פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הפועל תל אביב, סרט מצויר

        סארי פלאח הוא השוער המצטיין ולמלך הכובשים קוראים שער עצמי. אם בית שאן היתה תלויה במלחמה, העונה הפסיכית של האדומים תוכרע במשיכת מכחול. אורן יוסיפוביץ על ג'ורג' קוסטנזה של ליגת העל, ועל אשדוד, קבוצה בלי נשמה ועיר בלי כדורגל

        הפועל תל אביב, סרט מצויר

        ועדת ביקורת

        דברים שרואים בסטטיסטיקה:
        מובילי הכובשים של הפועל תל אביב, בליגה, העונה -
        שער עצמי, 4
        שלומי אזולאי, 3
        שגיב יחזקאל, לוקאס סאשה, רמזי ספורי, 2 כ"א

        קהל הפועל תל אביב: רק הלך רמון ונראה שבהפועל החלו לחוש את הדופק, וזה מביא תוצאות. 40 שקל, נשים וילדים בחינם, והיתרון היחיד של הפועל תל אביב על פני יריבותיה לתחתית - בלומפילד - היה אמש יתרון גדול מאוד. החגיגה לאחר השער של דודו ביטון היתה כמעט מוזרה מרוב שהיתה נדירה. "החלק הכי גדול בכל מה שקרה וקורה פה זה הקהל שלנו", החמיא יחזקאל. "הם נתנו לנו את התנופה והניצחון הזה הוא בזכותם". ציון: 8

        קהל מ.ס. אשדוד: בקושי 40 איש למרות המחיר, הקרבה והמאבק בתחתית. עיר של כדורגל? אולי לשעבר. עצוב. ציון: 3


        הפועל תל אביב ניצחה 1:3 את מ.ס. אשדוד, בעשרה שחקנים ועם פלאח בשער

        הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

        למעקב בטוויטר

        הערכות בהפועל תל אביב: אפולה אדל לא יחזור לשחק העונה

        אל תחמיצו: כל שערי השבת בקליפ אחד

        הבורסה:

        עולה: שגיב יחזקאל. הפציעה הפריעה, ובגינה נעדר מסוף אוקטובר ועד סוף ינואר, אבל חוזר לעצמו ורק עכשיו שמים לב עד כמה התוצאות של הפועל טובות יותר כשהוא פותח בהרכב (62% איתו; 33% בלעדיו). אתמול, בשער השני, הראה שגם יש קור רוח, והשאלה תהיה כיצד יחדדו את העיפרון הזה, שמזכיר - רק מזכיר - את ערן זהבי של שלהי העשור הקודם. אגב, יחזקאל שיחק במחלקת הנוער של מכבי תל אביב, אבל מרגיש הכי שחקן בית שיש.

        דוד רוזנטל על שגיב יחזקאל

        יורד: את השער הראשון לטובת הפועל תל אביב בישל יחזקאל ליא יא פטי - שנראה שתמיד כובש שער עצמי הזוי בבלומפילד. כמו כל הקבוצה שלו, הבלם נמצא בתקופה רעה מאוד.

        תמונת המשחק: טוב, שוער!

        שחקני הפועל תל אביב שי אבוטבול, שגיב יחזקאל חוגגים (ברני ארדוב)
        סארי פלאח, עם כפפות, מחבק את דודו ביטון, בלי חולצה (צילום: ברני ארדוב)

        מעשה שהיה, כך היה

        "Jerry. I can't get fired"

        ג'ורג' קוסטנזה, לבוש בבגד גוף בצבע עור, שוב נכשל בלגרום ליאנקיס לזרוק אותו מהמועדון. בין היתר התפרץ למשחק כשהוא (לכאורה) ערום, הכתים את המדים ההיסטורים של בייב רות' וגרר את הגביע בחניון האצטדיון. לאחר ששוב לא פוטר, אמר לחברו ג'רי סיינפלד: "לעולם לא חשבתי שאכשל בלהיכשל".

        התקווה של הפועל תל אביב, כרגע, היא שהקבוצה תהיה ג'ורג' קוסטנזה של ליגת העל. עד כה, זה העתק מושלם. עד כה, העונה של הפועל תל אביב מודל 2014/15 כל כך רעה, כל כך נוראית והזויה, כל כך טרגית וקומית, שאפילו לרדת ליגה היא לא תצליח.

        שחקני הפועל תל אביב חוגגים (ברני ארדוב)
        וכך, הסיפתח של דודו ביטון (כמה תסכול הסיר ביחד עם חולצתו) סגר את הערב ההזוי הזה (צילום: ברני ארדוב)

        זה היה משחק כל כך מופרע, שכשאוהד אדום, בסיום, בישר לחברו בטלפון ש"נגמר 1:3", הוא היה צריך להוסיף "נשבע לך", כי ההוא מעבר לקו לא האמין.

        זה היה משחק כל כך מופרע, שדניאל בר נתן הוסיף שש דקות ושרק לסיום לאחר ארבע. כנראה שגם בו וגם במשרוקיתו לא נשארו כוחות.

        וכך, הסיפתח של דודו ביטון (כמה תסכול הסיר ביחד עם חולצתו; כנראה שהביקור בכותל ביום ראשון עשה את העבודה) סגר את הערב ההזוי הזה. כמה דקות מאוחר יותר, יורחן קולין ירק דם בחדר ההלבשה - וזו לא מטפורה. כמה שעות מאוחר יותר ירק דם שוב, הפעם בבית החולים. באותו בית חולים היה גם אפולה אדל, שלפי הדיווחים המאוחרים גמר את העונה.

        בדקה ה-77 זה קרה, אחרי תזוזה לא נכונה של השוער. לשריף לא נותרו חילופים, ואל השער נכנס סארי פלאח, משחקני השדה הגבוהים בישראל (1.91), שהראה ביצועים ומניירות של נאטוראל. כמה דקות לאחר מכן נפתחו שרוכיו של פלאח, ובגלל שעתה כפפות היו סביב ידיו, קולין התנדב כדי לשרוך את נעליו.

        פלאח אמנם ספג ביקורות העונה על תפקודו כבלם, אבל כשוער התנהל ללא רבב. אחרי הכול, לא לספוג כשלקבוצתך עשרה שחקנים זה נתון מרשים עבור כל שוער. לאחר המשחק סיפרו אנשים שהג'וב הראשון של פלאח ככדורגלן צעיר היה בכלל בשער. חומר למחשבה לאלי כהן להמשך העונה - עד כה, רק שוער אחד שלו הציג מספרים יפים, ולשוער קוראים סארי.

        שחקני הפועל תל אביב חוגגים (ברני ארדוב)
        (צילום: ברני ארדוב)

        היתרון של סרט מצויר על פני סרט 'אמיתי' הוא שאפשר להתפרע. אפשר למתוח את הגבולות, אפשר לשבור אותם. אם יעשו סרט על הפועל תל אביב של העונה - לא משנה הסוף - יצטרכו לצייר אותו. אף שחקן קולנוע, טוב ככל שיהיה, לא יצליח לגלם אף תפקיד במועדון הסהרורי הזה.

        פלאח בשער, קולין שהוקפא בעונה שעברה פתאום הבלם הכי יציב בקבוצה, בן רייכרט הנהדר שספג בוז הוא הסיכוי הכי טוב שיש לאדומים להישאר בליגה של מכבי שלו, שי אבוטבול ממשיך לקבל קרדיט על פני משה אוחיון, ואז, איכשהו, על הבאזר, באחת העונות השחונות ביותר, האדומים כובשים פעמיים ועושים 1:3 שהזכיר את ה-1:3 על הפועל באר שבע, בעונת הכמעט-ירידה של לפני עשור.

        ואל תשכחו את הסמל גילי ורמוט שעזב, ואת עוביידה חטאב שיושב ביציע אחרי שדרס אדם, ואת דני עמוס שבבית ואת אפולה אדל שהגיע מהודו רק כדי להיפצע, וחיים רמון - זוכרים? ואיל ברקוביץ'? והיה גם דומב. ועל כל זה אמון עכשיו אדם שעונה לכינוי 'שריף', שצריך איכשהו לעשות סדר במערב הכי פרוע.

        "היינו אמורים להפסיד את המשחק ופתאום קרה משהו טוב", פתח השריף בכנות שגרתית. "אמרתי לעצמי 'רק שלא נחטוף גול. תן למשחק לעבור בשלום', ופתאום קרה ההפך. הפתעה. מהשחקנים שלי התפרץ משהו לא מובן. עברתי הרבה דברים, אבל את מה שקרה לי היום לא עברתי אף פעם. שוער נפצע ואתה נשאר בלי חילוף - זה דבר שיכול לפוצץ לב של כל אחד".

        "קרו לנו דברים מוזרים, חלוצים נתקעו אחד בשני", המשיך השריף, וכולם צחקו. "זה לא מצחיק!", אמר, וצחק בעצמו. "ראיתם את הגול השני? ופתאום עוד אחד. אפשר גם לקרוא לזה נס".

        מה זה יותר - עצוב או מצחיק?

        "לא אקרא לזה עצוב כי הסוף היה שמח. לפחות הנשמה של הפועל יצאה לאור".

        את המשך העונה השברירית הזו השריף יעביר כנראה בלי השוער הראשון, ולכו תדעו מה מצב כל הפצועים והחולים (השבוע היו ארבעה כאלה). עם כל הכבוד לניצחון הדרמטי, האדומים עדיין רחוקים מאוד מהשקט.

        כי כמו אתמול, היכולת המקצועית לא תשנה יותר מדי, וכנראה גם לא מי יפתח ומי יחליף. אלי כהן והקבוצה שלו תלויים במשיכת מכחול. הכול יכול לקרות, וזו לא הגזמה. כי בניגוד לבית שאן, הסרט של הפועל תל אביב הוא לא סרט מלחמה; הוא סרט מצויר.

        שחקני מ.ס אשדוד אופיר מרציאנו, שי חדד מאוכזבים (ברני ארדוב)
        (צילום: ברני ארדוב)

        הסרט של מ.ס. אשדוד מתחיל אפתי ונגמר עצוב. מועדון בלי נשמה בעיר בלי כדורגל. כמות הקהל אמש הראתה שמד הדיכאון גבוה. הזהרנו לאורך עונה שלמה - קבוצות בלי שאיפות לרוב ישלמו על כך, בטח שבליגה צמודה כזו. הסגל של קלינגר לבטח לא חלש משל האדומים, ועדיין, רוחות של מועדון יודעות לנשוב כשצריך אותן. ומאחורי אשדוד, וקלינגר, ומרציאנו ובן זקן - לא נושבת שום רוח.

        מ.ס. אשדוד נראית בשבועות האחרונים כמו השממה שהיא. ניצחון, תיקו, הפסד - זה לא באמת משנה. הנאיביות היא ערך עליון. שוויון על הבאזר של המחצית, ואז הסיפור הפך עצוב עוד יותר. מרגע פציעת אדל, נותרו לקלינגרים 17 דקות - כולל תוספת זמן - לסגור עניין מול תשעה שחקנים וסארי פלאח. כמות הבעיטות למסגרת באותה תקופה: 0. אפס עגול שכולו בושה. באותו זמן האשדודים ספגו צמד מקבוצה שמלך השערים שלה, אחרי 25 מחזורים, נקרא "שער עצמי".

        "לא חושב שזו נאיביות", טעה ניר קלינגר. "אלו טעויות אנוש שלא צריכות לקרות, וזהו. הקבוצה עמדה מצוין, ועשינו דברים טיפשיים. כל קערה הפוכה ניתן להפוך בחזרה", סיכם.

        ואם נשים את הקערות בצד, אלו היו 17 הדקות הכי אומללות של איזושהי קבוצה העונה. הגנתית, התקפית ובכלל. כרגע, ולא רק בגלל אותן 17 דקות, אשדוד נמצאת במומנטום הכי שלילי בליגה. ואם יש 'מגיע' בכדורגל, אז לאשדוד מגיע לרדת ליגה כמו שלאף אחת לא הגיע מעולם.

        orenjos@walla.co.il