הפועל תל אביב ניצבה במשך הקיץ בפני פרשת דרכים. ההנהלה הצהירה כבר עם סיום העונה שעברה שהחגיגות נגמרו והמועדון עומד להיכנס להליך הבראה. מצד אחד, כולם באדום הבינו שבמציאות הכלכלית החדשה ולאור הבעיות התקציביות, לא יוכל המועדון להחזיק חוזים כמו של גילי ורמוט. עם זאת, אף אחד במועדון לא ממש רצה לוותר עליו. הדילמה הזו העסיקה לא מעט אנשים בקבוצה עד אותה מסיבת עיתונאים ראשונה של המנהל המקצועי, איל ברקוביץ', שם הצהיר כי ורמוט הוא השחקן הכי חשוב בהפועל תל אביב ועליו תיבנה הקבוצה.
חמישה חודשים עברו מאז ונראה שברקוביץ' לא סתם הבטיח. הוא אכן עשה הכול במהלך הקיץ להשאיר את ורמוט ולבנות מסביבו את הקבוצה. רק דבר אחד הוא שכח בדרך. להביא מסביב למספר 14 שחקנים שיתרמו במגרש. המנהל המקצועי האדום קיבל שפע מחמאות מחבריו בתקשורת על ההתנהלות הכספית שלו, על הדרך בה הוא משקם את הקבוצה. גם בוואלה! ספורט כתבנו על ברקוביץ' החדש שמנסה להתבגר ולהשתנות. אבל צריך לשים הכול בצד. ברקוביץ' לא ממלא את התפקיד הכי חשוב לשמו הובא תפקיד המנהל המקצועי. בשורה התחתונה, הקוסם הוא מי שאמור לדאוג לבניית הקבוצה ולהבאת שחקנים למועדון.
על הנייר ברקוביץ' היה מועמד יותר מראוי לתפקיד ואפילו יש לו ניסיון בו. אם ניזכר בקבוצה שבנה במכבי נתניה בזמן קצר בשנת 2006, הוא הצליח מעל המשוער שכן אותם שחקנים שהביא ברקוביץ' היוו את הבסיס לשלוש עונות מוצלחות של נתניה בצמרת. ואם לוקחים בחשבון את העובדה שהאדומים היו צריכים שם גדול בקיץ על המגרש כדי שיכניס עניין וכלכלית הדבר לא התאפשר, החיבור עם ברקוביץ' היה מושלם.
ברקוביץ' החל לעבוד והמטרה הראשונית שלו הייתה לקצץ בשכר השחקנים, דבר שבגדול הצליח בו. הוא דאג ששחקנים כמו ורמוט, שי אבוטבול, ישראל זגורי, ליאור לוי, דני עמוס, אברהם צ'קול, לוקאס סאשה ואפילו יורחן קולין יישארו בקבוצה. על השלד הזה נוספו מספר שחקנים צעירים של המועדון כמו שון מלכה, פיליפ מנה (חזר מהשאלה), שגיב יחזקאל ורמזי ספורי. שלד מכובד לקבוצה שהשאיפות שלה הן לא קריאת תיגר על האליפות.
המשימה הבאה של ברקוביץ' לא הייתה מורכבת יחסית ולמעשה מהווה חלק מהגדרת תפקידו של כל מנהל מקצועי. להביא מספר שחקנים צעירים למועדון שישלימו את הסגל, ייתנו אלטרנטיבות למאמן אסי דומב מבחינת ההרכב ויהוו פוטנציאל למכירה עתידית. בתחילת הקיץ ברקוביץ' ניסה למצוא טאלנטים בליגות הנמוכות: אריאל לזמי, גל מלכה, עומר פרץ ואביב דדו שלאחרונה הושאלו לרמת השרון ואסי גלבוע בהתאמה, היו רק ארבעה שהוחתמו מתוך עשרות שהמנהל המקצועי בחן.
אחרי ההדחה המוקדמת באירופה כולם במועדון כולל ברקוביץ' הבינו שהקבוצה זקוקה לחיזוק דחוף. אלא שזה הגיע על סף המועד המקורי של פתיחת העונה ולמעשה הקבוצה נבנית תוך כדי תנועה במשחקים רשמיים. עד היום החתים ברקוביץ' בקבוצה את השחקנים הבאים: הרמוני איקנדה, סארי פלאח, פרנסיס בנג'מין, משה אוחיון, שלומי אזולאי, שובל גוזלן, עוביידה חטאב, תום אלמדון, גאל אטוק, עומר פרץ, אביב דדו, גל מלכה ואריאל לזמי. את התרומה שלהם אפשר לראות בטבלה המצורפת.
את רשימת השחקנים האלה אפשר להפוך ולהפוך שוב ולהגיד שהקבוצה, למרות שאנחנו כבר תיכף בנובמבר, עדיין לא מחוברת. בשורה התחתונה המנהל המקצועי של הפועל תל אביב נכשל כישלון חרוץ בהבאת שחקני חיזוק לקבוצה. ניצוצות הכדורגל המעטים שנראו מהקבוצה העונה לא הגיעו מאף שחקן רכש. יתרה מכך, ההגנה האדומה הכמעט חדשה לגמרי היא כרגע אחת החלשות בליגה. ההתקפה, מלבד משחק אחד מול הפועל חיפה, רחוקה מלספק את הסחורה. המאזן ההתקפי של האדומים עומד על חמישה שערי ליגה מהם שניים עצמיים. על בעיית הרכות בקישור האחורי כבר דובר ולמעשה אין שחקן אחד דומיננטי שעליו יהיה אפשר לבנות לשנים הבאות.
כולנו מסתכלים על העבודה המופלאה שעושה ג'ורדי קרויף במכבי תל אביב. עם תקציב כמעט בלתי מוגבל בקנה מידה ישראלי ברור שהחיים של קרויף הרבה יותר קלים משל ברקוביץ'. עם זאת, הבאת מנהל מקצועי היא לא רק פריבילגיה של קבוצות גדולות, אלא בעל תפקיד שאמור להוסיף כוח למערכת. בעל תפקיד שאמור לעשות התאמות מקצועיות לתקציב. בעל תפקיד שאמור להבין כי השארתו של ורמוט שעלותו כרבע מתקציב שכר השחקנים היא לוקסוס שהפועל תל אביב לא יכולה להרשות לעצמה. ובלי קשר, גם בתקציב נמוך אפשר למצוא מציאות, שחקנים חופשיים או צעירים מליגות נמוכות שיכולים לתרום. לפרטים: עירוני קרית שמונה ובית"ר ירושלים.
נחזור להתחלה. במועדון, עוד לפני ההצהרה על עונה פיננסית, היו לא מעט ויכוחים אם עדיף להשאיר את ורמוט או להחתים שניים או שלושה שחקנים טיפה פחות מוכשרים, אבל כאלה שיאזנו יותר את הקבוצה. אחרי לא מעט משחקים העונה אפשר לקבוע שהטקטיקה של הפועל תל אביב היא: "תמסור לורמוט ותסתכל מה הוא עושה". וכשזה מה שאנחנו רואים מהפועל תל אביב, האחריות היא בראש ובראשונה של המנהל המקצועי. קוסם? איך אומרים: "אין קסמים בכדורגל!".
