פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לקראת חצאי הגמר: משחקי הגביע הגדולים ביותר

        הגמר ההיסטורי בבלומפילד, השופטים שסידרו למכבי ניצחון בדרבי, המהפך העצום של ירושלים, הקללות של מוני פנאן למליניאק והמהלך שעדי גורדון כפה על פיני. רגע לפני חצי גמר הגביע, אוהד גרינוולד מביא את המפגשים הגדולים ביותר במפעל, כולל התואר האחרון של דני פרנקו

        לקראת חצאי הגמר: משחקי הגביע הגדולים ביותר

        בוידאו: המפגש האחרון בליגה בין מכבי תל אביב למכבי חיפה

        1969: הפועל תל אביב – מכבי תל אביב 70:88

        מבחינה רטרוספקטיבית, גמר גביע המדינה של שנת 1969 היה מאורע היסטורי. ראשית, משום שהוא סיים את העשור הגדול בתולדותיה של הפועל תל אביב – במהלכו זכתה בשבעה תארים (חמש אליפויות ושני גביעים); שנית, משום שהוא השלים להפועל דאבל – הישג שלא הצליחה לשחזר מאז ועד היום; ושלישית, משום שהמשחק ההוא הפך – בדיעבד – לקו פרשת המים מבחינתה של מכבי תל אביב.

        ב-24 ביוני 1969 נפגשו הפועל ומכבי באצטדיון בלומפילד הפתוח, למפגש השלישי ביניהן באותה עונה, ששוחק על משטח עץ מיוחד שהותקן על הדשא. הפועל, מובלת בידי חבורה יהודית-אמריקאית (טורנשטיין, צוקרמן, לישינסקי, זולוט) ניצחה פעמיים את מכבי החבולה, שאיבדה בראשית אותה עונה את טל ברודי שגויס לצבא האמריקאי, והבטיחה בשלב מוקדם את האליפות.

        הצוות המקצועי של הפועל כלל את המאמן צ'ינגה שלח ואת בארי לייבוביץ', שפתח את העונה כשחקן אבל הוקפא רגע לפני פתיחת הדרבי הראשון בהוראתו הישירה של מזכ"ל פיב"א, וויליאם ג'ונס (לאחר שאנשי מכבי חשפו בפניו את עברו המקצועי של לייבוביץ' בארה"ב, דבר שהיה אז בניגוד לתקנון פיב"א) וחבר לשלח כמאמן-שותף.

        "בארי היה מרוגז מאוד מכל הסיפור, אבל לא הייתה ברירה", מספר היום קואץ' שלח, אביו של כדורגלן מכבי לשעבר, אמיר שלח. "הוא רצה להישאר בהפועל אבל לא יכול היה לשחק. אמרתי לו: בוא תעזור לי עם האימון. נתתי לו אפשרות לדבר כמה שהוא רוצה. הוא נכנס לצד המקצועי אבל גם לצד המנטאלי, והעביר לשחקנים את התפיסה האמריקאית של 'ניצחון בכל מחיר'. זה עזר מאוד. זאת הייתה עונה עם הרבה רגשות ולפני כל משחק, בטח לפני כל דרבי, השחקנים הבטיחו לשחק בשבילו".

        רמי גוט שחקן הפועל תל אביב קולע לסל, תנחום כהן מינץ ממכבי תל אביב מנסה לחסום (סריקה , אריה קנפר, מתוך הספר "מחצית ראשונה" בעריכת אורי שרצקי וברני ארדוב)
        בליץ במחצית השנייה. רמי גוט קולע מול תני כהן מינץ בבלומפילד (צילום: אריה קנפר, מתוך הספר "מחצית ראשונה" בעריכת אורי שרצקי וברני ארדוב)

        בדיעבד, 1968/9 הייתה העונה היחידה בהיסטוריה בה החזיקה הפועל במאזן מושלם מול מכבי. דרבי גמר הגביע נעץ את המסמר האחרון: למרות שבמחצית הובילה מכבי ב-3 נקודות, הפועל פתחה את המחצית השנייה בבליץ ופירקה את מכבי 70:88.

        העיתונים הכתירו את הרכז דוד קמינסקי למצטיין, למרות שקלע רק 10 נקודות.

        "זאת הייתה התקופה הכי יפה של הפועל", נזכר היום קמינסקי. "היינו יותר טובים ממכבי. נכון שהיה למכבי את היתרון של תני כהן-מינץ זכרונו לברכה, שהיה הגבוה היחיד בארץ, אבל לנו היו כמה חבר'ה אמריקאים וללישינסקי הייתה יד טובה יותר מכל השחקנים של מכבי. בגמר ההוא, ברגע שמצאנו דרך לסגור את תני, למכבי לא היה מה למכור".

        זה היה גם התואר האחרון בקריירה של קמינסקי, שבכלל גדל בהפועל ירושלים וגם חזר לסיים בה את הקריירה בגיל 40.

        "ישבתי שנתיים בהסגר כי רציתי לעבור להפועל תל אביב", הוא אומר. "הייתי חבר אגד, נהג אוטובוס 'המקשר', קו ירושלים-תל אביב. לאימונים הגעתי מירושלים עם האוטובוס שלי, שלוש פעמים בשבוע, וגם הייתי הנהג של הקבוצה בנסיעות לכל המשחקים בליגה. היום חושבים, 'איך יש כוח לבנאדם?', אבל אנחנו שיחקנו בשביל הכבוד, לא בשביל הכסף, ובשביל הכבוד היה כוח".

        בקיץ 1969 התחלפה ההנהלה במכבי. נוח קליגר עזב את תפקיד היו"ר והוחלף בישראל גורל המנוח, שהוחלף בעצמו בשמעון מזרחי. לתואר הבא שלה תמתין הפועל 15 שנה.

        ב-18:30 זה מתחיל: חצאי גמר גביע המדינה

        בארי לייבוביץ' שחקן הפועל תל אביב מול איתמר מרזל שחקן הפועל גבת יגור (סריקה , אריה קנפר, מתוך הספר "מחצית ראשונה" בעריכת אורי שרצקי וברני ארדוב)
        אחרי התואר הזה הפועל תל אביב חיכתה הרבה זמן. בארי לייבוביץ' בגמר בו הפסידו האדומים לגבת/יגור ב-1976 (צילום: אריה קנפר, מתוך הספר "מחצית ראשונה" בעריכת אורי שרצקי וברני ארדוב)

        1976, שמינית הגמר: גבת/יגור – מכבי תל אביב 66:69

        השבוע השני של ינואר 1976 היה אחד השחורים בתולדותיה של מכבי תל אביב. בראשיתו ספגה מכבי את התבוסה הגדולה ביותר בכל הזמנים – 47 הפרש (78:125) – ב"פאביליון" של ריאל מדריד (במסגרת שלב הבתים של גביע אירופה), וב-12 בינואר הפסידה 69:66 להפועל גבת/יגור הננסית, מודרכת בידי מאמן החירום רני כהנא, במסגרת שמינית גמר גביע המדינה.

        היה זה התואר המקומי הראשון שאיבדה מכבי בעידן שמעון מזרחי, אבל חשוב מכך – המשחק הזה (ובניגוד לאמירה השגויה, לא אותה תבוסה במדריד) הביא בפעם הראשונה לפיטוריו של מאמן במכבי באמצע העונה: פרד דווילי האמריקאי נשלח לארוז, ואת מקומו על הקווים תפס רלף קליין.

        "מכבי הייתה צל של עצמה", חגג למחרת עיתון הפועלים "דבר". "משחקה היה אדיש ולא-אכפתי. נראה היה כי התבוסה במדריד חיסלה את הקבוצה, שסבלה גם מניהול גרוע של המאמן דווילי. היהודים שבלטו בשורותיה לפרקים היו סילבר ושוורץ... שיפוטם של הבין-לאומיים זגול וטייבלום, לעיני 2,500 צופים נלהבים, קיפח בצורה בולטת את שחקני גבת-יגור, שחסרה את כוכבה ושחקן המפתח שלה בועז ינאי".

        15 חודשים לאחר מכן תהפוך מכבי לאלופת אירופה, קליין למאמן הישראלי הגדול בכל הזמנים, ודווילי וגבת/יגור לאנקדוטה היסטורית.

        לו סילבר שחקן מכבי תל אביב קולע מול וולטר שצ'רביאק שחקן ריאל מדריד (יח"צ , מתוך הספר "מחצית ראשונה", תמונותיו של אריה קנפר, בעריכת אורי שרצקי וברני ארדוב)
        מהיהודים היחידים שתפקדו. לו סילבר (צילום: אריה קנפר, מתוך "מחצית ראשונה" בעריכת אורי שרצקי וברני ארדוב)

        הגמרים של 1977 ו-1978: מכבי, בשנייה האחרונה

        שבועיים וחצי אחרי שעשתה היסטוריה בבלגרד והניפה את גביע אירופה הראשון בתולדותיה נפגשה מכבי ביד אליהו עם הפועל תל אביב. למרות המיתולוגיה האירופאית, בליגה התמודדה מכבי של רלף קליין עם יריבות קשוחות כמו הפועל רמת גן והפועל תל אביב. באליפות לעונת 76/77 זכתה מכבי בפוטו-פיניש, רק בנקודה אחת יותר מרמת גן שסיימה במקום השני, ובעונה שלאחר מכן סיימה מכבי עם שתי נקודות בלבד מעל הרמת-גנים.

        משחקי הגביע היו קשים לא פחות. למרות שנערכו ביד אליהו, מול רוב צהוב ביציעים, מתחה הפועל של לייבוביץ' וטורנשיין את מכבי עד לשניות הסיום. ב-77' הבטיח מהלך גדול של אריק מנקין בשניות הסיום ניצחון 77:78 – בדיוק אותה התוצאה בה הסתיים המשחק של מכבי מול מובילג'ירג'י; וב-78' עמדה הפועל לנקום, כש-45 שניות לסיום המשחק הוליכה 79:83.

        "מכבי מורידים ל-2 הפרש, בארי יוצא עם הכדור, מיקי חוטף לו ומשווה", מספר אברהם פלדה, יו"ר הפועל דאז. "כולם ראו שהייתה עבירה במהלך הזה. דוד דגן היה השופט. 'איך לא שרקת?', שאלתי אותו. 'לא יצאה השריקה', הוא אמר לי".

        זו הייתה הפעם היחידה בהיסטוריה שגמר גביע הלך להארכה. בחמש הדקות הנוספות השתלט לו סילבר על המשחק ומכבי ניצחה 90:93. הפועל שוב הפסידה תואר.

        אברהם פלדה בעלים של אליצור אשקלון (ברני ארדוב)
        "שאלתי את דגן 'איך לא שרקת?'. 'לא יצאה השריקה', הוא אמר לי'". פלדה (צילום: ברני ארדוב)

        "היה בלתי-אפשרי להילחם במכבי בשנים ההן, עם כל ההילה שלהם. היום מדברים על מכבי כקבוצה של המדינה? אז לא דיברו, אז עשו אותם לקבוצה של המדינה. שנתיים אחר כך הייתה תקרית בדרבי בין שמואל נחמיאס שלנו לבין אולסי וארל. איך שנגמר המשחק הם מתחילים לרדוף אחריו על המגרש ונותנים לו מכות. אם אני לא טועה, בית הדין הרחיק את נחמיאס לארבעה משחקים, ואת אולסי וארל לשמונה.

        "הייתה מגבלה לעניין הערעור, כי מי שהורחק מארבעה משחקים ומטה לא יכול היה לערער. אז מכבי ערערה ואנחנו נשארנו עם העונש. בסוף בית הדין העליון של האיגוד קיבל את הערעור והפחית את ההרחקה של אולסי וארל לשלושה משחקים. ראיינו את הדיין, ושאלו אותו איך קרה כזה דבר שהשחקנים שנתנו את המכות הורחקו לפחות זמן מאשר השחקן שקיבל את המכות. והדיין אומר משהו כמו: 'מה אתם רוצים שאעשה? בכל יום חמישי אני יושב ומתפלל שאולסי וארל יצליחו, ופתאום אני צריך לשפוט אותם'. לא שהיום הפועל זוכה ליחס שווה למכבי בבית הדין, אבל אז זה היה משהו בלתי-נתפס".

        ראש הממשלה מנחם בגין מתחבק עם ארל וויליאמס (לשכת העיתונות הממשלתית)
        איך אפשר היה באמת לפסוק נגד מכבי אז? ארל ויליאמס מתחבק עם ראש הממשלה מנחם בגין (צילום: לשכת העיתונות הממשלתית)

        1984: הפועל חוזרת

        54 גמרי גביע שוחקו עד היום. רק שמונה פעמים לא הייתה מכבי תל אביב חלק ממעמד הגמר. הפעם הראשונה הייתה בשנת 76'; השנייה ב-1984.

        הפועל רמת גן הייתה כעת האלטרנטיבה הרשמית. עם שלישיית ה"סטיבים" (קפלן, שלכטר, מאלוביק) ארט האוזי, אביגדור מוסקוביץ' ואור גורן, ניצחה רמת גן את מכבי בליגה והדיחה אותה בחצי-גמר גביע המדינה. הפועל הציגה שלישייה אמריקאית נהדרת משלה, עם מייק לארגי, לבן מרסר ו-ווילי סימס, אבל בליגה נותרה מאחור.

        רמת גן נחשבה לפייבוריטית, גם כי הפועל איבדה קודם לכן את קני לבנובסקי המצוין שקרע את הרצועה הצולבת. אבל זה היה הערב הגדול בחייו של דני נחמיאס, אחיו של שמואל מהסיפור הקודם והרכז המחליף.

        "אפשר לומר שדני נלחם כמו אריה", משחזר אברהם פלדה. "אני זוכר עד היום את אחד הכדורים האבודים במשחק שהוא קפץ עליהם והציל. בזכותו חזרנו במחצית השנייה מפיגור ותפסנו פיקוד. מרסר, לארגי וסימס עשו את שלהם, אבל זה היה הערב של דני. ניצחנו 73:79, ובסוף הוא קיבל את המספריים וגזר את הרשת".

        - היה מוזר לשחק בגמר בלי מכבי?

        "לא יודע למי זה היה מוזר, אבל זה היה טוב לנו. בשנים האלה הגענו כמה פעמים לגמר מולם והפסדנו, בוא נגיד, לא בדרך הכי חוקית והוגנת. זה היה ערב ענק להפועל, ולצערי התואר הלפני אחרון שלה עד היום".

        סטיב קפלן לשעבר שחקן הפועל רמת גן מתוך הספר "מחצית ראשונה", תמונותיו של אריה קנפר, בעריכת אורי שרצקי וברני ארדוב (יח"צ)
        הפועל רמת גן של סטיב קפלן (בתמונה) הייתה אז האלטרנטיבה, אבל הגביע הלך להפועל תל אביב (צילום: אריה קנפר, מתוך הספר "מחצית ראשונה" בעריכת אורי שרצקי וברני ארדוב)

        1987: הקריסה הגדולה של הפועל גליל עליון (מכבי תל אביב – הפועל גליל עליון 86:95)

        בסיומה של אחת המחציות המדהימות בתולדות הכדורסל הישראלי הובילה גליל ב-20 הפרש על מכבי תל אביב בגמר הגביע, אבל אז קרה מה שקרה. זכות הדיבור לאריה מליניאק, מאמנה דאז של גליל.

        "קבוצות לא מוכנות לסיטואציה כזאת", אומר מליניאק. "אתה לא מתרגל באימון מצב שבו אתה מוביל מול מכבי במחצית 20 הפרש. זה כאילו אתה זוכה בפיס. אין קורס שמלמד מה עושים בזכייה בפיס. הייתה לנו מחצית ראשונה מושלמת, בעיקר לנדב הנפלד, שהיה בן 18. אבל שיחקנו מול מכבי של אז. זה לא מכבי של היום, שהיא אוסף של... אני לא רוצה להגיד קונוסים, אבל בשנים ההן שיחקו במכבי הרוצחים של הרוצחים, שחקנים שכל אחד מהם הוא רוצח וביחד הם כנופיה של אוכלי אדם: מיקי, מוטי, דורון, קווים מגי. זה היה משהו מדהים.

        "ירדנו לחדר ההלבשה והיה ברור לנו שבחמש הדקות הראשונות של המחצית השנייה אנחנו הולכים לקבל מכות רצח. המשחק הזה שודר בערוץ 1, וכמיטב המסורת את החדשות לא מזיזים, אז השידור נפתח במחצית. על המסך עלתה התוצאה: 39:59. אנשים חשבו שהטלוויזיה התבלבלה בצדדים, היו בטוחים שמכבי מובילה 20. 60 נקודות במחצית, בתקופה של שתי מחציות ושעון 30, זה משהו מטורף. אני יכול לבכות לך על השיפוט במחצית השנייה, אבל מה זה משנה עכשיו? בכל פעם שעברנו את החצי התחבקנו. אתה יודע מה זה לקבל מכות רצח? והשופטים עשו עם הידיים 'פרפרים', כאילו 'הלאה, להמשיך לשחק', בלעו את המשרוקית. אני כבר לא זוכר כל דבר, אבל זאת הייתה ממש התעללות. אם מכבי הייתה מפסידה משחק כזה, ולא נגד הפועל תל אביב – אלא נגד גליל, החבר'ה הנחמדים מהקיבוץ, אז השופטים היו נושאים בחלק מהאחריות.

        "ארבעים דקות עמדו מאחורי אנשים, חסידי אומות העולם, ובראשם מוני פנאן זכר צדיק לברכה, וקיללו אותי. אחד מהם למד איתי בבית ספר וקילל את אמא שלי ארבעים דקות. תשמע, זאת הייתה אווירה שקיבוצניקים שרגילים לרעות באחו לא ממש מוכנים אליה. היו לנו אחלה חבר'ה – ארז חזן, ברד ליף, אבל כמה שלא הכנתי אותם, וכמה שלא דיברתי במחצית על מה שיקרה במחצית השנייה, הם נכנסו להלם.

        "זה היה גם חלק מהכוח של יד אליהו. עכשיו המשחקים יהיו בארינה, וזה שינוי גדול. אני חושב שיש לי חלק גדול בהזזה של המשחקים מיד אליהו לירושלים. אמרתי לאנשים שאם המשחקים נשארים בתל אביב, אני לוקח את העמוד שלי ב'ידיעות' ומורח את התמונות של כל מי שהתנגד, כי יש גבול לכל דבר. מה יהיה מעכשיו אני לא יודע, אבל בשנים ההן למכבי היו את כל היתרונות: תקציב, שחקנים, שופטים, וגם ביתיות. שמע, יש מינימום של כללי הגינות. היינו מתחילים עם מינוס 15 בגלל האולם והשופטים. בגמר ההוא עם גליל רציתי שמכבי ירגישו פחות בנוח אז ביקשתי שנשב על הספסל שלהם, או לפחות שנגריל ספסלים. משחק ניטראלי, לא? אז הם התעצבנו. גם עבור המקללים זה יכול היה להיות כמו משחק חוץ. הם לא רגילים לשבת מאחורי הספסל הקבוע של מכבי ולקלל".

        אריה מליניאק בימיו כמאמן כדורסל (ברני ארדוב)
        מה עושים כשזוכים בפיס? אין קורס לזה. מליניאק (צילום: ברני ארדוב)

        1996: הפועל ירושלים – מכבי תל אביב 65:67

        הפועל ירושלים של 1996 הייתה אחת הקבוצות המרגשות בתולדות הכדורסל הישראלי. עם פיני גרשון וארז אדלשטיין על הקווים, זרים שהפכו למיתולוגיה כמו בילי תומפסון ונוריס קולמן, וישראלים מוכשרים כמו עדי גורדון, פפי תורג'מן ודורון שפע הגיעה ירושלים בפעם הראשונה בתולדותיה למעמד הגמר מול מכבי של צביקה שרף, עודד קטש וטום צ'יימברס.

        דקה לסיום המשחק השווה ברד ליף, כעת במכבי, את התוצאה ל-65:65 בשתי זריקות עונשין. ירושלים החטיאה, מכבי הלכה לצ'יימברס שפספס טרן-אראונד ג'אמפר מהפינה, ו-25 שניות לסיום הזעיק גרשון את פסק הזמן המפורסם ביותר בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי.

        "פיני התחיל לתכנן תרגיל של פיק אנד רול", מספר פפי תורג'מן. "הוא מדבר, מסביר, ובסוף עדי אומר: 'לא פיק אנד רול, לא פיק אנד רול'. פיני התעצבן, זרק ככה את היד, ואמר לי: 'פפי, אתה תעשה את זה', כאילו שאני אריץ את התרגיל. הייתה שנייה של שקט, ואז עדי אמר לפיני, מול כולם: 'או שאתה נותן לי, או שאתה לא נותן לי. תחליט'. פיני חשב לרגע, ואמר: 'אוקיי'. זו הייתה החלטה של רגע. פיני החליט ללכת עם האינסטינקטים של עדי ולא שלו.

        מאמן מכבי תל אביב פיני גרשון (ברני ארדוב)
        אחרי שניה של שקט, מסר את המפתחות לעדי גורדון. פיני גרשון (צילום: ברני ארדוב)

        "עדי הוריד את השעון, 10 שניות, 15 שניות... ושמונה שניות לסיום הוא מתחיל תנועה, עובר בקלות את ליף וזורק 'פלאוטר' מעל הראש של צ'יימברס. וכל השאר זה היסטוריה. זה היה התואר הראשון שלנו. רצנו שם כמו משוגעים, חגגנו, אבל לצערי, למרות שבאמת היינו קבוצה מדהימה גם בשנים הבאות, וזכינו בגביע גם ב-97', לא הצלחנו לקחת אליפות. היה בלתי-אפשרי לעבור את מכבי בפלייאוף בקופה ההיא. אני חושב שאם לא היו עוברים לפיינל פור, גם לחולון ולגליל לא הייתה עוד אליפות. אפשר לנצח את מכבי במשחק אחד, אבל בפלייאוף זה משהו אחר לחלוטין.

        "זה כואב לי, כי אלה היו שנים שהיינו קבוצה חבל על הזמן. היינו מחוברים, הקהל הלך אחרינו לא משנה מה. גם במשחקים שקיבלנו 20 הפרש האוהדים עמדו ומחאו כפיים. שיחקו אצלנו זרים אדירים כמו תומפסון, שכמה שהיה ווינר, במשחקים מכריעים הוא היה משחק טוב פי שלושה, ודרק המילטון, וקני וויליאמס. וצ'ורה... שתדע, בשנה שהיה העניין של הפיצה לא הפסדנו כמעט לאף קבוצה, ניצחנו גם את טופאש בורסה שהייתה יותר חזקה ויותר יקרה בכסף ממכבי, עם שחקנים כמו ריברס וגריפית'. כל השנה הזאת הרגשתי שאנחנו הולכים לקחת אליפות, זאת הייתה אולי הקבוצה הכי טובה של ירושלים אי-פעם ולא פחדנו ממכבי בשיט. הייתה לנו קבוצה ברמת יורוליג. מכבי פחדו מאיתנו. היינו טובים מהם בשתי דרגות, אבל מתוך שבעה משחקים בעונה הזאת, ניצחנו את מכבי רק פעם אחת ועוד בפוקס. אין לי הסבר לזה. זאת אומרת, יש לי, אבל אני לא רוצה לדבר על זה. בוא רק נגיד שלמכבי הייתה פשוט הנהלה גדולה".

        פפי תורג'מן שחקן אליצור אשקלון (ברני ארדוב)
        מרגיש תחושה של פספוס מהתקופה ההיא, למרות הזכייה בגביע. פפי תורגמן (צילום: ברני ארדוב)

        2008: הקאמבק הבלתי-נשכח (הפועל ירושלים – מכבי תל אביב 89:93)

        אחת העונות המוזרות בתולדותיה של מכבי הגיעה לנקודת שפל מדהימה בגמר הגביע הזה. למרות שעודד קטש פוטר והוחלף בצביקה שרף, הסגל האולטרה-מוכשר עם שמות כמו ניקולה וויצ'יץ', טרנס מוריס, מרכוס פייזר, וויל ביינום, דיוויד בלות'נטאל, דרק שארפ, אסטבן באטיסטה, יותם הלפרין ועומרי כספי הגיע לגמר הראשון שלו מתוך שלושה באותה עונה, ובמשך שלושה רבעים פירק את ירושלים של ג'יימי ארנולד, טימי באוורס, גיא פניני ודרור חג'ג', מודרכת בידי דן שמיר הצעיר.

        אל הרבע האחרון עלתה מכבי ביתרון 55:73 ותחושה של גארבג'-טיים. ואז קיבל דני קליין הודעת סמס.

        "שנה קודם לכן שיחקנו בגמר הפיינל פור נגד מכבי", משחזר קליין. "אתה יודע, לפני משחקים מכריעים אנשים מאמינים הולכים לבקש ברכה. היה לי קשר עם בית חב"ד. בגמר הפיינל פור הייתי שם בצהריים ועשיתי מה שעשיתי. אחד האנשים שם אמר לי: 'תשמע, נראה לי שמשהו לא יהיה מושלם היום'. במשחק הובלנו כמעט 40 דקות, דקה לסוף הובלנו ב-4-5 נקודות, מכבי לקחו פסק זמן וכל הקהל של הפועל קם וצעק: 'צלחת, צלחת, צלחת!'. ואז הבנאדם הזה מסמס לי וכותב: 'שב, אתם לא מנצחים היום'. דקה אחר כך ג'יימי ארנולד לוקח אופנסיב ריבאונד ומנצח אותנו בשנייה האחרונה, אחרי כל הסיפור עם סמי בכר ומאיר טפירו.

        "בקיצור, שנה אחר כך ארנולד אצלנו, ואנחנו נותנים שלושה רבעים משחק זוועה. מתחיל הרבע האחרון, ואותו בנאדם מסמס לי: 'קום, תרים את הספסל, אתם מנצחים, המשחק שלכם'. אני שומר את ההודעות האלה עד היום. אתה יודע, יש משחקים שמראים שכנראה יש יד מכוונת מלמעלה. לך תדע איפה היו פיני גרשון ודרק שארפ בלי נס ז'לגיריס. ומה שאנחנו חווינו ברבע האחרון בגמר הזה זה משהו שאי-אפשר להסביר סטטיסטית. קבוצה חוזרת ברבע אחד ממינוס 20, ועוד בבית של מכבי? התנפלנו עליהם, הם נכנסו להלם, אני לא יודע מאיפה קיבלנו את האנרגיות. אם באותו יום היה למישהו ספק שיש אלוהים, זה היה המשחק מבחינתנו שהוכיח שהכול מלמעלה. מבחינתי הערב נסגר מעגל. אנחנו התחלנו בשנים ההן את המאבק להוציא את הגמרים מהבית של מכבי, ועכשיו יש ארינה, ואני מקווה שמכאן הכדורסל שלנו כבר לא יחזור אחורה".

        מאיר טפירו הפועל ירושלים מניף את גביע המדינה (ברני ארדוב)
        הכול מלמעלה. ירושלים מניפה את הגביע ב-2007 (צילום: ברני ארדוב)

        2009: חולוניה זוכה בגביע

        דני פרנקו יעמוד השבוע במרכז תשומת הלב. הוא ינסה להצעיד את הפועל ירושלים אל עבר תואר ראשון מאז אותו גביע ב-2008. שנה אחרי אותו משחק, ב-2009, לקח פרנקו את הסינדרלה של חולון לגביע היסטורי, מול מכבי חיפה המתחדשת; אחד מאותם גמרים מעטים ששוחקו ללא מכבי, אבל משחק שהפך בדיעבד לאחד הדרמטיים והזכורים ביותר אי-פעם, בזכות באזר-ביטר ענק של בראיין טולברט שהעניק לחולון ניצחון 68:69.

        "הייתה אווירה מדהימה, אולם מפוצץ", אומר פרנקו. "משהו מטורף. היו הרבה מהלכים גדולים שאני זוכר מהמשחק הזה. הייתה לי עונה מדהימה, לקחתי גביע, נבחרתי למאמן העונה ושנה אחר כך לא הייתה לי עבודה. רק מראה לך את הבועה המוזרה של הכדורסל שלנו. תשמע, גביע זה סוג של פיק מוזר כזה באמצע העונה, לא כמו המתח והלחץ בפלייאוף שהולך ונבנה עם הזמן. הדבר השונה הוא שעכשיו אנחנו משחקים בבית, ולא הייתה קבוצה חו ממכבי שיודעת מה זה לארח במגרש שלה משחק על תואר, אולי חוץ ממכבי חיפה בגמר הפיינל פור של 2013. הפועל ירושלים בטח לא מכירה את התחושה הזאת. זה כביכול הופך אותנו לפייבוריטים, אבל אני לא מסתכל על זה ככה. הגביע הוא חידוד נהדר באמצע העונה שמביא אותך לריגוש של מאני-טיים בפברואר. מבחינתי, זה הדבר הכי מרגש שיש".

        ohad@walla.net.il

        מאמן הפועל חולון דני פרנקו מניף את גביע המדינה 2009 (ברני ארדוב)
        סוג של פיק מוזר. פרנקו עם הגביע (צילום: ברני ארדוב)