כמה פעמים במגרש כדורגל בארץ התייחסו אליכם בצורה מעליבה, כזו שלא הייתם מוכנים לספוג בשום מסגרת אחרת, בשום אירוע המוני אחר, בשום אירוע תרבות? כמה פעמים נדחפתם בקופות לא מסודרות, והשוטר שאחראי על ביטחונכם הביט מהצד ולא עשה כלום? כמה פעמים יס"מניקים דחפו אתכם בגסות, בלי שעשיתם שום דבר רע? כמה פעמים נלחצתם אל תוך השערים, תוך קריאות של הורה מבוהל "הלו, יש פה ילד!", והדבר התקבל בטבעיות מדאיגה? זה לא רק סוג האוכלוסייה העממית, אלו הנורמות שכבר קובעו פה במגרשים. ייתכן שאנחנו מביאים את זה על עצמנו.
בחלומי אני מנהיג מחאה עממית ומוביל לחקיקה בכנסת שתאפשר מכירת בירה במגרשים. מה כיף יותר מלקנות במזנון בירה צוננת, ולעלות איתה למושב שלך באצטדיון. גם בימים הקפואים ביותר במשחקים הספורים שהזדמן לי לראות באירופה לא ויתרתי על האפשרות להתפנק בבירה טעימה, גם כשהיא הקפיאה לי את היד, רק בשביל הלוקסוס הנפלא הזה, שלא מתאפשר לנו במגרשים בישראל. כנראה שאיאלץ להמשיך לחלום, כנראה שזה לעולם לא יקרה, לא בקצב הזה. כל עוד המצב הנוכחי יימשך, הרשויות בישראל תמיד יראו את אוהד הכדורגל כחוליגן בפוטנציה. הם לעולם לא ירשו למכור לחיות האלה אלכוהול, שיטריף עוד יותר את הדם המבעבע שלהם. כנראה שבצדק. ייתכן שככה אנחנו רואים גם את עצמנו, כחוליגנים חסרי שליטה.
בדיוק בגלל זה הניסיון של חלק מאוהדי הפועל תל אביב להצדיק את ההתנהגות הברברית של האוהד העבריין ולהגן עליו (ותודה לכל העיתונים ששמו את התמונה שלו על השער, בדיוק ככה תמנעו את הפריצה הבאה) בטענה שערן זהבי התגרה בהם, הוא מסוכן מאוד, ופוגע אנושות בתדמית של אוהד הכדורגל הישראלי. הוא מערער את כל הניסיונות של האוהדים פה להצטייר כאנשים רגילים, שרק רוצים לראות כדורגל בשקט. תמיד התלוננו על היחס המזלזל, על שוטרים שרק רואים אותנו כחומר נפץ שעומד להתפוצץ, על ההתאחדות וראשי הקבוצות שרואים בנו קהל שבוי ופרימיטיבי, והנה אוהדי הפועל מצדיקים אותם. הם יורים לנו ברגל.
הם למעשה אומרים - זהבי התגרה בנו, וגם ככה אנחנו פקעת עצבים, וגם ככה בא לנו להיכנס בו, אז אל תתעסקו איתנו. הם למעשה אומרים תביאו לאצטדיון מאות סדרנים, תקיפו אותו במאות שוטרים, כי אוהד הכדורגל הוא לא צפוי, ומי יודע איך הוא יגיב. בדיוק בימים אלה אנשי "כרטיס לכל כיס" נתקלים בהתנגדות בניסיונם להוריד את מחירי הכרטיסים, כשהטענה העיקרית של בעלי הקבוצות היא על עלויות השיטור והאבטחה. איך אנחנו מצפים שמישהו יוריד בכמויות הסדרנים, אם למעשה אנחנו בעצמנו מודים שיש בנו פוטנציאל אלים ולא כדאי להתגרות בנו? ברור שאוהד הכדורגל הוא לא לקוח רגיל, ברור שהוא אמוציונלי, אבל הנחת היסוד חייבת להיות שהוא מודע לגבולות ומסוגל להשתלט על עצמו. אחרת הם ימשיכו לשלוח יס"מניקים ליציע, ויורו להם להרביץ לכל מה שזז.
אין פה ניסיון להתקטננות מכבי-הפועל, ברור שיש למכבי אוהדים פרועים לא פחות. אז מה אם קרלוס גרסיה או אובארוב סימנו להם משהו? גם אם כל השחקנים היו עומדים עם שלט וקוראים לי לפרוץ למגרש, לא היה עולה בדעתי לרדת לדשא. כמה פעמים "ירו" לעברי ביציע? כמה פעמים בחיי שחקן יריבה רץ לעברי עם ידיים מונפות? מעולם לא עלה בדעתי לבעוט בו. (ואולי זה עלה בדעתי, אבל ידעתי שאסור). ההתמקדות ב"פרובוקציה" של זהבי, מעבר להיותה ספין, היא נזק תדמיתי שעושה לנו עוול.
אחת הבעיות היא שאוהד הכדורגל הישראלי עדיין לא החליט איזו חוויית כדורגל הוא רוצה. מצד אחד הוא חוזר מאירופה, ומדבר בקנאה על האווירה הנקייה בגרמניה, על המשפחות ביציעים בלונדון, על הזקנה עם הפרווה בקאמפ נואו. מצד שני הוא מסתכל על האווירה החמה בסרביה ובטורקיה, מפיץ סרטונים מהדרבי של בלגרד ואיסטנבול, ומת שהיציעים פה יהיו כמו בארגנטינה.
לכל אחד מהסגנונות האלה יש מחיר. החוויה שלי ביציע הפופולר של אוהדי ראסינג בארגנטינה, למשל, הייתה בלתי נשכחת, אבל ספק אם הייתי חוזר עליה שוב כאדם מבוגר. הייתה שירה אקסטטית לאורך 90 דקות, נפצים ודגלים וצעיפים מתנופפים, שקי ענק של קונפטי לכל אוהד, בחורים ללא חולצות שמטפסים במעלה הגדרות הגבוהות, ובאופן כללי אווירה מצמררת, בלי להגזים, אבל במקביל גם מפחידה, מאיימת, עם תחושה שכל דקה היציע יכול להידלק. לא, אני לא רוצה אווירה "חמה" כזאת גם בישראל. אסתפק ביו-טיוב.
מצד שני, רק בסוף השבוע האחרון ז'וזה מוריניו התלונן על הדממה באצטדיון של צ'לסי. הדממה הזאת היא תופעת לוואי להתברגנות ביציעי הליגות הבכירות באירופה ואובדן האווירה המסורתית הייחודית ביציעים, לעליית מחירים שמונעת מהצעירים לבוא למגרשים והופכת את חלק מאצטדיוני הפרמיירליג לסטריליים. גם מזה עדיף להימנע.
השאיפה היא למצוא איזון. להישאר נלהבים, אבל לא יותר מדי. לצעוק ולהקניט, אבל במידה הנכונה. לדעת שהקבוצה היא חיינו, ביום ובלילה, אבל לשמור על פרופורציות, לזכור שזו הצגה. ברגע ששוברים את הכלים, ברגע שמישהו מרביץ לכוכב ההצגה, צריך לגנות אותו ולהבהיר שהוא לא חלק מאיתנו. מי שמנסה לתת להתנהגות של העבריין הזה צידוק או לחפש מניעים רציונליים לתגובה החריגה שלו, חושף שהוא פנאט מסוכן כמעט כמוהו.
