פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        כל העונה דרך שחקן אחד: סיכום מחזור ליגת העל

        ניקולה מיטרוביץ' מביא איתו לא רק חוכמת משחק, אלא גם אינטליגנציה רגשית גבוהה שמתאימה את עצמה למקום וקונה תמיד את האוהדים. חמי אוזן סוגר מחזור עם השחקן שסיפורו הוא אולי סיפור העונה, יותר מבניון או מליקסון, מבין את שירצקי ולא מבין את ההיסוס של הפועל פתח תקוו

        כל העונה דרך שחקן אחד: סיכום מחזור ליגת העל

        Like

        האיש הכי עצוב בדרבי התל אביבי מחוץ לתל אביב היה כנראה אלישע לוי. מאמן הפועל באר שבע ראה את ההצגה של ניקולה מיטרוביץ' ובוודאי אכל את עצמו מבפנים. השחקן הזה כבר כמעט היה שלו. השחקן הזה הוא כל מה שהוא צריך - קשר שמחבר חבורה של כוכבים לקבוצה אחת. העונה הזו יכלה להיראות קצת אחרת אם אותו מהלך היה מושלם ומיטרוביץ' היה בבאר שבע.

        אלישע לוי לא צריך להרגיש בודד בסיפור הזה. כשמיטרוביץ' התנדנד בקיץ במכבי תל אביב, לא הרבה קפצו על המציאה. לא הרבה בעלי קבוצות פתחו את הארנק ואמרו – יש כאן שחקן ששווה להתאמץ בשבילו כלכלית. כי בואו נאמר את האמת. גם עכשיו, הגאונות של הסרבי הצהוב לא לגמרי מוערכת, וגם אחרי האליפות האחרונה עם פאולו סוזה המצב המעוות הזה לא השתנה. במקום מתוקן, אחרי העונה האחרונה, האפשרות להביא קשר ברמתו של הסרבי, היתה אמורה להוליד תחרות קשה על שירותיו, והוצאת סכומים לא רגילה כדי להסיר את המחסומים שמפריעים לו לבוא. אבל ככה זה בישראל: לא תמיד מעריכים את הפועלים ולא תמיד מוכנים לשלם להם מעבר לבסיסי. למזלו של גאטוסו הסרבי, המלחמה בעזה וההססנות של מכבי תל אביב, השאירו אותו בסופו של דבר צהוב.

        המעלות של מיטרוביץ' כבר כמעט לא קיימות בכדורגל. קוראים לזה שחקן נשמה – ביטוי שנשאר מהעבר, אבל התוכן התרוקן לחלוטין. מיטרוביץ' הוא שחקן עם אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה, כמעט כמו אינטליגנציית הכדורגל שלו. הוא לא רק קורא את המשחק נפלא, הוא גם קורא את המקום אליו הגיע ומתאים את עצמו לסגנון, לאווירה, לרוח. אלו בדיוק השחקנים שאוהדים אוהבים, כי הם רואים על המגרש אדם שמבין אותם. שמתחבר אליהם. אחד שלומד מהר את המקום, מבין את השעה ומספק בדיוק את מה שנדרש. לא כולל טיפ, שזה השערים והבישולים.

        ספק אם ספרי ההיסטוריה יתחילו את הפרק על העונה הזו ברגע שבו מיטרוביץ' כמעט חתם בבאר שבע. יהיו שם בניון, מליקסון, ורמוט. אולי אחרי הדרבי, אנשים יתחילו להבים שזו טעות. בטח אלישע לוי. הזרים שהגיעו במקום מיטרוביץ' לבאר שבע לא פחות טובים ממנו ואולי יותר, אבל הם לא מספקים את הדבר הכי נחוץ בבירת הנגב: חיבור.

        עוד מליגת העל:

        יום ההעברות האחרון בליגת העל: אבוחצירא לקרית שמונה, וואקמה לבאר שבע
        המהלך של החורף: גילי ורמוט עובר למכבי תל אביב
        ביקורת קשה בהפועל תל אביב: "אפולה אדל חייב לרזות"

        ניקולה מיטרוביץ' שחקן מכבי תל אביב (שמאל) עם שחקני הקבוצה (קובי אליהו)
        יכול היה להיות של אלישע לוי וכל העונה, אולי, הייתה נראית אחרת. מיטרוביץ' (משמאל) חוגג אחרי הדרבי (צילום: ברני ארדוב)

        Share

        בזמן שישב בבית ולא אימן, אלי כהן העביר את זמנו גם בדברי פרשנות בתקשורת. כהן הוא איש חריף, חכם, אדם שרואה דברים שאחרים לא, ויש לו רזומה של מאמן שמרשה לו להסביר וללמד. אלא שמאז שהגיע להפועל תל אביב, כהן ממשיך להתנהל קצת כמו פרשן. הוא לא מספיק לדבר, הוא לא חושש לומר הכול ולא מבין שמי ששומע זו קבוצה בטראומה אדירה ומועדון בהתרסקות קולוסאלית. זה אולי האתגר הכי גדול והכי קשה שהיה לאלי כהן כמאמן, אבל מהצד לא נראה שהוא מבין זאת. הוא מדבר ומתנהג כאילו הוא עדיין בצד, כאילו המילים שלו יבראו מציאות אחרת, כשבפועל מה שצריך לעשות זה לשתוק ולהפשיל שרוולים. לעבוד שעות נוספות ולהתנהג כאילו זה היום הראשון שלך במקצוע.

        כהן לא מתנהל כך. הוא נראה כמו אדם שמדבר מהצד. וחבל. כהן מיהר לג'וב בהפועל תל אביב ולא בטוח שהיה צריך לקחת אותו. האמירות שלו מלמדות על קלות דעת. לכהן זו הזדמנות נוספת לחזור למרכז הבמה. הכדורגל הישראלי זוכר לו את חצי העונה הטובה בבית"ר ירושלים עד החתמת הצצ'נים, אבל את הזיכרון הזה צריך להפוך למצב חדש. אם כהן ייכשל בהפועל תל אביב, הזיכרון הטוב של הכדורגל הישראלי ממנו לא יוליד שום דבר, והוא ישוב לפרשן נהדר בתקשורת. דרור קשטן בוודאי משתוקק לחצאי ההזדמנויות שכהן מקבל כדי להרים את הקריירה. אם כהן יבין את גודל השעה גם מבחינתו, במיוחד עכשיו אחרי שגילי ורמוט עומד לעבור למכבי תל אביב, אולי הוא יצליח להרכיב משהו מהקבוצה שירש במקום להסביר כל הזמן כמה היא מפורקת.

        אלי כהן מאמן הפועל תל אביב (ברני ארדוב)
        הגיע הזמן שיסתכל על העסק כאילו הוא בפנים. אלי כהן (צילום: ברני ארדוב)

        Comment

        ביום שישי ימלאו 60 לאחד המאמנים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי ואולי המצליח שבהם – אברהם גרנט. עד היום הפועל פתח תקוה מחפשת מאמן בדמותו. איש מבריק שצמח במחלקות הנוער של האגודה, כזה שעולה לבוגרים יחד עם חבורת הכישרונות הצעירים שלו ומחזיר את המועדון להיות כוח משמעותי בכדורגל הישראלי.

        הפועל פתח תקוה רצתה להאמין שעידן בר און יוכל להיות כזה. אוהד הקבוצה, שעבד במחלקת הנוער, ולמרות שאת רוב דרכו המקצועית העביר בנצרת עילית, בקבוצה חשבו שמצאו עילוי. אם ממש רוצים, אפשר למצוא קווי דמיון בין העלייה של גרנט ובר און לאימון קבוצת הבוגרים. שניהם הגיעו בטיימינג לא רע בכלל לליגה של הגדולים. גרנט קיבל את הפועל פתח תקווה בדיוק כשהרבה מהכוחות הבולטים בליגה היו בנסיגה – הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים, מכבי תל אביב, וגם מכבי חיפה היתה בדרך לחילוף משמרות – וניצל זאת למספר עונות נהדרות וכמה כמעטים מאוד מרשימים (שלוש סגנויות בין 1988 ל-1991). בר און, שזאת ההזדמנות להתנצל מראש על ההשוואה, לא ניצל את הליגה החלשה שבה הוא משחק, וקבוצתו הולכת ומסתמנת כיורדת השנייה הבטוחה לצד הפועל עכו.

        עידן בר און מאמן הפועל פתח תקוה (מגד גוזני)
        לא מנצל את הליגה החלשה שהוא משחק בה. בר און (צילום: ברני ארדוב)

        כשבוחנים את הסגל הטוב של הפועל פתח תקווה 2015, מבינים שהסיבה לכך היא בעיקר בר און. כאשר אנשים מנסים לגשר על פערים בהיגיון המקצועי, הם בורחים אל המיתוס. קללת האצטדיון החדש, קללת החלוצים. אתם כבר מכירים את המונחים. גם במקרה הזה, לא היתה שום סיבה לחשוב שבר און יכול להיות גרנט, אבל המיתוס היה כר נוח. גרנט, למשל, עבד למעלה מעשור בהפועל פתח תקווה לפני שקודם לבוגרים, בר און בקושי שנה. אבל ככה זה כשממהרים. גרנט הוציא מחבורת הכישרונות שלו כמעט 100 אחוז. בר און אולי 50. גרנט הדביק את השחקנים שלו בחוסן המנטלי שלו, בר און בעיקר חוטף שערים בדקות ה-90 וסופר שמונה משחקים ללא ניצחון. יש המון הבדלים ברמת הסגל ומצב המועדון של הפועל פתח תקוה שמקלים על בר און, אבל דבר אחד לא: הוא לא קוסם. הוא לא מזכיר בכלום את הקוסם ההוא מסוף שנות ה80.

        לא צריך להיות גאון גדול כדי לדעת שגרנט היה לוקח את הכישרונות הרבים שיש היום בהפועל פתח תקוה למקומות אחרים לגמרי. וגם מאמנים פחות טובים ממנו. אם הפועל פתח תקווה תרד ליגה, זה בגלל שיש לה מאמן שלא מצליח להתעלות על המאמנים המאוד בינוניים שיש היום בליגת העל, ואפילו שיש לו יתרון בסגל. אם הפועל פתח תקווה תרד ליגה, זה בגלל שהיא מיהרה לעלות לבוגרים מאמן מוכשר שהיה צריך עוד הרבה זמן כדי להתכונן לאתגר הזה. האיחור בהחלפתו עלול לעלות להפועל פתח תקווה ביוקר, אלא אם כן בקבוצה בונים על המיתוס שאמור להוריד את מכבי חיפה ליגה בגלל המעבר לאצטדיון החדש. מי שחשב שבראון הוא גרנט, מסוגל גם לזה.

        אברהם גרנט מאמן נבחרת גאנה (AP)
        גרנט צעיר היה מוציא הרבה, הרבה יותר מהסגל (צילום: AP)

        המחזור הבא: עירוני קרית שמונה – הפועל פתח תקווה

        בין אם קרית שמונה תצליח לצרף שחקן עד תום מועד חלון העברות ובין אם לא, צריך לנסות להבין גם את הצד של איזי שירצקי. לא חייבים להסכים, אבל חובה להבין. שירצקי, בין היתר, נזהר מאוד לא לחשוב שהוא מסוגל לתת תחרות למכבי תל אביב מבחינה כלכלית. הצורך להתחזק הוא הגיוני. אבל המחשבה שקרית שמונה שצריכה להמשיך לשפוך כסף מתוך אמונה שזה מה שייקח למכבי תל אביב את האליפות, היא בעייתית. ראינו כבר בעלים בכדורגל הישראלי שנופלים בפח הזה פעם אחר פעם, וברגע שהבינו שהשתוללו כלכלית, ברחו מהכדורגל. שירצקי לא רוצה להרגיש כמוהם. הוא יודע שבכסף הוא לא יכול לתת תחרות. הוא גם לא צריך.

        חיזוק בדמות אבוחצירא, שאכן מגיע, לא אמור להביא את שירצקי למקום האיום הזה. זו הוצאת כספית הגיונית, שהיא נחוצה לא פחות למאבקי הגביע והניסיון לשמור על התואר של הקבוצה. כל צורת מחשבה שהולכת מעבר לכך למחוזות הפנטזיה, עלולה להתגלות כסיוט שירסק את המועדון הזה. לקרית שמונה אין לאן למהר. המטרה של הקבוצה צריכה להיות להמשיך להיאבק עם הגדולות על האליפות גם בעוד 10 שנים, בעיקר בעוד 10 שנים, ולא לנסות לעשות זאת בכוח עכשיו. קצב הצמיחה הנכון הוא הבסיס של המועדון הזה. ברגעים של שגעון גדלות, צריך לזכור לא לסטות ממנו.

        איזי שירצקי, בעלים קרית שמונה (אדריאן הרבשטיין)
        כמה טוב שהוא משחק מבוקר. שירצקי (צילום: אדריאן הרבשטיין)