83 סטפן קרי, תאמינו או לא, מוביל את הליגה במדד ההגנה האישית, והוא עוצר את היריבים על 83 נקודות למאה החזקות-כדור (בלעז - defensive rating, למי שמעוניין לברר יותר על הנוסחה עצמה). עם כל הכבוד למאמץ שקרי מפגין ויש כבוד, ועם כל הכבוד להשפעותיו של מאמנו החדש סטיב קר, שאגב, קיבל קבוצה בטופ 3 ביעילות הגנתית, הבחירה לציין את הנתון הפרדוקסאלי הזה נעשתה כדי להדגים את הנתון הבא אחריו:
8 שמונה ימים לתוך העונה, חשוב לזכור שזהו מדגם מאוד לא מייצג, רווי סטיות ובליפים הסתברותיים שונים ומשונים, שכל תפקידם להוליכנו הרחק מן "העיקר" אל עבר מחוזות ה"בלתי-רלוונטי". סטטיסטיקות, כפי שמוכיח מקרה-קרי הנ"ל, מטבען מספרות רק חלק מהסיפור, ודורשות זמן רב יותר להבשיל לעומת מבחן העין הישן והטוב.
26-17-9-3 זו השורה הסטטית של אנתוני דייויס (שלצורך העניין תתפקד כ"מספר"), בנקודות, ריבאונדים, חסימות וחטיפות במשחק הראשון של עונתו השלישית. דייויס החל להטיל צל מאיים על הליגה עוד מחודשי הסיום של העונה שעברה, בהם התפוצץ ללא התראה עם מספרים מפלצתיים שבישרו על העתיד של הוד-גבתו, אליהם הוא צירף את הספתח המרשים הזה (תיאלצו לחזור עד להאקים אולג'ואן בשנת 1990 כדי למצוא מספרים דומים לאלה של דייויס). לצד האתלטיות המופלאה וההגנה בצבע שכבר מוכרים לנו, זוהי ההתקדמות של דייויס כסקורר יעיל המסוגל לסחוב על כתפיו את ההתקפה, שהופכת אותו לאחד המועמדים הבודדים לרשת את הענקים "ג'יימס את דוראנט", כשהשניים יסיימו להחליף ביניהם את תואר ה-MVP (התואר הציבורי, האמתי, לא הפרס שחילקו פעמיים לסטיב נאש, ואחד לקובי בריאנט). הדרך לשם עוד ארוכה, אבל כשדייויס מזדקף ומביט הלאה, הוא רואה מולו אופק שכל שחקן אחר בליגה יכול רק לחלום עליו.
64 - במהלך חמשת המשחקים הראשונים, ג'יימס הארדן הספיק להגיע לקו העונשין ל-64 זריקות, מתוכן הוא החטיא רק שלוש (95.3%). הטילים, אגב, עם מאזן 0:5 ובעיצומה של הפתיחה הכי טובה שלהם מאז 1996. תודו שאם הייתם שחקן NBA, הבחור הזה היה עולה לכם על העצבים. ככלל, לכל מגרש שכונתי יש את ה"הארדן" שלו כזה שבוחן את הגבולות שלך עד שהוא מנצח. הסגנון הזה, שהופך את הארדן לקצת קשה לעיכול לאורך משחק שלם (לזכותו יאמר שהזקן מפצה), הוא שהופך אותו לכ"כ יעיל לעיתים נדמה שהארדן נוצר במעבדה סודית של ה-GM דריל מורי, כי הוא אינו מכיר כהוא זה בקיומו של האזור שמחוץ לצבע עד לקו השלוש. הארדן יפציץ שלשות, או יגיע עד הטבעת ומשם לקו. ההגנה מצדה תיאלץ לבחור את הרעל שלה לשנים הקרובות. האם אפשר לנצח ככה עמוק בפלייאוף? זו כבר שאלה למדור אחר, גם אם אני רומז על דעתי מעצם הכנסתה לשיח.
24.4 - שובו של הממבה. 24.4 הוא מספר הזריקות של קובי בריאנט למשחק (כמעט ארבע זריקות יותר מהשני ברשימה), והוא גם מוביל את הליגה גם באחוזי השימוש (Usage%), עם 37.9 אחוזים אסטרונומיים מתוך סך ההתקפות של הלייקרס (למי ששיחק העונה 50 דקות לפחות). הלייקרס עדיין מחפשים ניצחון ראשון, ובהפסד האחרון מול פניקס בריאנט קלע 39 נקודות ב-37 זריקות מהשדה. העונה של הלייקרס תהיה סוג של תאונה מפוארת שסופה ידוע מראש יותר ממחזה שייקספירי, ועל כן בריאנט מתפנה לשיקום מעמדו, לאחר שנה וחצי שהייתה בסימן פציעותיו השונות. מכל מה שלמדנו על אופיו של בריאנט ב-19 עונותיו, אין ואקום לתחרותיות האינסופית שלו, לטוב ולרע. הוא יבחר לעצמו קרבות אישיים (לרוב בעלי סיכויי הצלחה עדיפים על אלה של קבוצתו) לא ירגיש צורך להתנצל על אף החטאה, וכמובן ייתן ראיונות שנעים על הסקאלה שבין " אפי" לבין "משעשע-אך-מטריד".
השנה מר בריאנט גם אמור להתכבד בזכות הנדירה לעקוף את הוד-אווריריותו, מייקל ג'ורדן, בטבלת קלעי כל הזמנים (חסרות לו 454 נכון לכתיבת שורות אלה). המאורע, שלבטח יקבל אזכור גם במדורינו הצנוע (ספוילר?), צפוי להציף את הוויכוח הנצחי, לשבור את טוויטר, ואם קצת מזל אולי גם להשיב את ג'ורדן מפרישתו השלישית אל ההורנטס, מה שיגרום לנו להתגעגע לימיו בוויזארדס.
6.7 - זהו ממוצע הנקודות שבין אנדרו וויגינס, ג'בארי פארקר, דנטה אקסום, מרכוס סמארט, ניק סטאוסקאס, דאג מקדרמוט, אלפריד פייטון וניקולה מירוטיץ'. שבוע ראשון והכל, אבל עדיין אנטי-קליימקס. אם חשבתם שהם עושים זאת מתוך כבוד לוותיקים, אז דעו לכם שהם קולעים באחוזים מזעזעים מהשדה. הרוקיז של דראפט 2014 המהולל פשוט מתקשים להסתגל למקצוענים. בינתיים. להזכירכם, מדובר במחזור שהשוו לדארפט של 2003 (שפינק אותנו בלברון, אנתוני, ווייד, בוש ועוד), וגם לזה של 1996 (שפרגן לנו את בריאנט, אייברסון, נאש, אלן, שאריף עבדול-רחים, אנטואן ווקר, דורון שפר, ולא צחקתי, דורון שפר ועוד ועוד). כולנו ליקקנו את האצבעות בציפייה לילדים המחוננים, אפילו הצצנו בליגת הקיץ של לאס וגאס כי פשוט לא התאפקנו, והם מצדם סיפקו כמה רגעים קסומים בתוך הכאוס הפוסט-אפוקליפטי שהוא משחק ליגת-קיץ. כבר אמרו לפניי ש'מה שקורה בווגאס נשאר בווגאס'. אם זה לא מספיק, פי.ג'יי האיירסטון עדיין לא שותף בכלל וג'וליוס רנדל נפצע וגמר את העונה (לא אשמתו, אבל זה לא הופך לפחות מבאס). היי, ג'בארי, אנדרו, מרכוס, עכשיו יהיה זמן טוב להתחיל להחזיר טובה לקהילת האינטרנט כולה, על כל הסופרלטיבים, השבחים והתקוות שנתלו בכם. שימו לב! זו פעם אחרונה שאנחנו מתראים בנסיבות כאלה.
0 - הקבוצות היחידות שנותרו מושלמות עם "אפס" עגול ואסתטי בטור ההפסדים הן גולדן סטייט, ממפיס ויוסטון. עוד נראה אם אחת מהן תצליח לרכוב על הגל עד לפגישתנו הבאה בעוד שבועיים, אם כי ההיסטוריה ניצבת מולן במקרה הזה. בעונה שעברה למשל, הקבוצה האחרונה להפסיד הייתה אינדיאנה פייסרס, שנכנעה לבולס ב-16 בנובמבר, לאחר תשעה ניצחונות. עם או בלי קשר לצניחה החופשית של הפייסרס, לא לכל קבוצה מתאים לשאת עול שכזה מוקדם כל כך בעונה השוחקת של המקצוענית.
39.9 - זהו ממוצע דקות המשחק של לברון בשלושת המשחקים הראשונים והוא שני רק לרג'י ג'קסון. מר בלאט, אני קורא אותך לסדר. זה לא סוד, שאם הכול הולך כמו שצריך, יש לקאבס עוד 95 עד 107 משחקים, רובם ככולם חשובים יותר מאלה ששוחקו. מצד שני, דיוויד בלאט הוכיח מספיק פעמים שהוא יודע מה הוא עושה. ללברון מצדו עדיין יש חלודה להסיר, והוא מאבד 4.7 כדורים לא אופייניים למשחק. הכוח והאינסטינקטים כבר שם (כפי שהדגים לנו מול הבולס), אבל הוא עדיין לא התפוצץ עם איזה דאנק או חסימה שיזכירו לנו שהוא בעצם לברון ג'יימס.
לכתבות של אורן לוי באתר ה-NBA של כריס שרידן
