5:4 משהו עובר על האלופה. זוהי הפעם הראשונה אי פעם שסן אנטוניו ספרס במאזן שלילי בתקופת הרודיאו-טריפ השנתי שלהם. כן-כן, לראשונה אי פעם. עובדה זו היא עדות לרמה הנפלאה שבה הם נמצאים באופן עקבי כל-כך, אך אולי היא גם מסמנת בעיה אמתית שאנו נוטים לנפנף כשמדובר בטקסנים העמידים.
סן אנטוניו תמיד הייתה עוף מוזר בנוף הספורט המקצועני בארה"ב. מקבלי ההחלטות בכל הרמות, הארגון המופתי, ואחד טים דאנקן, דאגו לשמור את הקבוצה תחרותית שנה אחר שנה, ועם זאת מעולם לא דומיננטית מספיק כדי לקחת ברציפות שתי אליפויות. כל זה בתקופה שבה רוב הקבוצות התמודדות על התואר מנסות למצוא שיווי משקל רגעי בין החלטות ניהול ובחירת השחקנים לבין התקציב על צדדיו השונים, בדיוק מספיק כדי להתחרות לשנה-שנתיים, או אם יש להם הרבה מזל שלוש שנים. ורק סן אנטוניו תמיד שם. תמיד ברשימה הסופית, לפעמים בפסגתה בסוף העונה.
אך אולי הפעם הנורה האדומה מספרת סיפור רציני יותר. אולי הפעם. הפופוביצ'ים שומעים את הרעמים מאוקלהומה סיטי דולקים אחריהם - האריה הפצוע של המערב החלים והוא רעב. על העונה של ראסל ווסטברוק לא נשאר עוד מה לומר, והטריידים נותנים למאמן ברוקס רוטציה אמתית של שחקני NBA בעלי כישרון התקפי מגוון ונוצץ. קשה לדמיין עולם אלטרנטיבי ללא הספרס בפלייאוף, אבל מספיק שתידחק למקום השמיני בשביל מפגש עם הלוחמים מהמפרץ.
המספרים הלא שגרתיים: בארה"ב מצדיעים למשחק ההתקפה של בלאט
קליבלנד הביסה 79:110 את בוסטון, לברון ג'יימס עלה למקום ה-21 ברשימת הקלעים
אוהב את הגארדן: עומרי כספי חגג, סקרמנטו הביסה את הניקס
האיש שוויתר על מילוני דולרים: לארי סנדרס הוא כדורסלן מזן לא קיים
20.6 - מהאלופה שמתקשה, לזו שתירש אותה? מבחינת מדדים של מאזן ופערי ניצחון ממוצעים, העונה של גולדן סטייט ווריורס עולה בקנה אחד עם כמה מהאלופות היותר דומיננטיות שהליגה ראתה בשלושת העשורים האחרונים. גולדן סטייט מובילה את הליגה בנקודות במתפרצת עם 20.6 למשחק. היא משתמשת בהגנה הנהדרת שלה כחומר סיכוך להתקפה הנהדרת שלה. הלוחמים ראשונים גם בנקודות מאיבודי כדור של היריבה (19.6), מספר שכמובן בא יד ביד עם המספר הקודם.
הנשק העיקרי שלהם מוקדם בשעון ה-24 הוא קליעה קטלנית מבחוץ. על פי הגיקים הנהדרים באתר בי-באל-ברייקדאונס, נכון לסוף ינואר, הווריורס זרקו יותר מפי ארבעה (!) שלשות במעבר אחרי כדרור מאשר הקבוצה הבאה אחריהם ברשימה. האם לדעתכם הליגה הספיקה להדביק את הקצב מאז? התשובה הקצרה היא שזה לא סביר. סטפן קרי, שמוריד 3.8 כדורים חוזרים בהגנה ומוביל את הליגה עם 2.1 חטיפות למשחק, לוקח את זה לאקסטרים במצבים של יתרון מספרי מובהק, שניים-על- אחד למשל, במקום לחפש את הליי-אפ המתבקש הוא פשוט יבלום בפתאומיות לפני שיגיע לקשת, וישחיל שלשה לקול תשואות הקהל. אגב, הפטנט על המנהג החצוף ומהנה הזה רשום לעד על שמו של עודד קטש, שעוד לפני שהתחלף המילניום היה גורם למאמנים להחסיר פעימה ולאוהדים לקום ממושבם בהתרגשות. ועם בקרי עסקינן, הנה עוד סעיף שהוא יכול להוסיף לקמפיין ה-MVP המושקע שלו:
22 - קרי מוביל את הליגה עם 22 משחקים רצופים שהוא סיים עם חטיפה אחת או יותר. תחום שבו, כמו שכבר הזכרנו, הוא מוביל את הליגה. מאזני הפלוס-מינוס שלו מדהימים, ורומזים שהוא השחקן הכי חשוב לקבוצה שלו, שבמקרה היא גם הטובה בליגה. זוהי ההגדרה המילונית ל-MVP על פי רוב הפירושים המקובלים של התואר. קרי מעלה באוב עונות שיא של סטיב נאש (זוכה כפול בתואר, להזכירכם) בדרך שבה הוא מניע את ההתקפה המקסימה של לוחמי המפרץ. הקליעה האבסולוטית של האח ספלאש בהחלט עומדת ברף האדיר של הקנדי, וקרי כנראה יציב רף גבוה יותר מכל אחד אחר לקלעי הדורות הבאים אחריו. קרי מנצל את החלחלה בה מצויים השומרים שלו בזמן שהוא אוחז בכדור (איפה שהוא לא יהיה בתוך הקווים של מגרש כדורסל), כל הטעיית קליעה שלו פורצת לו נתיב לצבע, משם הוא מסיים יותר טוב מאי פעם, וכמובן מוסר אסיסטים עסיסיים לשחקנים פנויים בכל רחבי הקשת. מי שמכנים "הרוצח בעל פני התינוק", כמובן שזה נשמע טוב יותר באנגלית, עובד קשה על רזומה מרשים ביותר לעצמו כדי להגיע לפרס המכובד.
20+ - ונעבור לנימה מקומית. עומרי כספי השיג מאזן פלוס-מינוס מחמיא ביותר ב-22 דקות משחק מול ממפיס גריזליס בניצחון של המלכים מסקרמנטו ב-25 לפברואר. שזה כמובן מרשים בהרבה מ-25+ שהשיג ב-20 דקות מול הניקס. במשחק שקדם לזה מול ממפיס הוא ינק שיא קריירה מרשים של 17 כדורים חוזרים מול הקליפרס, והשיפור במשחקו תחת מאמנו החדש ג'ורג' קארל כבר לא ניתן להכחשה. מאז שהמאמן המוערך קיבל המפתחות, כמות הדקות של כספי זינקה מ-16.9 ל-25.4, הוא זורק 3.1 יותר זריקות, וכמובן שואב כדורים חוזרים בקצב מסחרר 6.7 בששה משחקים תחת קארל. אולי המספר הכי חשוב הוא מדד הפלוס-מינוס שלו - כספי דילג מ-9.9- נקודות ל- 5.6+! נדמה שמערכת היחסים שלו ושל מאמנו החדש טומנת בחובה מעין הבטחה לבאות. קארל תמיד חיבב שחקנים מסוגו של כספי, מחוספסים, אנרגטיים ואגרסיביים, נקווה שנהיה עדים לתחילתה של ידידות מופלאה.
1 - דנבר נאגטס מצאה הלילה ניצחון ראשון בפוסט-פגרת האול-סטאר, בבית מול הבאקס, והיא עשתה זאת עם מאמן חדש. אך המבצר בדנבר נפל לידיים עוינות 10 פעמים מתוך 11 משחקי הבית האחרונים של הקבוצה האומללה מקולורדו. בריאן שואו, כצפוי, נאלץ לשאת באשמה, לאחר 19 חודשים לא מרנינים במיוחד כמאמן. בימים כתיקונם, יש הטוענים שדנבר היא העיר היחידה המספקת יתרון ביתיות אמתי, המאזן של הנאגטס בבית מאז מתמיד היה טוב יותר ממה שהיית מצפה מהם, לא מעט בזכות המיקום של האולם שלהם, הגבוה באופן חריג, חריג מספיק כדי להשפיע על דלילות האוויר. לא כך היו הדברים לאחרונה, וטרם הפיטורים של בראיין שואו, הכתובת הייתה על הקיר, מרוחה בצורת גרפיטי מחתרתי מנקר עיניים. בזמן כהונתו של שואו בתפקיד, רבים מהסיפורים שהודלפו מחדר ההלבשה של הנאגטס גרמו לשומע אותם להסמיק, או לפחות לפקפק ביכולת של המעורבים לבצע את עבודתם כראוי, בין אם מדובר בשחקנים, ובין אם במאמן לשעבר.
כבר בעת הטרייד על ארון אפללו (ומי יודע כמה טלפונים נעשו בנוגע לשאר השחקנים בסגל), בדנבר הודו באופן מעשי שהעונה הזו הולכת לפח, וייטב אם לפחות תייצר בחירת דראפט משמעותית. במערב שנראה כמו שהוא נראה, קשה להאשים אותם. מלווין האנט, המחליף הזמני של שואו ינסה להוציא מהעונה הזו את מה שניתן, ואולי לקבל הזדמנות של ממש אם יפתיע לחיוב. לאחר שהעבירו בטריידים את שני הסנטרים שהיו לפניו ברוטציה בתחילת העונה, הרוקי יוסוף נורקיץ' הפך באופן רשמי לאחד הנכסים שהקבוצה הכי מעריכה, והאנט יקבל נקודות אם יצליח לקדם אותו באופן מזורז, אולי אפילו יותר מאשר אם יקדם את טור הניצחונות.
מינוס 9.4 לוס אנג'לס קליפרס עם אוסטין ריברס על המגרש גרועה ב-9.4 נקודות למאה אחזקות כדור מאשר כשהוא מעודד אותם מהספסל. הקליפרס מצליחים להישאר עם הראש מעל המים בהיעדר הסופרסטאר בלייק גריפין, עם מאזן 3:7 בלעדיו, כאשר דיאנדרה ג'ורדן שופך חמתו על הליגה מתחת לסלים, או יותר נכון לומר מעליהם. עם זאת ריברס ג'וניור, כפי שהמספרים יספרו, יותר מזיק מאשר מועיל.
באמצע העונה, עוד לפני הטרייד-דדליין המדובר (וגם במדור, כמובן, נטמון ידינו בצלחת), אופרת הסבון של הקליפרס קיבלה חיזוק בדמות שחקן חדש לקאסט שלה, השני מבית משפחת ריברס. ביל סימונס הטיב לתאר את הטרייד שביצע המאמן גי'.אם של הקליפרס, הלוא הוא ריברס האב, יחד עם קבוצתו לשעבר כשרכש את הזכויות על אוסטין ריברס. הסלטיקס "החזיקו את בבנו של דוק כבן ערובה" טען סימונס. בין אם דוק חשב שבבוסטון הולכים לייבש את הילד בדי-ליג עד סוף העונה ובין אם לאו, הוא ישקר אם יגיד שהמחשבה לא עברה בראשו.
ישנם לא מעט גארדים עם רזומה ו/או פוטנציאל מרשימים יותר מאלה של ריברס ג'וניור שעדיין פנויים להובלה, אחד מהם הוא ג'ורדן פארמר מיודענו, ששוחרר מהקליפרס כדי לפנות לו מקום. מכל מקום, ב-21 המשחקים שלו בקבוצתו החדשה, ריברס מקבל מקום קבוע ברוטציה, ומאזן הפלוס-מינוס המשוקלל שלו ודאי לא תורם לשקט בחדר ההלבשה השברירי של הקליפרס.
שואף ל-0 - כשקווין גארנט נכנס לליגה במדי הטימברוולבס, הרוקי זאק לווין, כיום בן 19, עוד לא נולד. אם כבר ידעתם את הפרט המוטרף הזה, אני מניח שהגבות שלכם כבר הספיקו לרדת חזרה למקומם הרגיל. אם לא ידעתם - תנו לזה רגע. מינסוטה מקבלת חזרה את השחקן הטוב בהיסטוריה שלה, כאלוף, ובשלהי קריירה מופלאה. הביג-טיקט הרוויח מה-NBA יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה, כ-300 מיליון דולר. שזה המון. מעבר להזדמנות לשפר במעט את שיאיו האלמותיים במדיה, במעברו גארנט גם סלל את דרכו למשאלת לבו - לקחת חלק בבעלות הקבוצה בעתיד. רק נקווה שאת הפסל מחוץ לאולם יבנו לפני שהוא מצטרף רשמית, זה יכול להיות קצת מביך לתת לו להשתתף במימון של דבר כזה...
37 לא פחות מ-37 שחקנים הועברו ביממה של הטרייד-דדליין האחרון. הכי הרבה בהיסטוריה שהועברו באותו יום. בקווים כללים, תשעת הראשונים מכל קבוצה לרוב יהיו שחקני ליגה קבועים, והשאר נכנסים ויוצאים ממנה לסירוגין בניסיון להפוך לאחד מהתשעה בסגל קבוצותיהם. ישנם כ-450 שחקנים בליגה בכל רגע נתון. יותר משמונה אחוזים מהם עברו השנה קבוצה ברגע האחרון. מבין כל המהלכים המסקרנים שנעשו, במיוחד תפסה את העיניים פילדלפיה 76'. תהליך הבנייה מחדש של פילי התחיל באופן סטנדרטי יחסית, גם אם תמיד היה בוטה. אך איפשהו בדרך נראה שהנהלה החליטה בתום אותו ניקוי אורוות סטנדרטי, שאולי יהיה עדיף גם להחריב את המבנה עד היסוד, לשטח את הקרקע, למכור את הנדל"ן בשביל מזומן ולעבור בזהות בדויה ליבשת אחרת. מישהו מבין מה קורה שם?
