הניצחון של קליבלנד בוושינגטון ביום שישי היה ניצחון של הצהרת כוונות. במשחק חשוב מול יריבה ישירה במזרח, אחרי פגרת האולסטאר והמנוחה ההכרחית ששחקני המפתח קיבלו, קליבלנד הראתה למה היא מסוגלת.
ברגע שדיוויד בלאט מצא את שיטות המשחק הנכונות לסגל שלו בהגנה ובהתקפה, השאלה החשובה היא מהי רמת הביצוע. בשישי הקאבס עלו לגבהים חדשים ברמת הביצוע בשני צדי הפרקט. בהתקפה בלטה האחריות והאמונה בשיטה ובכישרון הקבוצתי. כמעט לא הייתה זריקה לא במקום, התרגילים בוצעו עד שנמצאה פרצה, לברון ג'יימס וקיירי אירווינג מצאו את החורים בהגנה של הוויזארדס כמעט בכל פיק נ' רול. בהגנה בלטה הערנות של השחקנים שהיו בחיפוי, הם תזמנו את העזרה נהדר בהתאם להתפתחות המהלך ההתקפי. בלט בכך במיוחד ג'יי אר סמית' שכמה פעמים במהלך המשחק חיסל התקפות של וושינגטון עם עזרה מתוזמנת. משחק הגנה טוב היה גם לקווין לאב, בעיקר ברבע הראשון. זו הייתה דוגמה למשחק בו לאב היה יעיל בלי לקלוע, עד החטאת הדאנק שהובילה לכמה דקות מפוזרות מצידו.
על הניצחון בניו יורק אין הרבה מה להגיד כי הוא לא היה מול קבוצת NBA אמיתית. השלב שאחרי הדד-ליין הוא השלב בשנה בו הקבוצות החלשות נוטות להפוך לחלשות במיוחד, הן מעמיסות נכסים עתידיים ומנסות לתפוס מקום טוב בהגרלת הלוטרי. הסגל הנוכחי של הניקס עשוי להיות החלש ביותר בליגה, ומדובר בתחרות לא פשוטה. זו קבוצה שהכנסת כדור ללו אמונדסון בפוסט זה אחד המהלכים היעילים ביותר של החמישייה הראשונה שלה.
בשבוע כה דליל באירועים, החדשה המשמעותית היא הצטרפותו של קנדריק פרקינס. היה יפה לראות שגם מנהלים בליגה וגם אנשי תקשורת ידעו להעריך את הסנטר למרות שנים חלשות באוקלהומה סיטי. התרומה לחדר ההלבשה ולקשיחות של קבוצה, ההגנה האישית על סנטרים מאסיביים ויכולת החסימה לחברים לקבוצה בהתקפה (יכולת התקפית לא מוערכת דיה) כל אלה הפכו את פרקינס לשחקן שקבוצות גדולות בהחלט רצו בסגל שלהן לקראת הפלייאוף. קליבלנד היא זו שזכתה בו.
אליפות? הם מאמינים: הכוכב החדש של קליבלנד מודה לבלאט
בארה"ב בטוחים: המפלצת ששמה קליבלנד רק מתעוררת
הלילה ב-NBA: טריפל דאבל להארדן בניצחון יוסטון, סן אנטוניו ממשיכה להפסיד
לא בטוח שבלאט ימצא לפרקינס דקות משחק קבועות. יש לו שלושה גבוהים בכירים שיכולים לחלק ביניהם בקלות את 96 הדקות של עמדות הפנים עוד לפני שלוקחים בחשבון הרכבים נמוכים. השילוב של פרקינס עם טריסטן תומפסון יהיה בעייתי מבחינה התקפית. בלאט מנהל את הדקות של טימופיי מוזגוב כך שהוא יוצא מוקדם ונכנס חזרה בסוף הרבע הראשון או בתחילת השני כדי לשחק ביחד עם טריסטן בהרכב שמתבסס על לברון, הגנה וריבאונד התקפה. ההרכב הזה עובד וכרגע אין סיבה לפרק אותו, בטח לא בשביל שחקן התקפה מוגבל מאוד. יכול להיות שהחשיבות של פרקינס תבוא לידי ביטוי בעיקר בימים בהם אחד הגבוהים מסתבך בעבירות, הוא יצטרף לגוורדיה הוותיקה על הספסל שלא מרשימה בעונה הרגילה אך בהחלט עשויה להיות אפקטיבית ברגעים קשים בפלייאוף.
השבוע הרגוע מהווה הזדמנות טובה להתבונן קצת יותר לעומק בסטטיסטיקות מעניינות על הקבוצה ושחקנים מסוימים בה. מאז ה-15 בינואר הקאבס עם מאזן 2:16. הנה כמה מספרים שיעזרו להבין את השינוי שעבר על קליבלנד בחודש ורבע האחרון:
6: מאז ה-17 לינואר, לאחר סיום מסע החוץ למערב, ההגנה של קליבלנד מדורגת במקום השישי בליגה כשהיא סופגת 98.9 נקודות ל-100 פוזשנים. מדובר בתקופה בה הקאבס שיחקו 16 משחקים, כך שכבר לא ניתן להתייחס לכך כתקופה מקרית. לשם השוואה, עד ל-17 בינואר ההגנה של הקאבס דורגה במקום ה-26 בליגה עם 106.7 נקודות ל-100 פוזשנים. ההתקפה ב-16 המשחקים האלה היא הכי טובה בליגה, כאשר לפני כן דורגה שמינית.
41.2: התחום בו ההגנה של קליבלנד מתמקדת הוא הורדת אחוזי הקליעה של היריבות. מאז השינוי ההגנתי הקאבס מחזיקים את היריבות על 41.2 אחוזים מהשדה, מקום שני בליגה. גם באחוזי השלשות של היריבות הם מדורגים במקום השני עם 31.1, ובכמות הליכות לקו העונשין של היריבות הם מדורגים במקום השמיני עם 20.8 פעמים. היריבות מאבדות יחסית מעט ולוקחות יחסית הרבה ריבאונדים בהתקפה, אבל הדגש על הורדת האחוזים בהחלט נושא פרי.
30: מאז תחילת רצף הניצחונות, ההתקפה של הקאבס בולטת בעיקר בשלושה תחומים: אחוזי שדה, ריבאונד התקפה וכמות שלשות. קליבלנד מובילה את הליגה מאז אמצע ינואר עם 47.9 אחוזים מהשדה ומדורגת רביעית בקצב ריבאונד התקפה, אך הנתון המעניין ביותר הוא של השלשות. השחקנים של בלאט זורקים 30 שלשות למשחק, מקום שני בליגה שעמוסה בקבוצות שאוהבות לזרוק מבחוץ (רק יוסטון זרקה יותר, גולדן סטייט ופורטלנד פחות) ועלייה של כשש שלשות מהתקופה שלפני כן. הם קולעים את השלשות ב-37.2 אחוזים (מקום חמישי בליגה בתקופה הזו), מה שהופך את קליבלנד לאחת משתי קבוצות השלשות המפחידות בליגה ביחד עם גולדן סטייט. אם מחפשים נתון שמדגיש את התרומה של ג'יי אר סמית', זה הנתון.
45.9: שחקנים יריבים קולעים ב-45.9 אחוזים כאשר טימופיי מוזגוב נמצא בינם לבין הטבעת. זה נתון נהדר שמדרג אותו עשירי בתחום מבין השחקנים שנמצאים בין השחקן לטבעת יותר מחמש פעמים בממוצע למשחק. מוזגוב רק הולך ומשתפר בתחום, מאחר ולפני מספר שבועות המספרים שלו לא היו עד כדי כך מרשימים. בנתונים החשופים עבור הציבור הרחב אין אפשרות לבדוק את נתוני ההגנה על הטבעת בטווח תאריכים מסוים, אך לא יפתיע אותי אם יתברר שבשלושת השבועות האחרונים הוא בין הטובים בליגה, אולי הכי טוב. אני לא חושב שמישהו ציפה שמוזגוב יתברר כשחקן הגנה עד כדי כך טוב, בשלב הזה צריך להודות שהוא לחלוטין שווה את שתי בחירות הסיבוב הראשון שדיוויד גריפין נתן תמורתו. העובדה שיש לקאבס אופציה להשאיר אותו לעונה הבאה עם משכורת של 4.9 מליון דולר הופכת אותו לאחד השחקנים המשתלמים בליגה כרגע.
5: אוסף של נתונים יכול לעזור לנו להבין עד כמה קיירי אירווינג הוא שחקן התקפה איכותי ומגוון. הנתון הבולט הוא שהוא מדורג חמישי באחוז הקליעה האפקטיבי (שלוקח בחשבון ששלשה שווה יותר מסל לשתיים) בעלייה לקליעה מכדרור מבין השחקנים שזורקים יותר מחמש זריקות כאלה למשחק. הארבעה שמקדימים אותו: קווין דוראנט, סטף קרי, כריס פול וקליי תומפסון. בנוסף לכך, אחוז הקליעה האפקטיבי שלו בזריקות קאץ' אנד שוט הוא של 61 אחוזים, מה שמדרג אותו במקום ה-16 בליגה בתחום שפחות רלוונטי עבורו. קליבלנד משיגה 10.9 נקודות למשחק במהלכים שנובעים מחדירות שלו לסל, מה שמדרג אותו במקום ה-11 בליגה בתחום. קיירי למד להקטין השנה למינימום את הזריקות הלא טובות שהוא לוקח, והתוצאה היא נתוני יעילות לא אופייניים. בין אם הכדור אצלו או אצל לברון, בין אם הוא עולה לקליעה או חודר, הנוכחות שלו טובה להתקפה של קליבלנד.
76.2: מה ההבדל הגדול ביותר בין לברון של לפני הפציעה ללברון של אחריה? האפקטיביות ליד הטבעת. מאז החזרה לברון לא פוגע מבחוץ וממשיך לאבד המון, אבל הוא חזר להיות המפלצת המוכרת. באזור שליד הטבעת (ה-restricted area) לברון קולע מאז שחזר מפציעה ב-76.2 אחוזים, הנתון הכי טוב בליגה, יותר משחקנים שחיים על דאנקים כמו דיאנדרה ג'ורדן וטייסון צ'נדלר. לפני ההיעדרות, הוא קלע באזור הזה ב-64.9 אחוזים, מקום 11 בליגה. כשמוסיפים לכך את יכולת המסירה ואת איכות הקלעים שסביבו, קל להבין למה הוא חזר להיות השחקן המפחיד בעולם.
