הטעות הכי גדולה: סיכום המחזור ה-12 בליגת העל

1. לטל בן חיים יש עונה גדולה. כל כך גדולה, שהוא מסוגל לשבות מהבקעה ויכולת מרהיבה עוד הרבה שבועות, מבלי שמישהו יבוא אליו בטענות. בן חיים הוכיח עד לפני חודש איזו כברת דרך ארוכה הוא עשה מכישרון ליהלום. לראשונה באמת, נראה היה שלמכבי תל אביב יש נשק שקרוב ברמתו לערן זהבי. במשחקים מסוימים, זה לא נראה כמו ערן זהבי ועוד עשרה. אלא ערן זהבי, טל בן חיים, ועוד תשעה.

אלא שבן חיים צריך להחליט כעת האם הוא מסתפק בפתיחה הטובה שלו, או שהוא קופץ באמת לרמות של זהבי. משמע, שחקן על שאין כמעט תנודות ביכולות שלו. נכון, המאמן שלו לא באמת מטפל בו כמו כוכב, והספסול שלו היה מוגזם ולא מוסיף. רק שבן חיים צריך לזכור שגם זהבי מתמודד עם קשיים, עם לחצים, ובמגרש הוא תמיד משחק אותו דבר. זו הדרך הכי טובה של מכבי תל אביב לצאת מהבינוניות של העונה הזו. להחזיר את בן חיים לרמות של זהבי. זו אולי הדרך היחידה לרכך את התלות.

עוד מליגת העל

ג'ורדי קרויף מאוכזב מהיחס לאיגייבור, במכבי תל אביב כועסים
בית"ר חוגגת: "זה הרגע שיכול להביא הצלחות"
נקודת התורפה של מכבי תל אביב: יוסיפוביץ עם רשמים מהמשחק
הפועל פתח תקוה אחרי הדרבי: "עלינו בטירוף"

2. לראשי מכבי תל אביב היה עד לא מזמן אומץ רב לבקר בחוסר אחריות את בית הדין של ההתאחדות לכדורגל, במקום להפנות את אותה אנרגיה לטיפול בגיבורים הסוררים של הקבוצה בדרבי. זה האומץ של מכבי תל אביב. תמיד נגד האחרים. אבל כשצריך לצאת חוצץ נגד האוהדים שמקללים את ראדי, הרוב המכריע סותם את הפה. הנה, כרגע מגיע עוד מבחן דומה, אחרי שהאוהדים נהמו לאיגייבור המאכזב, בסיום משחק שהסתיים בתיקו, אחרי שתי אליפויות של הקבוצה. האם באמת מישהו בקבוצה ינסה לעשות או לומר משהו להגנת איגייבור? או שגם אותו יפקירו בשטח, רק כדי להיגרר לצעד של ייאוש כמו הנפת אצבע משולשת?

לאתר דריבליסט

להפועל תל אביב אין רק מאמן טירון, אלא גם מנג'ר טירון. הנה רק רשימה קצרה של שכר הלימוד שהפועל תל אביב משלמת על המנג'ר שלה – הוא החתים זר של ליגה לאומית ומטה כמו הרמוני איקנדה, למרות שבכסף הזה אפשר היה להביא שחקן שתורם באמת. אחרי הכול, הוא גם הפך אותו לבלם. הזר הנוסף שהוא הביא, פרנסיס בנג'מין, שוחרר עוד לפני תום הסיבוב הראשון. והזר שנשאר מהעונה שעברה, סאשה, היה צריך לעזוב עוד בקיץ, בגלל שהתרומה שלו היא מעטה מאוד בהתקפה ובהגנה, ובכסף שלו ניתן היה להתחזק באמת.

הלאה. מנג'ר הפועל תל אביב התעקש לשלוח למכבי חיפה את אוראל דגני, אבל במקומו הביא בלם לא רציני וחלוץ לא חד כבר יותר מדי שנים. יתרה מזו, השחקן הצעיר שמקבל באמת במה להתפתח, אפילו שהוא עושה זאת באופן חלקי, הוא שובל גוזלן – חלוץ ששייך למכבי חיפה. ואלו, תאמינו או לא, רק חלק קטן מהטעויות שלו. בקבוצות שיש מעט כסף, השכל, הזהירות, האחריות, העורמה, הידע, נכנסים למלא תפקיד. להפועל תל אביב יש מנג'ר שרק מדבר כל היום כמה כסף הוא חסך, מבלי להבין איך הוא עשה זאת. את פועלו של איל ברקוביץ' בהפועל תל אביב אפשר לסכם בחמש מילים. תום אלמדון שוער הפועל תל אביב. חוזר - תום אלמדון שוער הפועל תל אביב.

אלמדון הוא רק סמל לפאשלה הכי גדולה של ברקוביץ' ושל הפועל תל אביב – בוריס קליימן. מנג'ר רציני ואיכותי לא היה מאבד שוער כזה, ועוד לטובת אחד שהוא לא מאמין בו, רק כדי לריב עם השוער הזה שוב אחר כך, ולהציב בין הקורות שחקן שכבר חצי פרש ומעולם לא היה ברמה של ליגת העל. זו לא קומדיה של טעויות, זו פארודיה.

קליימן, מצדו, ראוי כבר עכשיו להיות חלק מהסגל הלאומי. נכון לעכשיו, דגש על נכון לעכשיו, הוא צריך להיות מוזמן לנבחרת לפני אריאל הרוש. היעד הוא מרץ, אז הנבחרת תתכנס לשני משחקי העונה של הכדורגל הישראלי מול ויילס ובלגיה. עד אז קליימן צריך להמשיך בקו ההתקדמות, כי יש לו עוד לא מעט לשפר ולצמוח, אבל לאורך כל העונה הוא מוכיח זאת. גם מול 28 אלף צופים וההתקפה הטובה בליגה של מכבי תל אביב, הוא שמר על רמה גבוהה של שוערות. קליימן לא רק יותר טוב מהרוש עד כה, אלא גם יותר יציב ממנו. הרוש מופיע ומצטיין במשחקים ספורים, קליימן עושה זאת ברוב המחזורים. עוד שלושה חודשים כאלה, וגם גוטמן יוכל להסביר זאת למנג'ר הפועל תל אביב.

בשבועות האחרונים שחקני קרית שמונה מתראיינים כמעט בכל מקום. מנגה פה, קהת כאן, חיימוב שם, שירצקי בטלוויזיה, בכר באינטרנט. וזה מצוין. קרית שמונה לא מפחדת יותר מהחשיפה. היא מדברת. היא נפתחת. היא לא מאמינה שזה יפגע ביכולת המקצועית שלה. קבוצות מובילות מסוגה צריכות לדעת לשתף פעולה עם התקשורת מבלי שזה ילחיץ אותן, ובתחום הזה, תחום חשוב לכל דבר ועניין, קרית שמונה עשתה קפיצת מדרגה מעונת האליפות. היא לא חוששת כמו ילד קטן שרועד מהעולם הגדול. היא כבר ילד גדול.

אלא שדבר אחד שחקני קרית שמונה מסרבים לומר: אנחנו רצים לאליפות. כמו בעונה ההיסטורית ההיא, קרית שמונה מנסה להתחבא. לבוא מאחור, מבלי שמישהו ירגיש, מבלי שמישהו ישים לב, ובשלב האחרון של העונה להאיץ ולסיים ראשונים. להם זה נוח, לתקשורת שמתעסקת בעיקר בזהבי זה בקושי מזיז, וגם היריבות לתואר פחות מתעסקות בה.

האם הקבוצה הנפלאה של בכר מסוגלת באמת לשחזר את נוסחת ההתגנבות של הקבוצה הנהדרת שהיתה לרן בן שמעון? לא בטוח בכלל. זו נקודה שתכריע לא מעט את מרוץ האליפות של קרית שמונה. קרית שמונה 2014/15 היא לא קרית שמונה 2011/12. ראינו השנה כיצד פתאום הקבוצה משחקת פחות טוב כשציפיות האליפות הפכו יותר ממשיות. אחרי ניצחון שכולו הכרזה על מכבי תל אביב האימפריה של שירצקי סיימה פעמים בתיקו – סיטואציה שתחזור הרבה יותר העונה. פתאום הלחץ עבר אליה, פתאום התייחסו אליה כמובילה, פתאום כל מהלך קבע את גורל האליפות. בדיוק כמו קבוצה גדולה. לקרית שמונה לא היה קל להתמודד עם זה, והיא התאושש רק במחצית השנייה במשחק מול באר שבע.

הסיטואציה הזו תחזור לא מעט העונה, ולא בטוח שקרית שמונה תוכל להתחפש לאורך זמן. הסיטואציה הזו כבר בעצם כאן, אחרי התיקו של מכבי תל אביב מול בית"ר. הלחץ מגיע כעת ביג טיים לקרית שמונה, הלחץ בגלל המילה הזו שכל אנשי קרית שמונה מסרבים לומר, במשמעת יוצאת דופן. אז אולי פשוט נכון יותר לומר את זה, להוציא את זה, להתמודד עם זה כעת. אתם כבר לא סינדרלה. השד לא יוכל להיות נעול בארון עד הרגע האחרון כמו בפעם האחרונה שלקחתם אליפות.

ליוסי בניון מחכה משחק מאוד חשוב במחזור הקרוב, אולי אפילו משחק העונה של מכבי חיפה – דרבי מול הפועל. בשבועות האחרונים כל דבר שקשור במכבי חיפה מתואר כך, אבל אחרי ההתאוששות החלקית עד קרית שמונה וההתפכחות אחריה, מגיע משחק שיגדיר בדיוק לאן הולכת העונה של מכבי חיפה. האם הדרך היא לכיוון המקום הרביעי ואליפות הקבוצות שמתחת לשלוש המובילות, או שגם את זה מכבי חיפה לא שווה העונה. האם הטלטלה הסתיימה או רק שנעצרה לרגע.

אלא שהמבחן הלא קל הזה הוא בעיקר למכבי חיפה, ופחות ליוסי בניון. קפטן מכבי חיפה יוכל אולי לספק עוד מסירת זהב שגם במצבו הפיזי מעטים השחקנים שליגת העל מסוגלים לנפק. הוא מסוגל לרשום את הדרבי הזה על שמו. ייתכן ששוב ידברו על אפקט בניון, אבל לא בשביל זה הביאו אותו. כי לא משנה כמה בניון יתנהל העונה באצילות, כמה כוח הוא יקרין על שאר החברים שלו לקבוצה, כמה יופי הוא ישדר מהחיבור שלו לקהל הירוק, מהמשימה המרכזית שלו הוא לא יוכל להתחמק: להיות השחקן שישנה את מכבי חיפה.

וזו תובנה שכל המערכת ובניון בוודאי חייבים להפנים: הצלחה של יוסי בניון השנה תבוא רק אם הוא יהפוך לקשר שמשנה את הקבוצה מהקצה אל הקצה. בניון הוחתם במכבי חיפה לא כדי למכור מנויים, אלא כדי להיות השחקן הכי טוב של המועדון. יותר איכותי מעמאשה, יותר בוגר מעזרא. כשאגדה כמו בניון נוחתת במכבי חיפה, הוא לא יכול להיות פחות מזה.

חשוב לחדד זאת כי הדברים הנכונים שכן קשורים בבניון יכולים להטעות. הוא מתנהל בבגרות אחרת מזו שאפיינה את החזרה של איל ברקוביץ'. הוא איכפתי, הוא שקול, הוא לויאלי, הוא מסור, ולראשונה בחייו, כפי שנכתב כאן במדור הקודם, הוא מנהיג קבוצה באמת. גם במגרש רואים את ההשקעה שלו, אבל זה לא יעזור לו בסופו של יום. יוסי בניון הוא שחקן הרכש הכי יקר, הכי בולט והכי חשוב שהובא השנה למכבי חיפה, ותפקידו הוא לשנות את הקבוצה הזו. כל עוד זה לא קורה, כל ההשקעה בו היא כישלון.