ריאן פיצפטריק, הקוורטרבק של יוסטון, הוא לא אחד הקוורטרבקים הכי טובים ששיחקו את המשחק, אבל הוא לבטח אחד החכמים שבהם. אולי הכי חכם. פיצפטריק בעל תואר בכלכלה, מאוניברסיטת הרווארד; בנוסף, הוא אשף 'שבץ-נא' וב-2010 נבחר לחמישי הכי חכם בספורט האמריקאי. ביום ראשון הוא והטקסאנס שלו פירקו את טנסי 21:45, כשפיצפטריק זורק לשישה טאצ'דאונס ו-358 יארד.
אבל גיבור היום היה בכלל בנו הקטן בריידי. במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק אבא ריאן העמיד את בריידי למבחן. הוא ביקש מעיתונאי לזרוק שני מספרים בין 90 ל-99, והתחייב שהבן יכפיל את האחד בשני ויפלוט את התשובה הנכונה. וכפי שתראו כאן (החל מ-00:58) זה בדיוק מה שקרה. יש עתיד, או כפי שהתלהב פיצפטריק, "בום!".
בריידי פיצפטריק עוד צעיר, ויהיה לו זמן לכבוש את הפודיום. הפעם זה לא קרה, והנה שלושת הסיפורים שכן עשו את זה.
משוגעים על ספורט? עמוד הפייסבוק של יוסיפון
למעקב בטוויטר
עירוני קרית שמונה והפועל באר שבע נפרדו ב-1:1
אלישע לוי: "צריכים להאמין, הליגה תהיה צמודה עד הסוף"
עוד פצוע: עאהד עזאם צפוי להיעדר למשך שלושה שבועות
מדליית זהב: הלקח מהמשחק בין קרית שמונה לבאר שבע
שלוש הראשונות, טבלה פנימית:
1. עירוני קרית שמונה, 4 נק'
2. הפועל באר שבע, 4 נק'
3. מכבי תל אביב, 0 נק'
% הצלחה מחוץ למשולש הצמרת:
1. מכבי תל אביב, 100% (87%)*
2. עירוני קרית שמונה, 78%
3. הפועל באר שבע, 67%
*בשקלול 0:0 ללא נקודות בדרבי
וזו השורה התחתונה ממשחק הצמרת שנערך אתמול בקרית שמונה. וזו הסיבה שהתמונה הזו, שצולמה לאחר התנגשות הראשים שבין ג'ון אוגו לעהאד עזאם (החלמה מהירה), משקפת מאוד את המשמעות שלו עבור ק"ש וב"ש (אפילו מצלצל אותו דבר).
כי בטבלה הפנימית במשולש העליון יהיו בסוף העונה 8 משחקים לכל קבוצה, ואילו בטבלה השנייה יהיו 28 משחקים לכל אחת 84 נקודות. ושם, כנראה, האליפות תוכרע. כל עוד מכבי תל אביב שומרת על 100% מפלצתיים, קרית שמונה או באר שבע מי שממש תרצה תצטרך לקרוע לטבלה הפנימית את הצורה. כי הנה, הצהובים הפסידו לשתי המתחרות שלה, והערב, אם הדרבי לא היה נגמר רקוב, הם היו עולים לראש הטבלה עם ניצחון על סכנין.
עוד לפני המשחק זה הרגיש כמו תיקו של נחירות. העיר לא היתה בטירוף כאילו מכבי מגיעה לכאן, ו-19:30 של יום שלישי הרגיש כמו 2 בלילה. גם ביציע האווירה היתה קצת אחרת. כ-800 אוהדי באר שבע דווקא עבדו בדציבלים יפים, ותומכי הקריה בעיקר הראו פסימיות. הגדיל לעשות אחד מהם, ידוע בציבור, שקיטר על כל מה שזז. "ההגנה לא משהו, אין לנו קישור ואין חלוץ. אני אומר לך, זו קבוצה על הנייר!", צרח כמה דקות לאחר שבן ביטון ירה את וובה בראון ואת הכדור פנימה. אבל ה'קבוצה על הנייר', בינתיים, לבשה בכלל אדום.
להפועל באר שבע יש את ההרכב הכי חזק בליגה. על הנייר. אבל רק שחקן יציב אחד בא לעבודה, מאור בוזגלו (12 שערים/בישולים), ואתמול גם הוא הופיע רק לחצי משחק. אתמול, ברדה לא הורגש למרות התספורת, ארבייטמן לא נראה מתואם עם חבריו ומליקסון סחב פציעה מאז נתב"ג, כך זה מרגיש. השחקן שחזר לבירת הנגב הבטיח הרבה, ועדיין לא מקיים והמתיחה כאילו לא עוזבת את השריר. לכו תדעו במכבי תל אביב כנראה היו מטפלים בו יותר טוב, אולי היו מכניסים לכושר בהדרגה, אולי היו מנצלים אותו נכון יותר כדי שלא ייפצע. כמה שבאר שבע 'כוכבנית', היא עדיין רחוקה מהמקצועיות הצהובה. במתקנים, בצוות הרחב, בביצוע. הגמלים בהחלט יכולים וצריכים לזכות העונה באליפות, אבל אם לא יצליחו, זה יהיה ההבדל.
בקרית שמונה הסיפור אחר. קשה לבוא בתלונות לקבוצה צנועה בהרבה משתי מתחרותיה, כזו שמתוך 11 המשחקים הראשונים של העונה הפסידה בדיוק 0. ועדיין, ההפרש שלהם בפסגה מצטמצם מהר מדי ובקלות מדי. ההבדל טמון היכן שמכבי עד כה לא פישלה ואילו האחרות כן. רעננה, למשל. ק"ש וב"ש איבדו שם נקודות, והצהובים אגרו שלוש משלוש.
ברק בכר והבחורים, אתמול, שוב מצאו את הדרך לקאמבק (פיגור רביעי העונה שנמחק), אבל מה שחסר להם זה גו-טו-גאי אמיתי. כן, הסגל יעיל וצעיר וקל לעיצוב, אבל כשפחות הולך עדיין אין לקריה את הבחור הזה (זהבי/בוזגלו), שייצור איזה ברדק שייגמר ברשת.
"כשאתה עושה תיקו בבית אתה לא מרוצה, אבל מעצם זה שחזרנו אני יכול להיות מרוצה", סיכם ברק בכר.
אז עד עכשיו ההבדל הוא שמכבי לא מועדת נגד אחרות ואתם כן.
"אני מאמין שגם מכבי תמעד נגד קבוצות אחרות. כבר מחר (היום) יש לה משחק לא קל נגד סכנין".
"התוצאה טובה לנו", אלישע לוי הסכים עם הקולגה. פספסתם הזדמנות לעלות למקום הראשון, נאמר למאמן באר שבע. "זה לא משמעותי עבורינו להיות במקום הראשון עכשיו", אלישע ענה מהר. "זו ליגה ארוכה. מבחינתי, משמעותי היה לעבור משחק כזה".
ועדיין, ניצחתם את מכבי והיא עשויה לעבור אתכם. מה זה אומר?
"זה רק מחזור 11. אני מרוצה מקצב צבירת הנקודות שלנו. הליגה קשה וצפופה ובשלוש הראשונות כל ניצחון יכול להפוך הכול".
אז זהו, שלא בטוח. גם בכר וגם לוי מרוצים מהחלוקה ביניהם, וק"ש אכן לא הפסידו - ואתמול, מבחינת ההשלכות, באר שבע הפסידו יותר מהם. אבל כל עוד מכבי תל אביב תישאר מכבי תל אביב חזקה, מפוקסת וערן זהבי כובש בכל משחק הטבלה הפנימית הזו לא תשנה דבר. נראה שאצל הצהובים לא תשמעו על סיפוק מתוצאת תיקו. באף משחק. זה השלב הבא בשאיפות של בכר-לוי. כי את האליפות תיקח זו שתמעד פחות נגד שאר הליגה.
בינתיים, היחידים שגרמו למכבי תל אביב למעוד מול אלו, היו אוהדים שפרצו למגרש.
בינתיים, זה מריח יותר ויותר כמו החדשות האחרונות בפוליטיקה - כולם כאילו שוברים את הכלים, ובסוף אותה מכביבי מסיימת עם השלטון ביד.
*** הערת אגב: נכון לכתיבת שורות אלה, לא נשמע פיפס מאנשי קרית שמונה לפחות לא לייחוס לגבי הפנדל שלא נשרק לזכותם בעקבות נגיעת היד הגסה של בן ביטון. רק תדמיינו לכם מה היה קורה באותו המצב אילו פנדל לא נשרק לזכות מכבי/הפועל/באר שבע/חיפה/בית"ר. כמה רעש וכמה תמונות סטילס ושחזורים וצליבות. בכר אמר את הדברים הכי נכונים במקרה כזה - את המשפטים שמאמנים כמעט אף פעם לא אומרים ותמיד צריכים להגיד. "גם שופט הוא בן אדם" ו-"היינו צריכים לנצח גם בלי השריקה הזו". צודק פעמיים.
מדליית כסף: יום הולדת 115 לברצלונה - דיווח מהשטח
שבת, סיטואט אספורטיבה חואן גאמפר, כחצי שעה נסיעה ממרכז ברצלונה. הילדים יצאו מכלי הרכב של הוריהם כשהם לבושים באופן זהה. מכנס וחולצה כחולים-ורודים, ונעלים לבנות-כחולות. כולם אותו דבר, אפילו התסרוקת וכמות הג'ל. כולם חניכי לה מאסיה, כמו שכתוב בספר. ובזמן שאלו התאספו להם במגרשים הצדדיים, ליד מגרש האימון המרכזי במתחם החלה תנועת כלי הרכב היוקרתיים יותר. אחד אחרי השני הגיעו כוכבי ברצלונה, כולם באאודי שקיבלו במתנה מהמועדון יומיים קודם לכן.
ליאו מסי, איך לא, עלה אחרון לאימון . כל החבר'ה היו על הדשא כבר כמה דקות טובות, בסשן שגם ככה נדחה בגלל המבול שתקף את האזור בסוף השבוע. הדבר המעניין היחיד שנצפה בהכנה האחרונה לפני הנסיעה לוולנסיה (0:1 מותח) היה כשדני אלבס ירה בטעות כדור לתוך הבטן של לואיס סוארס. האורוגוואי הקצין את התצוגה, אך לבסוף נשך שפתיים במקום ידיים, ומי מנוחות החליפו את המבול.
חצי שעה לאחר מכן נכנס לואיס אנריקה לחדר העיתונאים. הוא לגם מבקבוק המים שלו, אך לצרידות זה לא עזר. עשרות אנשי תקשורת היו שם, והשאלה הראשונה, כמובן, התייחסה ליום החשוב. באותו יום, 29 בנובמבר, פוטבול קלאב ברצלונה חגג 115 שנות קיום. "זה יום גדול", אמר המאמן בקול שבקושי נשמע. "מגיע מזל טוב למועדון ולכל האוהדים שלו. אני גאה להיות חלק מההיסטוריה, בתפקידים השונים שלקחתי כאן. זו גאווה אמיתית".
אז כמתנה, להלן משאל הפודיום שנערך עם העיתונאים שבמקום. השאלה פשוטה - מהו הרגע הגדול ביותר בהיסטוריה של הקטלאנים? וכן, קשה היה לבחור, וכמעט כל עיתונאי פלט תשובה שונה.
הנה מבחר.
צ'אבי קמפוס, רדיו קטלוניה: "מבחינתי, זה וומבלי של 1992, והגול של קומאן בהארכה מול סמפדוריה שהביא את גביע האלופות הראשון. היו רגעים מבריקים יותר, כמו הקבוצה השנייה שזכתה בוומבלי, וכן, הקבוצה של גווארדיולה שיחקה כדורגל טוב יותר משל קרויף, אבל זו שאלה רומנטית וזו התשובה שלי".
דייויד רוביו, "ספורט": "לפני שנתיים-שלוש, בתקופת גווארדיולה, זה העידן הכי גדול. אין לי רגע ספציפי. אז היו לברצלונה את השחקנים הכי טובים בעולם, וכולם היו בשיאם. עכשיו חלקם מזדקנים ואני חושב שהמנהל הספורטיבי אנדוני זוביזארטה עושה עבודה נוראית, ובגלל זה הקבוצה חלשה יותר ותהיה גרועה יותר בכל שנה ושנה".
אלחנדרה פרננדו, "ספורט": "הזכייה הראשונה בליגת האלופות, בלי ספק, היא האירוע הכי גדול ב-115 שנות הקיום של המועדון".
גיאם בלאגה, "אס", "סקיי ספורט": "הרגע הכי גדול של ברצלונה, בעיניי, הוא הגול של קומאן. זה היום שברצלונה הפכה מקבוצה תחרותית עם בעיות אופי, לאלופה.
ג'ואאו היקי, עיתונאי ברזילאי: "הרגע הכי טוב הוא עכשיו. כשניימאר, סוארס ומסי - שלושה משחקני ההתקפה הכי טובים בעולם - משחקים באותה הקבוצה. זה מדהים, וזה הרגע הכי מרשים של המועדון".
ג'ורדי טיו, "אל פריודיקו דה קטאלוניה": "הרגע הכי טוב היה הגמר בוומבלי של 2011. זו הרמה הכי גבוהה שהוצגה בתולדות הכדורגל".
טיאגו ארנטס, ESPN: "אני לא אבחר באליפות או בגביע אלא בקלאסיקו נגד ריאל מדריד, היום לפני ארבע שנים. אז, כשהיה 0:4 לבארסה, פפ התחיל להעלות את כל המחליפים ממחלקות הנוער. זה היה מסר ברור למדריד - לכם יש את הכסף לקנות את הכוכבים הכי גדולים, ואנחנו נגדל אותם כאן, אצלנו. זו היתה התגאות בשיטה ובדרך. זה רגע שיא".
אז הנה, ברוב קולות, הרגע הכי גדול בתולדות ברצלונה:
זה היה בוומבלי, ב-1992, בדקה ה-112 של הגמר בין בארסה לסמפדוריה. הקטלאנים (עם פפ גווארדיולה בן 21, הכי צעיר בסגל), מוכי האכזבות, קיבלו מיוהאן קרויף "שחקו ותיהנו". המשחק לא בדיוק היה מבדר, אבל ההולנדי של ההולנדי, הבלם רונלד קומאן, קיבל הזדמנות מבעיטה חופשית בשלהי ההארכה. תרגיל פשוט שהתחיל בסטויצ'קוב והמשיך בעצירה של באקרו הגיע לרגל של קומאן. 188 ק"מ לשעה, מהירות שמציבה את ההולנדי בצמרת הבעיטות החזקות אי פעם, חרכו את הרשת של פאליוקה. 0:1 שהחזיק, והביא לברצלונה תואר אלופות ראשון מתוך ארבעה.
ניפגש ב-2129.
מדליית ארד: השבוע הטרגי של הקריקט
חובט הקריקט פיליפ יוז נפגע מכדור שקפץ על הקרקע, חדר מתחת לקסדה, פגע לו בעורק וגרם לשטף דם במוח. הוא נעמד חנוק עד שנמרח על הרצפה, פנים קדימה. יומיים לאחר מכן, ביום חמישי האחרון, הוא מת בבית החולים.
הרופא שטיפל בו הסביר שהמקרה הזה פגיעה בעורק שגורמת לשטף דם במוח תועד רק כ-100 פעמים בהיסטוריה. פגיעה כזו ממשחק קריקט? דבר כזה קרה רק פעם אחת. אוסטרליה וכל חברי עולם הקריקט נפרדו מיוז בשלל טקסים מרגשים. ראש ממשלת אוסטרליה ספד לו, המלכה אליזבת' שלחה הודעת ניחומים ואלטון ג'ון עצר הופעה באמצע כדי להקדיש לו שיר.
גם בישראל התייחסו. שלושה ימים לאחר מכן, משתתפי המשחק שנעל את הליגה צעירי אשדוד מול אריות לוד עמדו דקת דומייה לזכרו. זמן-מה לאחר מכן, כדור תועה פגע בהלל אוסקר, שופט בכיר וותיק. אוסקר התמוטט ובבית החולים נקבע מותו.
רשימת המוות של הקריקט צנועה מאוד, וזה אחד מענפי הספורט הבטוחים. אבל כששני בנים של המשחק הולכים לעולמם בתוך פחות משלושה ימים, יש שאלות שצריכות להישאל. המקרים קצת שונים, כמובן. יוז שחקן מקצוען ואילו אוסקר שופט בליגה הישראלית החובבנית. ועדיין, שני המקרים עוררו הדים ברחבי העולם, ובהתאחדות הקריקט העולמית חקרו ויסיקו מסקנות גם מהאירוע הקשה שהתרחש באשדוד. "ההתאחדות העולמית פנתה אלינו, ונערכים דיונים", מספר מנכ"ל ההתאחדות הישראלית, נאור גודקר, לוואלה! ספורט. "זה שוק עולמי".
יו"ר ההתאחדות הקריקט העולמית, דייויד ריצ'רדסון, הביע צער על המקרים אך הבהיר לכל הדורשים לשיפור המיגון של השחקנים: "צריך כמובן לשמור על פרופורציות. עוד מוקדם לקבוע, אבל התגובה הראשונה שלי היא שלא סביר שיהיו שינויים".
יו"ר השלוחה האירופית של ההתאחדות הבינלאומית, ניק פינק, אמר לוואלה! ספורט: "אנחנו עצובים עקב מותו של הלל ושולחים את תנחומינו למשפחתו ולחבריו. הוא היה פיגורה בקריקט הישראלי. הוא יחסר לכולם".
מה ההשלכות של המקרה המצער של הלל? האם שופטים ייעזרו ביותר מיגון?
"היסטורית, קריקט הוא ספורט בטוח. בשבוע שעבר נתקלנו במקרים עצובים מאוד ובנסיבות מצערות אבל זה עדיין ספורט בטוח מאוד שמשוחק כל יום ברחבי העולם".
"הספורט הזה ממש לא מסוכן", ממשיך גודקר, שופט בכיר בעצמו. "זה פשוט צירוף מקרים טרגי, אחד למיליון. נסיבות מותו של הלל טרם הובהרו עד תום", ממשיך גודקר. "כדור פגע בו, זה אנחנו יודעים. רק לאחר שאקבל את המסמכים הרלוונטיים ונדע מה נסיבות המוות הרשמיות, נגיב בהתאם. בינתיים זה נראה צירוף מקרים אכזרי". הלל עמד במרחק סביר מהכדור, ואף יותר מכך, לפי גודקר. לרוע מזלו הכדור פגע בתחנה ועלה מעלה בעוצמה. "לזכות בלוטו זה הרבה יותר קשה", אומר גודקר בכאב. "קריקט משוחק בארץ משנות ה-50, ומעולם לא נתקלנו במקרה כזה. אנחנו המומים".
הלל הוא קפטן נבחרת ישראל בעבר, מדריך קריקט ושופט בכיר שהספיק לשפוט בכמה אליפויות אירופה. "איש יוצא צנחנים, אדם בריא לחלוטין", אומר המנכ"ל.
לאורך השיחה גודקר מתגונן. מסביר שהיתה עמידה בנהלים ושהכול לפי התקן. ואז הסביר מדוע המגננה הזו: "לצערי, במדינת ישראל יש 31 ענפי ספורט בלתי אולימפיים, והם לא מקבלים חשיפה אלא אם בנסיבות מצערות כאלה. ואז אני מקבל טלפונים ממנהל הספורט, למשל, ושואלים אותי שאלות על בטיחות. למה לא שם קסדה, וכו'. אתה רואה את הבורות של האנשים שואלים אותי שאלות דביליות, שאלות שמראות שאין להם מושג מה זה הספורט הזה. זה ספורט בטוח, ג'נטלמני. אם הקריקט היה ענף מסוכן לא היינו בקטיגוריית הביטוח שאנו שייכים אליה. אנשים בני חמישים ושישים משחקים".
שופטים, בכל העולם, לא לובשים מיגון. כובע קסקט, מגן שמש וזהו. כל שהם צריכים לעשות זה לקחת מרווח בטיחות של 22 מטרים מאזור החבטה. הלל, כך מספר גודקר, לקח אפילו מרחק גדול יותר.
אולי שופטים צריכים ללבוש מיגון כלשהו?
"שופט צריך להיות מפוקס", עונה גודקר. "לא נתקלתי בשופט עם מיגון".
לישראל יש נבחרת, ולמאמן הנבחרת כמובן שקוראים גוטמן. הרשל גוטמן, שהגיע מדרום אפריקה ומאמן את החבר'ה כבר שש שנים (ברזומה: מקום 3 בטורניר בספרד ב-2013, וגמר מכבייה באותה שנה). "מה שקרה להלל קורה פעמיים במאה", הוא אומר. "אני לא זוכר דבר כזה. בשני המקרים גם של יוז וגם של אוסקר - זו תאונה פריקית. שופטים לא לובשים אמצעי הגנה ולעולם לא ילבשו. זה כמו לנהוג באוטו דברים כאלה לא קורים".
חיבור המקרים האלה הכניס את הענף לסחרור. "אנשים שהיו עדים לאירוע עוברים טיפול פסיכולוגי", מספר גודקר, ומנצל את ההזדמנות להודות לאיל"ת על מימון העזרה המקצועית. "אנשים בטראומה. יש שופטים שמפחדים לשפוט עכשיו. אני בענף מגיל 7, אני בן 57 ולא קרה דבר כזה. פשוט שבוע מחריד".
משוגעים על ספורט? עמוד הפייסבוק של יוסיפון
למעקב בטוויטר
הפודיום: כל הטורים
orenjos@walla.co.il
