את פרג' סייף הכרתי כאשר בנו קני שיחק ברמת השרון. המועדון קרס כלכלית ודיברו על מכירת 25 האחוזים של הקבוצה ממורשה לאריק איזיקוביץ'. אז התברר שיש הסכם מרובע, לו שותפים טוברוק, רמת השרון, עו"ד דן חי וסייף עצמו. ברגע שדני לאופר עשה את הצעד ומכר את החלק של קני, לטוברוק היה רוב של 65 אחוז מהכרטיס שלו והבלגן בין הצדדים החל.
השחקן החליט שהוא רוצה לצאת לחו"ל וטוברוק, מנגד, החליטו שהוא ישחק במכבי נתניה או בחיפה, על פי החלטתם בלבד. העניינים הפכו לזירת קרב מאחורי הקלעים. אביו של סייף לקח את דודו דהאן והחל להילחם כדי לשחרר את בנו מידיה של טוברוק. הוויכוחים היו מכוערים ומלוכלכים, גם תקשורתית.
בשיחה הראשונה עם האב פרג' סייף שהלך לעולמו השבוע, כבר היה אפשר לראות כמה הנושא משפיע לו על הבריאות, שכבר אז לא הייתה במיטבה. סייף נהג לעשות הפסקות תוך כדי שיחה, אחרי שחש לא בטוב. הוא היה נסער: "איזיקוביץ' אומר שאכפת לי רק כסף? מה אני אעשה עם הכסף? נשארו לי כמה חודשים לחיות והוא מדבר איתי על כסף? מה זה משנה אם יהיו לי עכשיו 200 שקל או מיליון במצב שלי? אני רק רוצה שלילד יהיה טוב. עולם הכדורגל זה עולם של חיות. כשאני לא אהיה, מי ידאג לו, מי?".
קני סייף בראיון: "אני מעדיף לשחק בנבחרת ישראל"
כך עבר קני סייף לגנט: כל שלבי הבלגן
עם הזמן הרגישו במשפחה שהעיסוק בנושא לא עושה טוב לאב וניסו לדבר אתו, כדי שישאיר את הטיפול בנושא לדודו דהאן. האב התקשה להתנתק, עד לרגע בו איזיקוביץ הגיש בקשה לאכ"א, כדי למנוע מסייף קיצור שירות על מנת שייצא לחו"ל. האב שמע על כך, חש ברע, אושפז ולאחר מכן אמר: "מה הוא רוצה מהילד שלי? לקבור אותו? עד כמה רעים יכולים להיות אנשים? לשים לו רגליים שלא ייצא לחו"ל?". פרג' הפסיק את השיחה ואמר שהוא מרגיש לא טוב. הוא חזר אחרי כמה שעות ואמר: "המשפחה צודקת, אני צריך שדודו יטפל בזה, אני כבר מתמוטט מכל זה. דודו ידאג לו מעכשיו".
אז זהו, שדודו דאג. דהאן משמר את האינטרסים של השחקן ושלו ורק השבוע אמר "נגמרה התקופה של סחר עבדים". מכבי חיפה רצתה, מכבי נתניה בנתה, אבל קני סייף חתם בקיץ בגנט הבלגית, צעד מבורך עבורו אך הרבה יותר מכך, כזה שנתן לאביו לנוח על משכבו בשלום, כאשר הוא יודע שהביא את הילד אל חוף המבטחים אליו כיוון כל השנים. בן 55 היה במותו.
סייף ספד לאביו עם הגעתו לישראל: "אבא, תמיד היית מודל לחיקוי בשבילי. תודה לך שעמדת לצדי, שתמכת בי וליווית אותי במהלך כל השנים, גם בימים הקשים, כשהתניידת על כסא גלגלים ובלון חמצן 24 שעות ביממה בשביל להיות לצדי בכל מקום. על דבר אחד אני יכול להיות שמח: שזכיתי להגשים את החלום המשותף שלנו, שתזכה לראות אותי משחק באירופה.
"בכל משחק, כל שער שאבקיע היה וימשיך להיות מוקדש רק לך. אסתכל אליך לשמיים בידיעה שאתה מסתכל אלי חזרה עם החיוך הזה שלך, החיוך שאני כל כך אוהב, שכל כך יחסר לי. אבא, היית דמות מיוחדת שממנה שאבתי הרבה כוח, כוח שעזר לי להגיע עד לאן שאני נמצא היום. דחפת אותי למצוינות, הובלת אותי לאתגרים וגרמת לי לעצמאות שהיום אני מרגיש אותה כגבר צעיר, שיודע להתמודד עם החיים ולהצליח. אבא, תמיד אזכור אותך, תמיד אתגעגע ואוהב אותך. לנצח תהיה חרות בזכרוני ובלבי. אוהב אותך, קני".
לא סתם הדגיש סייף כי הוא שמח שזכה להגשים את החלום המשותף של השניים, מה שמחזק אותו זאת התחושה שאביו הלך לעולמו רגוע. לאחר שישה ימים בישראל, הלוויה ואבל, סייף חזר השבוע לבלגיה כשהוא עדיין מנסה לעכל: "אבא הוא כל מה שאני מכיר בכדורגל. אני השחקן, אבל הוא עשה הכול. מגיל קטן ליווה אותי לכל פינה, היציאות לארצות הברית ולגרמניה זה הוא, נלחם ונתן את כל מה שיש לו כולל הבריאות כדי שאצליח. עכשיו, כשחזרתי להלוויה, ראיתי ראיון שעשה לתקשורת בכפר שלנו והוא אמר שם שהוא סופסוף מסופק מכך שאני בבלגיה ומצליח. זה מאוד מיוחד בשבילי, שהוא הלך לעולמו והגשמתי את החלום שלו".
סייף עובר ימים קשים, לא בדיוק מעכל את הבשורה. הדבר שהכי יחסר לו הם הטלפונים לאב לאחר משחקים, הטלפונים שהחלו בגיל 6 ולא נפסקו עד שאושפז בחודש האחרון: "זה הדבר הראשון שעובר בראש. בחודש האחרון כבר אי אפשר היה לדבר אתו, אבל עדיין אתה יודע שהוא נמצא שם ונלחם על החיים שלו. ברגע שהוא כבר לא איתנו, זה משהו שאני עוד לא יודע איך אתמודד אתו. מהיום שאני זוכר את עצמי ילד שמשחק כדורגל, הוא הראשון שאני מדבר אתו אחרי משחק. גם אחרי משחקים בגנט שבחרו בי מצטיין ורצו לראיין אותי, תמיד אמרתי שאני קודם כל מדבר עם אבא שלי, בודק שהוא בסדר, מדברים קצת על המשחק ואז מתפנה. כיבדו את זה".
פרג' סייף היה חולה הרבה שנים. לאורך הזמן הידרדר מצבו ובשבועות האחרונים כבר לא היה לקני עם מי לדבר. "בחודש האחרון הוא לא היה בהכרה. הייתה פעם אחת שהראו לו את השער שלי נגד לוקרן והוא חייך, זאת הפעם היחידה שהגיב למשהו שקשור אליי. אני אנצור כל רגע אתו כשחקן וכבן אדם, יש לי אחריות עוד יותר גדולה עכשיו, הבטחתי לו את זה בלוויה, הוא נתן לי את כל מה שיש לו ואת מה שאין לו והוא תמיד יהיה איתי תמיד".
סייף מדבר על אביו עם הרבה כאב, אבל היה רגע שהוא כבר לא יכול היה לדבר ונחנק מדמעות, הרגע בו נזכר בכל נושא טוברוק והמלחמה עם איזיקוביץ': "אני אף פעם לא אסלח לאריק איזיקוביץ'. כל הבוררות והלחץ מסביב רק דרדרו את המצב שלו, הוא לקח את זה מאוד קשה. אני לא אסלח לו על שלא נתן לו לסיים את החיים שלו בשקט. עד הרגע האחרון הוא היה מודאג ומוטרד מכל הסיפור הזה. הוא לקח את כל הסיפור עם טוברוק ללב וזה פגע בו מאוד. חבל בכלל שהוא התעסק בזה, זה פשוט דרדר אותו. אני מעדיף לעצור כאן ולא לומר את כל מה שאני חושב".
בראיון בוואלה ספורט לפני כחודש, סיפר סייף כי בגנט מצא בפעם הראשונה בית והוא מרגיש מאושר כפי שלא הרגיש אף פעם. כאשר קיימו בגנט את הטקס לזכר אביו, שבו כל האצטדיון מכבד ומוחא כפיים, זה היה עבור סייף הרגע החזק ביותר. הקשר לא ידע יותר מדי על המחווה: "האמת שהתעסקתי בכל ההתארגנות והאבל, ורק שמעתי שאולי יעשו טקס כזה או אחר. ישבתי עם חבר לראות את המשחק ופתאום ראיתי את זה. כל הגוף שלי היה צמרמורת, לא האמנתי שזה אמתי. הייתי כולי עם דמעות וגם החבר שלי לא האמין למה שאנחנו רואים. אני אף פעם לא אשכח את זה".
מי שעזר לסייף מרגע קבלת הבשורה בבלגיה ועד החזרה לארץ היה רמי גרשון. סייף מדבר על גרשון כמו על בן משפחה: "אני אמרתי תמיד ועכשיו אני אומר את זה יותר ברור - אין הרבה אנשים טובים כמו רמי גרשון. מהיום שהגעתי לגנט הוא דאג לי, אבל אחרי שהודיעו לי שאבא נפטר הוא פשוט סידר הכול. הוא טיפל בכל דבר הכי קטן, וברמה הנפשית חיזק אותי וכל כך דאג לי, שאני פשוט לא יכול לתאר את זה במילים. מגיע לו את כל הטוב שבעולם, הוא חבר אמתי ובן אדם ענק".
לבית המשפחה הגיעו כל החברים הכדורגלנים מהעדה הדרוזית. סייף הסביר: "אנחנו בקשר טוב. אני, לאלה, סארי פלאח, עאהד עזאם. כולם באו לבקר ולנחם. אנחנו עדה מאוד מאוחדת ובאמת שמחים אחד בשביל השני. זה כיף להיות גאווה של עדה, אני מאוד רוצה להמשיך ולשמח את המשפחה ואת כולם, מרגיש שדווקא עכשיו יש עליי עוד יותר מחויבות, גם לאבא וגם לעדה ולישראל".
סייף עושה את הדרך הבטוחה להיות ראוי למדים הלאומיים. את ההצעה מארצות הברית הוא גנז בשלב זה. גם ההסבר קשור לאבא פרג': "כשהייתה לי הצעה, אבא התעקש שלא אחשוב על זה ואחכה בסבלנות עד שאוכיח את עצמי ואוזמן לנבחרת ישראל. הוא אמר שלכאן אנחנו שייכים וזה מה שעשיתי. הוא ביקש. אני לא מצטער, אם אבא אמר שזה מה שצריך לעשות, אז זה נכון מבחינתי".
בשלישי בערב סייף טס חזרה לבלגיה, לחזור לשגרה. בשדה התעופה הוא אמור לפגוש את נטע, חברתו של רמי גרשון: "מחזק אותי שרמי שם ומאוד דואגים לי. אני עוד לא יודע איך ארגיש, איך אתמודד ואיך הכול ישפיע עלי, אני רק יודע שאעשה הכול להיות חזק ולעבור את התקופה הזאת. זה לא קשור אליי בכלל, זאת ההבטחה לאבא. זה יותר חזק מהכול".