ביציאה מהיכל נוקיה אתמול קיבלתי את ה-SMS הבא מחבר צהוב בשם אוהד: "עם גארד שקולע מבחוץ ו-4.5 ששווה 15-20 דקות ביורוליג, אני מזמין כרטיסים למדריד". לכאורה אמירה די משונה, אפילו מאדם שרפטואר השירים שלו מורכב בעיקר משירי העידוד המיתולוגיים לניקולה וויצ'יץ' ואסטבן בטיסטה. הרי בכל זאת ועם כל הכבוד לניצחון היפה של הצהובים אמש על מלאגה, אי אפשר לומר שהקבוצה של גודס הראתה לנו משהו חדש ומלהיב, לא?
מכבי פתחה אתמול עם ההרכב החדש המסתמן, כשניסוי הספסול של פארגו מוצה מחד בעוד שביג סופו מתחיל את המשחק בחוץ מאידך. הגנתית, מכבי הציגה מפתיחת המשחק את אותו הטריק שהיא שומרת, מסורתית, לקבוצות דוגמת מלאגה. טריק עם אחוזי הצלחה בלתי נתפסים. טריק הבונקר. בדומה למשחק החוץ בספרד ולמשחקים רבים אחרים, העונה ובעונות קודמות, מכבי ביצרה את החפירות וקראה לספרדים לפתוח בהפצצות. והקבוצה של המאמן פלאסה, הסירו כל דאגה מליבותיכם, הפציצה.
זה נפתח בשתי זריקות של וסיליאדיס מבחוץ (שבכך סיים את דרכו במשחק) ונמשך עם הפגזות של כל האחרים. מלאגה היא קבוצת השלשות הגרועה במפעל, עם למטה מ-30% מחוץ לקשת. ולמרות זאת, ההגנה הפסיב-אגרסיבית של הצהובים כפתה עליה לזרוק 34 שלשות לכיוון הכללי של הטבעת, שהן כ-9 זריקות מעל הממוצע שלה. אם זה נשמע מוכר למי מהגולשים אגב, אזי הוא מופנה לסטטיסטיקה מהמשחק הקודם בין הקבוצות, שם נזרקו 28 זריקות ל-3 על ידי הקבוצה המקומית (שקלעה ב-21.4).
עוד פסקה על הספרדים, ברשותכם. בניגוד לדעה הרווחת בקרב המושכים בעטים ובמיקרופונים אצלנו בשלולית, אני סבור שחואן פלאסה, כמו גם מאמנים ספרדים אחרים, הוא מאמן טוב מאוד. התארים שלו לאורך הקריירה מוכיחים זאת, אבל גם הכדורסל שהקבוצות שלו (לרוב) משחקות. החתום מטה גם לא נוטה להתרגש מהחילופים הסכמטיים שמאפיינים אי אלו מהקבוצות הספרדיות. אבל אתמול, צריך להודות, זה נראה מעט משונה. את המחצית הראשונה סיימה מלאגה במינוס ארבע נקודות, כשארבעה משחקניה נראים לא רע בכלל (ומסיימים עם מדד פלוס מינוס חיובי גבוה): טולסון, סוארס, גריינג'ר ו-ואסקס. ארבעתם, ניחשתם נכון, לא פתחו במחצית השניה. למה? ככה. גריינג'ר, למרות משחק אסרטיבי (הגם שנטול אסיסטים), שותף רק ל-15 דקות. למה? ככה.
אז אמרנו שמכבי כפתה זריקות מבחוץ (אגב: מכבי עוברת להגנה מתחלפת, מאזורית לאישית, מול תרגילי הוצאת כדור של היריבות זה שנים רבות. עוד מקדנציות מוקדמות של פיני גרשון. מעניין אם מישהו בדק סטטיסטית בכמה מצבים של ההגנה המתחלפת הזאת, מול תרגיל הוצאת כדור מקו האורך, חטפה ההגנה של מכבי שלשות פנויות. בתחושה? הרבה יותר מדי פעמים). בכל מקרה, בעודה שומרת את ההגנה הנסוגה שלה, אפשרה מכבי לאורחים רק סל שדה אחד ויחיד מאזור הצבע ברבע הראשון (ועוד שניים בלבד ברבע השני).
רצו הספרדים לקלוע? נאלצנו לעשות זאת מהקו. במחצית השניה נראה היה שהמגמה מעט משתנה. אם ראינו התייחסות ספציפית של מכבי לריאן טולסון במחצית הראשונה (עם מרקז היינס שלוקח אותו במעין דיניי (מניעת כדור) גם כשהוא בצד החדש (המנוגד לכדור), החל מהרבע השלישי ראינו התנהלות מעט אקטיבית יותר. שייצרה אמנם כמות דומה של חטיפות, אבל שחקני ההגנה של מכבי הצליחו לגעת בהרבה יותר כדורים אשר אפשרו מעבר מהיר ונגיש יותר לנקודות קלות במשחק המעבר.
נחזור, ברשותכם, לדברים שפתחו את הטקסט הזה. בטור פתיחת עונת היורוליג כתבנו כאן שיש משהו בקבוצה הזאת. יש בה, בין היתר, ממד של רעננות וכריזמה שחסרו בעונות קודמות. אתמול, משך דקות רבות, נראה היה שמכבי בשליטה מוחלטת של המשחק. משהו שקשור בעיקר בשטף המשחק. גודס שוב הציג לראווה את דווין סמית', בעונתו הטובה בקריירה, שלפתע חש בנוח גם לכדרר ולמסור במגרש הפתוח (סיים עם 6 אסיסטים, מעבר ל-9 הריבאונדים שלו). שהזריקה שלו מבחוץ היא הדבר הכי קרוב לבאנקר שיש לקבוצה הזאת להציע כרגע (עם 10-17 לשלוש נקודות בשבוע האחרון). ראינו שוב את רמת הכישרון העצומה של פרנצ'ייז פלייר פארגו, קיבלנו כמה דקות איכותיות של ביג סופו, ראינו הרכבים התקפיים מעניינים (פארגו-היינס-לנדסברג-סמית') וכמה ליינאפים הגנתיים לא רעים בכלל.
ועדיין, כל מבט לכיוון לוח התוצאות הזכיר שמלאגה חזק במשחק. שההפרש הוא בסך הכל שלוש, ארבע או חמש נקודות. נזיל. גם בדקות בהן מכבי נראתה טוב או טוב מאוד, העניין הזה, כמו במשחקי כדורגל, לא תורגם למספיק שערים. הסיבה לכך פשוטה. למכבי יש בסיס הרכב חזק, אבל יש עדיין יותר מדי פרמטרים שלוקים בחסר. נושא הריבאונד למשל (מכבי עדיין אחרונה ביורוליג בריבאונד התקפה של היריבות), שגם מונע ממכבי יותר נקודות במשחק המעבר. סחיטת העבירות (מכבי עדיין אחרונה בליגה גם כאן), שנובעת בין היתר מהיעדרו של עוד שחקן יוצר בהתקפה וממגבלות נוספות בתוך ההתקפה המסודרת. הקליעה מבחוץ. היעדרו של עוד גוף גדול (והגנתי) בקו האחורי. פרמטרים שיכולים לקבל מענה באמצעות חיזוקים נכונים.
נושא חילופי השחקנים, מי בא ומי הולך, נדון ונשחק עד דק לאחרונה. לכולם כבר יש דעה מגובשת על היתרונות והחסרונות של מרקז היינס או של מרקוס סלוטר. השאלה כעת היא אם מכבי תצליח ללכת עד הקצה על מנת למקסם את סיכוייה בעונה הנוכחית. חיזוקים איכותיים (נניח איטוואן מור שם שפורסם על ידי אבי סגל מישראל היום), יכולים להקפיץ את מכבי תל אביב מדרגה מעמדת האנדרדוג אל עבר קבוצת האיכות הראשונה במפעל. הימורים על שחקנים זולים (עם פוטנציאל או בלי) עלולים להפריע יותר מאשר לעזור.
ועכשיו כמה מילים על קואץ' גודס. כתבנו ודיברנו הרבה על סגנון המשחק של מכבי, התקפית והגנתית. על בחירת התרגילים. על הנוכחות שמצליח או לא מצליח המאמן החדש לייצר על הקווים. על מערכת היחסים וההשפעות של עוזר המאמן (בתואר?) פיני גרשון. על ההתנהלות מול ג'רמי פארגו. בשורה התחתונה ואם מסכמים את שלב הבתים, חשוב לחבר כמה מחמאות. גיא גודס צלח במשך החודשיים האחרונים סיטואציות לא פשוטות בכלל, שכללו תבוסות מבישות ביורוליג ובליגה ותצוגות מביכות של חבורה שנראתה מפורקת. גודס הצליח להחזיק את הראש מעל למים ולסמן, נכון לאמצע חודש דצמבר, שינוי כיוון ומומנטום בדרך לשלב הטופ 16. ימים יגידו עוד לאן פניה של העונה הזאת, אבל גיא גודס נראה כמי שמשתלט על העסק. כמי שמוכיח שהוא קיבל את התפקיד הזה בזכות.
