כולם מדברים על חסן ווייטסייד, הוא הפך לסיפור שמתקרב לסדר הגודל של ג'רמי לין בניו יורק ויש לו סיכוי גבוה יותר מלין להמשיך להיות שחקן NBA איכותי. ווייטסייד הרוויח כל מחמאה שהוא מקבל, אך הנטייה להתמקד בסנסציה אחת משאירה בצל כמה שחקנים מעניינים אחרים שפורצים לאחרונה בפחות פתאומיות. לפני ווייטסייד קיבלו צעירים מצליחים כמו אנדרו וויגינס, יוסוף נורקיץ', מייסון פלאמלי ויאניס אדטקומבו את החשיפה הציבורית שלהם, מי שפרץ בחודש ינואר עושה זאת כמעט בוואקום. אז הנה שלושה צעירים שעוברים כרגע מתחת לרדאר ונראים בדרך הבטוחה להפוך לשחקני NBA משמעותיים מאוד.
חסן ווייטסייד הסתובב בלבנון וסין לפני שחזר ל-NBA והפך לתגלית הגדולה
אחרי עשרה הפסדים רצופים: ז'ק ווהן פוטר מאורלנדו
ברנדון ג'נינגס בער לרגע ונעלם: המספרים שעושים את העונה ב-NBA
שחקני החודש ב-NBA: החמישייה של ההוקס נבחרה במשותף
דונטאס מוטיונאס (יוסטון)
גבירותיי ורבותיי, מהפך בגזרת הגבוה הליטאי המבטיח ביותר. בזמן שיונאס ולנצ'יונאס דורך במקום גם התקפית וגם הגנתית (מה שגורם לכך שדווין קייסי מעדיף לא להשתמש בו במאני טיים), מוטיונאס נראה יותר ויותר טוב כל חודש שעובר. העונה השלישית של השחקן בן ה-24 היא עונת הפריצה שלו, לאחר שתי עונות בהן לא נראה כמו שחקן NBA לגיטימי רוב הזמן השנה הוא שחקן חמישייה חשוב בקבוצה גדולה. ג'וש סמית' שהצטרף וטרנס ג'ונס שחזר לאחרונה מפציעה מחכים על הספסל כי מוטיונאס פשוט יעיל יותר מהם כרגע. הוא אפקטיבי יותר כשדווייט הווארד לא נמצא (מה שיקרה בחודש הקרוב), אך למד לשחק גם לצד הסנטר הדומיננטי. בזמן הפציעה הקודמת של דוויט היה קצת עניין תקשורתי בליטאי, אך לא מדברים מספיק על כך שהוא ממשיך להשתפר בקצב יוצא דופן ומול תחרות הרבה יותר משמעותית על דקות.
מוטיונאס עשוי להיות הסבן פוטר המגוון ביותר ב-NBA. הוא מסוגל לקלוע שלשות (במשחקים האחרונים הן נכנסות בקצב גבוה יותר), הוא אפקטיבי כחוסם בפיק נ' רול שיכול להתגלגל גם החוצה וגם פנימה, יש לו כמה מהלכים יפים בפוסט וסיומת לא רעה בצבע, הוא מסוגל לחדור מול שחקנים איטיים, הוא נע ללא הכדור, יכולת המסירה שלו מפתיעה לטובה, כולל בתנועה. גם בהגנה הוא הולך ומשתפר. הוא עדיין מתקשה בהגנה אישית על שחקנים פיזיים, אך מבין הגנה קבוצתית והעזרה שלו מול חדירות אפקטיבית. יריבים קולעים קרוב לסל ב-46.5 אחוזים כשהוא בינם לבין הטבעת, זה נתון מרשים מאוד לשחקן עם תדמית של הגנה בעייתית. את ינואר הוא סיים עם 13.9 נקודות ב-56.4 אחוזים מהשדה ו-44.4 אחוזים מהשלוש והוסיף 6.4 ריבאונדים ו-2.1 אסיסטים. המבחן הבא שלו, מבחן מסקרן במיוחד, יגיע בפלייאוף הרצחני של המערב בו לכל קבוצה יש כמה שחקני פנים מנוסים ואיכותיים.
רודי גובר (יוטה)
הענק הצרפתי סיים את חודש ינואר של העונה השנייה שלו עם מספרים כמעט וויטסיידיים: 9.4 נקודות ב-65.9 אחוזים מהשדה, 9 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים ו-3.1 גגות ב-27.7 דקות משחק. הוא ניצל פציעות בקו הקדמי של יוטה כדי להיכנס לחמישייה ולספק כמה תצוגות מפלצתיות, וגם לאחר שדריק פייבורס ואנס קנטר חזרו והורידו אותו לספסל הוא המשיך להיות יעיל. הנתון של האסיסטים הוא המפתיע ביותר, שחקן שעד לא מזמן לא היה ברור אם יש לו כישורים התקפיים כלשהם מסר בממוצע שלושה אסיסטים למשחק ברצף של שישה משחקים שרובם היו מול הקבוצות הטובות בליגה. הוא מתמחה באסיסטים מסוג הנד-אוף: השארת כדור לקלע שנע לכיוונו וחסימת השומר שלו כדי לפנות אותו לקליעה. הוא גם מוסר נהדר בתנועה: מקבל כדור אחרי פיק נ' רול ומוצא את השחקן הפנוי, בין אם הגבוה השני או שחקן חוץ. זו אחת הסיבות לכך שהוא מעדיף לקבל את הכדור אחרי פיק נ' רול יחסית רחוק מהסל, במצבים כאלה הוא משמש בתנופה כדי להגיע לטבעת ואם הדרך חסומה מחפש שחקן פנוי. היכולת של גובר להיות אפקטיבי יחסית רחוק מהסל מחזקת את התחושה שהשילוב שלו עם פייבורס מסוגל לעבוד.
אבל הערך החשוב ביותר של גובר הוא בהגנה. הנוכחות שלו בצבע עשויה להיות המשמעותית ביותר בכל הליגה. היריבים קולעים ב-37.9 אחוזים כאשר הוא בינם לבין הטבעת, זה הנתון הטוב ביותר של הגנה על הטבעת מבין השחקנים שזורקים נגדם לפחות חמש זריקות כאלה במשחק. הנתון הזה מקבל חשיבות מוגזמת כי בשנים האחרונות ניתן למדוד אותו, אך מבט על השחקנים שמדורגים מיד אחרי גובר מראה שהוא בהחלט מעיד על משהו: סרז' איבקה, וויטסייד, רוי היברט, אנדרו בוגוט ודווייט הווארד. גובר גבוה יותר משאר הסנטרים ההגנתיים הגדולים, אתלטי יותר מרובם ומוטת הגפיים שלו היא מהארוכות שנמדדו, מכיוון שיש לו את חוש המיקום והתזמון של סנטר הגנתי גדול הוא מפחיד במיוחד כל מי שמתקרב לטבעת של יוטה. הוא גם מתמודד נהדר עם סנטרים דומיננטיים, ומי שיכולים להעיד על כך הוא מארק גאסול שגובר נטרל לחלוטין באליפות העולם בקיץ.
מרכוס סמארט (בוסטון)
הגנה היא שם המשחק גם בכל הנוגע לפוינט גארד הרוקי של בוסטון. למי שאוהב לראות שחקני הגנה איכותיים אין הרבה הנאות גדולות יותר ב-NBA מלראות את סמארט בפעולה. נדמה שהוא מסוגל לנטרל כל גארד שמתחשק לו. בדקות שהוא משתף פעולה עם אייברי ברדלי הסלטיקס נראים הכי טוב, וקשה להתחמק מהתחושה שההגנה של סמארט מרשימה אפילו יותר מזו של ברדלי (בשעה טובה, בראד סטיבנס התחיל לפתוח עם שניהם בחמישייה לאחרונה). הוא כל כך חזק ואתלטי, הוא קורא מהלכים ברמה שלא מתאימה לרוקי ויש לו חוש להגנה אישית וקבוצתית. עוד לפני הפוטנציאל ההתקפי שלו, סמארט מבטיח לעצמו קריירת NBA בזכות הפוטנציאל להשתלט על תואר הגארד ההגנתי הטוב בליגה בעתיד הנראה לעין.
וגם פוטנציאל התקפי בהחלט יש, בשני תחומים התקפיים חודש ינואר היה מוצלח מאוד מבחינתו. הראשון הוא יחס אסיסטים/איבודים נהדר, הוא סיים את החודש עם 4.3 אסיסטים על איבוד בודד. השני הוא 1.7 שלשות למשחק ב-42.4 אחוזים. הוא עדיין לא קלע יציב, אך יש יותר ויותר משחקים בהם הוא כן פוגע. כרגע הוא לחלוטין לא אפקטיבי בצבע ובכלל לא מנסה להגיע לשם, הוא מבצע הכי מעט חדירות למשחק (1.4) מכל הפוינט גארדים שמשחקים יותר מ-20 דקות למשחק. ניתן להיות מנהל משחק מצוין גם בלי לאיים בחדירה, ג'ייסון קיד הפך להיות שחקן כזה ככל שהקריירה שלו התקדמה, אבל אתלט ברמתו של סמארט אמור להיות מסוגל לפתח יכולת לסיים באופן סביר בצבע, בוודאי בקבוצה שמסוגלת לשחק עם שני שחקני פנים שקולעים מבחוץ והופכים את הצבע למקום שנוח להגיע אליו. זה יהיה האתגר שלו לשנים הבאות, בחודשים הקרובים הוא ינסה להגדיל את כמות האסיסטים תוך שמירה על יחס אסיסטים/איבודים גבוה, לייצב את הקליעה מבחוץ ובעיקר להמשיך להיות תופעה חד פעמית בכל מה שקשור בהגנה.
