כל אוהד כדורגל מכיר את זה. לא משנה אם אתה ינוקא שרק החל לעקוב אחרי המשחק או שאתה כבר שנים בתוך העסק, 31 בינואר הוא תאריך מרגש, מסעיר וסוחף. לא פחות. חלון ההעברות באירופה נסגר, בדרך כלל בצורה עצבנית ולחוצה של מועדוני פאר שרוצים לסגור עסקאות בכל דרך, בשחקנים שרוצים לעבור ובאינספור ידיעות סותרות וספינים. 31 בינואר המרגש ביותר בשנים האחרונות, ללא שום ספק בכלל, היה זה של 2011.
ממש ביום האחרון של חלון ההעברות הפילו צ'לסי וליברפול את הפצצה: פרננדו טורס עובר לסטמפורד ברידג' תמורת תגמול ששבר אז את סכום ההעברות בפרמיירליג, 50 מיליון ליש"ט. החלוץ הספרדי, אולי הטוב ביותר בפרמיירליג באותם ימים, נפרד מאנפילד לא לפני שכבש 81 שערים ב-142 הופעות עבור המייטי רדס. בסכום האדיר שקיבלה ליברפול על מכירתו, היא צירפה את אנדי קארול בסכום השערורייתי של 35 מיליון ליש"ט, ועוד חלוץ אחד, מישהו בשם לואיס סוארס תמורת 22.7 מיליון ליש"ט. "זו המטרה של כל שחקן בעולם - לנסות לשחק עבור אחד המועדונים הגדולים בעולם", אמר אז החלוץ בן ה-26 עם הבלורית הבלונדינית, "צ'לסי היא אחת הקבוצות הטובות באירופה ותמיד נאבקת על כל התארים".
כמה עבר פרננדו טורס מאז אותם ימים ועד חלון ההעברות הנוכחי, בו אפילו מילאן המידרדרת מנסה להתנער מהסכם שאילתו לשנתיים. נראה שעכשיו, כשהחלוץ בן ה-30 נמצא בעוד צומת קריטי מבחינת הקריירה שלו, זה הזמן לבדוק מה לא עבד. או שאולי כדאי לומר מה שוב לא עבד לפרננדו טורס והאם זה יכול לעבוד דווקא באחת הקבוצות הטובות באירופה, אתלטיקו מדריד?
חוזר הביתה: טורס סיכם באתלטיקו לשנה וחצי
ומה קורה עם אנדי קארול? הוא דווקא פורח. בלוג הכריסמס
לפחות לחתום הוא יודע
עושה רושם שסיפור הכישלון של טורס בצ'לסי כבר סופר לעייפה. החלוץ האדיר מאתלטיקו מדריד וליברפול שהפך פתאום לצל חיוור של מה שהיה פעם. עם זאת, ל"אל ניניו" היה תמיד מזל. רומן אברמוביץ' התעקש על הצדקת הסכום שהוציא על הטאלנט, ויש שאומרים שכמה מנג'רים, כולל מאמן הקבוצה הטובה באירופה כיום קרלו אנצ'לוטי, שילמו במשרה שלהם בגלל שלא ספרו את החלוץ הספרדי המאכזב. גם בנבחרת היה לו לא מעט מזל. המתחרה שלו על חולצת ההרכב דויד וייה סבל מפציעות, ירידה בכושר ובסופו של דבר הלך לעשות לביתו בארצות הברית ופרש מהנבחרת.
בעקבות זאת, ספרד נותרה עם אינספור קשרים מבריקים, אבל ללא חלוץ, מה שאילץ את ויסנטה דל בוסקה ללכת עם "אל ניניו" כשהוא בחר לשחק עם חלוץ טבעי. אלא שגם בנבחרת המזל אזל וטורס ראה את דייגו קוסטה עולה ופורח, מעדיף את נבחרת ספרד על ברזיל ושולח אותו אל קצה הספסל. בגביע העולם בברזיל זה נגמר עם הופעה אחת בהרכב הלה רוחה, וגם היא במשחק שהיה אם-כל-הגארבג'-טיים מול אוסטרליה.
גם בצ'לסי היה ברור שטורס גמר את הסיפור שלו בקיץ האחרון כשמוריניו קיבל מאברמוביץ' אור ירוק לצרף את דייגו קוסטה, לואיק רמי ואפילו להחזיר את אהוב נפשו דידייה דרוגבה. כל אלה, אגב, הוחתמו כשטורס עצמו עדיין בקבוצה, מה שגרם לו להבין שמראים לו את הדלת. בסופו של דבר, אל ניניו הושאל למילאן לשנתיים, מה שהיה אמור לשחרר את צ'לסי מהחוזה השמן שלו, שמסתיים עם תום תקופת ההשאלה.
ההתחלה במילאן נראתה מעודדת. 200 מאוהדי הרוסונרי המתינו לטורס בשדה התעופה כדי לתמוך בו, והוא קיבל את החולצה מספר תשע שהייתה שייכת לאגדות מאמנו פיליפו אינזאגי, ומרקו ואן באסטן. "לא יכול לחכות כדי להתחיל באתגר החדש שלי", אמר טורס עם החתימה. "אני משוכנע שאינזאגי, כחלוץ עבר, יוכל לעזור לי". על מספר החולצה אמר הספרדי: "זו זכות גדולה בשבילי ללבוש את החולצה מספר תשע, אני מקווה לשחק ברמה שכולם מצפים ממני. אני משוכנע שהכל יילך טוב ושזו תהיה חוויה פנטסטית. מאמין שאשאר כאן למשך הרבה שנים". על המשפט האחרון כנראה שהוא לא היה חוזר היום.
גם פיפו עצמו נשמע נלהב מההחתמה ואמר: "לטורס הייתה שנה קשה, אבל יש לו תשוקה אדירה להצליח. אני אוהב לראות שחקן שעוצר לחתום לאוהדים במשך שעתיים וחצי, זה סימן של כבוד עבור הקהל. המבחנים הפיזיים שעבר היו מוצלחים ואני מקווה שאיתו מילאן תשתפר".
הבעיה היא שנראה שמקץ חצי עונה, החתימות שחילק לאוהדי הקבוצה היו אולי הפעולה החיובית היחידה של טורס במילאן. זה ושער אחד (יפה במיוחד) שכבש ב-2:2 מול אמפולי, אי שם בספטמבר. מאז, הוא פתח בהרכב של הרוסונרי עוד שש פעמים ולא פגש את הרשת אפילו פעם אחת. אחרי ה-1:1 בדרבי מול אינטר, שהיה המשחק האחרון בו פתח טורס, ניסה אינזאגי לשמור על קור ואופטימיות כשנשאל בקשר אליו. "אני מאמין שטורס יחזור לכבוש ואני גם מקווה שזה מה שיקרה כי אנחנו זקוקים לשערים שלו", אמר המאמן לסקיי ספורט איטליה, "ניסיתי לשפר את הרמה בהתקפה כדי ששחקנים כמו קייסוקה הונדה, ז'רמי מנז, סטפן אלשעראווי וג'קומו בונאבנטורה יעזרו לו.
"אני מנסה לבנות את ההרכב שיוציא ממנו את הטוב ביותר. הוא נראה מצוין באימונים, אבל לא כל כך במשחקים. אני תמיד נותן את הדוגמה של הרנן קרספו. קרלו אנצ'לוטי המשיך לתמוך בו גם כשהוא לא כבש במשך חודשיים, בסופו של דבר הגיעה הפריצה שלו ומאז הוא לא הפסיק לכבוש. אני לא חושב שטורס נמצא בירידה. השנים הכי טובות שלי היו אחרי גיל 30. הוא צריך לקבל את הביטחון שלו מחדש וזה תלוי בי. התפקיד שלי הוא להחזיר לו את הביטחון. טורס הוא לא בעיה. הוא אלוף אמיתי".
הדברים של אינזאגי נשמעו נהדר, אבל המרחק בינם לבין המציאות לא יכול היה להיות רב יותר. בארבעת משחקי הליגה של הרוסונרי מאז ה-1:1 בדרבי מול אינטר, טורס לא שיחק אפילו שנייה אחת כשבשלושה מהם הוא מחמם את הספסל ובאחד הוא בכלל לא בסגל. בין לבין הוא גם סבל מאיזו פציעה קלה. על פי "קוריירה דלו ספורט", שמרח את הידיעה הזו בעמוד הראשי של העיתון, מי שלא אהב את הספסול של החלוץ היקר היה סילביו ברלוסקוני. הבעלים לשעבר נתן לאינזאגי "הוראה" לפתוח עם טורס במשחק מול נאפולי. ברלוסקוני, עדיין האיש החזק והמשפיע במילאן אם דרך בתו או לא, חשב שטורס הוא עדיין חלוץ מצוין ושחשוב לתת לו דקות משחק. פיפו לא התחשב בבקשה, ספסל את אל ניניו וענה לראש ממשלת איטליה לשעבר עם 0:2, בו כבשו מנז ובונאבנטורה.
לפי הדיווחים, אינזאגי נפגש עם יו"ר מילאן אדריאנו גליאני אחרי ה-0:0 ברומא במחזור האחרון ודן איתו במצבו של אל ניניו. השניים החליטו בלי יותר מדי היסוסים שאפשר לוותר על החלוץ, שעדיין מרוויח את הסכום עליו חתם בצ'לסי (רק ממילאן) ושעומד על 150 אלף ליש"ט לשבוע. פיפו וגליאני החליטו ללכת על אלסיו צ'רצ'י, שעבר בקיץ מטורינו לאתלטיקו מדריד, ולא ממש מקבל שם הזדמנויות. כדי לבצע את העסקה הזו, הם מנסים לדחוף את טורס לאיחוד מרגש עם הקבוצה בה גדל ובה שיחק שש שנים בתחילת הקריירה שלו.
ברמה של אתלטיקו?
כשהתברר שמילאן מעוניינת להיפרד מהפלופ היקר, החלו גישושים ושאלות האם יש סיכוי שטורס יחזור דווקא לצ'לסי. "זה בלתי אפשרי, זה ממש לא הולך לקרות", הגיב לכך ז'וזה מוריניו בעידון אופייני. "הוא בהשאלה במילאן לשתי עונות ואין לנו מקום בסגל בשבילו, כמו גם ברשימת השחקנים לליגה או לליגת האלופות". ברגע שזה נאמר, היה נראה שדרכו של טורס לכור מחצבתו סלולה.
מי שחשב שאוהדי אתלטיקו מדריד יקבלו בשמחה ובהתרגשות את חזרתו הצפויה של מי שהפך אצלם לאחד החלוצים הטובים בעולם, התבדה. בסקר שערכו ב"מארקה", התברר שאוהדי אתלטי לא מקבלים את הילד האובד בזרועות פתוחות. התשובה שהייתה הכי פופולארית לגבי הקאמבק המסתמן הייתה: "לא אכפת לי שנחזיר את טורס לאתלטיקו, אבל אני לא מצפה ממנו להיות מה שהיה בשיאו, לכל הפחות. הוא יכול לשמש כמחליף ואולי להיכנס כשהקבוצה מובילה". מרבית הגולשים סברו שטורס הרבה מתחת לרמה של אתלטיקו היום ואחד מהם תיאר: "זו התחנה האחרונה בשבילו. אם הוא לא יצליח אצל צ'ולו (המאמן דייגו סימאונה, ר.פ.), הוא כבר לא יצליח בשום קבוצה". לעומת זאת, עוזר המאמן של דייגו סימאונה ושוער העבר חרמן בורגוס אמר שצירופו של טורס יכול להיות "נהדר" עבור אתלטיקו.
בכל הדיווחים על העברתו של טורס דובר על והודגשה בקשתו של סימאונה לצרף את החלוץ בחזרה הביתה. לפי אותם דיווחים, צ'ולו ביקש מהנהלת אתלטיקו להחזיר הביתה את טורס כבר בקיץ, אבל אז ניסיונותיו של היו"ר חיל מרטין עלו בתוהו.
בימים הקרובים, ואם וכאשר יוחתם טורס, אנחנו צפויים לפסטיבל לא קטן בספרד סביב חזרתו של הילד הביתה. למרות זאת, אחרי שהאבק ישקע וההתלהבות תדעך, אתלטיקו תבין שהיא נשארה עם חלוץ שלא דומה בכלום לזה שעזב אותה ב-2007 לליברפול תמורת קרוב ל-25 מיליון ליש"ט. כמו כן, לדייגו סימאונה יש את מריו מנדז'וקיץ', חלוץ מצוין שנמצא בכושר ומספק את מנת השערים שלו. לכן, קשה לראות את טורס מקבל הזדמנויות כחלוץ פותח על חשבונו של חלוץ נבחרת קרואטיה וחוזר להיות טורס של תחילת הקריירה או זה של ליברפול. מצד שני, אולי הניסים של דייגו סימאונה, התמיכה מהקהל האוהב ותחושת הביתיות יחוללו הפתעה ענקית חדשה מבית מדרשה של אתלטיקו.