תארו לעצמכם שהייתם מאוד, מאוד עייפים אתמול. כמה עייפים? כמו שהבטטה הייתה אחרי הסופרבול המדהים, הנפלא והאדיר שראתה בסיוע שקית אגוזי קשיו ושתי פחיות XL (איזה משקה דוחה זה, אלוהים) בלילה שבין ראשון לשני. המשחק הסתיים בחמש לפנות בוקר בערך, השמן הלך לישון רק בשמונה. כן, עד כדי כך האדרנלין זרם בעורקים. אז בואו באמת נניח שהייתם כל כך גמורים והרבצתם שינה של 12 שעות, משמונה בבוקר עד שמונה בערב - הנה מה שקרה בזמן שישנתם:
גילי ורמוט חצה את הכביש מהפועל למכבי תל אביב.
הפועל פתח תקוה צירפה חמישה שחקנים.
אנתוני וואקמה עבר להפועל באר שבע. ולא עבר. וכן עבר. ושוב לא עבר.
אופיר מרציאנו כנ"ל.
אוסטין אג'ידה כמעט הגיע להפועל רעננה.
שמעון אבוחצירא חזר לעירוני קרית שמונה.
מכבי חיפה וסכנין סגרו טרייד יפה.
דויד סולארי וניקולאס פלצ'וק עשו דרך הפוכה בין פתח תקוה לאשדוד.
ברדק גדול בהפועל תל אביב.
סליחה, תמחקו את הסעיף האחרון. הוא היה רלוונטי כשהייתם ערים ויהיה רלוונטי גם אם תשנו עד 2065.
הפרט הכי מעניין, אולי, במעבר של גילי ורמוט מהפועל למכבי תל אביב טמון בהצהרה הראשונה שלו כצהוב מן המניין. "רציתי לעבור למכבי תל אביב כיוון שזהו הדבר הטוב ביותר עבורי בשלב זה ואף אחד לא הכריח אותי לעשות זאת". משפט יבש, נוגה ובעיקר פרקטי, ריאליזם נטול אמביציה שלא משקף את השחקן הישראלי הממוצע. לא "הגעתי למועדון גדול", לא "תמיד חלמתי ללבוש צהוב" ולא "מקווה שאוהדי מכבי יסלחו לי על הדרבים שבהם עוד ניצחתי". שום דבר, רק משהו כמו "באתי לפה כי פה יהיה לי, סופסוף, למי למסור ומי שישלם את השכר שלי לא יהיה 'גורם חיצוני'".
האמת היא שוורמוט לא היה צריך להתחנף, כפי שכל כך הרבה שחקנים נוהגים לעשות. מכבי תל אביב זרקה את הפצצה רגע אחרי דרבי חד צדדי במיוחד. לא רק שרמסה את הפועל תל אביב, היא גם לקחה את השחקן הכי טוב שלה באמצע עונה קטסטרופלית. אי אפשר לכתוב "השפלה" באותיות גדולות יותר. במיוחד בעיתוי כזה, גם אחרוני השונאים של ורמוט בשער 11 לא יעזו לצאת נגד המהלך. אוהדי מכבי תל אביב לא אוהבים את ורמוט, גם הוא לא מת עליהם, אבל כל עוד ג'ורדי קרויף בעניינים, הכול בסדר מבחינת כולם.
באוויר נותרה בעינה השאלה מדוע ורמוט לא ביצע את המהלך הזה בקיץ. האם התחרט, היה שלם יותר, התייאש סופית? כנראה שגם וגם וגם. בשורה התחתונה, בסיומו של מו"מ הזוי בעיתוי הזוי עוד יותר, הקשר עושה את הדרך הקצרה וההזויה ממתחם חודורוב לקרית שלום.
ורמוט נחשב בעיני אוהדים אדומים רבים לסמל. הוא יישאר סמל, אבל לא שלהם. הוא יהיה סמל ליחסי הכוחות החדשים בין מכבי להפועל בתל אביב, יחסים בריוניים בין אדון לנתינתו. מכבי תל אביב הראתה פטרונות שמתאימה לקשר שבין מכבי חיפה להפועל עכו או לבני סכנין. היא השאירה את היריבה עומדת על הרגליים, אבל הפשיטה אותה מגאווה. זו כוחנות שבאה להצביע על פערי מעמדות ברורים. עד כה, בשלוש השנים האחרונות השתקפו ההבדלים הניהוליים בין שתי הקבוצות בדרכי פעולתן הנפרדות. ברגע שהפועל שיתפה פעולה עם המהלך ועוד הסכימה להפוך לחוות ההשבחה של מכבי, היא זרקה את מעט הכבוד העצמי שנשאר לה.
אבל עזבו לרגע אמוציות ודברים ערטילאיים כמו כבוד. בעולם עסקי קר (וכן, בכדורגל העולם הזה לא באמת מראה נוכחות, אבל חייבים להתחשב בו) הפועל תל אביב עשתה עסקה לא רע בכלל. הכסף שתחסוך על משכורת לוורמוט, יחד עם מאות אלפי היורו שייכנסו לקופה, יאפשר לה להרים את הראש. העיתוי, עם סגירת חלון ההעברות, משחק לטובתה. הרי לו היו לאדומים אפשרויות, סמכו עליהם שהיו רוכשים זרים כושלים במחיר מופרז ושורפים את כל הכסף. עכשיו, כשהחלון נסגר, השמנת כבר לא ליד החתול אלא במקרר וטוב שכך. מה יקרה על הדשא? בן רייכרט הוא ילד רע, בדיוק מאלה שהאדומים צריכים כרגע, שחקן שלא עושה חשבון ושכבר התנסה במאבקי תחתית בעונה שעברה. מעבר לכך, קשה עדיין לאמוד את התועלת המקצועית שיביאו שון גולדברג ומושאלים עתידיים אחרים.
בשורה התחתונה, מכבי תל אביב עשתה שריר גדול והראתה שהיא חושבת על היום שאחרי זהבי. לגבי הפועל תל אביב, ייתכן שהמהלך הזה דווקא יתברר כמוצלח ביותר שלה העונה.
בסרט "מאניבול" מבצע מנהל קבוצת אוקלנד אתלטיקס בילי בין (בראד פיט) משחק תפקידים עם עוזרו פול דה פודסטה (ג'ונה היל). בין הוא שחקן בייסבול, ודה פודסטה צריך לבשר לו שהוא הולך בטרייד. העוזר חסר הניסיון מגמגם ומתנצל ובין מקשה עליו ("אבל עכשיו קניתי פה בית. הילדים שלי הולכים לבית ספר כאן"). לאחר מכן הוא מסביר לדה פודסטה: "כשאתה נפטר משחקנים תהיה ישיר איתם. תגיד להם 'אני חייב לשחרר אותך, תגיע למשרד'. מה היית מעדיף לקבל, כדור בראש או ירייה בחזה שתגרום לך לדמם למוות?"
משחק הטריידים הוא שיטה אמריקאית שעד כה נוסתה כאן ברצינות פעמים מעטות ביותר. בדרך כלל, אפשרויות טרייד נפלו מהשולחן מהר יותר משעלו. בחלון ההעברות הנוכחי נרשמו שלושה מהלכים כאלה בתוך שעות ספורות: ורמוט, סולארי-פאלצ'וק ופאאס-ג'אבר וחבשי. אמנם, בארצות הברית אין השאלות, שם כששחקן עובר הוא עובר לתמיד, ועדיין זוהי פריצת דרך מרעננת שהופכת את שוק ההעברות לרבגוני, חי ומעניין יותר.
גם הפועל באר שבע ניסתה להיכנס למסיבה הזו. אלונה ברקת ואלישע לוי היו חמים על אנתוני וואקמה והיו מוכנים לתת תמורתו את אחד הזרים. תחילה עלתה אפשרות טרייד על טומיסלב פאיוביץ', ובשעות הערב כבר הגיע מהלך נועז בהרבה, שלו יצא לפועל היו וואקמה ואופיר מרציאנו מגיעים לבאר שבע ואוסטין אג'ידה נשלח לרעננה.
זה לא קרה, והפועל באר שבע יצאה המפסידה הגדולה של חלון ההעברות. לא רק שיריבותיה לצמרת התחזקו, היא נשארה ללא רכש ויותר מכך נתפסה בהבעת אי אמון עצומה כלפי שניים משחקני המפתח שלה. כיצד ירגישו כעת פאיוביץ' ואג'ידה? איך יוכלו להאמין במאמן שהיה מוכן לתת אותם במהלך עונה של ריצה לאליפות? האם יתנו הכול במגרש עבור קבוצה שהייתה מוכנה לוותר עליהם בכזו קלות?
מותר, כמו שאמר בראד פיט, לפגוע ברגשות של שחקנים, אבל צריך לדאוג לעשות את זה מהר ורק אחרי שהעסקה התבצעה. הפועל באר שבע שילמה שכר לימוד יקר בחלון הזה ונותרה בסופו בלי חיזוק, אבל אולי הפיקה, לפחות, לקח טוב.
