פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הסודות של אגדות הכדורסל הגדולות: ללמוד מהטובים ביותר

        השיטה של רוי ויליאמס, התרגילים של ריק פיטינו, הרוח של מייק ששבסקי. במשך שנה שלמה ערך מאמן הכדורסל גולן יבלונובסקי השתלמות במכללות הנחשבות בארצות הברית ומספר כיצד עובדת התעשייה ומגדלת את הכוכבים. הפרק הראשון: מעמק יזרעאל לאינדיאנה

        הריסון בארנס שחקן מכללת צפון קרוליינה עם רוי וויליאמס (GettyImages , Streeter Lecka)
        איך זה עובד במכללות? עכשיו יש לנו עדות מבפנים. מאמן נורת' קרוליינה רוי וויליאמס (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        צ'אפל היל, נורת' קרוליינה, "דין סמית סנטר". זה יום שישי בהיר אבל קר בעיירת הקולג'. 21,750 המושבים בצבע התכלת, שהיו מלאים באנשים באותו צבע בדיוק במשחקים האחרונים מול וירג'יניה, סירקיוז, ולואיוויל, ריקים עכשיו. רוי וויליאמס, מאמן המכללה, מתרגל את ה-Secondary break ההתקפי שלו. מאמן ישראלי אחד יושב עם מחברת הכדורסל ההולכת ותופחת ורושם הערות.

        המאמן הזה הוא אני, וזה עוד אימון מתוך עשרות רבות שראיתי בחודשים האחרונים.

        מה אני עושה כאן?

        אחרי כמה שנים, של אימון במועדון עמק יזרעאל' החלטתי שאני לוקח לעצמי שנת השתלמות. אני אטוס לעונת כדורסל בקולג'ים על מנת להשתלם ברמה הגבוה ביותר שיש, אלך עוד צעד קדימה, על מנת להפוך למאמן המקצועי והטוב ביותר שאוכל, עבורי ועבור השחקנים והקבוצות אותם אאמן בעתיד.

        גולן יבלונובסקי (יח"צ)
        החליט להמר על העתיד. יבלונובסקי באולם של נורת' קרוליינה (מתוך הפייסבוק של גולן יבלונובסקי)

        כשאני אומר "שנת השתלמות" זה עלול להישמע כמו תכנית מסודרת, שלא לומר ממומנת, אך לא כך הדבר. ההשתלמות הזאת היא פרי עבודה של כמה חודשים בניסיון ליצור קשרים, ממומנת מהחסכונות שלי. אין בה שום אלמנט של לו"ז שמוכתב, היא לעולם לא הייתה יוצאת לפועל ללא מידה של אומץ, או טיפשות, ברדיפה אחרי חזון להתמקצע. למעשה, אם להודות על האמת, היא הייתה כרוכה בעלייה על המטוס עם יותר לא נודע מאשר ידוע.

        חוויתי הרבה כדורסל ישראלי, ומטבע הדברים ראיתי ולמדתי מסגנון הכדורסל האירופאי אליו אנחנו משתייכים. יחד עם זאת, אני מאמין בלמידה, ומאמין שיציאה מאזור הנוחות מכריחה אותך לראות, כמו גם להשתמש בגוונים נוספים, שבמקום אחר כנראה שלא היית יכול להבחין בהם. אני חושב שהשילוב והאיזון בין מוכר לבין זר, בין מסורתי לחדשני, ובמקרה הזה בין אירופאי ישראלי לאמריקאי קולג'י יכול להוות צבע מיוחד, מעניין, ויעיל.

        אחרי מאות המיילים והטלפונים, שרובם זכו להתעלמות ובודדים פתחו, לא דלת, אבל צוהר קטן בחלון השירותים, הגיע רגע ההחלטה. גילי, חברה שלי (שהפכה לארוסתי לפני הטיסה, ולאשתי אחריה) ואני התלבטנו המון מה ואיך. לאן טסים, לכמה זמן, מתי. רגע, מה בעצם התוכנית? בראש כל הזמן מהדהדות להן המחשבות- זה שווה את זה? את הוויתור על עבודה ועל עסק הרצאות שהקמתי עם שותף, את העלות של טיסה והחיים בארה"ב?

        החלטתי. בבוקר אחד עליתי על טיסה לאינדיאנה וקבענו שגילי תצטרף אלי בנורת' קרוליינה בעוד כמה שבועות. חמוש במצלמת הווידאו, המחברת, המחשב והכונן הנייד, הרגשתי מוכן. מוכן לפתוח את הראש בכיוונים שונים, לחשוב על המשחק מזוויות אחרות, לחדד את החוש הביקורתי שלי, להבין פילוסופיות ומתודות אימון שונות, על מנת לגבש טוב יותר את פילוסופיית המשחק שלי. אחרי חודשים של מחשבות, חלומות, רגעי ייאוש והתלבטויות רבות, אני בדרך להשתלם במקום שבו אגדות עבר כמו ג'ון וודן, ודין סמית, ואגדות הווה כמו ששבסקי ופיטינו השפיעו ועיצבו את המשחק כפי שאנו מכירים אותו היום.

        מאמן דיוק מייק ששבסקי (GettyImages , Streeter Lecka)
        זמן להשתלב במקום שבו אגדה כמוהו השפיעה ועיצבה את המשחק. ששבסקי (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        במקום להגיע למוטל 8 בפרברי אינדיאנפוליס ב-19:30, הגעתי ב4:00 לפנות בוקר אחרי עיכוב של שעות בשדה התעופה בשיקגו.

        אבל העייפות תחכה. הרי אחרי מסע ייסורים השגתי את הלו"ז, הטלפון של מנהל אופרציית הכדורסל של אוניברסיטת פרדו והזמנה שלו להגיע לאימון. בבוקר למחרת מצאתי את עצמי נוהג באוטו השכור שלי ל"מאקי ארנה" שבאוניברסיטת פרדו, מתחיל את שנת ההשתלמות בקולג'ים. הרי לא יכולתי להרשות לעצמי להשלים שעות שינה בזמן שבמרחק שעה נסיעה אוכל להתחיל, במה שיתברר כלמידה אינטנסיבית של ה-motion offense של קואוץ' פיינטר, המבוסס על היסודות שהניח בובי נייט הגדול. השיטה היא משחק התקפה אשר בנוי על חיתוכים, חסימות ללא כדור, ובעיקר על תנועה מתמדת וקריאת מצבים.

        נכנסתי לאולם הכדורסל במאקי ארנה לאימון הראשון שלי בארה"ב. לאחר שהשחקנים סיימו את סשן הווידאו, מנהל האופרציה אליוט התיישב לידי לברר מה הסיפור שלי, תוך כדי שהוא נותן לי את מערך האימון, אישור לצלם במצלמת הווידאו, והבטחה לקבל את הדיסקים של האימונים אותם אראה. כאילו זה מובן מאליו שלכל אימון יש דיסק וידאו מצולם.

        כבר שם למדתי את השיעור הראשון שילווה אותי כחוט השני במסע המקצועי הזה: יש פה משאבים שלנו אין - מתקנים, כוח אדם, ציוד, גודל ואתלטיות. לכן עלי להיות רגיש לעניין בכל אלמנט שאני רואה ולשאול האם, איך, ובאילו התאמות נדרשות ניתן להשתמש במה שאני לומד, בתנאים שלנו.

        רובי האמל במדי מכללת פרדו (GettyImages)
        כאילו שזה מובן מאליו שמצלמים כל אימון. הגיחה הראשונה: מכללת פרדו (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        לעיתים אפשר, ואפילו כדאי, לעשות את זה בתנאים שלנו. לדוגמה, אם פה המנג'רים (סטודנטים אשר תפקידם לעזור להריץ את האימון בהיבטים של שעון, החזרת כדורים, ניגוב מגרש, רישום סטטיסטיקה רלוונטית וכו') הם אלו שמוסרים את הכדור לגבוהים בתרגולי גבוהים כחלק מהשימוש בכוח האדם הרב שיש פה, אצלנו נעשה סבב בין הגארדים. לא יזיק להם ללמוד להזין גבוה, זה אפילו יהיה חיבור מבורך.

        ברשימות הללו אחלוק אתכם בשבועות הקרובים את הדברים אותם אני רואה ולומד. אנסה לקחת אתכם איתי למסע בכדורסל הקולג'ים שהתחיל באינדיאנה, עבר בקנטקי וצבר שעות אימון רבות ולמידה מעמיקה עת התמקמתי בצפון קרוליינה. אשתף אתכם בתובנות לגבי היבטים מקצועיים, מתודות אימון ותפיסות עולם, וכמו כן היבטים הסובבים את כדורסל הקולג'ים ומשפיעים עליו, כמי שחווה את זה יום יום מהכי קרוב שיש. מקווה שתיהנו.

        golanjablo@gmail