האם טום בריידי הוא הקוורטרבק הגדול ביותר בכל הזמנים?

מספרים לחוד לא מספיקים. גם תארים לחוד לא בהכרח עושים את העבודה. אבל אם תשלב ביניהם ותעשה זאת לאורך זמן, אתה הטוב מכולם. ואין אף אחד בתולדות ה-NFL שהצליח לשלב כמו טום בריידי. ב-40 השנים בהם הפטריוטס היו קיימים לפניו, הם הגיעו לפלייאוף עשר פעמים והפסידו בשני הסופרבולים בהם ביקרו. איתו, הקבוצה העפילה ל-12 פלייאוף (רק פעם אחת הוא פספס), זכתה בבית שלה בכל אחת מאותן שנים והגיעה לשישה סופרבולים כולל הנוכחי, כשהיא זוכה בשלוש אליפויות. בריידי הוא כבר מזמן מלך היארדים והטאצ'דאונים של ניו אינגלנד בכל הזמנים וגם אם הוא רחוק מפייטון מאנינג מספרית בשתי הקטגוריות הללו, הרי שבמאני טיים, כשהכסף מונח על השולחן, בריידי הרבה, הרבה יותר מוצלח מיריבו המושבע. אלא שלהיות הקוורטרבק הטוב ביותר בדורו, דור הזהב של הקוורטרבקים ב-NFL, זה לא מספיק עבור מספר 12. האיש שהגיע מהבחירה ה-199 בדראפט, בניגוד לכל תחזית אפשרית ועם סיפור הסינדרלה המוצלח ביותר שראה הספורט האמריקאי מימיו, יוכתר כגדול אי פעם אם יצליח לענוד טבעת רביעית. ג'ו מונטנה, אליל ילדותו של בריידי שנולד באזור סן פרנסיסקו, זכה בארבע אליפויות אך עשה זאת כשלצדו התופס הטוב בהיסטוריה, ג'רי רייס. "ג'ו קול" היה מדהים, אלא שמעבר לעובדה שהמספרים של בריידי הרבה יותר טובים, הרי שמונטנה החזיק מעמד בערך עשור לפני שדעך. בריידי עושה את אותו דבר, שבוע אחר שבוע, במשך קרוב ל-15 שנים. נכון, היום החוקים עוזרים לשמור על הקוורטרבקים ולתת להם מרחב פעולה, אבל היום גם שחקני ההגנה הרבה יותר אתלטיים וחדים. בריידי כבר היום נמצא בטופ 2. ניצחון על סיאטל, והוא יהיה בטופ 1.

שלושת הגדולים בהיסטוריה (במקרה של ניצחון של בריידי):

1) טום בריידי
2) ג'ו מונטנה
3) ג'ון אלווי

זכייה רביעית תקבע את מעמדו של בריידי כגדול בדורו. לגבי שאלת כל הזמנים, ישנם שלושה משתנים מרכזיים: מספרים (אישיים וקבוצתיים), הקבוצה בה שיחק והתקופה. מספרית, הוא בחברת הטובים ביותר, ראשון ביארדים וטאצ'דאונים בפלייאוף, טופ 5 ביארדים וטאצ'דאונים בכלל, שתי זכיות ב-MVP. אליפות רביעית תשווה אותו למונטנה וטרי בראדשו. לטעמי, שני המרכיבים הנוספים הם אלה שנותנים לבריידי את היתרון היחסי. בהשוואה למונטנה, שנתפס על ידי רבים כגדול ביותר, הכלים שהיו לבריידי חלשים הרבה יותר. עם ג'ו קול שיחקו חברי היכל התהילה וולטר קרייג וג'רי רייס, בריידי זכה בסופרבול עם תופסים בינוניים כמו דיון בראנץ' וקורי דילון.

ההגנה של הפטריוטס בתקופת בריידי הייתה מעולה, בעיקר בתחילת המילניום, אבל גם היא לא מתקרבת ברמתה לזו של סן פרנסיסקו של שנות ה-80'. ב-2007, בריידי לקח את ניו אינגלנד לעונה מושלמת ולסופרבול למרות הגנה מזדקנת. ארבע שנים לאחר מכן, הוא עשה זאת שוב, הפעם למרות הגנה מזעזעת (שהייתה בתחתית כמעט בכל מדד אפשרי). ברמת התקופה, חשיבות הקוורטרבק למשחק בימים אלה ועידן השחקן החופשי בליגה הפכו את בניית השושלת למשימה כמעט בלתי אפשרית ומאז המחצית השנייה של שנות ה-90' אי אפשר למצוא כזו. הפטריוטס של בריידי הכי קרובים לזה ונמצאים בצמרת כבר עשור וחצי, למרות סגל שכל הזמן משתנה ושהיחידים שנשארים בו הם הקוורטרבק והמאמן שלצדו, ביל בליצ'יק. שש הופעות בסופרבול, שלוש (או אולי ארבע) אליפויות, תשע פעמים בגמר החטיבה, 14 זכיות בבית ה-AFC מזרח. צרפו לכל אלה את הסיפור המדהים של בריידי, קוורטרבק שבקושי נבחר בדראפט ובקושי נכנס לסגל אחרי מחנה האימונים הראשון ותקבלו את הגדול מכולם. אם יצליח לזכות באליפות רביעית כמובן.

שלושת הגדולים:

1) טום בריידי
2) ג'ו מונטנה
3) ג'וני יונייטס

ב-2007 כבר הייתה לטום בריידי הזדמנות להיות מוכתר כגדול מכולם. ניצחון על ניו יורק ג'איינטס בסופרבול ועונה מושלמת היו מאפילים אפילו על פרשת "ספייגייט", שנחשפה בתחילת אותה שנה. עם 4 מ-4 (זכיות) ו-19 מ-19 (ניצחונות בעונה אחת), גם תומכיו הנלהבים ביותר של ג'ו מונטנה או כל קוורטרבק אחר היו מתקשים לצאת נגד טיעון הגדול מכולם אי פעם. אבל זה לא קרה. בריידי הפסיד לג'איינטס, ואחר כך הפסיד שוב לג'איינטס (ב-2011). כעת הוא נכנס לסופרבול השישי שלו. כקוורטרבק עם שלוש טבעות, הוא עדיין יכול להיחשב למספר 1 אי פעם. הבעיה בחלוקה. כשאתה זוכה שלוש פעמים ואחר כך מפסיד שלוש פעמים, רוב הסיכויים שלא יכירו בך כווינר נצחי, בדיוק כשם ששתי הזכיות של ג'ון אלוויי בסוף הקריירה הצילו אותו מחותמת של לוזר. נשאלת השאלה מה יקרה אם בריידי כן יזכה. בלי להיכנס לשורות סטטיסטיות ולפרשיות ספורטיביות, עולה פה תהייה פילוסופית: האם 4 מ-4 בסופרבול (מונטנה) הם הישג גדול יותר מ-4 מ-6 (בריידי)? מצד אחד, 100 אחוז לעומת 66 אחוז לא משאירים מקום לספק. מצד שני, להגיע שש פעמים לריקוד הגדול? זה משהו שמעולם לא נעשה וספק אם גם ייעשה. אפשר להניח שגם אם בריידי ינצח את סיאטל, לאופי הניצחון יהיה משקל. הופעת MVP תחזיר את הדיון הזה במלוא עוצמתו לשולחן, אבל ניצחון הגנתי או מקרי "ישאירו" את מונטנה בפסגת הטבלה ההיפותטית של "הקוורטרבק הגדול ביותר ששיחק את המשחק".

שלושת הגדולים:

1) ג'ו מונטנה
2) טום בריידי
3) פייטון מאנינג

אני נגד הגדרות "הטוב ביותר". אהדה היא מונח סובייקטיבי ולא משנה כמה סטטיסטיקות יציגו לי, אני חושב שפלה יותר טוב ממסי, ג'ורדן מלברון ו"לאון" הוא הסרט הכי טוב שקיים. אני כן אוהב להיכנס לדיונים כאלו, כי זה סוג של ספורט ואם אשכנע אתכם בדעתי, ניצחתי. אז מה התשובה שלי? לא. בריידי לא יהיה הטוב בהיסטוריה, גם אם ינצח. אין ספק שהוא מהקוורטרבקים הטובים ששיחקו וכל מי שראה אותו יעיד על כך. יש לו סטטיסטיקה ותארים, אישיים וקבוצתיים שמגבים הכול ובנוסף, סיפור סינדרלה שני רק לזה של קורט וורנר.

אז למה לא? כיוון שכמו אחד משני הקוורטרבקים היחידים בעלי מאזן 0:4 בסופרבול, טרי בראדשו (יחי ההבדל), לטום טריפיק הייתה מההתחלה סביבה עוטפת ומושלמת לגדול בה, כזו שכללה בעלים נדיר שמשרה שקט וביטחון בכל מצב ומאמן שהוא אחד הגדולים בהיסטוריה. גם ההגנה של הפטריוטס באותן שנים הייתה אחת הטובות בליגה וסיימה באופן כמעט קבוע בטופ 5. מי שרוצה להיות ממש קטנוני יכול להזכיר שהפטריוטס גם הגיעו לסופרבול רק חמש שנים לפני שבריידי הפציע וכבר אז היו בקבוצה שחקני מפתח כמו טרוי בראון, ווילי מגיניסט, טיי לואו וטדי ברוסקי. הגנה מצוינת, מאמן מצוין ובעלים מצוין. והם עוד רימו, כנראה גם בסופרבול. כל זה עוד ניתן לוויכוח, אבל יש משהו שאי אפשר להתווכח עליו וזו העובדה שבריידי הפסיד פעמיים בסופרבול (אותה כמות כמו פייטון מאנינג). בדיוק כמו שאני לא מאמין שג'ון אלווי הוא הקוורטרבק הטוב בהיסטוריה, למרות שהוא הגיע חמש פעמים לסופרבול או כמו שאף אחד לא ידבר על ג'ים קלי כטוב ביותר, רק כי הוא הגיע ארבע פעמים ברצף לריקוד הגדול, אי אפשר להתעלם מכך שבריידי הפסיד פעמיים. מי לא הפסיד? ג'ורדן, ומונטנה. אחד מהטובים שהיו? בוודאות. הכי טוב? בוודאות לא.

שלושת הגדולים:

1) ג'ו מונטנה
2) טום בריידי
3) פייטון מאנינג

השלמות עושה לנו את זה. מייקל ג'ורדן הוא יותר מייקל ג'ורדן בגלל ה-6 מ-6. העובדה שלא יצא לנו לראות את ג'ורדן יורד זעוף ומושפל מסדרת גמר NBA, השפיעה על הסטטוס שלו הרבה יותר מעוד פיידאוויי או באזר-ביטר. כי כוכבים יש הרבה, אבל שלמות? זה כבר משהו אחר. בעיקר בגלל זה ג'ו מונטנה הוא ג'ו מונטנה. ארבע זכיות מארבעה נסיונות, וסטטיסטיקה אישית קרובה לשלמות באותם סופרבולים.

בריידי לא מושלם. השם מושלם, חשבון הבנק וגם האישה, אבל בריידי? להפסיד שני סופרבולים לאיליי מאנינג? את זה מונטנה לא עשה. גם לא בראדשו. אפילו כשהלך לעונה מושלמת, בריידי פספס את הסוף והשיא ירד דרך הביוב. אבל אצל בריידי - הסיפור האישי מכסה הרבה שטח. אחרי הכול הוא סינדרלה, בחירה 199 בדראפט ששיחק רק כי בלדסו נפצע. מאז, ויסלח לנו פייטון מאנינג, הוא שלט בליגה. בעידן המודרני שלא משאיר יותר מדי מקום לשושלות, בריידי והפאטס הם הכי שושלת שיש. ביום ראשון, בריידי יהפוך לקוורטרבק עם הכי הרבה הופעות בסופרבול. אם ינצח, ישווה את שיא הזכיות בו.

ובגלל זה ההכרעה בשאלה הזו כל כך קשה. כי אם יפרק גם את ההגנה של סיאטל, יהיה חייב להיות בטופ; אבל אם יפסיד, עם מאזן סופרבולים של 3-3 ובלי זכייה מאז 2004, מה יישאר? ובגלל זה הראש בכל זאת נותן הזדמנות לבריידי, אם אכן יזכה. דווקא בגלל מה שעלול לקרות אם לא יזכה. כי זו הקריירה של בריידי. פציעה של בלדסו, קסדה של טיירי, כדורים בלי אוויר. ב-2015, המרחק בין הכול לכלום קצר עד לא קיים. בגיל 37, טום בריידי אף פעם לא יהיה מושלם. אבל ביום ראשון - גם בגלל הכרונולוגיה - הוא בהחלט יפלרטט עם התואר "הקוורטרבק הטוב מכולם".

שלושת הגדולים:

1) טום בריידי
2) ג'ו מונטנה
3) ג'ון אלווי