קבוצה ללא אבא: סיכום מחזור ליגת העל

בתקציר: ה-1:1 של בית"ר ירושלים ומכבי נתניה

השער הווירטואוזי של שלומי ארבייטמן מול מכבי חיפה לא היה רק יפה אלא גם חשוב. מאוד חשוב. לארבייטמן, החלק הפחות מדובר במסע הרכש הנוצץ של הפועל באר שבע השנה, יש תפקיד מכריע במטרה הגדולה של המועדון העונה: להיות מכונת השערים שתעניק תשובה מספקת למספרים הנדירים של ערן זהבי.

המספרים של זהבי, שנעים שוב בכיוון ה-30 שערים לעונה, הם לא רק דרך להלל ולהסביר את גדולת הפלא. מי כמו ארבייטמן יודע איזה נכס זה לקבוצה שיש לה שחקן שמביא נתונים כאלה. זה שווה נקודות, זה שווה עוצמה קבוצתית, זה שווה שקט לשאר הכוכבים בקבוצה, ובבאר שבע, בלי עין רעה, יש הרבה כאלה. בעונה שעברה מלך השערים של הקבוצה, גליינור פלט, כבש רק 11 שערים, ובמקומו בדיוק הגיע ארבייטמן. לפלט, חייבים לומר להגנתו, לקח זמן להוריד חלודה ולהראות לנו איזה חלוץ מגוון וחזק הוא. ארבייטמן צריך להתעלות מעל זה – גם מבחינת הסיפור וגם מבחינת המספרים.

בעונה שעברה חלוקת השערים של באר שבע היתה הומוגנית ובריאה, אבל היתה זקוקה לשפיץ יותר חד בשרטוט של ההיררכיה. פלט 11, בוזגלו 10, גבאי 9. העונה נראה שהכוכבים שוב לוקחים חלקים שווים בעוגה. ברדה, שאכזב בעונה שעברה מבחינת כמויות עם שבעה, מחזיק כבר בשלושה שערים, לגבאי יש שוב שלושה, גורדנה שהצטרף גם הוא תורם שלושה, אבל ארבייטמן, שיש לו כרגע רק שניים, הוא האיש שצריך להפר את האיזון הזה ולספק לבאר שבע עוד כלי בריא במסע ההתקדמות שלה כמועדון צמרת: מכונה שערים. מכונת שערים דוגמת זהבי. מכונת שערים דוגמת ארבייטמן 2009/10. בפעם הקודמת שהוא שיחק בליגת העל, 28 השערים שלו שינו קבוצה בינונית למדי של מכבי חיפה. בבאר שבע הנוצצת זה נחוץ באותה מידה, בטח אם היא רוצה לצמצם פערים נוספים ממכבי תל אביב.

ארבייטמן אמנם זכה באליפויות כשחקן משני, אבל עדיין לא הוביל קבוצה לאליפות. לשחקן ברמתו זאת דרישה מתבקשת. הוא אמנם אפור ושכונתי באישיות שלו, אבל מבחינת יכולת הוא אחד המוכשרים בדורנו. רק ניהול קריירה לא נכון הוביל את ארבייטמן לא להגשים מספיק מכל זה ולהשאיר לנו מזכרות שיבהירו את המשפט הקודם. מאז שהגיע לבאר שבע עדיין קשה לראות עליו את תאוות המשחק הבלתי נגמרת המאפיינת ומניעה אותו, תאווה של ילד שיורד לשחק כדורגל מתחת לבית, שאולי קצת נפגעה עם החזרה לארץ עם כיסים מלאים בכסף. ארבייטמן רעב, משתוקק, שמח, חד, יכול לתת לבאר שבע את המפציץ הנדיר שהיא צריכה, בדרך למטרה הריאלית מבחינתה כרגע: עוד עונה בצמרת הכדורגל, עונה שתהפוך את מה שקרה אשתקד להתחלה של הרגל חיובי. ארבייטמן לא מעבר לשיא, שווה לבאר שבע עוד עונת שיא.

קצת מספרים:

6 – משחקי ליגה רצופים מפתיחת העונה ללא הפסד. זה לא קרה לבית"ר ירושלים מאז עונת הדאבל ל 2007/08.

7 – פעמים מאז קום המדינה ניצחה מכבי ת"א בתוצאה 2:5.

10 – עוד מספר זהבי: הצמד של הקשר מול אשדוד היה העשירי שלו בקריירה.

100:48 – במילים: מאה דקות וארבעים ושמונה שניות. זה פרק הזמן שמפריד בין כל אחד מ-44 השערים שכבש ערן זהבי ב-4435 הדקות בהן שיחק מאז הצטרף למכבי ת"א באמצע עונת 2012/13.

150 – הופעות ליגה לערן זהבי. 94 בהפועל לעומת 56 במכבי, 118 בהרכב הראשון (51-67 הפועל-מכבי), 32 כמחליף (5-27 הפועל-מכבי).

537 – דקות לקח למכבי ת"א להבקיע מפתיחת העונה כמות נאה של 19 שערים. בעונה שעברה היא עשתה זאת רק אחרי 861 דקות.

הדבר הכי טוב שאפשר לומר על חנן ממן הוא שבזמן הקצר שלו בבית"ר, הוא הפך לשחקן הכי חשוב בקבוצה. אם שלומי אזולאי מביא את האיזון והחוסן, חנן ממן הוא הברק. שלומי אזולאי קובע איך הדברים יראו, אבל ממן הוא היחיד שמחליט איך הם יסתיימו. בשישה מחזורים יש לו כבר שני שערים. משחק המעבר מבוסס בעיקר עליו, משחק ההתקפה תלוי בעיקר בו, וכמו בימיו בהפועל תל אביב – הוא מצית את הדמיון של האוהדים, שבטוחים שהנה נמצא בעל הבית שהם חיכו לו שנים.

העונה באירופה הביאה לבית"ר ממן חסון יותר מממן של הפועל תל אביב, אבל דבר אחד בעייתי היא כנראה לא שינתה אצלו. ממן נשאר שחקן של רגעים. לעתים, רגעים ספורים. בדרך כלל רגעים מבריקים. רגעים שמבליטים כמה כישרון עבר לו בירושה מאבא, רגעים שמדגימים מגוון איכויות של שחקן כמעט שלם. אבל עדיין רגעים. רגעים קצרים במשחק ארוך בהם הוא נוטה להיעלם ולהיות פחות מורגש. וזה חבל. כי ברגעים שממן כן מציץ ופוגע, הוא נראה כמי שיכול להיות השחקן הגדול הבא בליגה. אלא שגם בבית"ר אנו למדים לאט-לאט שזה לא יקרה עד שחנן ממן לא יבין שהוא כבר חייב להיות יותר מחנן ממן. שהוא צריך להיות כבר ברוך ממן. לאבא המופלא שלו זה קרה בגיל מאוחר יחסית. חנן ממן בונה על זה?

קצת מספרים:

71 – שערי ליגה כבש ערן זהבי בקריירה שלו. אותה כמות שאוחזים בה וואליד באדיר, ברק יצחקי ונסים כהן המגה מיתולוגי.

77 – שערים יש לשלומי ארבייטמן בליגה הראשונה. ערן זהבי מתקרב, שלומי, שים לב.

15 – משחקים רצופים שהפועל ב"ש כובשת לפחות פעם אחת בבית נגד מכבי חיפה.

25 – אחוזי הצלחה בלבד יש לאליניב ברדה מהנקודה הלבנה. הוא בעט 4 פעמים וכבש פעם אחת, ומחצית מההחמצות שלו היו נגד מכבי חיפה בחודש אוקטובר (פעם ב-2013, פעם ב-2014).

26 – שנה לא קרה שמכבי חיפה פתחה עם 4 הפסדים ב-6 המחזורים הראשונים. וגם אז, במחזור ה-6 של עונת 87/88, ההפסד הרביעי היה להפועל באר שבע.

41 – שנה לא קרה שמכבי חיפה פתחה את העונה עם שלושה הפסדי חוץ רצופים. הפעם האחרונה הייתה בעונת הירידה של 1973/74.

למרות ששמו נפקד תמיד מרשימת הכישרונות הצעירים שמכבי חיפה פספסה בשנים האחרונות, מאוד בוזגלו הוא אולי ההחמצה הכי גדולה של יעקב שחר. וגם היום, קצת פחות מ-10 שנים מאז שגורש, הוא נשאר משל מצוין למשבר שפוקד את המועדון. לפני המשחק מול מכבי חיפה, ניכר כמה בוזגלו מת עדיין להוכיח. כמה הפצע הזה עדיין כואב לו. כמה הסטיגמה הלא לגמרי נכונה שלו שצמחה לממדי ענק במכבי תל אביב, החלה קודם כל במכבי חיפה. רק שבוזגלו הוא לא רק כוכב שמדבר בחוצפה לפני המשחק, מבטיח הצגה ושולח עקיצות לירוקים בטוויטר. הוא גם סופרסטאר שמקיים.

אלישע לוי מוכיח השנה בפעם השלישית שהתדמית של בוזגלו היא רק תדמית. שניתן לאמן אותו, שניתן להפיק ממנו, שצריך להתייחס אליו כמו כוכב, ולדלג מעל תופעות הלוואי שהפריעו בעבר לשחקן הנפלא הזה. בסכנין, בעונה שעברה בבאר שבע, וגם בעונה הנוכחית. אלא שבכל פעם שאנחנו חוזים בכך, אנחנו חושבים על מכבי תל אביב ההיא. איך היא לא ידעה לטפל בבוזגלו. במקרה הזה, אסור לשכוח גם את מכבי חיפה. אפילו שעברו המון שנים מאז.

חטא הגאווה, לפיו מועדון מכבי חיפה גדול יותר מכל דבר, נולד אולי עם השחרור של בוזגלו. בעייתי ככל שיהיה, הוא יכול היה להיות אחד הכוכבים המובילים של הקבוצה. בוזגלו אמנם עדיין לא הוכיח את עצמו ברמה אירופית, אבל ברמת הליגה הוא כל מה שמכבי חיפה היתה צריכה. נכון, בוזגלו הוא לא כליל השלמות. אבל האם איל ברקוביץ' היה כליל השלמות? האם ברוך ממן היה כליל השלמות? האם יוסי בניון היה כליל השלמות – והאם היכולת לספוג את גינוני הכוכב בתחילת הדרך של האחרון לא השתלמה בסופו של תהליך?

לא בטוח שמכבי חיפה של היום היתה מסוגלת לתת את המפתחות לכוכב בעייתי עם אבא בעייתי כמו איל ברקוביץ, וגם לא בטוח שבוזגלו הוא בכלל ברמה להיות כזה. יש כאלה שיגידו שבוזגלו נעדר מהירות, פיזיות ודריבל של אחד על אחד כדי להצטיין ברמות הגבוהות באמת, ויש כאלה שלא. על דבר אחד ניתן פחות להתווכח – מאז שבוזגלו נזרק על ידי יעקב שחר, מכבי חיפה חיפשה יותר מדי ילדים טובים. ילדים שבסופו של דבר לא עומדים בלחץ. ילדים שלא מוכנים מנטלית לאתגר. כוכבים על נייר שיודעים להופיע רק במשחקים הפחות חשובים, אבל במאני טיים, כמו המשחק האחרון בבאר שבע, הם יחמיצו בלי הפסקה. הסיפור של בוזגלו מסביר למה במועדון הזה לא צומחים בעת האחרונה כוכבים אמיתיים. כוכבים הם בדרך כלל דבר אנשים קצת בעייתיים, אבל במועדון כמו מכבי חיפה הם לגמרי נחוצים.

קצת מספרים

1 – השער הראשון של חמדי סליחי מול הפועל רעננה היה היתרון הראשון שהפועל עכו עולה אליו העונה.

2 – שני צמדים גם לחמדי סליחי בישראל. הקודמת שספגה ממנו צמד, לידיעת רעננה, הייתה גם היא קבוצה מהאיזור שלה - עירוני רמה"ש - ובתום העונה היא ירדה ליגה.

7 – שחקנים הוכיחו שיש דבר שנקרא "מומנטום" בכדורגל, וכבשו בשני מחזורי הליגה הצמודים, 5 ו-6: רועי גורדנה, שלומי ארבייטמן, ערן זהבי, עמרי בן-הרוש, חמדי סליחי, אופיר מזרחי וזרקו קוראץ'.

אם יש משהו מדהים ורציני באמת בסיפור המעיק הזה של שער 8 בבלומפילד, זה איך הקהל של הפועל תל אביב לא ממלא את היציע הזה במשחק כמו הדרבי, ולא רק. הקהל של הפועל תל אביב צמח בשנים האחרונות ב-20 אחוז לכל הפחות. הוא חווה שנים מביכות מבחינה ארגונית ותדמיתית, עם סיפורים שלא היו מביישים ערוץ קהילתי צהוב, ועדיין בשבת היית רואה את בלומפילד מלא. לא משנה מי היריבה, לא משנה מה קרה השבוע במדורי הרכילות של תקשורת הספורט, המגרש היה כמעט תמיד מלא.

גם בשנים הקשות של הקבוצה בעשור הקודם תופעה כמו זו לפני הדרבי הקרוב לא היתה מתרחשת. שאוהדי הפועל תל אביב לא יחטפו כל כרטיס לדרבי? אם כבר, את מה שמתרחש כעת צריך להשוות לתחילת שנות ה-90, אז באמת הקהל האדום, שהיה קטן יותר אבל לא פחות מסור, הדיר את רגליו מהמגרשים. היום אפשר להבין שזה קרה לא בגלל חוסר נאמנות, אלא בגלל חוסר כבוד לדרך שבה הקבוצה מתנהלת. במידה רבה, הפועל הזו קרובה הרבה יותר להפועל של ההסתדרות. אלו סדקים ראשונים אצל קהל מאוד נאמן, בדרך, אולי, למה שקרה בימי משה סיני. ולהזכירכם – להפועל תל אביב יש 10 נקודות מתוך 18 כעת. לא בדיוק מפלה שיש להתרחק ממנה. הדרבי הקרוב, אגב, עשוי להסתיים בתוצאה שגם תזכיר את אותם ימים אפלים.

ההתנהגות המבישה של קהל אוהדי הפועל עכו כלפי אלון חרזי היא דוגמה נהדרת לצורה בה התקשורת משפיעה על דעת הקהל. החשיפה של אורן קורנפלד באתר זה והתגובות שהגיעו אחר כך בכלי תקשורת אחרים הובילו את אוהדי הפועל עכו להתעסק בפרט הפיקנטי – השכר של חרזי, ולא במהות – והיא שאדם ברמתו מגיע להוביל את הפועל עכו.

אחרי יותר משנה במועדון, ניתן לזהות את התרומה של המאמן שמרוויח כנראה יותר מדי. שחקנים מסוגו של חמדי סליחי לא היו מגיעים לעכו לולא חרזי, ועל זה בדיוק הקהל הקטן של הקבוצה צריך לדבר. הפועל עכו צריכה למשוך אליה עוד דמויות כמו חרזי כדי ששחקנים נוספים כמו סליחי – אחד החלוצים הטובים בליגה – ינחתו שוב אצלה.