פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בזירה גיליתי את אלוהים: הפודיום של יוסיפון, טור מספר 6

        במקום השלישי: ראיון בלעדי עם אלוף העולם באגרוף שהפך לרב. בשני: שיחה צפופה עם שחקני הנבחרות שעשו השבוע סנסציה באירופה. ובראשון: למה ורמוט חייב לעזוב את הפועל תל אביב. הפודיום של יוסיפון מדרג את 3 סיפורי השבוע

        בזירה גיליתי את אלוהים: הפודיום של יוסיפון, טור מספר 6

        ג'יאנקרלו סטנטון חתם השבוע על החוזה הכי גדול בתולדות הספורט. 325 מיליון דולר לכוכב הבייסבול של מיאמי, שיתפרשו על פני 13 שנים. 325 מיליון דולר. תחלקו ב-13, זה יוצא 96 מיליון שקל לשנה. פי 16 מהמשתכר הכי טוב בליגת העל, ערן זהבי. אז סטנטון יצא לחגוג את הפרומושן במועדון לילה, וב-TMZ סיפרו שזה היה עד השעות הקטנות של הלילה עם לא מעט בחורות. במרכז החינגה עמד לו בקבוק שמפניה מוזהב בשווי 20 אלף דולר. והפרט הכי צורם: סטנטון קיבל אותו במתנה. שבוע לא רע עובר על הבחור.

        ואם כבר מדברים על ספורטאים רווחיים, פלויד מייוות'ר - המתאגרף הטוב בעולם והספורטאי הרווחי מכולם - חיפש מה לקנות לבנו ליום הולדתו ה-15. התוצאה היתה רק כמעט שפויה, כי פלויד רכש לג'וניור עגלת גולף. של בנטלי.

        כל הנובורישים הללו לא מצאו מקום בפודיום של השבוע, אבל הנה אלה שכן.

        משוגעים על ספורט? הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

        למעקב בטוויטר

        גילי ורמוט שחקן נבחרת ישראל חוגג (קובי אליהו)
        ורמוט. זהב (צילום: קובי אליהו)

        מדליית זהב: מדוע גילי ורמוט צריך לעזוב את הפועל תל אביב

        ראו מדליה זו בפודיום כמבוטלת אם במהרה בימינו יגיע רוכש על סוס לבן ויקנה את הפועל תל אביב. כל עוד זה לא קורה, זו ההמלצה:

        גילי ורמוט צריך לעזוב את הפועל תל אביב בהקדם האפשרי.

        ביום ראשון, לעיני 30 אלף איש באצטדיון סמי עופר ומאות של אלפים בבית, ורמוט כבש שער חשוב במשחק חשוב. האדרנלין היה בשיא, ראיתם כיצד חגג ואיזו צרחה שחרר לאוויר אחרי הבומבה לבגוביץ'. ואז הראש חוזר וחושב - מתי גילי ורמוט כבש במשחק כזה חשוב? יתרה מכך - מתי גילי ורמוט שיחק במשחק חשוב? חשוב-חשוב, לא דרבי קצוות או קלאסיקו-פוליטי מול בית"ר. חשוב כמו ביום ראשון האחרון. חזרנו אחורה. הרבה אחורה. אפילו בגמר הגביע ב-2011 הוא לא שיחק. אז צריך לחזור לאפריל של אותה שנה, ולמשחק העונה נגד מכבי חיפה בקרית אליעזר.

        מאז, יותר משלוש שנים וחצי, ואין יותר מדי פיקים קבוצתיים בקריירה של מספר 14. מוסר השכל: כל עוד הפועל תל אביב בתקופת הצנע ובלי בעל בית, הקריירה של ורמוט לא תהיה הישגית. הוא יבוא לעבודה, אבל לא יותר מזה. וזה חבל עבורו. כי מלראות אותו לפני, במהלך ואחרי הגול מול בוסניה, לורמוט מגיעים עוד פיקים כאלה. בהפועל תל אביב הנוכחית הוא לא ממש יקבל אותם.

        תחשבו על שביזות יום ב' של ורמוט, שמהאולימפוס של סמי עופר התחלף בחודורוב; בלהתאמן עם שחקנים פחות מוכשרים (יש כמה יוצאים מן הכלל) ולשחק בקבוצה שהשאיפות הנוכחיות שלה מסתכמות בחיסכון ובפלייאוף עליון. ראינו את ורמוט אחרי ערבים קשים בעונה שעברה והעונה. לפעמים, אפילו נראה מסכן. הוא לא יודה שטעה כשסירב לחיזורים של ג'ורדי קרויף ולא יודה שהוא מתוסכל מכך שלפעמים אין לו עם מי לשחק, אבל אולי פיקים כמו בסמי עופר יגרמו לו להבין. אולי פסים עם נאתכו וזהבי ובן חיים ודמארי יגרמו לו להתגעגע למה שפעם היה לו ועכשיו אין.

        לכן, הוא צריך ללכת אל הבוסים שלו בהקדם ולדבר על העתיד. לתת התראה, להודיע שאם אין גלבוט-אמיתי בשטח, כדאי לחשוב על פרדה. אם לא בינואר, אז בקיץ. נכון, השכר נהדר (העונה ישתכר יותר מ-2 מיליון שקל ברוטו) והנוחות בטוח שם, אבל ורמוט צריך להיזכר כיותר ממה שהוא כרגע. הוא לא ירצה לפרוש עם אליפות אחת בקנה. אז הוא צריך ללכת.

        ואחרי החלק של ה'למה', הנה החלק של ה'לאן'. אירופה, אחרי שתי כוויות ובמצב השוק הנוכחית, לא בטוח שרלוונטית. בישראל, באר שבע מוצפת בטאלנטים נהדרים בעמדות האלה ובשביל מועדון חסר-קהל כקרית שמונה לא קורץ לעזוב. נשארנו עם שתי אופציות. למכבי תל אביב הוא כבר סירב, ואפשר לכבד אותו על הרומנטיקה. אז אם לא קרית שלום, יש מועדון אחד שצריך את ורמוט באותה מידה שורמוט צריך אותו.

        מכבי חיפה.

        גילי ורמוט הנוכחי מתאים למכבי חיפה הנוכחית כמו גרב לרגל. המצב האקטואלי של הירוקים לא מזהיר אבל ברור שזה מועדון בכיר שבסוף יחזור לדרך המלך. הממון והאצטדיון והמסורת לא ייעלמו כאילו כלום. ולכן, משחקים גדולים ורמוט ימצא שם, באותו אצטדיון שבו הפגיז את בגוביץ', לאותו אצטדיון אליו יגיע בעוד 11 ימים, למשחק המרכזי של המחזור העשירי.

        תארו לכם איך ייראה במועדון מסודר ומתוקתק עם תנאים מקצועיים נהדרים. תראו מה מכבי תל אביב, למשל, עשתה לערן זהבי ולטל בן חיים. ורמוט שחקן נהדר כבר עכשיו, תארו לכם כמה ישתדרג כשהתנאים ייטבו עמו או כשכוכבים יקיפו אותו (9 גולים ו-17 בישולי ליגה ב-2010, למשל).

        הירוקים גם ירוויחו. יוסי בניון, גם אם יחלים ויבריק, לא נהיה צעיר יותר, והוכח שאליפות לוקחים עם הישראלים הכי טובים. חיפה לא תתקשה לעמוד בשכר של ורמוט (שלושה ירוקים - בניון, סטויקוביץ' וראיוס - גורפים יותר כסף ממנו), ותארו לכם אותו בצד אחד ואת חן עזרא בצד השני. כמעט מפחיד. חיפה. לך למכבי חיפה. אפילו ההורים גרים קרוב.

        ורמוט בן 29. מספיק זמן לפרק ב' עשיר וסוער. אם יישאר בהפועל תל אביב הענייה וחסרת העתיד (כרגע), הוא עלול להיגמר ביחד איתה. מגיע לו יותר מזה. מגיע לו לרוץ עם ידיים לצדדים אל מול 30 אלף איש, אחרי שער קריטי במשחק קריטי. מגיעה לו עוד אליפות אחת. לפחות.

        שחקני נבחרת איי פארו חוגגים (רויטרס)
        כסף. נאאס (מספר 2) ואיי פארו (צילום: רויטרס)

        מדליית כסף: הדרג השישי בטיבו באירופה

        מה משותף לניקולה צ'יארוצי וליונאס ת'ור נאאס? בסוף השבוע האחרון שניהם רשמו את הישג חייהם בעבודה השנייה שלהם - כדורגל.

        מחזור המשחקים האחרון במוקדמות יורו 2016 היה מהמשוגעים בהיסטוריה. כמה משוגע? בדרג 1 הפסידו שלוש נבחרות (כולל בוסניה, ותודה לגוטמן), ודרג 6 האומלל צבר שני ניצחונות ושני תיקו. זה לבטח היה יומו המפואר של הדרג האחרון ביבשת, יום שלא בטוח מתי ואם ישוחזר.

        במוקד החגיגות: איי פארו, מצפון האוקיאנוס האטלנטי ומהמקום ה-187 בדירוג פיפ"א, ניצחה 0:1 את המדורגת 18, יוון - באתונה. דרג 6 ניצח את דרג 1, כמו ישראל בצרפת ב-1993. רוצים עוד אזכור פרובינציאלי? הניצחון הרשמי המשמעותי האחרון של הפרואזים היה ב-1990, מול אוסטריה, במשחק הראשון של האוטונומיה במפעל אירופי. גם ההופעה הישראלית הראשונה באירופה היתה מול אוסטריה, רק שאז אנדרס הרצוג היה קצת יותר חד, והשניצלים פירקו את שליימה 2:5.

        בשישי האחרון, באתונה, זה נגמר עם 0:1 מטריף. אדמונדסון כבש בדקה ה-61, והיוונים לא הצליחו להגיב בדרך לאחד ההפסדים המפתיעים (אם לא ה-) בעת המודרנית. מפתיע כמעט כמו הזכייה של אותה יוון ביורו 2004.

        "שני האירועים מדהימים ובלתי נתפס שהתרחשו", אומר לוואלה! ספורט יונאס ת'ור נאאס, סגן קפטן איי פארו. "כל העולם הופתע אז, וכל העולם הופתע גם הפעם". נאאס, בן 27 מהליגה המקומית, מודה שלא בנה על שלוש נקודות כשהמטוס נחת. "כל שחקן תמיד רוצה לסיים בתיקו או לנצח, אבל בחוץ מול יוון - האפשרות לא גדולה כל כך. לא ניצחנו בחוץ כבר המון זמן, וברור שלא צפינו את מה שיקרה".

        בירידה להפסקה, עוד במצב של 0:0, האמונה החלה לעבור בעמוד השדרה: "כשראיתי את ההזדמנויות שלנו ואת ההחמצות שלהם, אמרתי שזה היום שלנו. זה היה מהימים האלה שהכול הולך וכלום לא נכנס להם. כלום".

        באיי פארו יש כמה כדורגלנים מקצוענים, אבל נאאס הוא קודם כל עורך דין במשרד הרווחה.

        אגב רווחה, בגללך מאמן יוון ראניירי פוטר. לך יש שתי עבודות ולו אין אף אחת. אולי תייצג אותו?

        "זו לא האחריות שלי", נאאס נקרע על הקו.

        המשחק באתונה הסתיים לקראת חצות, והחבר'ה החוגגים חזרו למלון ב-1 בלילה. "ארוחת ערב וכמה בירות, לא היה זמן לחגיגה יותר מורחבת", נאאס מספר. "כשהגענו לשדה התעופה היה טקס, חיכו לנו מצלמות טלוויזיה שהעבירו הכול בשידור ישיר. היו נאומים, ומאז הניצחון, ברחוב, כולם מדברים על זה. עד עכשיו זה רגע השיא בקריירה, אבל אני מקווה שבעתיד אוכל לשחזר אותו. כשאתה מנצח במשחק כזה, אתה רוצה לטעום יותר, לנצח יותר".

        ואכן, חשוב לציין שאיי פארו זו לא אנדורה ולא גיברלטר. הפארואזים מלקטים נקודה פה ושם ולכו תדעו היכן זה ייעצר. נאאס מציין את המודל לחיקוי: "תראו את איסלנד. מה שהם עושים זה מדהים, ויש להם רק פי 6 תושבים מאיתנו". ויש לנאאס גם תשובה לאלה שדורשים להוציא את הדרג השישי מהמוקדמות: "אני מבין את כל הדיון הזה, אבל אחד הדברים הכי יפים בכדורגל זה שבאמת הכול יכול לקרות. אנחנו, איי פארו, צריכים להיות בדיוק איפה שאנחנו, כי הנה - הכול אפשרי וזה הקסם".

        יום לאחר מאורעות יוון, המדורגת אחרונה בעולם, סן מרינו (208) צברה נקודת מוקדמות יורו ראשונה בהיסטוריה עם 0:0 מול אסטוניה. גם שם השמחה היתה כמו של גמר מונדיאל, למרות שלא ניצחו ולא כבשו. אחרי הכול, עברו שנים ארוכות מאז שהמדינה שמוקפת באיטליה רשמה נקודה רשמית.

        לקצין העיתונות של הנבחרת הצנועה, מתאו רוסי, זו היתה שמחה כפולה. בשבת נקודה, בשני אישתו ילדה. "לא ישנתי כבר כמה ימים", הוא אומר, אבל נותרה לו משימה אחרונה לפני השנ"צ - לעזור בתרגום דבריו של המגן שלו, ניקולה צ'יארוצי, לוואלה! ספורט. "לא היה אכפת לנו מזה שהפסדנו יותר מ-60 משחקים רשמיים ברציפות", צ'יארוצי מספר. "לקראת סוף המשחק מול אסטוניה, האמנתי שאפשר לקחת את הנקודה הזו".

        בניגוד לחבר'ה מאיי פארו, הסן מרינואים התפרעו קצת יותר - "אכלנו פיצה ושתינו בירה", כפי שמעדכן צ'יארוצי, בעל בר מקומי.

        אז איך היה בבר למחרת?

        "אותו דבר. אנחנו תמיד יודעים שעל המגרש אנחנו מנסים להשיג כמה שיותר, אבל למחרת בבוקר יש עבודה".

        ומה יש לך יש להגיד על אלה שטוענים שצריך למנוע מהדרג השישי כניסה חופשית למוקדמות?

        "אני יכול להגיד להם שעבור מישהו שמגיע ממדינה של 30 אלף איש, ומנבחרת של פועלים, לעשות 0:0 מול אנשים שעובדים בכדורגל זו סיבה מצוינת להיות מאושר".

        יורי פורמן מתאגרף לשעבר (AP)
        ארד. פורמן (צילום: AP)

        מדליית ארד: יורי פורמן, רב שרב מכות

        כשיורי פורמן היה ילד בן שבע בבלארוס, אימא שלו רשמה אותו לחוג אגרוף בגלל שיותר מדי ילדים הרביצו לו. שנתיים לאחר מכן הוא עלה לישראל, אבל כאן האגרוף ממש לא משהו. בגיל 19 הבחור עם השם המחייב (וד"ש לג'ורג') היגר לניו יורק, ואחרי כמה שנים של עבודה ביום ואימונים בלילה, הוא הפך למקצוען. ב-2009 הגיע רגע השיא של פורמן, ואחד מהרגעים הגדולים אי פעם של ספורטאי ישראלי. המתאגרף זכה באליפות העולם במשקל קל-בינוני לאחר ניצחון על דניאל סנטוס הפורטו-ריקני. התהילה היתה נהדרת, אבל החזיקה רק שבעה חודשים, כי ביוני החולף פורטו-ריקני אחר, מיגל קוטו, פירק אותו בקרב אכזרי ביאנקי-סטאדיום.

        באותו קרב הישראלי נפצע בברך. ניתוח לשחזור הרצועה והפסד נוסף הביאו אותו להפסקת שיקום בת שנתיים. הוא חזר ב-2013, ונראה טוב בארבעה ניצחונות רצופים שהחזירו אותו לתודעה. ביוני האחרון היה אמור להיערך קרב גדול שלו, אבל חודש לפני כן הודיע פורמן בפייסבוק: "בלא ידיעתי חתמתי על חוזה נוראי שהשפיע לי על הקריירה. ניסיתי את כל הדרכים כדי להשתחרר ממנו, אבל אין לי ברירה אלא להודיע על פרישתי מאגרוף". בגיל 33, ועם שני הפסדים בלבד, פורמן תלה את הכפפות.

        בשבוע שעבר הוא סיים, אחרי שנים של לימודים, הכשרה רבנית של חב"ד והתעודה כבר בדואר. אחרי ששתק מאז הפרישה, פורמן מספר לוואלה! ספורט על הסוויץ' בחייו. "אפשר לדבר בעברית", הוא אומר וחושף חלודה, אבל מוסיף: "באט אין אינגליש איט ווד בי אלוט בטר". אז אינגליש.

        "אני אבא במשרה מלאה", הוא מסביר על החיים החדשים. "מאמן ילדים באגרוף ומתאמן בעצמי. אני בכושר נהדר. לא העלתי כאילו, אפילו הורדתי חצי קילו".

        איזה מן רבי תהיה?

        "אני רוצה להיות רב מהדור החדש, להיראות אחרת. אנחנו בעידן שלא צריך לשפוט ספר לפי הכריכה שלו. אתה יכול להיות לבוש בצורה קולית ועדיין להיות רוחני וקשור לאלוהים ברמה גבוהה. אתלבש באותה צורה. אני עוקב אחר האופנה, אוהב אופנה. את הראש אני מכסה עם כובע, אבל כובע מגניב. זו ני יורק סיטי, אחרי הכול".

        מאיפה הגיע הג'וק הרבני?

        "אני רוצה להיות רב של אנשים שמעולם לא היה להם רבי. ופה האגרוף נכנס לתמונה כי אגרוף זה מעבר לסתם ספורט. זה דומה לחיים עצמם… רק שבזירה זה הרבה יותר קצר".

        אולי תנסה לערבב בין היהדות לאגרוף?

        "לפני שנתיים התחלתי תוכנית ליהודים-רוסים בברוקלין. שעה אימון ושעה לימודי דת ביום. אבל אז כולם באו לאימון והלכו הביתה, אז החלפתי את הסדר. אף רבי לא ערבב בין יהדות לאגרוף, אבל זה חייב ללכת ביחד. הרגעים הכי רוחניים שלי היו בתוך הזירה. שם אתה מוצא את הכוח הנפשי האמיתי שבך".

        עזבת את ישראל בן 19. כיום אתה בן 34. שוקל לחזור להשתקע בישראל?

        "ההורים שלי גרים בחיפה, ואשמח לעשות את הדברים שלי בישראל. יש כל כך הרבה הבדל בישראל בין דתיים לחילונים. צריך לגשר, צריך שהדתיים האורתודוכסים יעשו ספורט".

        עזבת כדי להתחיל בקריירה מקצוענית. כמה קשה זה להיות אתלט ברמה עולמית היישר מישראל?

        "יש בישראל פוטנציאל עצום, הרבה כישרון, אבל יש בעיה בחשיפה להרבה ענפים, כמו אגרוף. אני זכיתי בשלוש אליפויות ישראל ואז אתה מגיע לנקודה שאתה לא מתקדם ואין במי להילחם. בישראל מאוד קשה להגשים את החלום הזה".

        החלום שלו התגשם אחרי שעבר לברוקלין ואחרי שהאמרגנים החלו לגלות עניין. "אבל יש כל כך הרבה טיפוסים מפוקפקים שמחפשים לקחת חלק ממך. אני שמח שהתחברתי ליהדות כי היו מצבים שלא ידעתי מה לעשות. אני אומר לך, בתחילת הקריירה רציתי לפרוש לפחות שלוש או ארבע פעמים. אמרתי שזה לא בשבילי".

        ואחרי הניצחון על סנטוס, כאמור, המזל אזל. המנג'ר המסור שלו נפטר, ופורמן מצא עצמו בלי מנג'ר ובלי חגורת אליפות ובלי ברך. ואז הקאמבק ואז הפרישה הסופית.

        הודעת הפייסבוק שלך היתה לקונית. תוכל לפרט מדוע פרשת?

        "היה לי ויכוח עם המנג'ר החדש שלי. זה היה קטע מאוד מפוקפק והכול הסתבך. פגשתי אנשים מפחידים ופתאום הבנתי שאני לא רוצה שיתייחסו אליי כאל גוש בשר. כולם אוהבים ומחמיאים כל עוד אני מכסה אותם בכסף. אז אחרי 11 שנה שהייתי בסדר עם זה פתאום הבנתי שאני לא רוצה להיות חלק מזה".

        ויתרת על כסף גדול, כסף שמשנה חיים.

        "נכנסתי לקריירה בשביל להגשים חלום - להיות מפורסם. הכסף בא עם זה, אבל הוא לא היה השאיפה העיקרית".

        לא נראה שבישראל היה באזז יותר מדי גדול סביבך.

        "הייתי אלוף העולם הראשון בענף שהגיע מישראל, אבל זה הגיוני כי בישראל החשיפה לאגרוף לא גדולה. יש לנו הרבה שכנים שלא חברים שלנו, וזה מוזר לי שספורט-מגע כזה לא חזק בישראל".

        מסר לסיום? "שכל אחד מכם ישים כפפות פעם ב.. וייכנס לזירה. אתם תלמדו דברים שלא ידעתם על עצמכם".

        לתגובות: orenjos@walla.co.il

        להצטרפות לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

        למעקב בטוויטר

        יורי פורמן מתאגרף לשעבר (AP)
        (צילום: AP)