרבה לפני סוף התואר, השחקנים האלה יעזבו אותו לטובת קריירה מקצוענית. מכורח הנסיבות, קבוצותיו הצעירות מתמודדות ראש בראש מול קבוצות מנוסות, שמורכבות ברובן משחקני שנה שלישית ורביעית. זה לא דבר של מה בכך ודורש מצוות המאמנים אורח רוח ומיקוד, בניסיון למצות את הפוטנציאל הגלום בשחקניהם בזמן הקצר יחסית בו שחקנים שייכים לתוכנית. אי לכך, ניכר שצוות האימון בקנטקי מנסה לגרום לשחקנים להבין את יכולותיהם ומגבלותיהם, ולהצטיין במספר מצומצם של דברים שמהווים את חלקם בפאזל של הוויילד קאטס.

        מרכוס לי שחקן מכללת קנטאקי (AP)
        כן, החבר'ה האלה לא נטולי אגו, אבל הם יודעים להתחבר ולקבל מרות (צילום: AP)

        היה מעניין ללמוד מקליפארי, שלוקח כישרונות גדולים, מחבר אותם כקבוצה ודרך השאיפה הבלתי מתפשרת לניצחון והישגים, עוזר להם להתפתח לרמה הבאה גם כאינדיבידואלים.

        בינתיים, קנטקי נראית מצוין. במשחקי טרום הקונפרנס היא ניצחה את קנזס מעל 30, את צפון קרוליינה מעל 20, את לואיוויל "רק" בשמונה (כולן דורגו השנה בין 10 המכללות הטובות ביותר בשלב זה או אחר), והשאירה את UCLA על שבע נקודות בסוף המחצית הראשונה. כן, ההגנה של ה-וויילד קאטס אינטנסיבית ממש כמו באימונים. היא מורידה את אחוזי היריבה באופן משמעותי, כוללת מטרייה אווירית מאחורה שחוסמת ומשנה המון זריקות, וקבוצות שמסתמכות על משחק הסט ההתקפי בחצי מגרש עלולות למצוא את עצמן מתקשות לייצר נקודות מולם. דווקא במשחקי הקונפרנס בחודש האחרון הם נתקלים בקבוצות שמושכות אותן למשחק צמוד עד שריקת הסיום.

        למרות הכול, יש לי תחושה שבטורניר ה-NCAA, שמשוחק בשיטת נוק אאוט וכל כך הרבה דברים משוגעים קורים בו, הם ימעדו. אל תשאלו אותי על מה אני מתבסס, כי למרות כמה טיעונים שאני יכול לנסות להיאחז בהם, אין לי באמת תשובה טובה. אינטואיציה.

        סטיב היה המום מכך שלאחר שעתיים האימון עוד לא נגמר. לשאר האימונים כבר באתי בלעדיו, יש לו בנק לנהל.

        golanjablo@gmail.com