משבר אימון

המידע על מינויו לפרשן דלף עוד הרבה לפני כן, אבל רק כאשר המגיש של חדשות הספורט הציג אותו בתור טאלנט הכדורסל החדש של הערוץ, ההלם האמיתי התחדד: ארז אדלשטיין, מאמן נבחרת ישראל, יהיה השנה פרשן כדורסל. חוזר- פרשן כדורסל. לא רק של מכבי תל אביב. לא רק ביורוליג. אלא הרבה יותר גרוע מזה. הוא יפרשן את כל הליגה, לפחות לפי מה שראינו בליל ראשון. הוא ינתח שחקנים שלו, יבקר חניכים שלו, יחמיא למוזמנים הבאים שלו, ולכו תדעו, עוד יסגור חשבון עם שחקנים שלא נענו להוראות שלו. או סתם – מורן רוט.

נכון, צביקה שרף עשה כבר דבר דומה, אבל היום אנחנו יודעים ששרף הוא הרבה יותר פוליטיקאי מרודף הצדק הספורטיבי שהוא מיתג את עצמו. מאדלשטיין ציפינו להתייחסות אחרת למקצוע. נכון, מאמנים חוטאים לא אחת בג'וב צדדי בטלוויזיה. אבל זה כבר הרבה, הרבה יותר חמור, נגיד, מהפרשנות של עודד קטש למשחקי מכבי תל אביב ביורוליג. העובדה שמאמן אילת בעבר והפועל תל אביב בהווה בוחר להנמיך את עצמו ואת המקצוע שלו אל מול המותג של חווית ימי חמישי של מכבי תל אביב, היא בעיה אישית שלו. ארז אדלשטיין זו כבר בעיה של כולנו.

אדלשטיין, להבדיל מאחרים, הוא מאמן לאומי. מאמן לאומי לא יכול להחליף ככה כובעים. הוא לא יכול להיות גם תכנית הטלוויזיה וגם מבקר הטלוויזיה. מאמן לאומי, גם בכדורסל – ועל אף הזילות שאיגוד הכדורסל יצר בו, הוא תפקיד שהוא מעל כל הקומבינות האלה. בכדורגל, למשל, ענף עם תדמית הרבה פחות נקייה, דבר כזה לא יכול לעבור. במדינות מתוקנות מאמן לאומי בכלל לא יחשוב על האופציה הזו. יש לו כבוד לשחקנים שלו, לקבוצות איתן הוא צריך לעבוד, למדינה אותה הוא אמור לשרת, לצופים רמחנא ליצלן, וגם, סליחה על ההתנשאות, יש לו אפילו כבוד עצמי. אדלשטיין – סמל לטוהר מקצועי שלוקח את זה לפעמים למקומות קיצוניים – פגע בכל זה ברגע אחד.

שוב, בעולם התקשורת הישראלי כלום לא מפתיע. אבי נמני הוא פרשן בזמן שהוא סוכן. הוא מתאר מהלכים של שחקנים שהוא מייצג, שלא לדבר על שלל התפקידים שהוא מתנסה בהם. אבל כשאבי נמני עושה זאת הוא מזנה את תפקיד הפרשן. או תפקיד הסוכן. ארז אדלשטיין מזנה את תפקיד המאמן הלאומי – עמדה שחשבנו שגם האופנות הכי שחורות לא ישנו אותה. והנה, ארז אדלשטיין, מנתח את משחק החזרה של נהריה לליגת העל ומסביר לנו על המעמד החדש של יוגב אוחיון במכבי תל אביב – שחקן וקבוצה שצריכים להיות איתו בקשר מקצועי אחר כך.

אדלשטיין יכול לומר להגנתו – אני חייב להתפרנס. ואיגוד הכדורסל עדיין לא ישב איתי על חוזה חדש. הכל טוב ויפה, אבל לעבור לעמדת הפרשן זה לא הפתרון. איש לא מטיל ספק שאלדשטיין יהיה המאמן הלאומי, אחרי שהוכיח את עצמו מעל ומעבר כבר בקמפיין הראשון שלו במוקדמות היורובאסקט. אתה לא אוהב את הסחבת? זה לא אומר שלעבור את הגבול בצורה לא חוקית זאת הדרך. לך תאמן קבוצה, לך תיתן הרצאות, תעזוב רשמית, לא חשוב מה – אבל כל עוד אתה נחשב למאמן הלאומי, אל תחטא למקצוע שלך. איגוד כדורסל רציני מזמן היה מטיל על זה וטו, אבל ממנו אנחנו לא מצפים לכלום. מאדלשטיין – אחד המאמנים הטובים והמקצועיים של הכדורסל הישראלי בעשור האחרון - כן.

כנ"ל לגבי ערוץ הספורט – גוף חשוב בכל הנוגע לכדורסל ישראלי בפרט וספורט בכלל, שמצליח להדהים אותך בכל פעם מחדש בחוסר האתיקה שלו. יבוא הישראלי הממוצע ויגיד – מי לא היה עושה זאת, קנאים? מי לא היה רוצה שם כזה בתור פרשן שלו? זה לא ישנה את העובדה שזאת עוד נקודת שפל בקרקס הבידור החדש של אנשי ערוץ הספורט. חוש הריח והכבוד כבר מזמן אבד להם. מבחינתם אין הבדל בין סוכן שמסקר לקוחות שלו למאמן שמדבר על שחקנים שלו. אם מאמן נבחרת הנוער בכדורגל יכול לפרשן את הגוף שמעסיק אותו, אז גם מאמן לאומי בכדורסל מסוגל (למרות שאלי אוחנה בחיים לא ינתח שחקנים שלו באופן קבוע). תמיד אפשר לרדת יותר נמוך. עצוב לגלות שאיש מסור ורציני כמו אדלשטיין נכנע גם הוא לקרקס הזה.