פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אין על מי להישען: סיכום ההפסד של מכבי תל אביב לאלבה ברלין

        מכבי תל אביב לא יכולה לקוות שפארגו יחולל בכל פעם יש מאין. כשאוחיון והיינס חלשים, הקו האחורי משותק והגבוהים לא אפקטיביים. נוכח הסיבוב השני הקשה שמחכה בטופ 16, ייתכן שזה הזמן לחזק את הקו האחורי. שי האוזמן על הנוקאאוט שחטפו הצהובים מאלבה

        אין על מי להישען: סיכום ההפסד של מכבי תל אביב לאלבה ברלין
        עריכה: מתן חדד

        נתון מרכזי שצד את עיני הפרשנים בשבועות האחרונים נגע לפערים הקיצוניים בין יכולתו של אלכס טיוס במשחקי החוץ לבין אלו שביד אליהו. הדגש המרכזי נגע לממוצע הנקודות שפוחת משמעותית דווקא במשחקי הבית. פחות תשומת לב ניתנה למספר הזריקות שטיוס זורק במשחקים שנערכים בארץ הקודש. אז ככה: ב-7 משחקי החוץ ביורוליג הטיל המתאזרח החביב, בממוצע, 6.7 זריקות ל-2 נקודות. ב-7 משחקי הבית ביורוליג, עוד לפני הפיאסקו מול אלבה ברלין אמש, לקח המשתמט העוין רק 3.3 זריקות למשחק. כלומר פחות מחצי מכמות הזריקות (ואגב, הרבה פחות משליש מכמות הקליעות).

        אתמול, במשחק הבית שסגר את הסיבוב הראשון בטופ 16 ובפעם הראשונה במשחקי היורוליג או השלולית, טיוס לא זרק. הוא לא זרק מקרוב. הוא לא זרק מרחוק. הוא לא זרק מקו העונשין. וכל זאת בכ-20 דקות משחק.

        הקדמה זו לא נועדה להפיל את תיק ההפסד המפתיע של מכבי מול אלבה על הראש של טיוס. האחריות על המשחק הכי חלש של מכבי בטופ 16 ודאי שלא רובצת עליו. בטח כשרק ארבעה שחקנים בצהוב קולעים אמש מטווח 2 הנקודות ורק 5 נרשמים בעמודת הנקודות האישיות. העניין הוא שהמתאזרח לשעבר של נבחרת ישראל הוא סימפטום מרכזי ומשמעותי לבעיות בהן חזינו אמש. טיוס, נטול היכולת לייצר נקודות לעצמו, מסוגל לקלוע מארבעה מצבים מרכזיים: חדירות ומסירות לגבוה; תרגילים נקודתיים שמבוצעים בתזמון ודיוק; משחק המעבר; ריבאונד התקפה.

        ואלו בדיוק ארבעת הרכיבים שסשה אוברדוביץ', מאמנם של הגרמנים, ביטל אתמול. ג'רמי פארגו התקשה במשחק הבית הקודם מול אלבה ברלין, ואכל לא מעט חצץ גם במשחק הליגה הקודם מול רנה רוז'ו ומכבי חיפה, אבל אתמול דאגו רדינג, וארגס, ריינפרו ושות' לשתק אותו לחלוטין. 7 נקודות ב-2 מ-9 מהשדה. 3 אסיסטים בלבד מול 3 איבודי כדור – ומדד יעילות מזעזע של 6 בלבד. והכי גרוע? שהוא עוד נתן הרבה יותר משני חבריו לקו האחורי, אוחיון והיינס, שהתחרו אחד בשני במי מיותר יותר. אז כשהקו האחורי של מכבי משותק – אין מסירות לגבוהים לאחר חדירה ואין אלכס טיוס. רק עוד נתון סטטיסטי אחד, כדי להמחיש את הנקודה. פארגו את אוחיון שווים כ 74% מהאסיסטים עד כה לאלכס טיוס. אם שניהם לא במשחק, אז לנו (כלומר, לטיוס) על מי להישען.

        מכבי תל אביב הפסידה לאלבה ברלין 66:59 ביד אליהו

        גודס מודה: "צריך להוציא מהראש את מקומות 1 ו-2"

        אלכס טיוס, מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        הסטטיסטיקה שלו מסבירה מצוין את הנוקאאוט שאלבה הורידה למכבי תל אביב. טיוס (צילום: ברני ארדוב)

        כאשר הלחץ הבלתי פוסק על מוליכי הכדור ועל זוויות המסירה של מכבי גורם לעיכובים והיסוסים, אז גם התרגילים היפים שראינו במשחקים קודמים נשברים. כדי לשבש תרגילי טיימינג, מספיק פיצוץ (או בכדורסלנית – באמפ) מדויק וכואב על אחת החסימות או מניעה ולו רגעית של מסירה על מנת לסכל את הפואנטה.

        כשכל ריבאונד הגנה של אלופת היורוליג מושג לאחר דם, יזע ודמעות, כשהמסירה הראשונה (האאוטלט פאס) לא מצליחה למקם את מוביל הכדור עמוק מספיק ועם יתרון מספרי וכאשר מכבי מצליחה לחטוף רק שני כדורים במהלך משחק שלם, אז גם נקודות במגרש הפתוח אין.

        אה, ואם אלכס טיוס מסיים משחק ללא אף ריבאונד התקפה, כשהגרמנים מגבילים את מכבי תל אביב ל-6 ריבאונדים קבוצתיים בלבד בהתקפה, אז יש בעיה לאלכס טיוס ויש צרות גדולות לגיא גודס.

        סשה אוברדוביץ' ושחקניו חזרו ודיברו לפני המשחק ביד אליהו על פרמטר אחד ומשמעותי עבורם. נושא איבודי הכדור. אלבה ברלין היא הקבוצה שאיבדה הכי הרבה כדורים ביורוליג בכלל ובטופ 16 בפרט. כדי לעמוד במשימה הזאת, הגרמנים היו חייבים להעביר את המשחק לקצב הכתבה ולהוריד את מכבי תל אביב מממוצע 74.7 התקפות למשחק אל עבר 69.8 ההתקפות למשחק של אלבה. וזה בדיוק מה שהם עשו.

        על הדרך, על מנת להקשות את החיים על מכבי ולמנוע ממנה לנשום, אוברדוביץ' היה חייב לשמר את ממוצע 24 העבירות למשחק (הכי הרבה ביורוליג) של אלבה ברלין. אז כמה עבירות ביצעו הגרמנים הכסחנים? בדיוק 24. וכמה זריקות עונשין מוצלחות יצאו מכל הכיסוחים האלה למכבי תל אביב? 10 בלבד. לזה, חברים יקרים, קוראים נוקאאוט. מכבי תל אביב עשתה חיים בשני המשחקים הקודמים מול מוליכת הטבלה הגרמנית. פעם אחת 84 נקודות. פעם שנייה 95. אתמול הסתיימו החגיגות.

        בריאן רנדל שחקן מכבי תל אביב לפני רג'י רדינג שחקן אלבה ברלין (ברני ארדוב)
        הדומיננטיות שלו ושל סמית' מעידה דווקא על חולשת ההתקפה. רנדל (צילום: ברני ארדוב)

        קוראים ערניים במיוחד הסבו את תשומת לבי לכך שבטור אחר טור, כמנטרה שחוקה במיוחד, קיימת אצלי התייחסות לצורך של מכבי תל אביב לחזק את הקו האחורי. אתם צודקים, גולשים יקרים. אתם יודעים מה? רק עוד פעם אחת: מכבי תל אביב צריכה להוסיף שחקן איכותי לקו האחורי. כשמתקרבים לישורת הקובעת של העונה, בטח ובטח במשחקים בהם שום דבר לא הולך, מכבי לא יכולה להישען על יכולת של שחקן אחד בלבד – ג'רמי פארגו – לעשות יש מאין. דווקא הדומיננטיות ההתקפית של דווין סמית' ובמיוחד בריאן רנדל מעידה על קושי במשחק ההתקפה של מכבי. לא על עוצמתו ובטח שלא במשחקים על הכסף. מרקז היינס, לפחות בגרסתו הנוכחית, הוא סטריק שוטר ותו לא, שחי בעיקר על היכולת שלו לקלוע שלשות מכדרור. זה לא מה שאלופת היורוליג צריכה. אה, ויוגב אוחיון לא צריך להיות על המגרש בשלבים מכריעים של משחק.

        קברניטי מכבי יודעים לספר ולהסביר, במידה רבה של צדק, שהרכב מנצח לא משנים ובטח שלא מתקנים את מה שלא מקולקל. שהכי חשוב לשמר כימיה והיררכיה קבוצתית. הרי זה עבד בעונה שעברה כל כך יפה. הכול נכון. אבל כשגיא גודס מתראיין בסיום המשחק ומדבר על מלחמה כדי להבטיח את המקום בשלב ההצלבה וכשלוקחים בחשבון שהסיבוב השני בטופ 16 כולל ארבעה משחקי חוץ רצחניים (מדריד, ברצלונה, ברלין ובלגרד) פלוס משחק בית על כל הקופה מול פנאתינאיקוס, אז יכול להיות שזה זמן לחשב מסלול מחדש. ולהוסיף כבר לסגל את החתיכה שחסרה בקו האחורי.

        שחקן מכבי תל אביב, ג'רמי פארגו, מול שחקן אלבה ברלין, קליף המונדס (ברני ארדוב)
        צריך עוד מישהו שייצור במאני טיים חוץ ממנו. פארגו (צילום: ברני ארדוב)