32) ג'קסונוויל
את העונה שעברה פתחה הקבוצה מצפון פלורידה עם שמונה הפסדים רצופים. בדיוק כאשר כולם החלו לחשוב על עונת 16:0, הג'אגוארס התעוררו פתאום ויצאו לריצה מפתיעה של ארבעה ניצחונות בחמישה משחקים. בדיעבד, זה מנע מהם את הבחירה הראשונה בדראפט ועם בחירה מספר 3 הם לקחו קוורטרבק חדש בדמות בלייק בורטלס. הרוקי בכלל ישב על הספסל בתחילת העונה הנוכחית לפני שהוקפץ למגרש במחזור השלישי במקומו של צ'אד הני. הוא באמת עושה כמיטב יכולתו, אבל מסר 8 טאצ'דאונים לעומת 13 איבודים. למרות ניצחון מרשים על קליבלנד ויכולת משופרת לאחרונה של הרץ דנארד רובינסון, ג'קסונוויל היא הקבוצה הכי חלשה בליגה.
31) טמפה ביי
לא הרחק משם שוכנים הבאקנירס המאכזבים. שום דבר לא מצליח להעיר את טמפה ביי והיא סופגת הפסדים מכל הסוגים: צמודים, כמו בשני המחזורים האחרונים או בהארכה בניו אורלינס ותבוסות, כמו באטלנטה ומול בולטימור. ההגנה חלשה, ההתקפה לא מספיק מוכשרת למרות מייק אוואנס ושודדי הים, שהשיגו רק ניצחון סנסציוני אחד בפיטסבורג, צמודים ליריבתם למדינה לא רק גיאוגרפית, אלא גם במד הכוח.
30) אוקלנד
הריידרס הם הקבוצה היחידה בליגה שטרם ניצחה העונה. הם ממשיכים להתקרב ל-16:0 ולמעשה, כבר צברו 14 הפסדים רצופים יחד עם השישה מסיום העונה שעברה. אוקלנד היא הקבוצה היחידה ב-NFL שכבר החליפה מאמן העונה, אבל שום דבר לא הולך ואם לא תתרחש הפתעה מיוחדת, הקבוצה מהחור השחור עלולה להגיע למחזור ה-16 והלפני אחרון כשהיא עדיין ללא ניצחון ועם סכנה ממשית להיכנס לספרי ההיסטוריה השליליים.
29) טנסי
הרבה מאוד אופטימיות הייתה בטנסי לאחר המחזור הראשון. הטייטאנס חזרו עם ניצחון מוחץ מארוהד ובקבוצה החלו אולי לחלום על הופעת פלייאוף ראשונה מאז 2008. אלא שמאז טנסי ספגה שישה הפסדים בשבעה משחקים, כמה מהם מביכים במיוחד. היא ניצחה רק את ג'קסונוויל ובסופו של דבר, ג'ייק לוקר איבד את מקומו. מחליפו, הרוקי זק מטנברגר, אולי יצליח לממש משהו מהפוטנציאל, בניגוד ללוקר המאכזב.
28) אטלנטה
הפאלקונס רצו להאמין שהעונה שעברה, שהייתה נוראית והסתיימה עם ארבעה ניצחונות בלבד, הייתה למעשה שגיאה סטטיסטית. אלא שהמציאות תשל העונה מגלה לקבוצה שכמעט הגיעה לסופרבול רק לפני שנתיים, שיש בה המון חורים ובעיות. מאט ריאן ממשיך כהרגלו לספק יארדים, אבל מאז שעלתה ל-0:56 במשחק יום חמישי מול טמפה ביי בדרך לתבוסה מוחצת במחזור השלישי, אטלנטה נראית כמו הצל של עצמה. ההפסד בוומבלי מול דטרויט, בו הקבוצה שמטה יתרון 0:21 במחצית, רק הדגיש את הבעיה הגדולה.
27) וושינגטון
שלושה קוורטרבקים כבר היו לרדסקינס העונה ועד שהשלישי מביניהם הצליח לחבר משחק וחצי מעולים ולסדר שני ניצחונות רצופים, הם חזרו לראשון, רוברט גריפין השלישי (מבלבל, אה?) וחזרו להפסיד. RG3 מתקשה לממש את הפוטנציאל שראינו שגלום בו בעונת הרוקי הנהדרת וגם ההגעה של דשון ג'קסון, שנותן עונה טובה, לא עזרה להתקפה של וושינגטון להיות יותר תכליתית. הקבוצה מהבירה משחקת גם כך בבית שהוא כמעט תמיד קשה ומתיש וכל העיסוק הבלתי נגמר בשם שלה רק הופך את העסק לתקוע ומסובך יותר.
26) ניו יורק ג'טס
למרות רצף הפסדים מזעזע, שכבר מגיע לשמונה ולא ברור מתי ייעצר, זה המקום לומר את הדברים: הג'טס לא גרועים כמו שזה נראה. הם לא טובים. ממש לא. אבל גם לא כל כך גרועים. שימו לב מול מי הגיעו ששת ההפסדים הראשונים ברצף: רוג'רס, קאטלר, סטאפורד, ריוורס, פייטון ובריידי. לסילונים יש הגנה לא רעה, אבל בלי קוורטרבק ומאמן נורמלי אי אפשר להצליח בליגה הזו. גם העונה הם יישארו מחוץ לפלייאוף, בפעם הרביעית ברציפות ואולי הגיע הזמן לחשוב על זעזוע.
25) שיקגו
הברס דווקא התחילו לא רע את העונה, עם ניצחונות חוץ בסן פרנסיסקו ובניו יורק על הג'טס. אלא שאז הגיעה התבוסה הביתית לפאקרס ומגדל הקלפים קרס. קאטלר שוב לא מספק את הסחורה, ברנדון מארשל עצבני עליו ובעצמו לא ממש תורם יותר מדי ושיקגו נראית אבודה, בטח לאור הלו"ז הקשה שמצפה לה בחצי השני של העונה. מעמדו של מארק טרשטמן כבר מעורער.
24) מינסוטה
הווייקינגס מקדימים את יריבתם ל-NFC צפון במקום אחד ולו בגלל ההנחות שהם מקבלים לאור כל מה שעבר עליהם מתחילת העונה. מייק זימר הוא מתאם הגנתי מבריק, אבל גם לו קשה להסתדר בברדק במינסוטה, שמשחקת בלי הכוכב מספר 1 שלה, אדריאן פיטרסון ושכבר אחרי שניים וחצי משחקים נאלצה לזרוק למים העמוקים את הרוקי טדי ברידג'ווטר, במקום מאט קאסל שנפצע. הווייקינגס מנצחים את מי שהם צריכים לנצח ומפסידים למי שהם צריכים להפסיד, מה שנותן להם מקום ברבע השלישי של הליגה, קצת מעל הנמושות.
23) ניו יורק ג'איינטס
הענקים, כהרגלם, נראים כמו רכבת הרים. שני הפסדים מביכים בתחילת העונה, שלוש תצוגות התקפיות עילאיות (ואילייות) בהמשך ושלושה הפסדים כואבים מאז. לג'איינטס אין שום צ'אנס להתמודד העונה מול פילדלפיה ודאלאס, אבל אפשר לראות אצלם שיפור קל לעומת העונה שעברה, שהייתה מאכזבת ומדכאת מאוד. איליי עושה פחות שטויות, אודל בקהאם ג'וניור מראה כמה פוטנציאל יש בו ובחצי השני של העונה מחכים משחקים מול ג'קסונוויל, טנסי ו-וושינגטון, כך שהמאזן עשוי להשתפר קצת.
22) סנט לואיס
קבלו את הקבוצה הכי מסכנה ב-NFL. התחושה היא שאם הראמס היו משחקים בבית אחר, היה להם צ'אנס סביר להילחם על כרטיס ווילד קארד. אפילו ב-NFC מערב החזק להחריד שלהם הם עושים עבודה גדולה וניצחו את סיאטל ובסן פרנסיסקו, אבל נפילות מתח פתאומיות עוצרות אותם. הקבוצה כבר שמטה כמה יתרונות גדולים מאוד העונה, מול דאלאס, פילדלפיה והניינרס, אבל משהו טוב נבנה תחת ג'ף פישר. אוסטין דייויס, שהחל כקוורטרבק השלישי בהיררכיה, השכיח את סם בראדפורד, שקשה להאמין שיחזור להוביל את הקבוצה. העתיד נראה לא רע עבור סנט לואיס.
21) בפאלו
15 שנה עברו מאז שהבילס הופיעו בפלייאוף בפעם האחרונה ואם זה לא יקרה הפעם, מי יודע מתי תהיה עוד הזדמנות. בפאלו על הגל ועם ניצחונות דרמטיים בשיקגו, דטרויט ומול מינסוטה, היא נמצאת בנקודת זינוק מעולה למאבק על הפוסטסיזן. לבילס יש עוד הרבה מקום לשיפור, אבל נראה שההחלפה של אי ג'יי מנואל המאכזב בקייל אורטון הייתה נכונה וכך גם הבחירה בסמי ווטקינס, שנראה כמי שיכול להפוך לאחד משלושת התופסים הטובים בליגה בתוך שנה-שנתיים.
20) יוסטון
מבחינת מיצוי פוטנציאל, הטקסאנס כנראה היו צריכים להיות מדורגים אחרונים בליגה. אחרי 14 הפסדים רצופים בעונה שעברה, יוסטון בחרה ראשונה בדראפט ופתחה עם 1:3, אבל מאז הכול התרסק. ארבעה הפסדים בחמישה משחקים, תרומה אפסית מהקוורטרבק ריאן פיצפטריק, שחקנים לא מחויבים, ג'דייביון קלאוני שמעורר את זעמם ראשי המועדון בגלל חוסר ההשקעה בהחלמה מהפציעה וגרוע מכל, חוסר תיעול היכולות הפנומנליות של ג'יי ג'יי וואט. ליוסטון יש כרגע לפחות שני ניצחונות פחות ממה שהיו צריכים להיות לה.
19) קרוליינה
עוד אחת מאכזבות העונה, שניצחה רק שלוש פעמים בתשעה מחזורים. הפנת'רס פתחו עם שני ניצחונות יפים והזכירו תחילה את הקבוצה שהדהימה את כולם עם הריצה המסחררת שלה לזכייה ב-NFC דרום בעונה שעברה. אלא שמאז ה-14 בספטמבר, קרוליינה ניצחה רק את שיקגו. למזלה, כל הבית שלה חלש והיא עדיין בתמונת הפלייאוף, אבל ההגנה שהייתה סנסציונלית בעונה שעברה, לא מתפקדת בכלל וככה יהיה לפנתרים קשה להגיע למשהו.
18) ניו אורלינס
שני הניצחונות הגדולים האחרונים, על גרין ביי ובקרוליינה, הוכיחו שלסיינטס יש יכולת גבוהה. הבעיה היא שלצד אותם ניצחונות, מגיעות יותר מדי נפילות והקבוצה כבר הפסידה במשחקים צמודים באטלנטה, קליבלנד ודטרויט ומאוד מתקשה לנצח מחוץ לסופרדום החמים והנעים. דרו בריס עושה את מה שהוא עושה תמיד ומארק אינגרם התעורר לאחרונה ותרם לשיפור, אבל ג'ימי גרהאם נראה קצת מבואס עדיין מכל ההתפתחות בינו לבין הקבוצה שאירעה בפגרה החולפת וההגנה של רוב ריאן מתקשה להתמודד מול קוורטרבקים טובים באמת. מאזן חצוי הוא מה שהקבוצה מהביג איזי ראויה לו כרגע.
17) קליבלנד
לבראונס מגיעות מחמאות ולו בשל העובדה שהם הצליחו להשכיח מכולם את קיומו של ג'וני מאנזיל בקבוצה שלהם. בעיר עם ההייפ הספורטיבי הכי גדול בארצות הברית כיום, החיים לא פשוטים אבל קליבלנד מצליחה להישאר עם הראש מעל המים וכבר עכשיו צברה כמות ניצחונות שרבים ניבאו שתהיה לה לאורך העונה כולה. למעט נפילה בג'קסונוויל, הבראונס נראים די יציבים ועם עוד קצת אופי וניסיון, היו מנצחים את המשחקים הצמודים בפיטסבורג ומול בולטימור ואז בכלל החגיגה הייתה מושלמת.
16) סן פרנסיסקו
הגענו לחצי העליון. הניינרס היו בשנים האחרונות קבוצת ה"כמעט" של הליגה. כמעט העפלה לסופרבול ואז כמעט אליפות, אבל רק כמעט. בסן פרנסיסקו אולי קיוו שהמעבר לאצטדיון החדש ייתן להם את האקסטרה שהם חיפשו, אבל בינתיים הקבוצה כבר שמטה שם שני משחקים, מול שיקגו וסנט לואיס. סן פרנסיסקו יכולה לעשות ניצחונות גדולים. היא הוכיחה את זה מול דאלאס בחוץ ומול פילדלפיה וקנזס סיטי בבית, אבל בין הדיווחים על עזיבה מתקרבת של ג'ון הארבו ליכולת הבינונית מאוד של קולין קפרניק וקו ההתקפה שלו, עולה תחושה שה"כמעט" של השנה יהיה "כמעט עלתה לפלייאוף".
15) בולטימור
עוברים מג'ון היישר לג'ים הארבו. העורבים לא ממש מצליחים לשמור על יציבות ומתחילים לאבד מגע עם הפלייאוף ב-AFC צפון הקשה. הם כבר הפסידו פעמיים לסינסינטי והובסו אצל ביג בן בפיטסבורג, כך שיהיה להם קשה לתפוס את הכרטיס לפוסטסיזן. הבעיה הגדולה של בולטימור היא חוסר היציבות, כאשר לצד משחקים בהם ההתקפה וההגנה מתפוצצות יחד, כמו מול קרוליינה, טמפה ביי או אטלנטה, מגיעות נפילות קיצוניות. אסור לשכוח כמובן את פרשת ריי רייס, שהרייבנס, לפחות מקצועית, התגברו עליה בצורה מעוררת כבוד.
14) סן דייגו
לא נעים להיות אוהד הצ'ארג'רס בימים אלה. חמישה ניצחונות רצופים ויכולת מצוינת של פיליפ ריוורס נתנו את התחושה שאפשר להיאבק בדנבר הפעם, אבל בשבועות האחרונים הגיע התרסקות ושלושה הפסדים רצופים, כולל השפלה במיאמי במחזור האחרון. במבט לאחור, ברצף הניצחונות סן דייגו עברה, מלבד סיאטל, את בפאלו, ג'קסונוויל, ניו יורק ג'טס ואוקלנד, לא מרשים במיוחד, כך שאולי המאזן קצת שיקר. עכשיו הקבוצה בשבוע החופש ויש לה זמן לעשות חושבים. בשני המשחקים הבאים היא מארחת את אוקלנד וסנט לואיס, עם אפשרות טובה לחזור למסלול הניצחונות. אלא שאז? בולטימור בחוץ, ניו אינגלנד ודנבר בבית, סן פרנסיסקו וקנזס סיטי בחוץ. קשה קשה.
13) קנזס סיטי
נשארים ב-AFC מערב. את העונה הקודמת, הראשונה של אנדי ריד כמאמן הקבוצה, הצ'יפס פתחו עם תשעה ניצחונות רצופים, רק כדי לקרוס בחלק השני. הפעם, הם יצאו לדרך עם שני הפסדים, חזרו לעצמם עם ניצחונות ענקיים במיאמי ועל ניו אינגלנד ובסך הכול, רשמו חמישה ניצחונות בששת המחזורים האחרונים, כולל W בסן דייגו. הבעיה? עדיין לא מתקבלת התחושה שהקבוצה הזו יכולה ללכת רחוק יותר ממה שעשתה אשתקד. קבוצת מרכז טבלה טיפוסית.
12) סינסינטי
אם הייתם מבקשים מהאוהד הממוצע לתת לכם את המיקום של סינסינטי בדירוג העוצמה אחרי שלושה מחזורים, יכול מאוד להיות שהוא היה מציב את הבנגאלס במקום הראשון. סינסי פתחה בסערה, עם ניצחון בבולטימור והצגות יפות מול אטלנטה וטנסי, אבל שבוע החופש תקע אותה והיא חזרה ממנו עם תבוסות בניו אינגלנד ואינדיאנפוליס ותיקו מאכזב מול קרוליינה. בשבועיים האחרונים, הקבוצה מאוהיו שוב מתעוררת והשיגה שני ניצחונות חשובים, כשהיא נאלצת להסתדר רוב הזמן ללא אי ג'יי גרין הפצוע. נראה שהבנגאלס שוב יגיעו לפלייאוף. השאלה היא האם הפעם יש להם את מה שצריך כדי להשיג שם ניצחון לשם שינוי.
11) דאלאס
אל תתנו לשבועיים האחרונים לבלבל אתכם. דאלאס היא עדיין אחלה קבוצה. אל תתנו, מצד שני, לרצף ששת הניצחונות שהקאובויס השיגו לבלבל אתכם. לדאלאס עדיין יש בעיות אופי קשות. הקרנבל היה בשיאו בג'רילנד עד לפציעה של טוני רומו מול וושינגטון. מאז הגיעו שני הפסדים רצופים והקאובויס יהיו חייבים להתאושש בלונדון מול ג'קסונוויל השבוע כדי שפילדלפיה לא תיברח להם. דמרקו מארי נתן פתיחה עונה חלומית, אבל דז בריאנט, כהרגלו, תורם המון בניצחונות ונעלם לחלוטין בהפסדים. מעכשיו, הרבה גם תלוי בכשירות של רומו. בלעדיו, לא בטוח שדאלאס תצליח לשמור על המאזן הטוב ולהגיע לפלייאוף, בטח כשעוד מצפים לה שני המפגשים מול האיגלס.
10) מיאמי
הכניסה המפתיעה לטופ 10 היא של הדולפינס, שרבים האמינו שימשיכו להשתפר העונה, אבל מצליחים להתעלות על הציפיות. מיאמי נראית בדרך הנכונה להופעת פלייאוף והיא כבר ניצחה העונה את ניו אינגלנד, שמטה משחק בשנייה האחרונה מול גרין ביי וניצחה בכל שלושת המחזורים האחרונים. ה-0:37 על סן דייגו הבהיר שלקבוצה הזו יש יכולות מעולות משני צידי הכדור (רביעית ביארדים בריצה, שנייה ביארדים נגד המסירה), ריאן טניהיל ממשיך להתבגר ולקחת החלטות נכונות יותר ומעכשיו, הדולפינס יעמדו תחת זכוכית מגדלת בכל משחק.
9) סיאטל
האלופה רק תשיעית כרגע, הרחק מהפסגה אותה כבשה לפני תשעה חודשים. משהו מאוד חורק בסיאטל של העונה. היא מנצחת, כי היא קבוצה טובה, אבל עושה את זה בקושי רב. חוץ מהניצחון המוחץ על גרין ביי במשחק הפתיחה, הניצחונות האחרים של הסיהוקס היו בהפרשים של 6, 10, 4 ו-6 נקודות בלבד ודאלאס הוכיחה שאפשר לנצח גם בסיאטל, אם שומרים על הכדור מספיק זמן. תוסיפו לזה צרות בחדר ההלבשה, שהובילו לשחרור של פרסי הארווין ואולי גם יובילו לפרידה בסיום העונה ממרשואן לינץ' ותקבלו קבוצה שמגלה שהרבה יותר קשה להישאר במקום הראשון מאשר להגיע אליו. למזלה של סיאטל, ראסל ווילסון באמת נראה נהדר ולמרות שהתקפת המסירה רק במקום ה-30 בליגה, הקוורטרבק הצעיר מחזיק את הקבוצה על הכתפיים הרבה פעמים. יחד עם ההגנה הכבירה, זה אמור להספיק לפלייאוף.
8) גרין ביי
הפציעה המתסכלת מנעה מארון רוג'רס לתת פייט טוב מול דרו בריס והסיינטס לפני שבוע החופש וקטעה את רצף ארבעת הניצחונות של הפאקרס. במהלך הרצף הזה, רוג'רס שוב הזכיר איזו מכונה הוא יכול להיות עם כמה תצוגות אדירות במיוחד. גרין ביי נאבקת בדטרויט ונאבקת גם בהגנה הבינונית שלה, שמחייבת את ההתקפה לנצח משחקים. בחצי השני של העונה מחכים לה משחקי בית מול שיקגו ואטלנטה ומשחקי חוץ במינסוטה, בפאלו וטמפה ביי, כך שאין סיבה שהיא לא תגיע לפלייאוף, אבל לא בטוח שיש לה מה שצריך כדי להתמודד עם הקבוצות הטובות באמת.
7) אינדיאנפוליס
הקולטס עדיין סובלים מכאבי הגדילה, אבל הכיוון נכון. מאוד נכון. אנדרו לאק נראה כבר היום קוורטרבק בטופ 5 של הליגה, בדרך לטופ 1 ביום מן הימים. הקבוצה ניצחה שישה מתוך שבעת המשחקים האחרונים ונפלה רק בהתפרקות הגנתית אחת בפיטסבורג. לאינדי יש עוד דרך לעבור עד שהיא תהיה פייבוריטית אמיתית לאליפות, אבל היא בהחלט נמצאת על הדרך הזו ומתקדמת בה במהרה. השילוב בין לאק לטי ווי הילטון מתחיל להזכיר לאוהדים את השילוב שהיה בין פייטון למרווין האריסון או רג'י ויין והמשחק אחרי החזרה משבוע החופש, מול ניו אינגלנד הרותחת, יהיה מבחן ענק עבור אינדי.
6) פיטסבורג
12 טאצ'דאונים בשני משחקים. איך בכלל אפשר להסביר דבר כזה? בן רות'לסברגר נמצא בכושר מטורף וסוחף איתו את פיטסבורג כולה. הסטילרס, שנראו מזדקנים ועייפים בתחילת העונה, שהובסו בבולטימור ובקליבלנד והצליחו להפסיד בבית לטמפה ביי, פתאום דוהרים קדימה ועם משחקי חוץ מול הג'טס וטנסי בשבועיים הקרובים, הפלייאוף נראה בהישג יד אחרי שנתיים של היעדרות. לפיטסבורג יש את התופס הטוב בליגה העונה, אנטוניו בראון ואת ליביון בל המצוין, יש לה הגנה שחזרה להיות קשוחה והתקפה שקשה מאוד לעצור בתקופה האחרונה. ויש לה את חולצת הדבורה המזעזעת.
5) פילדלפיה
יכול מאוד להיות שאם דירוג העוצמה הזה היה נכתב בעוד שבועיים-שלושה, האיגלס היו צונחים משמעותית. הפציעה של ניק פולס, שכנראה גמר את העונה במשחק מול יוסטון, עלולה לחסל את פילי, שתצטרך לשים מעכשיו את הכדור בידיו הרועדות של מארק סנאצ'ז. וחבל. כי האיגלס באמת היו קבוצה אדירה העונה, עם ג'רמי מקלין התזזיתי, שהשכיח את עזיבתו של דשון ג'קסון ואת היכולת הדי בינונית של לשון מקוי ועם פולס, שהפך משום מקום לקוורטרבק לגיטימי ומעלה בליגה הזו. לאיגלס נותר ביקור בלמבו פילד, שני משחקים מול דאלאס ומשחק נגד סיאטל. לא יהיה להם קל לשמור על המאזן המצוין.
4) דטרויט
בעונה שעברה, הליונס הצליחו איכשהו להתרסק לחלוטין ולאבד את המקום בפלייאוף. אז הם זרקו את ג'ים שוורץ החלש והביאו את ג'ים קולדוול, שבימי פייטון באינדי כבר הוכיח שלפחות בכל הקשור לעונה הסדירה, הוא מומחה. דטרויט נראית בדרך הבטוחה לפלייאוף וקשה לראות איך גם הפעם היא מתפרקת ככה. מת'יו סטאפורד ממשיך לייצר המון יארדים, למרות שקלווין ג'ונסון ורג'י בוש פצועים וההגנה? ללקק את האצבעות. הקאמבקים הגדולים מול ניו אורלינס ואטלנטה בשבועיים האחרונים הראו שגם אופי יש, לשם שינוי ובעיר המכוניות אולי יהיו קצת סיבות לחייך סופסוף.
3) דנבר
תיאורטית, יכול להיות שהברונקוס הכי טובים כרגע בליגה. פרקטית, בדיוק כמו בשנה שעברה, הם לא מצליחים להסתדר עם הקבוצות החזקות באמת. ובפלייאוף, אתם יודעים, משחקים נגד הקבוצות החזקות באמת. בסיאטל, דנבר לא תפקדה שלושה רבעים, עד שפייטון כמעט הציל אותה. בפוקסבורו, כל החולשות כבר נחשפו לחלוטין, כולל זו שיש למאנינג עם משחקים קרים. דנבר תטייל לפלייאוף, פייטון ימשיך לרטש כל שיא אפשרי וההגנה באמת השתפרה, אבל האם זה יכול להספיק לאליפות? בלי יתרון ביתיות, לא בטוח בכלל.
2) אריזונה
קבלו את הקבוצה הכי טובה ב-NFC היום. כן, תקראו את המשפט הזה שוב. הקבוצה הכי טובה ב-NFC היום. אריזונה. מי היה מאמין? אין מילים לתאר את מה שהקרדינלס עושים העונה. בבית שכולל שלוש יריבות רצחניות ועם הגרלה סופר קשה שמפגישה אותם מול קבוצות ה-NFC מזרח וה-AFC מערב, השחקנים של ברוס אריאנס רק עם הפסד אחד. אנדרה אלינגטון עושה את המוטל עליו, לארי פיצג'רלד עושה את המוטל עליו, קרסון פאלמר עושה את המוטל עליו וכך גם ההגנה. אף אחד לא מתעלה באריזונה באופן עצמאי. הקבוצה כולה פשוט מתעלה מתחילת העונה ומנצחת בכל מקום ובכל מצב כמעט. לקרדינלס צפויים עוד אתגרים גדולים, כמו צמד מפגשים מול סיאטל, משחק בסן פרנסיסקו ומשחק מול דטרויט, אבל אם לא תהיה להם צניחה פתאומית, הם יכולים להדהים את כולם ולקחת את הבית.
1) ניו אינגלנד
ובמקום הראשון. אחרי ארבעה מחזורים, אחרי ה-41:14 המשפיל בקנזס סיטי, הפטריוטס היו, במקרה הטוב, בעשירייה הראשונה. כנראה שלא. בליצ'יק נשאל בסיום אותו משחק האם הגיע הזמן לשקול את החלפתו של טום בריידי ברוקי ג'ימי גארופולו. הקואץ' לא ענה, רק שלח מבט זועם לכתב החוצפן. מי שענה במקומו, על המגרש, היה בריידי. חמישה ניצחונות רצופים, 40.2 נקודות בממוצע למשחק במהלך הרצף הזה, 1,601 יארד לבריידי באוויר, 1:18 ביחס הטאצ'דאונים-איבודים ו-72.6 אחוזי השלמה. החודש המושלם של ניו אינגלנד הזכיר לכולם למה הקבוצה הזו הגיעה בכל שלוש העונות האחרונות לפחות לגמר ה-AFC ולמה היא הקבוצה הכי יציבה ב-NFL בעשור וחצי האחרונים. אחרי החזרה משבוע החופש, לפטריוטס מצפה רצף משחקים מסחרר: באינדיאנפוליס, מול דטרויט, בגרין ביי ובסן דייגו. ארבעה הפסדים נראים כמו משהו אפשרי, אבל עם בריידי בכושר הנוכחי ועם גרונק המפלצתי, גם ארבעה ניצחונות הם לא בשמיים.
