הפתרון נמצא בפנים: ניתוח הניצחון של מכבי תל אביב על הכוכב האדום בלגרד

במשך לא מעט דקות אמש (חמישי) מול הכוכב האדום בלגרד, הזכירה לנו מכבי תל אביב משחקים קודמים שלה, דוגמת מול פנאתנייקוס או מלאגה. המשותף? ברמת התחושה שקיבל הצופה, ראינו פער בלתי מוסבר בין העליונות שהפגינו הצהובים לבין התוצאה על הלוח. בכדורגל קוראים לזה שליטה אופטית. גם מול הסרבים ובמיוחד במחצית הראשונה, נראה היה שמכבי תל אביב משחקת טוב בהרבה, אבל מבט לסקור בורד הראה שהמשחק צמוד צמוד. אפשר למנות מספר סיבות אפשריות לדיסוננס הזה. אחת לקוחה הישר מתורת הכדורסל המודרני מבית המדרש של יוסטון רוקטס. במהלך 20 הדקות הראשונות אלופת אירופה לא קלעה אף שלשה, וברבע הראשון היא קלעה חמישה סלי שדה ממרחקי הביניים. על פי התאוריות המודרניות אשר מבוססות על סטטיסטיקות מתקדמות, סלי חצי מרחק הם חסרי תועלת. צריך לשאוף לעשות נקודות מאזור הצבע או מחוץ לקשת שלוש הנקודות. סיבה שניה היא שמכבי תל אביב כנראה לא מוכשרת מספיק על מנת לממש את אותו יתרון אופטי לכדי בליץ, בטח ובטח כשהיא מוגבלת למשחק התקפה עומד – ללא יכולת לייצר מספיק נקודות במגרש הפתוח.

הכוכב האדום בלגרד נראתה איום ונורא ברוב חלקי המשחק, אבל לפחות ברבע הראשון הצליחה לפגוע ב-4 שלשות (מ-7 ניסיונות). וכך, למרות שקלעה בשלב זה רק ב-23% בזריקות ל-2 נקודות ולמרות שלא הלכה בכלל לקו העונשין, הצליחה להישאר קרוב קרוב. כשחושבים על זה, אפשר להתייחס לאחוזים ל-3 של יריבת מכבי תל אביב גם כגורם המשמעותי בבריחה של המקומיים ברבע השלישי, עם 2 מ-11 מחוץ לקשת ברבע השני והשלישי ביחד.

מכבי תל אביב עמדה בכמה מטרות מרכזיות שסימנה לעצמה טרם המשחק. בובאן מריאנוביץ' האיום קיבל טיפול בשני צידי המגרש. החל משחיקה שיטתית שלו תוך שימוש יסודי וחכם במשחק ההתקפה עם סופו (סוף סוף!) ובמצבי פיק אנד רול. המשך מגישה הגנתית שמטרתה להרחיק אותו מהטבעת בקבלת הכדור + ציפוף הצבע. וכך, משחק שני רצוף בטופ 16, מצא עצמו ה-MVP של שלב הבתים מסיים עם מדד יעילות של 13 בלבד (לעומת 23 בבית המוקדם), כשהוא יורד באופן משמעותי בסטטיסטיקת הריבאונדים והנקודות. משמעותי ומרשים יותר הוא דווקא נושא האחוזים של התפלץ הסרבי, שאפילו מול ריאל במחזור הקודם סיים עם 67% ל-2 נקודות. מול ההגנה המתואמת של מכבי תל אביב, סיים מריאנוביץ' בשיא שלילי של אחוזים מהשדה, עם 4 בלבד מתוך 10 זריקות.

מכבי תל אביב הפתיעה כשהצליחה להתמודד בהצלחה עם הדומיננטיות של הכוכב האדום, קבוצת הריבאונד הטובה ביותר ביורוליג, דווקא בקטגוריה החזקה שלה. היא ניצחה 40:42 במספר הכדורים החוזרים הכולל ואפילו לקחה 12 ריבאונד התקפה, הרבה יותר מהממוצע שהסרבים מאפשרים ליריביהם. מטרה נוספת, אולי חשובה מכולן, נגעה לטיפול ההגנתי במרכוס וויליאמס. הקו האחורי בכלל ויוגב אוחיון האקטיבי והמרוכז בפרט, אמללו את האיש של הכוכב האדום בקו האחורי, הורידו באופן משמעותי את האחוזים שלו מהשדה, הגדילו את כמות איבודי הכדור שלו – וניתקו אותו ממשחק ההתקפה של היריבה.

כאמור, מכבי תל אביב הבליטה אתמול משחק מצוין של אוחיון, שיחד עם בריאן רנדל היו ברמה ומעלה מעל האינטנסיביות של הסרבים. לא בטוח שמשם אפשר לחלץ בשורה. מעניין וחשוב הרבה יותר האפקט של ביג סופו. במהלך העונה תהינו, הגם שגודס שמר על מרבית התרגילים מהעונה שעברה, מדוע לא הולכים פנימה – באלימות – אל היווני הגדול בכל דקה בה הוא משחק, כפי שנעשה בעידן בלאט. אתמול זה כבר נראה הרבה יותר מוכר (והגיוני). התקפה ראשונה של המשחק – פיק אנד רול ומסירה פנימה. התקפה שניה – כדור לסופו שנועל את מריאנוביץ' במשחק המעבר. התקפה שלישית – עוד כדור במעין מעבר, עם סיומת של ביג סופו בחצי הוק שוט.

אנחנו מדברים וכותבים הרבה על השחקנים שחסרים למכבי תל אביב כדי לעלות מדרגה העונה. אנחנו תוהים איזה גארד צריך לחזק את הקו האחורי ואיזה 4 היה המתאים ביותר לצירוף במקום מאריץ' המקפץ. סביר להניח שהשחקן שחסר הכי הרבה עד כה הוא הסנטר המוביל שלה. אל תאמינו לאגדות לפיהן מכבי תל אביב לקחה את היורוליג בעונה שעברה רק בגלל טיוס ולא בגלל סופו. כשהאיש שלה בצבע מחודד ואסרטיבי, אין לצהובים שום נשק התקפי משמעותי יותר.

נו, אז החשש מפתיחת טופ 16 עם שני הפסדים רצופים טרם המשחק מול ברצלונה, הוסר. מכבי תל אביב עמדה במשימה וניצחה משחק בית חשוב מאין כמוהו. קשה אמנם להגיד שאנחנו מתרשמים עד כה מהרמה המופגנת בטופ 16 (אי אפשר היה לכתוב זאת יותר בעדינות), אבל המטרה הושגה. וכפי שברצלונה נראית כרגע, בסגלה החסר מאוד הנוכחי, אין שום סיבה שמכבי תל אביב לא תנצח גם בשבוע הבא ותקרא תיגר (ולו זמני) על מקומות 1-2 בבית.

מחמאות לאיגוד הכדורסל על המינוי הראוי והאיכותי של פיני גרשון לתפקיד המנהל המקצועי נבחרות ישראל. מסתבר שאפילו בגוף המנוון והמיותר הזה אפשר לקבל החלטה נכונה (שמצטרפת להחלטה המצוינת הקודמת לעניין המאמן הלאומי). אין מה להרבות במילים על האיכויות והיכולות של גרשון מצד אחד, ועל כמות העבודה הבלתי נגמרת שעומדת בפניו. יש רק לקוות שעוזרו של גיא גודס יהיה מחויב, מסור ואגרסיבי מספיק כדי להיות לא נחמד ולקבל החלטות שלא יאהבו שם. שיעשה סדר פעם אחת ולתמיד עם נושא האקדמיה (ואולי גם לוותר עליה לגמרי); שיסמן קו מקצועי ברור ואחיד לכל הנבחרות הצעירות; שיוודא שכל המאמנים באיגוד הכדורסל יהיו כאלה שיכולים ללמד כדורסל, להבדיל מאופורטוניסטים שינסו לגנוב כמה ניצחונות באמצעות כמה טריקים ותחמונים.

להבדיל מאנשי כדורסל אחרים במחוזותינו, פיני גרשון מעולם לא עשה גלוריפיקציה של השחקן הישראלי. מעולם לא סיפר לנו כמה אנחנו גדולים וטובים. לא פיזר מעשיות על הצעירים המסכנים והמוכשרים שלא מקבלים הזדמנויות. וזו בדיוק הגישה המפוכחת והכנה שהילדים צריכים כדי להתקדם. בלי הנחות ובלי בולשיט. הפער בין השחקן הישראלי הצעיר לבין המקביל האירופאי שלו הולך וגדל. אולי פיני גרשון יהיה זה שיצליח להקטין אותו.