עוד ערב עגום לכדורגל הישראלי

    הכי קל, הכי צבוע: 4-4-2 על העמדתו לדין של קרלוס גרסיה

    המנג'רים השתוללו, הכוכב ניסה לפוצץ את המשחק, השחקנים איבדו שליטה, אבל איכשהו תפסו רק את קרלוס גרסיה והעמידו אותו לדין. 4-4-2 על השעיר לעזאזל הצפוי והבעייתי של אירועי הדרבי, הטעות של זהבי והמדרון שבדרך

    ענבל מנור
    צילום: יוסי ציפקיס. עריכת וידאו: קשת סידי

    4: חוצה ישראל

    לנאום ההגנה של ערן זהבי הייתה מטרה אחת ויחידה, להפעיל לחץ שיוביל לביטול ההרחקה. האג'נדה שלו נחשפה 45 שניות בתוך מסיבת העיתונאים: "אני רואה רק ועדות ודיבורים, אבל שום עשייה אמיתית. לא ראיתי שהכרטיס האדום שלי נגד נתניה מבוטל". ההמשך זהה. מכל אמירה על התקיפה, התחושות, הזעזוע, הוא מגיע לאותה נקודה. זהבי בא מוכן. הביא דוגמאות, כמו למשל המשחק בין אשדוד לבאר שבע שפוצץ ב-2010 לאחר שחפץ הושלך לעבר הקוון אורן בורנשטיין, דיבר בתקיפות, דיבר מהלב, דיבר על אומץ ועל שינוי, דיבר דברי טעם. "אתם יוצרים פה תקדים", זעק. "נותנים לגיטימציה לתקיפת שחקנים". בניגוד למפגן היריות של איל ברקוביץ' במסיבת העיתונאים שלו ביום שלישי, זהבי סיפק מופע מתוכנן ועם זאת מרשים. הוא רק טעה פעם אחת. נפל לבור בסוגיה אחת אותה לא צפה מראש - סוגיית הנבחרת.

    זהבי אוהב את הנבחרת ורוצה להיות חלק ממנה. שלוש פעמים לפני שגרר את אלי גוטמן לקלחת ועורר את זעמו, הוא הזכיר בנאומו את הנבחרת. בפעם הראשונה אמר: "תקפו שחקן בליגה הישראלית שהוא גם שחקן נבחרת ישראל", אחר כך שאל את העיתונאים האם היו מגנים אותו לו היה חוגג שער ניצחון דרמטי נגד בוסניה עם תנועת ה"פיו פיו" ורגע לפני הנפילה, הספיק לומר: "ברור שאייצג את הנבחרת... זו אחת המטרות שלי. חלמתי לשחק בה מאז שאני זוכר את עצמי. לא אוותר על החלומות שלי בגלל שאיזה גורם בהתאחדות לא גיבה אותי". בנקודה הזו, זהבי איבד שליטה, יצא מהתבנית המקורית ושכח את האידיאולוגיה. פתאום זה נשמע כמו זהבי נגד העולם. אני שכבתי בקפריסין ונלחמתי בחום ובשפעת כדי לעזור לנבחרת, אז למה אתם – עופר עיני ואלי גוטמן - לא באים לעזרתי עכשיו. הוא טעה בענק.

    יש גבול ברור מאוד בין יריבות ספורטיבית בתוך הליגה לבין הנבחרת. מעין הסכם לא כתוב שחל על שחקנים ואוהדים. כשמגיעים לנבחרת, אין ריאל וברצלונה, מנצ'סטר יונייטד וליברפול, מילאן ואינטר, אלא ישות שהיא מעל הכול ואמורה להיות נקייה מתככים חיצוניים. זהבי חצה את הקו. הוא לקח את המחאה הצודקת שלו צעד אחד רחוק מדי ואיבד לא מעט מהלגיטימציה. כל עוד הוא טען נגד מחדל האבטחה שהוביל לתקיפתו והעובדה שהמשחק לא פוצץ באותו רגע, הוא עורר הזדהות. ברגע שהפך את העניין לאישי, זה הרגיש כמו ילד שמותח גבולות. זהבי הוא מותג חזק. סופרסטאר ענק. כשאתה מגיע למעמד כזה, לפעמים אתה נהנה לראות כמה אתה באמת גדול. אבל זהבי לא היה צריך את הגב של גוטמן כדי להבהיר נקודה. להיפך, למאמן נבחרת אסור להיכנס פומבית לעניינים פנימיים בליגה ולהיראות כאילו הוא תופס צד ולקפטן הקבוצה היריבה (גיל ורמוט) יש זכות לא להכניס את עצמו במודע למצב בו יעורר את זעם אוהדיו. אי אפשר לראות את השתיקה של ורמוט או גוטמן כתמיכה באלימות. זהבי חשב אחרת.

    כשוויסנטה דל בוסקה הרגיש, בשיא המלחמה הפסיכולוגית בין ז'וזה מוריניו וברצלונה ומשחקי הקלאסיקו הסוערים, שהמיוחד גומר לו את הנבחרת ויוצר מחנאות בין שחקני הקבוצות רגע לפני יורו 2012, הוא הכריח את איקר קסיאס וצ'אבי לשבת יחד ולפתור את הבעיות. בנבחרת ישראל אין מחנאות. יש את ורמוט וזהבי שבקלות אפשר היה לראות כמה היחסים ביניהם קרירים בשני משחקי פתיחת הקמפיין. לבעיה הנוכחית יש פתרון קל. לחייב את שניהם להשאיר את הכביסה המלוכלכת בבית. בכלל, גוטמן הוא טיפוס מחושב. לפני שהוא מקבל החלטה, הוא חושב על ההשלכות והתגובות האפשריות ולכן יעדיף במידת האפשר את ההחלטה שתגרור אחריה מינימום תגובות. למשל, לפני המשחק בקפריסין היה צריך המאמן הלאומי להחליט מי מהחלוצים שהזמין לא יתלבש ובחר בצעיר ביותר - מונס דאבור. כשהסגל פורסם בצהריים, לא נשמע ציוץ מכיוון כלי התקשורת או מקורבים למיניהם. סתם לצורך הדוגמא, דמיינו רגע מה היה קורה אם השם מחוץ לרשימה היה טוטו תמוז, בן שהר או איתי שכטר. עכשיו, דמיינו מה יקרה אם ישראל ללא זהבי המושעה תפסיד לבוסניה.

    התחזית לראשון: החיסרון של זהבי לא ישפיע על יחסי הכוחות בין מכבי תל אביב למכבי נתניה.

    שימו לב: התגובה הנחרצת של גוטמן לדברי זהבי ערערה את הכוכב והעמידה אותו במקום. המסר כאן משולש: לזהבי במעמדו מקום קבוע בהרכב, נבחרת ישראל גדולה משחקן בודד, אבל כל תגובה צריכה להיות פרופורציונאלית למעשה. גוטמן הלך יפה על החבל הדק.

    עוד באותו נושא

    צפו: נאום ההגנה של ערן זהבי והעקיצה לאלי גוטמן

    לכתבה המלאה
    העמיד במקום והזמין לסגל, הליכה יפה על החבל הדק. גוטמן וזהבי (צילום: ברני ארדוב)

    4: תיק תקשורת

    כולם מדברים על זהבי, אבל אף אחד לא מדבר על הקורבן האמיתי של הדרבי. השעיר לעזאזל. קרלוס גרסיה. תובע ההתאחדות, עו"ד ניר רשף, צפה בצילומים וראה תנועות שמחייבות לטעמו העמדה לדין. כתב האישום מעלה טענות חמורות נגד הבלם הספרדי: "במהלך אותה מהומה, נצפה נאשם עושה תנועות ידיים לכיוון יציע אוהדי נאשמת 2 (מכבי תל אביב), תנועות אשר מסמנות לאוהדי הנאשמת 2 לרדת לכר הדשא", נכתב שם. למעשה, עיון בכתב האישום בלי צפייה באירועי הדרבי יכול לתת את התחושה שהתנהגותו של קרלוס, חמורה ככל שתהיה, היא זו שהובילה לפיצוץ המשחק. אין מקום לטעות, אם בית הדין יקבע שהשחקן אכן הורה לאוהדים לפרוץ למגרש, הרי מדובר במעשה חמור שראוי לעונש. אבל קשה שלא להשתחרר מהתחושה שקל מדי ליפול דווקא על הספרדי. הזר. ולזרוק עליו תיק.

    כשאירוע חמור בסדר גודל כזה קורה בישראל, כולם מתחילים לצעוק. רוצים לסגור, לפרק, לנעול את הדלת ולזרוק את המפתח. כך היה גם בפרשת הדרבי. הרבה דיבורים, מעט תכלס. גם הטיפול בפרשה לקה בחסר. מקבלי ההחלטות לקחו את הזמן וחיכו לראות לאן הרוח נושבת. מה אומרת דעת הקהל? לאן מושכת התקשורת? כך דו"ח השיפוט של רועי ריינשרייבר היה יבש ולקוני, קצת יותר מ-200 מילה, ללא שום פירוט. "עימות המוני בהשתתפות שחקנים משתי הקבוצות, שחקנים מחליפים וצוותים מקצועיים". דו"ח המשקיף של רונן הרשקו היה קצת יותר מפורט והתייחס להדלקת האבוקות (אוהדי מכבי תל אביב) וזריקת החפצים (אוהדי הפועל תל אביב). אז איך מכל המהומה שנמשכה 13 דקות, מכל העימות ההמוני המתועד היטב, נמצא שחקן אשם אחד?

    איגוד השופטים בחר לגבות בשקט, שאף אחד לא ישמע, את ההחלטה של ריינשרייבר להרחיק את זהבי. קצת יותר חזקה הייתה הביקורת (המוצדקת) על ההחלטה שלו לא להפסיק את המשחק. הכול כדי לשמור על הקונצנזוס. גם הנוסח בכתב האישום בעניין שתי הקבוצות זהה לחלוטין, כדי שחלילה לא תעלה ממנו נטייה לטובת אחד הצדדים: "המאשימה תטען כי במעשי אוהדיה המפורטים לעיל, מעשים אשר סיכנו את שלום הקהל והשחקנים אשר שהו בתחומי המגרש, עברה הנאשמת עבירות של התפרעות אוהדים בנסיבות מחמירות והתפרצות לשדה המשחק בנסיבות מחמירות". תפוח האדמה הלוהט עובר מיד ליד וכל אחד נושף עליו כדי לקרר אותו לפחות עד הדיון ביום שני. במקום לטפל בכל הבעיות, גם אלו שנגרמו כתוצאה מהחלטת שיפוט מוטעית, כולם פחדו מהביקורת הציבורית ונשאבו לפופוליזם.

    מה למדנו בינתיים? זהבי לא יעמוד לדין, ריינשרייבר יוגלה לתקופה קצרה, כתב אישום יוגש נגד פואד. בסוף בית הדין יתפור קנס זהה לשני המועדונים, 0:0 בלי נקודות או משחק חוזר ללא קהל ויאללה, לפרשה הבאה. רק קורבן אחד יישכח. קרלוס גרסיה. זה ש"מעשיו המפורטים לעיל החמירו את המצב ששרר במגרש וגרמו להתססה מיותרת אשר היה בה כדי להביא לסיכון הקהל הרב והשחקנים ששהו בתחומי האצטדיון". זה שעוד יישב ביציע כשכל הסיפור הזה יהפוך לזיכרון רחוק. מבינים? לא השחקנים שהתעמתו והפכו את המגרש לשדה קרב, לא זהבי שעבר בין השחקנים וקרא להם לרדת מהמגרש (ובכך ניסה באופן מעשי לפוצץ את המשחק), לא ברקוביץ' וקרויף שהתווכחו על כר הדשא, קרלוס הוא שגרם לסיכון הקהל והשחקנים. הוא כנראה לא חף מפשע, אבל בטח לא מגיע לו להיות השחקן היחד שעומד לדין. רק שבישראל כמו בישראל, הכי קל להאשים את הזר.

    התחזית לשני: הדיון החם והחשוב בהיסטוריה של בית הדין.

    שימו לב: בניגוד לזהבי, למכבי תל אביב אין מחליף בכיר לקרלוס גרסיה. היעדרות ארוכה שלו תיתן הרבה דקות לדור פרץ או תחייב את פאקו להסיט את עמרי בן הרוש לעמדת הבלם.

    כנראה לא חף מפשע, אבל בטח לא מגיע לו להיות השחקן היחד שעומד לדין. קרלוס (צילום: ברני ארדוב)

    2: בין השורות

    ימים של טירוף, כותרות מתחלפות, הצהרות, דיונים, ועדות, הפגנות, פוליטיקאים ורק מסקנה אחת יצאה מסערת הדרבי. מנכ"ל ההתאחדות רותם קמר הודיע שתיבחן האפשרות לשינוי התקנון כך שניתן יהיה לבטל כרטיס אדום "במקרים חריגים ויוצאי דופן". המשפט הזה קיבל קצת פחות כבוד ובמה ממה שמגיע לו. מדובר במהפכה של ממש. בית הדין מקבל כלי שמאפשר לו לשנות את חוקי המשחק. זהבי ומכבי תל אביב טענו שההחלטה הייתה צריכה להתקבל לפני הדיון העקר בבית הדין העליון. עקרונות הדמוקרטיה קובעים שהרשות השופטת שופטת לפי החוקים המוקנים לה על ידי הרשות המחוקקת. תקנון ההתאחדות לא נתן עד כה סמכות לבטל כרטיס אדום ותיקון שכזה צריך לעבור בישיבת המזכירות. לצורך העניין, נעשה עוול. אין ספק שהמשחק היה צריך להיות מופסק ברגע שזהבי נפגע, שהשחקן הגן על עצמו בלבד וההרחקה הייתה טיפשית וחיממה את האווירה, אבל האם נכון היה לכנס ישיבה מיוחדת של המזכירות רק כדי לאפשר לזהבי לשחק נגד נתניה?

    בניגוד למה שזהבי חושב, הוא אכן יצר תקדים, רק שזה לא חל במקרה שלו. האם התקדים הזה יגרום לעשיית צדק? הכלי שיקבל בית הדין יכול להיות מסוכן. לכאורה, מעתה כל הרחקה "לא מוצדקת" תהווה עילה לערעור. ולא כל מקרה הינו שחור ולבן. גם הפועל פתח תקוה זעמה השבוע על האדום שספג מייקל טוקורה בנתניה. אוראל גרינפלד ראה הכשלה ברחבה בסיטואציה שחייבה אותו להוציא אדום, הוא טעה, אבל האם נופל המקרה כחריג יוצא דופן שמחייב ביטול? ומה לגבי שחקן שהורחק בצהוב שני כשאחת העבירות לא הייתה? או פגיעה גבולית ללא כדור? ובכלל, מי הסמכות שתהיה אמורה להחליט לגבי צדקת החלטת השופט? הרי אי אפשר לצפות מהדיינים להפגין ידע נרחב בחוקת המשחק ומצד שני, ועדה מקצועית של איגוד השופטים שתפקידה יהיה לבחון החלטות שיפוט עם סמכות לבטלן תערער מאוד את מעמדו של השופט בעיני השחקנים. דבר אחד בטוח, כשהמזכירות אכן תשב לשנות את התקנון היא תצטרך לקבוע מסגרת כללים מאוד ספציפית ולהגביל את השימוש בכלי אחרת נגיע למצב שאנחנו עומדים בפני מדרון חלקלק.

    מי הסמכות שתהיה אמורה להחליט לגבי צדקת החלטת השופט? גרינפלד (צילום: ברני ארדוב)

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully