פוסט טראומה: שי האוזמן מנתח את ההפסד של מכבי תל אביב לצדביטה

מעניין מה חשב לעצמו אמש (חמישי) העלם דראגן בנדר, עת יצא מהיכל נוקיה בדרך לדירתו. ילד הפלא ה-עוד-לא-בן-17 של הצהובים ראה אתמול את חבריו לנבחרות הצעירות של קרואטיה מקבלים דקות במשחק חוץ ביורוליג ומנצחים את אלופת אירופה. מעניין איך הרגיש בנדר כשראה את חברו, לוברו מזאלין (גדול ממנו בחמישה חודשים) עולה בחמישייה, או את חבריו קרלו זגאנץ ומרקו ארפוביץ' מקבלים 15 דקות משותפות, כחלק מרוטציה של 12 קרואטים ששיחקו אתמול אצל יסמין רפשה. אה, סליחה, 11 קרואטים ובוסמן בוסני אחד. בנדר הגיע לכאן במסגרת תכנית שאפתנית (שראויה לכל מחמאה אפשרית) של מכבי ומקבל דקות משחק כזר מטעמה בעירוני רמת גן מהלאומית. לצדביטה זאגרב אין אף טאלנט ברמתו של בנדר, אבל בדקות ההשתפשפות שלהם הם התעסקו בעיקר באיך לתת בראש למכבי תל אביב.

אתם יודעים מה? יכול להיות שלא היה צריך להתחיל את הטקסט עם התיאור שהופיע בפסקה הקודמת. יש בו, אולי, כדי להקטין במשהו את היריבה של מכבי אמש. מתנצלים.

ננסה משהו אחר: צדביטה זאגרב הגיעה למשחק בנוקיה כשהיא מדורגת במקום האחרון ביורוליג במדד יעילות; במקום הלפני אחרון בנקודות למשחק; במקום ה-21 (מתוך 24) במספר אסיסטים למשחק ובאחוזים ל-2 נקודות.

אז לפני שנצלול לעומק העניין, בואו נראה מה היה לנו אתמול:
מדד היעילות הממוצע של צדביטה לפני היה 55 למשחק. מול מכבי – 89.
נקודות? עד מכבי 65 למשחק. אתמול 83.
אסיסטים למשחק – עד מכבי 13.7. מול הצהובים 21.
אחוזים ל-2 נקודות – 47.4% בשלושת המשחקים הראשונים. 51.4% אתמול.

אז עכשיו אפשר לומר שגימדנו מספיק את הקרואטים החביבים והמוכשרים? טוב מאוד.

עם כניסתו לתפקיד, התחייב גיא גודס קבל עם ועולם שמכבי שלו תהיה קבוצה שרצה וקולעת הרבה נקודות. ניתן היה לצפות שמול קבוצה כמו צדביטה, עם כל הכבוד, נראה את תכניתו של הקואץ' החדש יוצאת אל הפועל. ולא שרפשה והחברים עשו יותר מדי כדי למנוע ממכבי לרוץ. במחצית הראשונה זרקו האורחים 21 שלשות וקלעו 7. שלשות לא מעטות נזרקו מהפינות, במשחק המעבר. כלומר, למכבי היו לכל הפחות 13-14 הזדמנויות טובות לשלוח את הסוסים קדימה ולגמור את המשחק במתפרצות (למה 13-14? כי גם אם נפחית ממספר ההחטאות הארוכות של הקרואטים את 6 הריבאונדים שלקחו בהתקפה, נצטרך להוסיף עליהם את 5 איבודי הכדור של האורחים בחצי הראשון). זה לא קרה.

עם כניסתו של גודס לתפקיד, הוא הודיע שאצלו הקבוצה תלחץ על הכדור. כבר במחצית הראשונה אתמול הגיעה האורחת ל-13 אסיסטים (כמעט הממוצע שלה למשחק שלם), ביטוי ליכולת שלה להניע את הכדור כאוות נפשה ולהיעדר היכולת של מכבי לשבש את מהלכיה.

הרבה דגש ניתן במכבי על מתן פתרונות לפיק אנד רול של היריבה, במיוחד כשסופו כבד הרגליים על המגרש. אתמול הענישה צדביטה את מכבי גם במשחק הפיק אנד רול (זה בלט בפיק אנד רול המנצח של אוקיץ', שסידר לעצמו את פניני וסופו, בדרך למסירה לסל קל של בילאן), אבל לא רק.

הקרואטים הכאיבו לצהובים, למשל, במשחק חסימות פשוט. בקדנציות קודמות אנחנו זוכרים היטב כיצד ידעה מכבי למוטט משחק התקפה יריבה שמבוסס על חסימות בכלל ולקליעה בפרט. אתמול כמעט כל חסימה סידרה מצב קליעה.

צדביטה גמרה את מכבי, לדוגמא, במשחק הפוסט-אפ שלה. כן כן, בפוסט-אפ של ביגמנים לא אימתניים במיוחד כמו מירו בילאן (הנהדר) ומריו דלאש. לאו דווקא בגלל יכולות מיוחדות שלהם עם הגב אל הסל. נאמנה לשיטה עמה הגיעה מהבית, הלכה מכבי לשמירות כפולות (בדרך כלל מהצד החזק) כמעט בכל פעם שהכדור נשלח למצב פוסט-אפ. וכמעט בכל פעם שחררו הקרואטים את הכדור בקלילות, הזיזו אותו לצד החלש ודפקו עוד שלשת מומנטום ובטחון בתוך הפרצוף. עוד פוסט-אפ ועוד שלשה. ומכבי ממשיכה להתעקש ולא מבצעת התאמות.

2:08 לסיום הרבע השלישי התייאש גודס ממה שההרכבים והטקטיקה שלו יכולים לתת, ויתר על שלושת הסנטרים (טיוס, סופו ומאריץ' המקפץ) וזרק לעמדה 5 את בריאן רנדל. אולי כדי שיוכל לבצע חילוף מול הפיק אנד רולים של הקרואטים. אולי כי לא מצא שום פתרון הגנתי אחר מול ההצגה של פראן פילפיץ', נמניה גורדיץ' ובמיוחד רוקו אוקיץ'. אולי כי פשוט לא ידע מה עוד הוא יכול לעשות.

בהרכב הסמול בול שלה וכשהיא מחליפה על כל חסימה, הצליחה מכבי לייצר מעט טירוף הגנתי, שהביא אותה למצב של כמעט חזרה למשחק. אבל המהלך הזה מוכיח יותר מכל עד כמה שמכבי מודל נובמבר 2014 הינה קבוצה נטולת עוצמה. לא יכול להיות שמכבי תנסה להיוושע מפתרונות שיש בהם רק כדי להגיב על מהלכי היריבה, בטח ובטח יריבה כמו זאגרב. לא יעלה על הדעת שמכבי לא תצליח לייצר פתרונות הגנתיים אגרסיביים שיוכלו לשבש את המשחק ההתקפה של היריבה, עוד לפני שהיא נכנסת לתוך התרגיל ההתקפי שלה. בטח בבית ובטח מול צדביטה.

אלתורי ההרכב והטקטיקות רק מעידים על היעדר קיומו של בריח הגנתי קבוצתי אמיתי. ועם כל הכבוד למשחק ההתקפה נטול השליטה לעיתים, לכושרם האישי של מספר שחקנים או אפילו לסדרת ההחלטות ההתקפיות הנוראיות במצב של 74:71, הבעיה המרכזית של מכבי איננה במשחק ההתקפה. היא בהגנה. ההגנה הקבוצתית וההגנה האישית. והאחראי המרכזי לכך הוא אותו מאמן שזכה אצלנו למחמאות כל כך גדולות רק לפני שבוע ימים. מכבי תל אביב חייבת לשחק כדורסל אחר, בהתאם ליכולות שלה. קבוצה אתלטית כל כך לא צריכה לשמור הגנת אחוזים ולהסתפק בתקווה שהקבוצה היריבה תהיה טיפשה מספיק כדי להתבלבל מולה או עקומה מספיק על מנת להחטיא זריקות פנויות נגדה. היא צריכה לחשוב כיצד מפרקים את התקפת היריבה לגורמים ומכריחים אותה להתאמץ כדי לשרוד מול גלים גלים של אגרסיביות.

ועכשיו מה? ברור שהנושא המרכזי והמיידי שעל הפרק נוגע לסגל השחקנים. יש כרגע שלושה שנמצאים על הגריל. מאריץ', מרקיז היינס ונייט לינהארט. נתחיל בשלישי.

אין זה סוד שבקרב מקבלי ההחלטות הצהובים יש פטיש בלתי מוסבר לפורוורדים-לבנים-שמאליים-בסביבות השני מטרים. זה התחיל בצ'אק אידסון, נמשך בניק קיינר מדלי ועבר בג'ו אינגלס ועכשיו לינהארט. לכאורה, המחשבה להמשיך בקונספט כושל מוזרה. משונה עוד יותר הרעיון לפיו לינהארט, על רמת הכישרון שלו (וגילו), יכול להיחשב כשחקן ששייך לאותה הקטגוריה של קודמיו לקונספט. כנראה שלא רק אנחנו חושבים כך, אחרת לא ניתן להסביר כיצד בחר גודס להתעלם מקיומו גם במשחק קטסטרופלי שכזה. אם כך, הגיע זמנו של השמאלי הנחמד ללכת הביתה.

המספרים של היינס הולכים מדחי לדחי וגם אתמול העביר אקס סיינה 18 דקות של משחק ללא שום תרומה לקבוצה שלו. הבעיה המרכזית כאן איננה דווקא במספר הנקודות או הזריקות שלו. תופעות של אובדן בטחון אצל קלע אינן נדירות ובהחלט ניתן לצפות שבמועד מאוחר יותר יראו הדברים טוב יותר. העניין הוא שגודס לא מצליח לקבל מהיינס שום תרומה הגנתית וכשהמתחרה שלך לעמדה הוא סילבן לנדסברג, שמסרב בכל תוקף ללכלך ידיים ורגליים בפעולות הגנתיות, הדברים מסתבכים. השאלה שצריכה להישאל כאן היא האם היינס במיטבו הוא השחקן שמכבי צריכה העונה. יכול להיות שהתשובה לכך צריכה להתקבל רק לאחר שיגיע המחליף של לינהארט, בתנאי שאותו מחליף הוא גארד שיכול לשחק בעמדת הרכז או בשתי עמדות הגארדים.

ומאריץ'? אם מכבי מחפשת מחליף שני לעמדה מספר 5, לא בטוח שהיא תוכל למצוא טוב ממנו. השאלה היא האם מכבי תל אביב יודעת כיום מה בדיוק היא מחפשת.