צפו בהשמעת התקווה אחרי הזכייה של שמאילוב באליפות אירופה בשבוע שעבר
זה קרה כשברוך שמאילוב היה בן 11. אל האימון במועדון הג'ודו בחדרה הגיע יום אחד הג'ודוקא יואל רזבוזוב. שמאילוב היה אז בצומת דרכים האם להישאר במועדון הקטן שבו הרגישה אמו שהוא לא מתקדם או לבחור בפנימייה בוינגייט שם יקבל את התנאים המושלמים להתחיל בדרך המקצוענית שלו. רזבוזוב הביט על הביצועים של הג'ודוקא הצעיר מחדרה, זיהה את הפוטנציאל ולחץ על אלכס אשכנזי, מי שהיה המאמן הראשי בוינגייט, לקחת אותו. ההחלטה הזו למעשה הייתה זו שהצילה את הקריירה של מי שסיים שנה חלומית בקריירה שנמצאת רק בראשית הדרך: שתי זכיות באליפות אירופה עד גיל 21 ועד גיל 23 ומקום שלישי באליפות העולם היוקרתית. עכשיו כבר מדברים כולם על האפשרות שגם נראה אותו בריו על אף שב-2015 הוא רק יעשה את צעדיו הראשונים בבוגרים. אבל מצד שני עד לפני כמה חודשים אף אחד גם לא הימר שהפריצה שלו תגיע בכזו מהירות.
שמאילוב בן ה-20 גדל במשפחה בלי יותר מדי אמצעים, ולמרות כל הקושי, אמו אלזה התעקשה לא לוותר על החלום. היא בכלל שלחה את הבן שלה לחוגי ג'ו ג'וטסו וקראטה כשהיה בן שש, והסבירה זאת בכך שרצתה שהילד יידע להגן על עצמו, אבל כעבור שנה הילד עשה הסבה לג'ודו. בכלל, זה המקום לציין שברוך גדל ללא אבא אחרי שאמו, עובדת בחברת אלקטרוניקה כמלחימה, התגרשה מאביו כשהיה בן ארבע. "אין ביניהם שום קשר", מספרת אמו. "לכן היה חשוב לי שתמיד הוא יהיה בסביבה גברית כדי למלא את החלל הזה שנוצר".
שמו של ברוך השתלב בין כותרות מדורי הספורט בחודש ספטמבר האחרון אחרי שהג'ודוקא הצעיר חזר עם מדליית הזהב מאליפות אירופה עד גיל 21 ברומניה. בקרבות שהיו לו לא פעם הוא הצליח בזכות אופי יוצא דופן לחזור מפיגור ולנצח בקרבות. "הוא לא מוותר לרגע", מעיד מאמן הנבחרת, אורן סמדג'ה, שליווה אותו במספר תחרויות ומזהה פוטנציאל גדול. לפני כחודש נמשכה ההצלחה של הג'ודוקא הצעיר שיצא לאליפות העולם לג'וניור במיאמי וחזר ממנה עם מדליית ארד, מדליה ישראלית ראשונה אחרי 14 שנה. היחידים שעשו זאת לפניו הם אורן סמדג'ה (כסף) ב-1990, כששנתיים לאחר מכן כבר זכה במדליה האולימפית השנייה של ישראל, ואודי וקס שב-1998 סיים שלישי באליפות שנערכה בקולומביה.
האליפות הזו הייתה קשה יותר לשמאילוב, שעוד לפני הקרב הראשון שלו הקיא, אולי מהלחץ ואולי בגלל הג'אנק פוד האמריקאי, אבל כך או אחרת הוא התייצב לקרב הראשון בתחרות נגד יריב אזרי במצב בעייתי מאוד. "הוא הוביל עליי בווזארי עד הדקה האחרונה של הקרב, ובזמן הזה הייתי קפוא ומלא במחשבות ובלחץ. ממש התחמצנתי", נזכר שמאילוב. "למרות שאני בדרך כלל לא שומע כלום בזמן הקרב, אני זוכר שגיא פוגל (מאמן נבחרת הג'וניור, א.ק) אמר לי כמה דברים שעזרו לי 20 שניות לסוף הקרב להתאפס על עצמי, וזרקתי אותו באיפון. באותו רגע משהו שם השתחרר".
משם הניצחונות כבר היו קלים יותר עד לחצי הגמר שבו הוא פגש יריב יפני, היפומי אבה שמו, שנגדו הוא ספג את ההפסד היחיד בשלוש התחרויות הגדולות של השנה, אבל זה לא מנע ממנו לסיים עם מדליית ארד על אלוף אירופה מהשנה שעברה אחרי שהשיג איפון תוך פחות משתי דקות. השיא הגיע מבחינת שמאילוב בתחרות האחרונה בוורוצלב, פולין, לפני שבוע כשהוכתר כאלוף אירופה עד גיל 23. "זו הייתה תחרות המטרה הכי קשה והכי משמעותית שלי", הוא מסביר, "מכיוון שזה סולל את דרכי לבוגרים. התחריתי מול יריבים שכבר ערכו תחרויות בוגרים ועצם העובדה שניצחתי אותם מעידה שאני יכול להשתלב שם גם כן". בתחרות הזו סיפק שמאילוב שוב כמה איפונים מהירים, אחד מהם הגיע 41 שניות מתחילת הקרב, ובחצי הגמר והגמר הוא סיפק ריתוקים שסידרו לו את מדליית הזהב היוקרתית.
הדרך של שמאילוב להיות הג'ודוקא הצעיר המבטיח ביותר של ישראל לא הייתה קלה ובגיל צעיר יותר הוא גם לא היה רחוק מפרישה. לנבחרת הוא הצטרף בגיל 14, אבל דווקא אז הוא ספג פציעה קשה שהשביתה אותו מתחרויות למשך שנתיים וחצי כאשר הוא סבל משחיקה של הסחוס. "בתקופה הזו לא יכולתי להגיע למאה אחוז. התאמנתי, אבל לא התחריתי, פשוט כי לא יכולתי", הוא נזכר. אחרי שהתאושש מהפציעה, גם אז הדרך לא הייתה חלקה. "לא הגעתי להישגים ולקח לי זמן להגיע לטופ. זו הייתה תקופה קשה כי הדברים לא הסתדרו איך שרציתי. היו לי שבירות מנטליות וברגעים מסוימים אמרתי לעצמי שאולי לא לאחזור לעצמי. דאגתי מזה שאני עלול להישבר אם זה יימשך ככה, אבל כל הזמן הזה אמרתי לעצמי שאני לא רוצה לפרוש. היו מחשבות, אבל מה שניצח בסופו של דבר זו המחשבה שלא רציתי לוותר".
צוות המאמנים שליווה את שמאילוב, ובראשם סמדג'ה ועוזריו גיא פוגל וגיל עופר, כמו גם המאמן האישי שלו ערן ורדי, עזרו לו לחזור לעצמו ולהגיע לשיא. "באותה תקופה שהוא היה פצוע, ערן ורדי נתן לו כוחות והחזיר אותו לעניינים", נזכרת אמו. "המאמנים שלו עשו עבודה טובה עם ברוך בשנה האחרונה ואת כל הקרדיט לזה אני נותנת להם ובראש ובראשונה לסמדג'ה שמאמין בו". גם שמאילוב עצמו שם את האצבע על השינוי שהתרחש בשנה האחרונה: "עד השנה הזו לא הצלחתי להביא הישגים ומדליות, אבל הבנתי שאני צריך להתמסר לזה ושאני צריך להיות מקצוען כדי לתת את כל כולך למה שאתה מאמין ולמה שאתה רוצה להגיע. עשיתי את הסוויץ' הזה בראש ואני מצליח להשקיע יותר בג'ודו".
"יש לו אופי חזק מאוד של ווינר. רואים את זה בקרבות שבהם הובילו נגדו ולמרות שהוא היה בדרך להפסיד, הוא לא ויתר וניצח", מחמיא לו סמדג'ה. "זו תכונה שאין להרבה ספורטאים בעולם. הוא אחד כזה שמגיע לכל האימונים, בחור שקט, לא מתרברב, אף פעם לא בעננים אחרי הישגים ותמיד שומר את הרגליים על הקרקע כי הוא יודע לאן הוא רוצה להגיע. הוא פייטר אדיר ומנצח בזכות רוח הלחימה שלו שאפשר לראות אותה מהדקה הראשונה ועד הדקה האחרונה בקרב. זה היתרון הגדול ביותר שלו".
למרות ההישגים המשמעותיים, כמו בענפי ספורט אחרים גם בג'ודו המעבר משלב ג'וניור לבוגרים הוא מקפצה גדולה, לפעמים גדולה מדי, כזו שעלולה לעיתים לגמור קריירה. שמאילוב, שנחשב לספורטאי מצטיין ועל כן הוא זוכה לשירות צבאי נוח כדי לאפשר לו לקיים 12 יחידות אימון בשבוע, יהיה חייב לעשות את קפיצת המדרגה בצורה משמעותית כדי להגיע לריו, אבל בזירה המקומית צפוי לו קרב לא פשוט מול ותיקים ממנו, גולן פולק וטל פליקר, שייאבקו עימו על הכרטיס היחיד ב-2016.
"קשה לי מאוד להעריך מה יהיה איתו בבוגרים", נזהר סמדג'ה מלפתח ציפיות מוגזמות. "צריך לזכור שהוא עבר את כל המבחנים שהעמדנו לו. אני חושב שהוא ייבנה יותר לקראת טוקיו 2020, אבל אני לא פוסל ולא מזניח לרגע את האפשרות שנראה אותו בריו. כשזכיתי ב-1990 במדליית כסף בג'וניור, אמרו שזה רק ג'וניור, ושנתיים אחרי זה עמדתי על הפודיום באולימפיאדה בגיל 22. אני חושב שספורטאי שמצליח לעמוד על הפודיום שלוש פעמים בשנה בתחרויות חשובות בגילאים האלה זה משהו שמעיד על האיכות שלו ושהעתיד עוד לפניו. מה יקרה ברמות הגבוהות יותר? קשה מאוד להעריך, אבל ברור שנקודת ההתחלה שלו גבוהה יותר מכל ספורטאי אחר. קורה פה משהו וזה טבעי להתלהב מזה".
שמאילוב מצידו מודע לרמת הציפיות שעולה עם הזמן, ומדגיש: "יש לי מתחרים קשים מאוד במאבק על ריו וזה אתגר משמעותי עבורי. אני הולך לעשות הכול כדי להיות שם ואני בטוח שאעשה את זה עם עבודה קשה והתמדה".
