בית הכלא לא היה כל כך נורא. ובכל זאת, לאורך כל עונש המאסר שקוצר קצת משנתיים וחצי, ביירון מורנו לא הצליח לברוח ממי שהוא, ממי שפעם היה. עשור חלף מאז הפך, בין רגע, לאחת הדמויות המפורסמות בכדורגל העולמי, ובעוד דברים החלו להירגע, דברים אחרים המשיכו לרדוף אותו, עד בית כלא במדינה שלא שלו. בראיון לאתר 'ויסטסו' סיפר לא מזמן כי במהלך שהותו, בישר לו אסיר פורטו ריקני שאביו התאבד - וביירון מורנו היתה הסיבה לכך. "הוא הימר את כל הכסף שהיה לו על זכייה של איטליה במונדיאל", אמר לו, והשופט הבינלאומי לשעבר לא צריך היה לשאול מה קרה אחר כך - מה קרה אחרי שהדיח בכוחות עצמו את נבחרת איטליה כבר בשמינית הגמר של הגביע העולמי ב-2002. המשחק ההוא העניק חיים חדשים למיליוני דרום קוריאנים, ולקח, מסתבר, חיים מאנשים אחרים.
בתחילת השבוע חגג ביירון מורנו את יום הולדתו ה-45. הוא כבר איש חופשי היום, אך דומה שלעולם לא יהיה חופשי מפשעי העבר שלו, אלה שהפכו אותו, על פי לא מעט אנשים, לשופט הגרוע בהיסטוריה. אלה שהמשיכו לסבך את חייו גם אחרי שתלה את המשרוקית.
הכל התחיל בצורה מבטיחה למדי: בגיל 18 ביירון מורנו החל לשפוט משחקים במולדתו, אקוודור. ב-1996 הפך לשופט בינלאומי מהמניין, ושנה לאחר מכן ניהל מספר משחקים בקופה אמריקה, כשהוא בן 27 בלבד. ב-1999 שב לאליפות החשובה של דרום אמריקה כדי לשפוט בחצי הגמר בין מקסיקו וברזיל, ומשם המשך לאליפות העולם לנוער ולגביע הקונפדרציות של 2001. על פי רוב, נחשב לאחד השופטים הדרום אמריקאיים המבטיחים ביותר, ועדות חותכת לכך ניתן היה לקבל כשפיפ"א הכריזה על השופטים שיקחו חלק במונדיאל המתקרב בדרום קוריאה: מורנו בן ה-32 היה ברשימה - השופט השני הכי צעיר בטורניר, ואחד הצעירים בתולדות גביע העולם.
בדיעבד, ניתן לבקר את פיפ"א על אופן בחירת השופטים למונדיאל. ב-2002, נניח, זומנו 14 שופטים מאירופה, שישה מדרום אמריקה, חמישה ממרכז אמריקה, חמישה מאפריקה, חמישה מאסיה ואחד מאוקיאניה, כמו מתוך ספר הדרכה לאפליה מתקנת, סימון V בעמודות הנכונות. בדיעבד, ניתן לתהות האם לא היה (ועדיין) עדיף לבחור את השופטים הטובים ביותר בלי קשר למוצאם, וכמו שהנבחרות הטובות ביותר מעפילות לגביע העולם, כך גם השופטים הטובים ביותר צריכים להיות שם, גם על חשבון התמהיל הגלובלי.
אבל זו, כנראה, אחת הבעיות הקטנות ביותר של פיפ"א, אז נעבור הלאה.
את משחקו הראשון בגביע העולמי מורנו דווקא ניהל היטב: הוא מיעט לבצע טעויות ב-2:3 של ארצות הברית על פורטוגל בשלב הבתים, והשתפשף גם כשופט רביעי במשחקים בין אורוגוואי ודנמרק וטורקיה וסין. פיפ"א אהבה מה שראתה, והחליטה לשבצו במשחק של אחת משתי המארחות, דרום קוריאה, מול איטליה בשמינית הגמר - וכאן, נזכיר שוב: מדובר בשופט בן 32, עם עבר של ניהול משחק אחד בלבד בגביע העולמי, שנזרק אל המים העמוקים, לשלב הנוק-אאוט, אל מול 42 אלף איש באצטדיון ומיליונים על מיליונים של זוגות עיניים בוחנות בטלוויזיות ברחבי העולם.
אם היה מנהל כראוי את המשחק ההוא, הכתבה הזו בוודאי לא היתה נכתבת. אם היה מנהל כראוי את המשחק ההוא, בוודאי לא היה מסיים את הקריירה המבטיחה שלו בגיל צעיר במיוחד, לא נתפס בנמל התעופה בניו יורק, לא נזרק לכלא, לא הופך לבדיחה בינלאומית, לאחד הכתמים הכי שחורים בתולדות המונדיאלים.
לא. ביירון מורנו לא ניהל כראוי את המשחק ההוא. ממש, ממש לא כראוי.
אלסנדרו דל פיירו, כריסטיאן ויירי, פרנצ'סקו טוטי, פיליפו אינזאגי בחלק ההתקפי; פאביו קנבארו, אלסנדרו נסטה, פאולו מאלדיני, ג'יאנלואיג'י בופון בחלק ההגנתי; אלה - מרביתם איפשהו סביב שיא הקריירה - רק חלק מהשמות שהפכו את איטליה לאחת הפייבוריטיות הגדולות לזכיה במונדיאל 2002. הסקוואדרה אזורה אמנם לא הרשימו בשלב הבתים, אך בשמינית הגמר היו אמורים לשייט מול החבורה המהירה, הממושמעת, המפתיעה ונטולת הכוכבים שבנה חוס הידינק בדרום קוריאה. על פניו, זה אמור היה להיות משחק חד-צדדי, ובמשחקים חד-צדדיים קל יותר לשפוט; החלטות מעוררות מחלוקת פחות משנות במצב של 0:4. אלא שמרגע לרגע, התברר כי המשחק הזה לא הולך להיות חד-צדדי כלל.
ויירי אמנם העלה את סגנית אלופת אירופה ליתרון בדקה ה-18, אלא שמארחת הטורניר לא ויתרה, שלטה הרבה יותר בכדור, ובדקה ה-88 השווה סאול קי-יון ושלח את המשחק להארכה. עיתונאים שהיו באצטדיון יתארו את האווירה ברגע הזה - את האווירה בכלל, למען האמת - כמחשמלת. שון אינגל מ'גרדיאן' יקבע כי "ראינו את המשחק הטוב ביותר של המונדיאל עד כה", והכול בזכות הדרמה הבלתי נשכחת בהארכה - דרמה שלו היתה משוללת שערוריות שיפוט, אולי היתה קצת פחות נשכחת. בדקה ה-108 הורחק טוטי בכרטיס צהוב שני לאחר התחזות, כביכול, בתוך הרחבה, ובמקום לקבל פנדל, האזורי נותרו בעשרה שחקנים. "הייתי שורק כך שוב", יגיד מורנו בסיום המשחק. "אני לא צריך לראות שוב את ההילוכים החוזרים. טוטי צלל". זמן קצר לאחר מכן מצא עצמו דמיאנו טומאסי לבד לגמרי מול השוער הדרום קוריאני, אך כשהחל לעקוף אותו נשמעה שריקה לנבדל שבהחלט לא היה, ובהחלט מנע את שער הזהב שהיה שולח את התכולים לרבע הגמר. המארחת אמרה תודה רבה, והגיבה עם שער זהב משלה בדקה ה-116. גיים אובר.
אם מוסיפים לצמד ההחלטות הנוראיות של מורנו בהארכה את הפנדל שקיבלה דרום קוריאה בדקה הרביעית (אותו הצליח בופון להדוף), מקבלים תצוגת שיפוט איומה לא רק בדיעבד, כי אם באותו רגע: אפילו לצד סיפור הסינדרלה המרגש, התקשורת העולמית ידעה לא להיסחף בנהר הסימפטיה וביקרה ללא הפסק את המתנות שקיבלו הקוריאנים לאורך כל הטורניר, ובפרט בשמינית הגמר.
"איטליה לא שווה כלום במקומות האלה בהם מחליטים על התוצאות ומארגנים עסקאות של מיליוני דולרים. תתביישי, פיפ"א, עם המשחקים המלוכלכים שלך", נכתב ב'גאזטה דלו ספורט'; "איטליה נזרקה מהמונדיאל המגעיל בו שופטים וקוונים משמשים כרוצחים שכירים", נכתב ב'קוריירה דלה סרה'; ב'לה רפובליקה' קראו למורנו "צעצוע שמן עם עיניים בולטות"; וכמובן שלא רק התקשורת - גם בכירי המדינה יצאו נגד השיפוט. "השופט היה בושה וחרפה, זה היה סקנדל", אמר חבר הקבינט האיטלקי פרנקו פרטיני. "מעולם לא ראיתי דבר כזה. זה כאילו הם ישבו סביב שולחן והחליטו לזרוק אותנו".
מורנו שמע את ההאשמות על שוחד, על כך שהוכתב לו מלמעלה מה לשרוק, והיתה לו תשובה מוכנה בקנה. "האיטלקים מדברים על שחיתות רק בגלל שהם רגילים לבצע אותה", אמר, והוסיף עוד קיסם למדורה.
מערכת המיילים של פיפ"א קרסה לאחר שקיבלה למעלה מ-400 אלף מכתבים זועמים - חלקם מלווים באיומים של ממש - מאוהדים איטלקים, ולספ בלאטר לא נותרה ברירה אלא להגיב ולמצוא שעיר לעזאזל שאינו הוא. "השופטים לא היו טובים במונדיאל הזה, אבל הקוונים היו אסון", אמר נשיא פיפ"א. "ההרחקה של טוטי לא היתה פנדל ולא צלילה. שופט עם תחושה למשחק לא היה צריך להראות לו כרטיס צהוב שני. המונדיאל צריך לקבל את השחקנים והנבחרות הטובות ביותר וצריך להישפט על ידי השופטים הטובים ביותר, בלי קשר למוצאם. מעתה והלאה נזמן רק את הטובים ביותר, נקודה, אפילו אם הם יגיעו ממדינות ספורות".
כדי להתחמק מההמולה לא שב מורנו הביתה אחרי הטורניר, כי אם המריא למיאמי, אלא שגם שם התקשורת לא הניחה לו: דיווחים על חופשה יוקרתית צצו באיטליה, וכשנחת סוף סוף באקוודור (והתקבל באהבה גדולה) הוא צולם עם שלל שקיות של קניות מארצות הברית. זמן לאחר מכן דווח כי רכש מכונית פאר - דיווח שהכחיש, ושבכל זאת הטריף את העיתונאים האיטלקים שהרגישו איך האיש שהרג אותם רוקד עכשיו על הקבר. מורנו ניצל את היותו סלבריטאי חדש כדי לנסות ולפצוח בקריירה פוליטית. "כרטיס אדום לשחיתות" היתה סיסמת הבחירות שלו למועצה המקומית בקיטו, הבירה, אלא שבו בזמן, לאף אחד לא ממש היה אכפת שהוא המשיך לשפוט בליגה המקומית. שישה שבועות לפני הבחירות ניהל התמודדות בין דפורטיבו קיטו וברצלונה האקוודורית, וייצר שערורייה גדולה בהרבה מזו שסיפק במונדיאל. "מה שהוא עשה שם שבר שיאים", נכתב ב'גרדיאן'.
גם לאחר שאישר שער לקיטו על אף שהקוון הרים את הדגל לנבדל, דפורטיבו נכנסה לדקה ה-90 בפיגור 3:2. מורנו החליט להוסיף שש דקות תוספת זמן - כמות נכבדה, לכל הדעות - אך בפועל שרק לסיום רק כעבור 13 דקות של תוספת זמן, מתוך ידיעה שהפסד עלול להקשות עליו מאוד בבחירות המתקרבות. בדקה ה-100 קיטו השוותה, ומורנו עדיין לא שרק לסיום. רק אחרי שקבוצתו האהובה השלימה מהפך וקבעה 3:4, הועיל בטובו לעשות לפארסה הזו סוף. אם זה לא הספיק, בדו"ח השיפוט שלו זייף את הדקות בהן קיטו הבקיעה למען כתב ההגנה שתכנן.
"ביירון מורנו פגע בברצלונה בשביל 50 אלף קולות בקיטו", נכתב ב'אל טלגרפו'. נשיא הקבוצה המפסידה קרא לשופט "נבל עלוב שהפך משחק כדורגל לעצרת בחירות". ב'אל קומרסיו' נכתב: "מורנו הפך מגיבור לנבל תוך שלושה חודשים".
ההתאחדות האקוודורית הרחיקה אותו מ-20 משחקים, פיפ"א פתחה בחקירה והשעתה אותו ממשחקים בינלאומיים, את הבחירות הוא הפסיד כמובן, וכך, משופט מבטיח ששפט בשמינית גמר המונדיאל מספר חודשים לפני יום הולדתו ה-33, ביירון מורנו מצא עצמו בחתיכת פלונטר. אז הוא עשה את הדבר היחיד שיכול היה להכניס לו עוד כסף לכיס בחודשים ההם: טס לאיטליה, ורכב על המיתוס שלו, על היותו אויב האומה. פרצופו כבר עיטר שלל שירותים ציבוריים בארץ המגף, ונדמה היה שזה לא ממש הפריע לו. תכנית בידור מרשת RAI TV הזמינה את השופט השנוא לשחק את עצמו במספר מערכונים בהם יבלה עם רקדניות בעלות מעט מאוד בגדים, להתהלך עם מזוודה מלאה בכסף, להקשיב איך קהל שלם צורח שצריך לזרוק אותו אל מול רכבת נוסעת, להרגיש כיצד שופכים לו דלי מים על הראש וזורקים לו ביצים על הראש, והוא הסכים בשמחה. על פי דיווחים בתקשורת האיטלקית, ההופעה המבישה הזו - הופעה לגמרי לא ראויה למי שמתיימר להיות שופט רציני ומבטיח - שלשלה לכיסו של האקוודורי כ-16 אלף יורו.
במאי של 2003, במשחקו השלישי מאז שב מההרחקה הארוכה, הרחיק שלושה שחקנים, והושעה שוב, הפעם ממשחק אחד. עבורו, היה זה הקש ששבר את גב הנבל: ביירון מורנו החליט לפרוש משיפוט בגיל 36 בלבד, כי הענף הזה, לטענתו, לא היה ראוי לו. לא עם יחס שכזה, או עם ציונים כה נמוכים שקיבל על המשחקים שכן ניהל. "הגיעו לי ציונים גבוהים יותר כי עשיתי עבודה טובה, ועם הציונים שקיבלתי לא אוכל לקבל בחזרה את התג של פיפ"א", אמר. "אני מעדיף להיות אדם הגון, ולמות על הרגליים מאשר לחיות על הברכיים".
הוא החל לעבוד כפרשן בטלוויזיה האקוודורית, נפרד מאשתו לטובת חברה צעירה יותר, ועל פניו חי חיים נטולי לחץ והחלטות הרות גורל.
ואז הגיע היום ההוא, בנמל התעופה על שם ג'ון קנדי בניו יורק.
רק בדיעבד, יספר שנכנס לחובות בשל מצבו הרפואי של בנו. "הייתי חייב להשיג כסף אז מכרתי כל מה שיש לי אבל זה לא הספיק", הא יגיד ל'ויסטסו'. "כשיש לך מצב חירום ומישהו שאתה אוהב נמצא בסכנה, אתה מחפש עזרה איפה שאתה יכול. ניסיתי לקנות זמן, אבל הם אמרו לי - או שתעשה את זה, או שנהרוג את אשתך ובנך".
אז הוא עשה את זה. ניסה, בכל אופן, לפני שנעצר ב-21 בספטמבר 2010 בשדה התעופה בניו יורק כשלגופו מוצמדים בשקיות ניילון 6.2 ק"ג של הרואין. היו שהעריכו כי העובדה שלא נעצר כבר בשדה התעופה במולדתו היתה קשורה בשוחד - אנשים חשובים או עשירים מספיק דאגו להעלות אותו על המטוס - אבל בתפוח הגדול הוא נראה לחוץ ומתוח, ועורר מספיק חשדות כדי לעבור חיפוש גופני שמצא, תוך רגע, את מה שהתאמץ כל כך להסתיר. בינואר של 2011 הודה באשמה ונשלח לכלא לשנתיים וחצי, מה ששימח מאוד, כמובן, את עולם הכדורגל האיטלקי. "אני חושב שלמורנו היה הרואין גם ב-2002 אבל לא בתחתונים, אלא בתוך הגוף שלו", אמר ג'אנלואיג'י בופון. ג'ובאני טרפאטוני, שאימן את האזורי במונדיאל ההוא, הוסיף: "עכשיו העובדות מדברות בשם עצמן".
מורנו היה אסיר פופולרי ואהוב על ידי חבריו החדשים, ועשה כל מה שהוא יכול כדי לשלוח כסף הביתה. "כשהגעתי לכלא הייתי בדיכאון כבד", אמר בשנה שעברה ל'ויסטסו'. "חוץ מזה, אחרי שבעה ימים התבשרתי שחברה שלי בהריון. זה נתן לי כוח, אבל אחרי חמישה חודשים היא עברה הפלה. זו לא הפעם הראשונה שאיבדתי בן. התחלתי לנקות רצפות, גיהצתי את המדים של האסירים, מכרתי פירות וחלב כדי לשלוח כסף למשפחה שלי".
התנהגותו הטובה קיצצה חודשיים מעונש המאסר המקורי שלו, וכיום ביירון מורנו אדם חופשי. הוא שב לפרשן כדורגל עבור התקשורת האקוודורית, ושמו מוזכר, בינתיים, רק בנוגע לשערוריות העבר. כי לא משנה כמה טוב ביירון מורנו יתנהג, כמה הוא יחייך, כמה הוא ימשיך לשתף פעולה עם התקשורת האיטלקית במעין חצי-קריצה מודעת לעצמה, יש פצעים שגם הזמן לא יכול לרפא. בחודש שעבר בחר בו המגזין המקסיקני 'טוטאל פוטבול' לשופט המושחת אי פעם, והוא בוודאי כבר התרגל. חלפו 12 שנה מאז המשחק ההוא, אבל דומה כאילו על טעויות העבר, על ביירון מורנו נגזר לחיות במעין תוספת זמן תמידית של המשחקים האיומים אותם ניהל.
לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"
לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il