ידידיה רפפורט זוכר כמו אתמול את משחק מספר 5 בסדרת גמר הפלייאוף של 1991/2.
זה היה הדרבי הגדול באמת, האחרון, שראה יד אליהו: מכבי נגד הפועל, 2:2, משחק אחד על כל הקופה. הפועל מריחה אליפות ראשונה מאז 1969; מכבי הפגיעה כבר איבדה באותה העונה את הגביע לגליל עליון. היציעים מפוצצים ב-10,000 איש, שהתחילו לעודד חצי שעה לפני הג'אמפ-בול. אין מצב להכניס סיכה.
צביקה שרף אימן את מכבי, רלף קליין עליו השלום את הפועל; על הפרקט התגוששו ת'רדקיל והנפלד, פרישמן וג'מצ'י, אמסלם ומוטי דניאל. המשחק עוד לא מתחיל, ולבן מרסר ממכבי מוריד פצצה לפרצוף של תומר שטיינהאור. ראובן וירובניק לא ראה. הפועל איבדה את העשתונות. מכבי שייטה לניצחון 63:81 וזכתה באליפות ה-23 ברציפות.
"אחרי המשחק שוטרים מלווים החוצה אותי, את אשתי ואת הילדים", מספר רפפורט אז והיום חבר הנהלת הפועל. "אני נכנס מהר לג'יפ ספארי שלי כדי לעוף משם, ופתאום אני קולט שאני לא יכול לשבת זקוף. אמרתי: או שאני גבהתי, או שהגג של האוטו נמך. התברר שאוהדי מכבי השחיתו את האוטו. הגג כולו נכנס פנימה, האוטו טוטאל-לוס.
"הלכתי למשטרה", ממשיך רפפורט. "הגשתי תלונה. השוטרים שואלים אותי: 'את מי אתה מאשים?'. אמרתי: 'את אוהדי מכבי'. 'ראית מי?', הם מקשים. 'איך יכולתי לראות? הייתי במגרש', אני עונה. והשוטרים אומרים לי: 'אז מה אתה רוצה, שנביא לדין את כל אוהדי מכבי?'. ולהלן התגובה שנתן אז מר ש. מזרחי: 'אלה לא היו אוהדי מכבי. אוהדי הפועל כעסו על מחירי הכרטיסים שההנהלה גבתה מהם בשני המשחקים הקודמים'".
שנה לאחר מכן כבר רעדה האדמה. מכבי לא הצליחה להינצל; גליל של פיני גרשון הדיחה אותה בחמישה משחקים בחצי-גמר הפלייאוף. בליל ההדחה שבה מכבי לתל אביב בטיסה ונחתה בשדה דוב.
"אנחנו שומעים פתאום רעש של אוהדים", משחזר מוטי דניאל, אז שחקנה של מכבי. "גיא גודס אומר לי: 'איזה יופי, האוהדים באו לתמוך בנו'. אמרתי לו: 'יא דפוק, אלה אוהדי הפועל''".
האירוע הזה הפך לאחד ממפגני השנאה הזכורים ביותר לשמצה. אכן, כפי ששיער דניאל, מאות אוהדי הפועל המתינו לאנשי מכבי בשדה התעופה, כדי לשמוח לאדם על אובדן האליפות. על הדרך חיבלו ברכבי אנשי מכבי; צלבי קרס וכתובות נאצה נחרטו עליהן, ומכוניתו של שמעון מזרחי הושחתה כליל.
"מי שהנהיג את חבורת הצעירים היה לא אחר מאשר אלי ישראלי", מספר שאול אייזנברג, שהחליף באותה שנה את אברהם פלדה כיו"ר הפועל. "למחרת הוא מגיע אליי למשרד באוסישקין והתחנן לנפשו שנחפה עליו. בעיית הבעיות היא השנאה של אוהדי הפועל לדורותיהם לשמעון מזרחי. לאורך כל השנים, השנאה של אוהדי הפועל לשמעון מעבירה אותם על דעתם. הם משוכנעים שבגלל הכוח של שמעון באיגוד נגזלה מהפועל תהילה. היה את הדרבי של אבידן, סיפור ההרחקה של מייק לארגי, האגרוף של מרסר, וכן הלאה. אוהדי הפועל תמיד ראו בשמעון כאחראי, והיום אני יכול לומר לך, במבט לאחור, שייתכן בהחלט שהכוח של שמעון באיגוד משפיע והשפיע על הדברים האלה ואפילו אני, עם ניסיוני הרב, לא הבנתי את זה במשך שנים רבות".
- אם כך, האלימות היא אותה אלימות.
"אני זוכר דרבי באמצע שנות ה-80', ביד אליהו, שאברהם פלדה בכיר בהנהלה, כן? תקע אגרוף למוני פנאן ז"ל, שהיה אז אוהד מפורסם. מוני ישב בשורה הראשונה מאחורי הספסל של הפועל, קילל וטינף, עד שפלדה הוריד לו אחת. המשטרה עצרה את פלדה ושחררה אותו. תאר לך מה היה קורה היום אם מישהו בהנהלה של הפועל, או לחילופין בהנהלה של מכבי, היה מוריד אגרוף לאוהד תוך כדי משחק".
שמלוק מחרובסקי, מנהלה המיתולוגי של מכבי (1960-1992), מסכים באופן נדיר עם אייזנברג.
"היו מקללים, היו מרביצים, אבל לא עשו מזה סיפור", אומר מחרובסקי. "פעם מישהו כמעט מת לנו בדרבי בחור בשם גרדי. הוא איבד את ההכרה באוסישקין ולקחו אותו לבית חולים הדסה. תקשורת הייתה גם אז, רק שהעיתונאים היו יותר נורמאליים והם הבינו שאלה דברים שקורים בספורט וקורים בכל העלם ולא צריך להתרגש".
תומר שטיינהאור, הגיבור הטראגי של אותו דרבי מ-92', מגחך כאשר הוא נשאל האם האלימות במגרשים וסביב הדרבי התל אביבי בפרט קשה יותר היום מאשר בעבר.
"החברה הישראלית כולה יותר אלימה, אבל דרבי? שטויות. סתם מנפחים את מה שקורה היום. אני חושב שפעם היה אפילו יותר מסוכן במגרשים. שמעון אמסלם בחיים לא נכנס ליד אליהו מהכניסה הראשית אלא מדלת צדדית. היינו חוטפים ביד אליהו יריקות וקללות, ומכבי היו חוטפים לא פחות באוסישקין. כבר אז, בתחילת שנות ה-90', הביאו לדרבים יס"מ וגדודים של משמר הגבול. בוא נגיד שהדר יוסף זה מלון עשרה כוכבים בשביל מכבי לעומת מה שהיה אוסישקין בזמנו. בשביל מכבי, לבוא לאוסישקין היה סיוט, ובשבילנו יד אליהו היה סיוט. הקהל של מכבי היה לא פחות אלים וקיבל אותנו באותה צורה. תשאל את מוטי דניאל".
שאלנו.
"זה היה גרוע מאוד כבר אז", מודה דניאל. "באוסישקין אף פעם לא נשארנו יותר מהמינימום של המינימום. היינו מתלבשים לפני המשחק ביד אליהו, מגיעים עם האוטובוס, חימום, משחק, ואיך שנגמר המשחק היינו עפים משם כדי להתקלח ביד אליהו. היינו נמלטים מאוסישקין, עם דפיקות של אוהדים על האוטובוס, קללות, יריקות. הייתה אלימות, הייתה אווירת טרור. בפירוש הרגשנו כבר אז סכנה אמתית. היינו לפעמים מפסידים דרבים, הקהל היה קופץ לתוך המגרש, ואני זוכר את ההרגשה הזאת, שאתה כשחקן לא יודע אם איזה אוהד הולך לדחוף לך משהו לבטן; אתה לא יודע אם איזה מישהו יעשה לך את מה שהוא אומר שיעשה לך כל המשחק. גם ביד אליהו היו קללות ויריקות, אבל אני לא חושב שאוהדי מכבי ירדו לאותה רמה של אוהדי הפועל. הפועל תמיד היו יותר אלימים. למה? זה כבר עניין פסיכולוגי וסוציולוגי".
"יד אליהו היה יותר בטוח? שטויות", משיב שמעון אמסלם. "12 שנה הגעתי ליד אליהו עם משטרה וחזרתי הביתה עם משטרה. אתה יודע מה עברתי? עזוב את הקללות במגרשים, את זה כולם יודעים. במשך שנים אנשים היו מקללים אותי ברחוב. יורקים לי על האוטו. מפנצ'רים לי צמיגים. אני אומר לך, המצב היום יותר טוב מפעם. היום יש מצלמות. יש משטרה. יש מאבטחים. מקרים כמו של האוהד הזה שנכנס למגרש הם מקרים יוצאים מן הכלל. הייתי בדרבי בשבוע שעבר ואני רוצה לומר שעד לרגע של הפריצה הייתה אווירה פשוט יוצאת מן הכלל".
"הסיכון של אדם להגיע למגרש ספורט ולצאת בריא ירד ב-40 השנה האחרונות", טוען ארי שמאי, מאוהדיה המוכרים של הפועל תל אביב. "אין לי ספק בזה בכלל. האלימות הספורדית ביציעים ירדה. שמע, היינו מגיעים פעם לימק"א, לא היו גושי אוהדים, היינו יושבים יחד. אני זוכר בשנות ה-70' איך בכל משחק היו צועקים: 'מכות!', עד ששוטר היה מגיע. במשחקים ביהוד, בימק"א, בשכונה לא היינו קופצים בגול של הפועל לעולם. אתה יודע איזה מכות היינו מקבלים ביבנה?".
- אז למה יש תחושה שהמצב היום יותר מסוכן?
"מה שקרה בשנים האחרונות זה שהאלימות נהייתה יותר מאורגנת. זה התחיל באתרי האוהדים ובפורומים בסוף שנות ה-90' ותחילת שנות האלפיים, והתעצם בעידן הפייסבוק והרשתות החברתיות. אבל האלימות הזאת לפחות מתרחשת רק בין האולטראסים כמו אלו שהלכו מכות בשבוע שעבר מחוץ לבית המשפט. יש פעולות ממוקדות של האולטראסים, שלא ההתאחדות ולא המשטרה יכולות לעצור, כמו הריצה הלא נכונה של פואד לעבר ערן זהבי. אבל אני זוכר את אוהדי בית"ר רצים אלינו לפני 25 שנה עם מקלות.
"אז הייתה פחות תקשורת. זה פחות עניין את העיתונים, וממילא לא היו אתרי אינטרנט שינפחו כל דבר", מוסיף שמאי. "למה התקשורת מנפחת? לא מתוך זדון, אלא כי זה מעניין. בוא נדבר רגע על פואד: למה כולם קוראים לשלוח אותו לכלא? מישהו היה פעם בכלא? מישהו ראה פעם מה התנאים בכלא? ומה, אם הוא יקבל ארבעה חודשי עבודות שירות, זה לא ירתיע? ומה כל העניין הזה של 'בית משפט לספורט'? תגיד לי אתה, כמה אנשים בדיוק נפגעו נאמר, נפגעו בחבלה חמורה בספורט של השנים האחרונות? כמעט אפס. ורבאק, מאות אנשים מתים בכל שנה בכבישים. למה לא צועקים להקים בית משפט לרמזורים? כל מה שסובב את הספורט כרוך בפופוליזם זול. אנחנו פופוליסטים. לפני 20 שנה לא היה יותר טוב".
בשנה שעברה ערך "גייט 11", ארגון אוהדי מכבי בכדורסל, מפגש פתיחת שנה בפארק הירקון. הצעירים עשו על האש, ניקולה וויצ'יץ' וגיא פניני הגיעו, ו"חמש דקות אחרי שהם הלכו הגיעו 20 חבר'ה רעולי פנים, עם אגרופנים ודוקרנים, ושלחו שני אוהדי מכבי לבית חולים", מספר ראובן ויסמן, מאוהדיה הוותיקים של מכבי.
"פעם אירוע כזה לעולם לא היה קורה", טוען ויסמן. "הייתה יריבות, לא אגיד שלא. היו קללות ויריקות. אבל הייתי עולה על אוטובוס לבלומפילד, והיו יושבים אוהדי מכבי ליד אוהדי הפועל. שערים 4-5 בבלומפילד היו בכלל שערים מעורבים. היום יש דבר כזה? היום, אם עולים על אוטובוס בדרך לדרבי אוהדי מכבי ואוהדי הפועל, בגילאי 20-25, האוטובוס מתהפך בדרך למגרש".
- אז מה קרה?
"קודם כל, המדינה נהייתה אלימה יותר, והספורט הוא רק מראה של החברה. חוץ מזה, גם במכבי וגם בהפועל התפתח בעשור האחרון איזה 'קומץ' של אוהדים, אם אפשר בכלל לקרוא להם אוהדים, שכל מה שמעניין אותם זה ללכת מכות. זה אפילו לא קשור למשחקים עצמם. מילא, כשהיה פעם בלאגן זה היה סביב משחק. האירוע בפארק הירקון היה קשור למשחק? יש בערך 150 אנשי 'גרעין קשה' בהפועל, ובמכבי אולי 50-60, ואלו האנשים שעושים את הבלאגן האמיתי. הם מתחילים את שירי השואה, והם קובעים ללכת מכות בשדרות ירושלים, והם אנשים שמסוגלים לחצות את הקו הזה, שפעם לא חצו, ולהיכנס למגרש ולתקוף שחקן".
ראשיתה של האסקלציה, לטענת ויסמן, ברשתות החברתיות, וסופה במגרשים.
"כל ה'אולטראסים' האלה מכירים אישית אחד את השני", לדבריו. "היריבות ביניהם היא אישית. פעם, בדרבים, הייתי יכול ללכת מחוץ לאצטדיון עם חולצה צהובה וצעיף, ומישהו היה מנסה לתקוף אותי בגלל הצבע של החולצה. היום הם באים אליך אישית. זה קטע. כשפואד פרץ למגרש, תוך שנייה אוהדי מכבי הבינו מי זה והתחילו לקלל אותו. מה שמצחיק הוא שהיום אין שום זהות פוליטית למכבי ולהפועל, בניגוד לעבר, וכל המתיחות בכלל קשורה לתרבות האולטראס שהביאו בתחילת שנות האלפיים מאיטליה ומהבלקן. הבעיה היא שהברברים של הפועל הם אותם ברברים בכדורגל ובכדורסל, ובמכבי הברברים הם בעיקר בכדורגל. בכדורסל כולם ילדים טובים, אז החבר'ה מהכדורגל מגיעים לדרבים כדי להגן על האוהדים של הכדורסל".
"לפני כמה שנים היה דרבי נוער בכדורסל", מספר מוטי דניאל. "שון, הבן שלי, שיחק במכבי. הפועל הייתה חייבת לנצח כדי להישאר בליגה. הגיעו למשחק הזה באופן מאורגן כמה מאות אוהדי הפועל מהכדורגל. היו במגרש בקושי שני שוטרים, ואוהדי הפועל ביימו תקרית בחוץ כדי למשוך את השוטרים החוצה ואז פרצו לתוך המגרש כדי לעשות בלגן. השופט ניסה לעצור איזה אוהד וחטף מכות. אנחנו, ההורים של השחקנים, הברחנו אותם לחדר ההלבשה וחיכינו עד שבאו יס"מניקים לפזר את ההפגנה. המשחק התפוצץ. זה אומנם מקרה נדיר, אבל בוא נגיד שכשאני שיחקתי בנוער בתחילת שנות ה-80' דבר כזה לא יכול היה לקרות".
"מצד אחד, אני לא זוכר שלפני 25 שנה היה מושג כזה כמו 'אולטראס', ולא היו מארבים בספורטק. אבל מצד שני, היום בניגוד ללפני 25 שנה אני לא מרגיש שום סכנה כשאני מגיע לדרבי", אומר ידידיה רפפורט. "בשנים האחרונות לא יצאתי מדרבי מלווה במשטרה, מה שכן קרה לפני 22 שנה. ואגב, לפני 25 שנה גם לא היה שחקן שלחש לשחקן אחר 'אתה נאצי, הלוואי שאבא שלך ימות מסרטן'. זה לא שפעם לא היה כלום. זה פשוט היה פחות מיוחצן.
"היום יש אולי אנשים פרטיים שיש להם יותר תעוזה וקיצוניות, אבל חוץ ממקרים ספורים, כל הדברים שקורים היום קרו אז", הוא ממשיך ואומר. "ה'אהבה' בין הפועל למכבי לא השתנתה בכלום. היחסים בין פלדה וביני לבין מזרחי לא היו יותר טובים מהיחסים בין ההנהלות היום. חד וחלק. לתקשורת יש חלק נכבד מאוד בנושא הזה. אנחנו נגררים אחרי תקשורת חודרת, סנסציונית. זה אחד מהדברים שמלבים את האווירה. נראה לך שלפני 20 שנה כל התקשורת הייתה מתעסקת שבוע באיזה אוהד משוגע שנכנס למגרש? גם בדרבים אז היו שוטרים בלי סוף, ואז מכבי לא נכנסה לאוסישקין מהשער הראשי אלא מדלת צדדית, והם היו חוטפים אצלנו ואנחנו היינו חוטפים אצלם שאלוהים יעזור. והיום סופו קופץ ליציע, ופעם ארל קפץ ליציע. עולם כמנהגו נוהג".
"ירידה לשדה המגרש זה שיא האלימות שיכולה להיות", טוען שמעון מזרחי. "זו פרובוקציה ברורה. יש הרבה דמיון למה שקרה לנו בשנה שעברה בהדר יוסף".
ohad@walla.net.il
