פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לפעמים אני משחק כדורסל: למה לארי סנדרס עזב את ה-NBA בגיל 26?

        חמש שנים חלפו מאז החל לשחק כדורסל ועד שהגיע ל-NBA. חמש שנים חלפו מאז החליט לוותר על חוזה עתק ולעזוב את הליגה בגיל 26 בלבד. למה? כי לארי סנדרס לא דומה לאף שחקן כדורסל שאתם מכירים. "מגרש השדים"

        שחקן מילווקי באקס לארי סנדרס (AP)
        סיפור ייחודי, אדם ייחודי. לארי סנדרס (צילום: AP)

        "אני לארי סנדרס, אני בנאדם. אני אבא. אני אמן. אני כותב. אני צייר. אני מוסיקאי. ולפעמים אני משחק כדורסל".

        אלה המילים בהן השתמש בשבוע שעבר כשניסה להסביר מדוע הוא לוקח הפסקה - אולי לזמן קצר, אולי הוא עוד רגע חוזר, אולי לא חוזר כלל - ממקום העבודה שהעלה אותו לגדולה. אלה המילים בהן השתמש כשניסה להסביר מדוע הוא משאיר על השולחן 20 ומשהו מיליון דולר. אלה המילים בהם השתמש, כנראה, בכל פעם שמישהו שאל אותו את אותה שאלה: למה? אתה שחקן NBA מפורסם ומצליח, אתה כולה בן 26, אתה שותף לאחת הקבוצות הצעירות והמבטיחות בליגה, אז למה לעזוב ככה?

        כי זהו לארי סנדרס. בנאדם. אבא. אמן. כותב. צייר. מוסיקאי. לפעמים הוא משחק כדורסל.


        חלק ממקור הכעס העצור של לארי סנדרס - כעס שיצא לאורך חייו בעיקר החוצה, ולעתים יודחק פנימה - נוצר מוקדם. ב-2013 סיפר ל'ספורטס אילוסטרייטד' על חלק מזיכרונות ילדותו כילד בן ארבע וחמש, כשכבר הושכב לישון במיטתו בפורט פירס, פלורידה: "אני זוכר מקטעים. חלק מהם לא ילכו לעולם. חלק מהם מאוד ברורים, ומפחידים. היו פעמים שישנתי ושמעתי את אבא שלי חוזר מאוחר הביתה. הוא שתה והימר, ואם הפסיד הוציא את זה על אמא שלי. הייתי שומע כיסא עף על הקיר, או צעקה חזקה". הכיסאות, הצעקות, האלכוהול וההימורים גרמו ללארי הצעיר, אחותו ואמו להימלט מהבית ולהתגורר ברחובות, במעון לנשים מוכות ואצל סבתו, ביחד עם 16 בני משפחה אחרים. כשעברו סוף סוף לבית משלהם, לארי הוציא את כל התסכול, הזעם וחוסר ההבנה שלו על דף, באמצעות עט וצבעים. "ציור היתה הדרך שלי לקחת הפסקה מכל ממה שראיתי ולהתמקד בקווים. זה היה פורקן", אמר ל'ספורטס אילוסטרייטד'.

        הפורקן השני והמרכזי ביותר בחייו - כדורסל - הגיע מאוחר יותר. קשה למנות שחקני NBA רבים שהרימו לראשונה כדור בכיתה י', וכזהו המקרה של סנדרס: בגובה של 198 ס"מ לא נותרו לו ברירות רבות אחרות, והשכנועים של מאמן הכדורסל המקומי וחבריו בסופו של דבר עזרו. תחילה, היה מגיע למגרשים כדי לצייר, כפי שסיפר לאתר הרשמי של הליגה: "אני ממש אוהב אמנות. ציירתי כל הזמן. הייתי הולך למגרש, אבל רק כדי לצייר את השחקנים האחרים ששיחקו. אני מעריץ אמנות". אז וגם היום, לארי סנדרס היה שונה: בזמן שהנערים השחורים האחרים שמעו מוסיקה מאוד מסוימת, הוא הקשיב לג'ון מייר וקולדפליי. מאוחר יותר, כשכבר יגיע ל-NBA וכולם סביבו ישמעו הבי מטאל והיפ הופ, הוא יקשיב לגוספל ולמוסיקה קלאסית.

        גם על הפרקט הוא היה שונה. כל כך שונה, למעשה, שבמשחקו המאורגן הראשון היה שותף לפדיחה גדולה. "לא ידעתי שמחליפים סלים במחצית", סיפר לאתר הרשמי של הליגה. "רצתי וצעקתי - אני פנוי! וקלעתי לסל הלא נכון. ניצחנו את המשחק ההוא, אבל החברים שלי לקבוצה אמרו שאם היינו מפסידים, הם היו הורגים אותי. לא הכרתי את הגוף שלי אז. הייתי מגושם, וזה לא היה מחזה יפה. לא הייתי טוב, רק גבוה. בדרך כלל היו בוחרים בי ראשון למשחקים, ואז לא בוחרים בי יותר". בראיון ההוא בו דיבר על ההתחלה היה בסך הכול בן 21, אבל נשמע כאתלט ותיק, רגע לפני פרישה, שמהרהר בחיים ובקריירה: "פשוט רציתי ללמוד אז. מצאתי את עצמי מתאהב במשחק יותר ויותר, ככל שהתאמנתי יותר. מה שלמדתי על הכדורסל זה שהמשחק לא משקר לך. זה מוכח. כשאתה משקיע ועובד קשה אתה תשתפר. סמכתי על זה והתאהבתי בענף".

        לארי סנדרס במכללת VCU (GettyImages , Jim McIsaac)
        התאהב בענף, והענף התאהב בו. סנדרס בקולג'ים (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        אחרי קריירת תיכונים מוצלחת הגיעה השעה לבחור אוניברסיטה, ובעוד חברים למקצוע הלכו לפי חוזק קבוצת הכדורסל, סנדרס בחר בווירג'יניה קומונוולת' בזכות מסלול האמנות המפורסם שלה. לבסוף, דרישות התכנית היו גבוהות מדי וסנדרס המאוכזב התנחם בלימודי סוציולוגיה והצטיינות על הפרקט. בעונתו הראשונה במכללה לא הירבה לשחק, והעמיד ממוצעים של 4.9 נקודות, 5.2 ריבאונדים ו-3 חסימות למשחק. בשנייה השתדרג ל-11.3, 8.6 ו-2.7, ועדיין שימש כינור שני לרכז אריק מיינור, ולאחר שזה נבחר בדראפט ה-NBA, סיים סנדרס את קריירת המכללות שלו עם עונה שלישית ואחרונה של 14.4 נקודות, 9.1 ריבאונדים ו-2.6 חסימות לערב. בפעם השנייה ברציפות נבחר לשחקן ההגנה המצטיין של המחוז, והרגיש שהוא מוכן לדבר האמיתי.

        באתרים השונים השוו אותו לתיאו ראטליף, אחד החוסמים הטובים ב-NBA דאז, ומנהלים וסקאוטים התמוגגו מהאתלטיות הבלתי נגמרת, המהירות המתפרצת, הפוטנציאל הגולמי, הרצון הגדול כל כך להמשיך ללמוד ולהשתפר ומהבגרות ששולטת על 211 הסנטימטרים הללו. כתב של 'מילווקי ג'ורנל סנטינל' נפגש עם סנדרס מספר שבועות לפני הדראפט, וכתב: "הוא התלבש כדי להרשים. בעוד רוב השחקנים לובשים טי שירט רחבה עם ג'ינס או טרנינג, סנדרס כאילו הגיע לראיון עבודה למשרת הנהלה בחברה גדולה". בראיון עצמו סיפר הכישרון הצעיר על תחושותיו לקראת המעבר ל-NBA חמש שנים מאז החל לשחק באופן מקצועני: "לא חשבתי שזה יקרה, בטח לא בתיכון או בתחילת הקולג'. אפילו לא חלמתי על זה, כי הייתי די בטוח שזה לא יקרה. מה שאפשר לי לצמצם פערים זו היכולת שלי ללמוד מהר, וגם האנרגיה שלי. אני מנסה לתת 110 אחוז גם כשאני עייף, וזה אפשר לי להדביק את השחקנים שמשחקים כדורסל מאורגן מאז שהיו בני שש".

        הוא התאמן אצל 14 קבוצות שונות ולבסוף נבחר במקום ה-15 של דראפט 2010 על ידי מילווקי. הג'נרל מנג'ר של הבאקס ג'ון האמונד התאהב מיד, בעיקר בגישה של שחקנו החדש: "זה מאוד מרענן. אני מת על זה שבחור שנבחר במקום ה-15 של הדראפט יכול להגיד - אתם יודעים מה? ממש לא האמנתי שאגיע לכאן. אני אוהב את הגישה הזאת, והוא רק יכול להשתפר". השיפור אכן הגיע: במשחקו ה-13 בליגה הטובה בעולם הראה קמצוץ מהפוטנציאל שלו, כשפתח בחמישייה והשיב עם 14 נקודות, 10 ריבאונדים ו-8 חסימות מול דנבר. בעונתו הראשונה קיבל 14.5 דקות בערב, בשנייה 12.4 בלבד, אך השיב עם 1.5 חסימות בממוצע למשחק. בליגה אוהבים למדוד גם מספרי שחקנים לפי ממוצע של 36 דקות לערב, כדי לראות כיצד כל שחקני הליגה ייראו אחד ליד השני (כוכבים לצד שחקני ספסל), ולפי המדד הזה, ממוצע החסימות של סנדרס בעונתו השנייה עמד על 4.3 לערב - מהגבוהים בליגה.

        הפריצה האמיתית הגיעה בעונתו השלישית. ב-30 בנובמבר, 2012, סיפק ערב היסטורי של 10 נקודות, 12 ריבאונדים ו-10 חסימות (שווה לשיא המועדון שהיה שייך לקארים עבדול ג'באר) בטריפל דאבל הראשון והאחרון בקריירה שלו. אליו הוסיף תצוגות של 17, 13 ו-6 בניצחון על אורלנדו, 8, 16 ו-6 בניצחון על יוטה, 18, 16 ו-5 בניצחון על בוסטון, 17, 20 ו-2 בניצחון נוסף על הסלטיקס, 12 ו-19 בהפסד לאטלנטה וכן הלאה. הרלבוס ולגריס, שחקן פוקר, מהמר ידוע וחובב NBA גדול עם המון עוקבים בטוויטר, כתב במהלך העונה ההיא בחשבון הטוויטר שלו: "אם הייתם שמים את לארי סאנדרס בתקופה של ביל ראסל - אני לא אומר שהוא יהיה טוב כמו ראסל, אבל הם היו דומים". ולגריס לא היה לבד: בוועידת MIT של אותה שנה - ועידה שמרכזת את טובי המוחות האנליטיים של הליגה לכמה ימים מלאי סטטיסטיקות מתקדמות ומתקדמות עוד יותר - טען אחד המשתתפים כי סנדרס הוא שחקן הפנים ההגנתי הטוב בכל הליגה. ההסבר היה פשוט: אם ממוצע ההצלחה ליד הטבעת ברחבי הליגה עמד על משהו כמו 60 אחוז, כשלארי סנדרס ניצב בדרך הממוצע הזה צנח מתחת ל-40.

        שחקן מילווקי באקס לארי סנדרס חוסם את שחקן לוס אנג'לס לייקרס דווייט הווארד (GettyImages , Harry How)
        אין מעבר. לארי סנדרס חוסם את דווייט הווארד (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        "הרבה אנשים חודרים פנימה וכבר לא מסתכלים על הסל. הם רואים אותי ומוסרים", אמר ל'ספורטס אילוסטרייטד' באפריל 2013. באותה כתבה התבקשו חבריו לקבוצה להשוות את סנדרס לשחקן אחר עם יכולות דומות, והצליחו לחשוב רק על חיות. ג'ואל פריזבילה אמר חתול. מייק דאנליבי - עכביש. "הוא משרבט קטעים מהתנ"ך על הידיים, אותם יקרא אחרי שריקות מפוקפקות של השופטים, כמו מנטרות שנמחקו", נכתב שם. "החברים לקבוצה מחזיקים לו את היד כדי להרגיע אותו. פריזבילה מזכיר לו לנשום עמוק. הזעם או מעסיק אותו או מזין את ההרחקה הבאה שלו". כי לצד היכולת העילאית היו גם הרבה הרחקות - חמש, ליתר דיוק (שלוש בחודש מרץ בלבד) לצד 14 עבירות טכניות (שש בחודש מרץ) וקנסות בשווי 96 אלף דולר. אף על פי כן, סיים את העונה ההיא עם ממוצעים של 9.8 נקודות 9.5 ריבאונדים (מקום 12 בליגה) ו-2.8 חסימות (שני רק לסרג' איבקה) ב-27 דקות בלבד לערב, בדרך למקום השלישי במרוץ לתואר השחקן המשתפר של העונה (פול ג'ורג' וגרייויס ואסקז הקדימו אותו). במשאל על שחקן ההגנה של העונה סיים שביעי. הבאקס תגמלו את שחקן הפנים המוכשר שלהם בחוזה של 44 מיליון דולר לארבע עונות, בלי לדעת שתוך זמן קצר, הרבה יותר מדי קצר, הם ייתקעו עם חוזה ענק לשחקן בעייתי שבקושי מסוגל או רוצה לעלות או להישאר על הפרקט.

        עם תום 2012/13 וההדחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול מיאמי, ביצעו הבאקס מהפכה: ארבעה שחקני מפתח (מונטה אליס, ברנדון ג'נינגס, ג'יי ג'יי רדיק, מייק דאנליבי) עזבו, ואלה שהגיעו (או ג'יי מאיו, קרון באטלר וזאזה פאצ'וליה) התקשו לעמוד בציפיות. "היו כל כך הרבה שינויים שלא יכולנו להפוך לקבוצה", סנדרס אמר ל'ספורטס אילוסטרייטד' בשלהי 2014. "בשלוש השנים הראשונות שלי בליגה הקבוצה השתנתה בצורה דרמטית מדי שנה. עשרה שחקנים עזבו בראשונה, שבעה בשנייה. אף אחד לא התאקלם, מלמעלה למטה. לא שיחקתי טוב כמו שהייתי יכול, והתסכול הגיע. ניסיתי להבין מה לעשות, ולא היתה תקשורת עם האנשים שמעלי. זו אשמתי. למדתי זאת. אף אחד לא יכול לקרוא את המחשבות שלי, ואני צריך להסביר איך אני מרגיש. חוסר התקשורת הזה הוליד רגשות שלא במקום והתפרצויות. לא היתה לי את היכולת לשלוט ברגשות הללו ולעכל אותן. הכול הוחזק בפנים". מספר חודשים לאחר שחתם על החוזה החדש, רמז שהוא כלל לא בטוח שהוא מעוניין להמשיך עם הקטע הזה, של לשחק כדורסל בשביל כסף.

        בנובמבר התראיין לאתר CBSSPORT ונשאל, בין היתר, על התקופה הרעה שעוברת עליו. תשובותיו היו פילוסופיות, כמעט בודהיסטיות: "אני מודה שזכיתי לראות את שני הצדדים. תקופה חיובית מאוד בה כולם רוצים לראיין אותך, ואז תקופה שלילית מאוד, בה אתה נראה כטראבל מייקר. זה טוב מאוד, כי אני אף אחד מהם - בין אם אנשים חשבו שאני מלאך או שטן, הם טעו. לפעמים אעשה טעויות. שלמות היא בלתי ניתנת להשגה, אבל תמיד אפשר להשתפר, וזה הלקח הגדול עבורי. לי היו את שני הקצוות האלה, וזה עזר לי לנתק את עצמי. תחילה אתה נתפס לגלוריפיקציה הזו, אבל אז מבין שהיא לא אמיתית. היא רק זמנית. צריך להתמקד במה שאמיתי. איפה הערך האמיתי?". ל'ספורטס אילוסטרייטד' השמיע פעם דברים דומים: "אין פנטזיה בעולם, אין אוטופיה. מתאריך הלידה ועד יום המוות שלנו, כולנו צריכים להספיק משהו, אפילו שהמון דברים יפריעו לנו". וגם: "אבא שלי לימד אותי שאתה נהיה מי שאתה חושב שאתה. אם אתה חושב שאתה משוגע, אתה תגיב כמו משוגע. אבל אתה לא חייב להיות מי שהיית אתמול. היום אתה יכול להיות אדם חדש".

        אבל בדצמבר של 2013 לארי סנדרס עדיין היה אדם ישן, כשיצא למועדון לילה והיה מעורב בתקרית אלימה. לפי TMZ, מישהו שפך על שחקן מילווקי שמפניה וגרם לו להתחרפן, לתקוף שולחן מלא באנשים, להרים בקבוקי זכוכית ולזרוק אותם אל תוך הקהל. כך זה נראה:

        הנזק התדמיתי עבור כוכב הבאקס היה גדול וכך גם זה הרפואי: פציעה באצבע הכריחה ניתוח וההיעדרות של שישה שבועות, והעונה הרעה הפכה מסויטת. כששב עוד הצליח לספק חמישה משחקים עם ממוצעים של 13.4 נקודות, 10.4 נקודות ו-2 חסימות לערב, אך מרפק שספג במשחק נגד יוסטון וגרם לשבר בארובת העין הכריח ניתוח חדש, ובכך גם את סיום העונה. מחוץ לפרקט סנדרס המשיך למשוך אש, או יותר נכון - עשן. בתחילת אפריל הורחק מחמישה משחקים בשל שימוש במריחואנה, וממש לא התנצל על כך. "אתמודד עם ההשלכות", אמר לאתר הרשמי של הליגה. "זהו סם אסור, אבל אני מאמין במריחואנה ובצד הרפואי שלה. זה משהו אישי כדאי שכולם יידעו עלי. אני יודע מה דבר מסוים אם אני משתמש בו. למדתי אותו ואני יודע את היתרונות שלו. הסטיגמה שם בגלל שהסם לא חוקי, אני שונא את זה. ברגע שהוא יהיה חוקי, הכל ייעלם".

        בעונתו הרביעית שיחק 23 משחקים בלבד בדרך לממוצעים של 7.7 נקודות, 7.2 ריבאונדים ו-1.7 חסימות למשחק. את החמישית והאחרונה דווקא החל היטב: 8 נקודות, 15 ריבאונדים ו-4 חסימות במשחק השני של העונה מול פילדלפיה גרמו לאנשים לחשוב שסנדרס חזר למוטב, אבל מאז סוף דצמבר, שחקן הפנים המוכשר כלל לא מתלבש למשחקים. קצת איתו וקצת בלעדיו הפכה מילווקי לאחת מהפתעות העונה, בדרכה הבטוחה לפלייאוף, ולארי סנדרס הביט על זה מהצד, באזרחי. ההסבר שלו ושל המאמן ג'ייסון קיד היה שלפורוורד/סנטר יש בעיות אישיות, ובכך זה נגמר.

        לפני כחודשיים הופיע סנדרס למשחק נגד פיניקס בבגדים אזרחיים ונשאל האם השמועות על פרישה אפשרית נכונות. "אני מנסה לעשות את הכי טוב בשביל הבריאות הנפשית והפיזית שלי", אמר. "אני מנסה להגיע לשורש הבעיות ולתקן אותן. בלי שאתקן אותן, אני לא חושב שאוכל לשחק כדורסל". הבאקס עבדו קשה כדי לנסות ולהעבירו עם תום מועד הטריידים ב-NBA, אך אף קבוצה לא היתה מוכנה להציע דבר, גם לא המינימלי ביותר. ב-16 בינואר הושעה סנדרס מעשרה משחקים בשל עבירה שנייה על נהלי המריחואנה של הליגה, וב-21 בפברואר שוחרר מהבאקס, שהיו מוכנים להמשיך לשלם את מרבית חוזהו המנופח בתנאי שיסתלק להם מהעיניים. משהו טוב עבד ועובד בקבוצה של ג'ייסון קיד, וסנדרס, על פי כל הצעדים שנקטו במועדון, עלול רק לשבש את זה.

        שחקן מילווקי באקס לארי סנדרס (GettyImages , Mike McGinnis)
        "אני מנסה להגיע לשורש הבעיות ולתקן אותן". לארי סנדרס (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        ואז, בשבוע שעבר, התראיין סנדרס ל'פליירס טריביון' (אתר חדש ונפלא שהקים דרק ג'יטר, שמאפשר לספורטאים לתקשר עם אוהדיהם כמעט ללא מתווכים) וסיפר שהחליט לקחת פסק זמן - אולי קצר, אולי ארוך - מהליגה. "כולם צריכים לעבוד", אמר. "אני לא שונה מהאדם שעבודת תשע-עד-חמש היא לא עבודת החלומות שלו. מפחיד ללכת מכל הביטחון הכלכלי הזה, אבל אני מפחד עוד יותר מלחיות עם שאלת 'מה יקרה אם'. אני אוהב כדורסל, ואם אגיע לנקודה בה ארגיש שאני מסוגל לשחק שוב כדורסל, אשחק. הייתי חייב לקבל את ההחלטה הקשה וללכת עם האינטואיציה שלי ולאפשר לעצמי את הזמן והמקום לבדוק את המשמעות האמיתית של חיי. אנשים מאוד אוהבים להדביק תוויות. אתם יכולים להגיד שאני אנוכי. ואוהב. ושאכפת לי. ושלעתים אני מפחד. אבל אני גם אמיץ. כולנו יותר מרק דבר אחד". בכתבה ההיא סיפר סנדרס שאשפז עצמו במוסד נפשי המטפל באנשים עם חרדות, דיכאון והפרעות מצב רוח: "זה לימד אותי הרבה על עצמי ועל מה חשוב ולאן אני רוצה להקדיש את האנרגיה. אני נלהב להקדיש את האנרגיה שלי לדברים ואנשים חיוביים ולעשות שינוי בעולם שאני לא מכיר".

        לפי הדברים הללו, ספק גדול אם סנדרס ישוב לשחק כדורסל באופן מקצועני, אף שהוא בסך הכל בן 26 ופחות או יותר בשיא הקריירה שלו. לפי הדברים הללו, ספק גדול אם צריך לרחם עליו בשל כך: נדמה כי דווקא מנקודת השפל הגדולה ביותר שלו, לכאורה, לארי סנדרס מצא את האור. בניגוד לשחקנים רבים אחרים שפורשים ומגלים בור גדול אותו הם צריכים למלא כעת, חייו של כוכב מילווקי לשעבר די מאוזנים, ואם משהו הפר את האיזון, זה כנראה היה הכדורסל. לאורך השנים, סיפר סנדרס שהחלום שלו הוא לא לזכות באליפות ה-NBA או בתואר שחקן ההגנה המצטיין של העונה, אלא להקים מוסד לנשים מוכות בעיר בה נולד. בכתבת פרופיל שנעשתה עליו ב'ספורטס אילוסטרייטד' סיפר על הספר אותו הוא כותב - רומן בשם Fallen, אותו הוא גם מאייר, שבמרכזו, לדבריו, "ההנחה לפיה כדור הארץ הוא חוות ניסויים". עוד היו ואולי יהיו שם מלאכים שפוקדים את כדור הארץ כחלק ממלחמה רוחנית, מלאך שמתאהב ומנסה להציל אישה מהגיהינום, ושלל שאלות מטפוריות על טוב רע.

        "אני לא מסתדר עם אנשים שכל החיים שלהם סובבים סביב כדורסל", אמר כבר ב-2013. "יום אחד הכדור יפסיק לקפוץ, ואם בנית את כל הזהות שלך סביבו, מי תהיה?"

        צפו בלארי סנדרס מדבר על העזיבה את ה-NBA

        לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

        לתגובות:
        nimrodofran@walla.co.il