מדורים ובלוגים

לב אמיץ: שי האוזמן על מכבי תל אביב החדשה

הסגל מרענן, הכוכב כריזמטי, והמאמן לא חושש לשנות את השיטה שהובילה את קודמו לזכייה באליפות אירופה. שי האוזמן מנתח את הופעת הבכורה של מכבי תל אביב החדשה ביורוליג, מתרשם מהפוטנציאל של הצהובים העונה ומתריע מפני חציית קו אדום אפילו במונחים של איגוד הכדורסל

שי האוזמן
17/10/2014
עריכה: ניב פוקס

מכבי תל אביב עברה אמש (חמישי) את לימוז' במשחק הפתיחה של היורוליג. כצפוי. ועשתה זאת גם בהפרש מכובד מאוד. גם זאת כצפוי. זהו השלב בו צריך להבהיר שזו בסך הכל הנציגה הצרפתית בבית, להאיר את הבעיות המבניות (הלא מעטות) של הצהובים ולהזהיר מפני הבאות. הסירו כל דאגה מלבכם, כל זאת עוד יעשה בהמשך. בהרחבה.

אבל הפעם, ברשותכם, אתחיל דווקא בהצהרה: אני מתחיל לאהוב את גרסת 2014/15 של מכבי תל אביב. ולא, לא בהמשך לקבלת החלטות יוצאות דופן בכל הקשור לבנייה הקבוצה, על ידי מי-שזה-לא-יהיה-שמחליט-שם; ובטח שאין כאן משום נסיון לנבא לאן מכבי תגיע העונה (בטח ובטח שלא בהשוואה לניסים ולנפלאות של סיום העונה הקודמת). אבל יש משהו מרענן בקבוצה הזאת. יש בה משהו.

צפו בתקציר: מכבי תל אביב גברה 76:92 על לימוז'

גודס בסיום: "שמחים שסופו חזר, הוא חשוב לנו מאוד"

טיוס בראיון לוואלה! ספורט: "אני אנדר-פייד, אין שאלה"

עוד בוואלה!

השתלת הכליה היתה רק תחילת הדרך: טור אישי על היום שאחרי

בשיתוף האגודה לזכויות החולה
יש בה משהו. מכבי תל אביב 2014/15(צילום: ברני ארדוב)

כולנו זוכרים את הדרך המרגשת והמדהימה בה הסתיימה עונת הקסם האחרונה. לא בטוח שכולם זוכרים עד כמה קשים לצפייה היו המשחקים בשני השלישים הראשונים של העונה, עם כדורסל משמים שגרם לרבים להסתכל על השעון במהלך המשחקים ולהמתין שיסתיים כבר הסיוט.

בינתיים, נראית מכבי החדשה כמו קבוצה אמיצה שמחויבת לקצב משחק מהיר ולכדורסל בסיסי יותר, פשוט יותר ואסתטי הרבה הרבה יותר. אבל זה לא כל הסיפור. הקדנציות האחרונות הרגילו אותנו לא רק לכדורסל מדכא, אלא גם לטיפוסים נטולי כריזמה שלא מייצרים שום רגשות. נקרא להם, נגיד, הריקי היקמנים.

הצירוף של סופרסטאר נוטף כריזמה [יש מילה בעברית שמתרגמת SWAG?] כמו ג'רמי פארגו לבאד גאי כמו גיא פניני, גיבור העל שהוא ביג סופו ואפילו לקוטר מקצועי כמו אלכס טיוס מייצר טונות של סיפורים סביב אלופת אירופה. מייצר עניין. מייצר חשק. ועוד לא אמרנו מילה על פיני גרשון.

ג'רמי פארגו שחקן מכבי תל אביב מול לימוז'. ברני ארדוב
סוף סוף כוכב עם כריזמה. ג'רמי פארגו(צילום: ברני ארדוב)

ויש את גיא גודס. הרבה נאמר ויאמר על המינוי של עוזר המאמן הנאמן. אומרים שהוא הונחת כדי לבצע את ההוראות של ההנהלה. יכול להיות. אומרים שההחתמה שלו נועדה שלא להאפיל את הבולטות של הפדרמנים. יכול להיות. אומרים שהקבוצה שלו משחקת את התרגילים ששיחקה הקבוצה של בלאט בעונה שעברה. וזה נכון (למרות שצריך להגיד שהקבוצה של בלאט, לאורך עונה שלמה, שיחקה כל כך הרבה תרגילים – שכמעט כל תרגיל בנמצא, בכל ליגה שהיא, אפשר לייחס לו את הטיעון הזה). מבחינתי מפגין גודס עד כה אומץ לב ומקוריות.

המאמן החדש לא היסס לשנות מוסכמות ומקובלות עם שינויי מאקרו משמעותיים לעומת העונה שעברה ברמת ההיררכיה והרוטציה. והוא הרי יכול ללכת על בטוח ולשחזר את השיטה והדרך שהסתיימה בגביע אירופה. ובמיוחד – הוא לא מהסס לאפשר לסוסים שלו לרוץ. דיברנו על כך במשחק מקדים וננסה להסביר שוב. אין מהלך מסוכן יותר למאמן הישראלי מאשר להתחייב למשחק ריצה. מדוע? כשמשחק מהיר נכשל, האחריות מונחת ישירות לפתחו של המאמן (להבדיל ממשחק עומד, אשר אי הצלחה בו מיוחסת ישירות לרמת הכישרון של השחקנים). כאשר שחקנים מתחילים לאבד כדורים במתפרצות, מיד מועלות הטענות בדבר חוסר שליטה וחוסר ארגון של המאמן. זאת במקרה הטוב.

במקרה הרע מהדהדת המילה שכונה – ואין מילת תיאור חמורה יותר מבחינתו של מאמן במחוזותינו. ובטח מאמן אשר מעמדו ומידת יציבותו בקבוצה מהווים את אחד הסיפורים המשמעותיים והגדולים שילוו את מכבי לאורך כל העונה. דווקא על רקע התוצאות הגרועות של מכבי במשחקי ההכנה, אפשר להעריך את הנחישות של גודס להמשיך עם הקונספט בו הוא מאמין. מכבי הגיעה למשחק אמש עם כמה חצים חדשים באמתחתה. דוגמא? בניגוד למשחקים עד כה, פתחה עם יוגב אוחיון לצידו של ג'רמי פארגו; דוגמא נוספת? שילבה את סילבן לנדסברג דווקא בעמדה 3 לצידם של שני מוליכי כדור.

ראוי להערכה על הנחישות להמשיך עם הקונספט בו הוא מאמין. גיא גודס(צילום: ברני ארדוב)

דווקא לשינויים אלו הייתה השפעה מועטה. השפעה גדולה הרבה יותר הייתה לחזרה של האיש הגדול בצבע, שב-4 הדקות הראשונות שלו לקח 4 זריקות שדה והצליח לגרום למכבי תל אביב להיראות (כצפוי) כמו קבוצה אחרת לגמרי. השפעה אדירה הייתה למשחק המצוין של שלושת הפורוורדים דווין סמית'-גיא פניני-בריאן רנדל. הראשון במשחק אסרטיבי בצורה בלתי שגרתית, עם מחצית ראשונה של דאבל-דאבל (ושם בולטות במיוחד 5 זריקות העונשין במחצית אחת) תוך שהוא מפגין ורסטיליות התקפית שכוללת קליעה מבחוץ, מהלכי פוסטאפ, 1 על 1 עם כדרור ואפילו הובלת כדור במשחק המעבר; השני בעוד תצוגת אינטליגנציה עצומה (והסל החשוב ביותר במשחק במצב של 48:48) והאחרון עם הבנה עמוקה של המשחק ותנועה ללא כדור שלא הייתה מביישת את ערן זהבי.

מאמנה החדש של מכבי תל אביב אמנם לא התהלך על הקווים בפנים נרגנות מלוות זעקות שבר בכל מהלך ומהלך, אבל היה חד מספיק כדי שלא להסס ולהחליף במכה אחת ארבעה שחקנים מתוך הרכב שלא שמר ברבע השני (מאריץ'-היינס-לנדסברג-רנדל), או כדי לזהות שמכבי משחקת פחות טוב עם אוחיון (למרות פתיחה התקפית מוצלחת) וללכת דווקא עם היינס בפתיחת המחצית השניה – ולא להחליף אותו עד הסיום.

מכבי עשתה מאמצים כדי להישאר אגרסיבית במהלך המשחק, אם זה באמצעות פתרונות גבוהים יחסית מול הפיק אנד רול הצרפתי ואם זה באמצעות מלכודות על הפוסט אפ של לימוז'. מצד שני, אפשר לזהות פספוס בכמה מצבים בהם ניתן היה להתנפל על מובילי הכדור של הצרפתים, בטח ובטח בדקות שבהן עמדות 1-2 אוישו על ידי ראמל קארי וג'מאר סמית'.

נכון לעכשיו, וחרף הנפילה העצומה של מכבי בכל רגע שבו פארגו לא על המגרש (התקפית והגנתית), אפשר לראות שיש כאן פוטנציאל לקו אחורי איכותי. וחרף הברוך בריבאונד ההגנה, אפשר להעריך שסופו כשיר ונטול חלודה + אלכס טיוס שמחלים מהדלקת במיתרי החשק + סימני החיים שהציג אתמול מאריץ' (כן כן, מאריץ' הראה אתמול כמה דברים יפים מאוד ובמיוחד הנעילות המפורסמות שלו שפינו את הרחבה ברגעים הנכונים) יכולים להעמיד למכבי עמדה 5 חזקה יותר ממה שהכרנו. וכבר אמרנו שעמדות הפורוורד נראות לא רע בכלל נכון לעכשיו. וכל זאת מבלי שדיברנו על שינויי סגל אפשריים בכלל ועל לינהארטים למיניהם בפרט.

אפילו הוא גילה סימני חיים. אלכס מאריץ'(צילום: ברני ארדוב)

אחרי כל החיוביות הזאת, הגיע הזמן להעכיר את האווירה. בהמשך לטקסט שהועלה בוואלה! ספורט לעניין פרשת ארז אדלשטיין והג'וב החדש שלו, צריך להאיר כאן את הצד השני. במשך שנים אנחנו מתייחסים לאיגוד הכדורסל באופן שבו מתקבל במחוזותינו, נניח, שר בלי תיק. אנחנו מבינים שהוא חסר תועלת וששום דבר טוב לא ייצא ממנו, אבל הוא הרי לא באמת מעניין מישהו. אז הטיפול של האיגוד בנושאים שתחת אחריותו, דוגמת איגוד השופטים, הליגות השונות, ועדות המשמעת וכן הלאה מחפיר, מביש, מעורר רחמים ומחולטר? לא נורא. גם ככה אין לנו שום ציפיות. הקרדיט שנלקח שם אחרי איזשהי הצלחה של נבחרת אפרוחים ג' בטורניר כלשהו מגוחך? לא נורא. שימשיכו לרמות את עצמם. בכיף.

אבל הסיפור האחרון בפרשת אדלשטיין מהווה חציית קו אדום אפילו במונחים של איגוד הכדורסל. הגאונים שם החליטו שזה דווקא הגיוני להעסיק את המאמן הלאומי רק בחודשי הקיץ. כמה חודשים במוקדמות וכמה חודשים באליפות אירופה. ומה הוא אמור לעשות בין לבין? שיהיה לו בהצלחה. שיאמן, שיפרשן, שירצה, שיחלטר, שיקושש. והם לא מבינים מה לא בסדר. הרי אין להם כסף.

אין כסף? זו תשובה שיכולה להתקבל מאיגוד הטקוואנדו, איגוד החץ וקשת, התאחדות ענף הספורט הפופולארי של יריקה למרחק ממצב אנכי או התאחדות הטלת הביצים במים פתוחים. אם קברניטי ענף הספורט התחרותי המצליח ביותר שהיה ושיהיה לנו אי פעם לא מצליחים לתעל ולתעדף את מקורות המימון שלהם לטובת העסקת המאמן הלאומי משך קדנציה שלמה, בצורה כזו אחרת, אז הם כנראה גם לא יוכלו להבין רמזים. אז בואו נגיד להם את הדברים ברורות, למען הסר כל ספק. לכו הביתה. כל שדרת מקבלי ההחלטות (במקומות רגילים קוראים לזה שדרת הניהול. מצחיק, נכון?). לא כועסים, באמת. פשוט לכו הביתה.

שיאמן, שיפרשן, שירצה, שיחלטר, שיקושש. ארז אדלשטיין(צילום: קובי אליהו)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully