פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אחרי החגים יתחבר הכל: שי האוזמן על ניצחון מכבי תל אביב מול חולון

        מכבי תל אביב נראית קלילה ואקספלוסיבית, אוחיון מתרגל לעידן פארגו, רנדל שם ללעג את קלישאת קשיי העונה הראשונה בצהוב. שי האוזמן מנתח את ניצחון מכבי תל אביב על חולון, מציג את סימן השאלה המרכזי סביב הפועל תל אביב של קטש ומתריע מפני הטעות החוזרת של בני הרצליה

        אחרי החגים יתחבר הכל: שי האוזמן על ניצחון מכבי תל אביב מול חולון

        1. הטיול הקל של מכבי תל אביב אמש (שבת) מול חולון לחלוטין איננו מובן מאליו, כשלוקחים בחשבון שהיא נטולת ביג סופו וטיוס. או במילים אחרות, נטולת עמדה מספר 5. בהמשך ללא מעט דקות ביום חמישי מול לימוז', המשיכו הצהובים להיראות אתמול קלילים מצד אחד ואקספלוסיביים מצד שני. הרבה בגלל המשך האסרטיביות של דווין סמית' (11 נקודות ב-13 דקות). הרבה בזכות המשך הדומיננטיות של ג'רמי פארגו מול כל הנפגש בדרכו (8 דקות, 4 ריבאונדים ו-5 אסיסטים ב-20 דקות). הרבה מאוד לאור ההשתלבות יוצאת הדופן של בריאן רנדל במדי האלופה, תוך שהוא שם ללעג את קלישאת קשיי העונה הראשונה בצהוב (פלוס מינוס חיובי 34 בדקות ששיחק. כלומר, מכבי הפסידה לחולון 18 הפרש ב-19 הדקות בהן לא שותף אתמול רנדל).

        לפחות בשלב זה, וכל עוד ניצבות מולה יריבות בינוניות ומטה, מכבי שולטת בזכות משחק המעבר והיכולת להגיע למצבי קליעה מהירים. אולי זו הביצה ואולי זו בכלל תרנגולת, אבל אחוזים של 40 + לשלוש נקודות ודאי שלא מפריעים. נכון לעכשיו נראה שלגודס את גרשון יש כיוון ברור בכל הנוגע לאיוש עמדות 1,3,4,5. בעמדה 1 זה פארגו וכל השאר. עמדה 3 שייכת לסמית'. ה-4 מתחלק בין רנדל לבין פניני וגם בסנטר הסיפור די ברור.

        צפו בתקציר: מכבי תל אביב ניצחה 73:89 את הפועל חולון

        אכזבה במכבי תל אביב מלינהארט, טיוס לא ימריא למוסקבה

        גיא גודס הודה: "בהרכבים מסוימים אנחנו חשופים בריבאונד"

        שחקן מכבי תל אביב בריאל רנדל (שמאל) (מגד גוזני)
        השתלב במהירות שיא. בריאן רנדל (צילום: מגד גוזני)

        סוגיית הגארד שלצידו של הפרנצ'ייז פלייר עדיין נראית פתוחה. לנדסברג נראה כמועמד המוביל בתקופת ההכנה, אבל די היה במספר דקות נוראיות בסיום הרבע השני מול לימוז' כדי להבהיר שהבעיות שלו בצד בו הוא לא זורק לסל נותרו בעינן בשלב זה. מרקיז היינס, עד שלא יוכח אחרת, נראה כרגע בעיקר כסטריק שוטר. ודווקא מניותיו של יוגב אוחיון, זה שמאמנו החדש הצהיר לגביו בקיץ כי אצלו הוא יעלה מהספסל, מצויות במגמת עליה. בחמישי מול לימוז', חרף 4 אסיסטים מהירים בפתיחה, נראתה מכבי טובה יותר דווקא בדקות בהן בילה על הספסל. התקפית והגנתית. מול חולון זה כבר נראה הרבה יותר טוב. אוחיון שיחק כמי שמתחיל להבין את מעמדו בעידן פארגו, אם זה בכך שהוא לא נראה כמי שלחוץ ללחוץ זריקות, אם זה בנכונות לוותר על הולכת הכדור ברגע שמגיעה דרישה, ובעיקר בכל הנוגע לשפת גוף חיובית ושמחה.

        מהצד השני, לא הוגן לשפוט את חולון המוכה והחבולה במשחק חוץ מול מכבי תל אביב. בטח ובטח כשהרוטציה שלה ממילא כוללת שמונה שחקנים ברוטו. הרבה תשומת לב מקבל ג'ורדן טיילור, הפוינט החדש בסגול. ובצדק. הווינר מאוניברסיטת וויסקונסין לא אמור להגיע לקבוצה כמו הפועל חולון. קחו נתון: כשטיילור נבחר לחמישיה השניה במכללות, הוא הצטרף לקמבה ווקר (בחירה 9 בדראפט), דרק וויליאמס (2 באותו הדראפט) ואחד קוואי לאונרד שאולי שמעתם עליו. ולמרות כל זאת, הבחירה של אלעד חסין בו איננה מובנת מאליה. טיילור הוא גארד נמוך, לא אתלטי במיוחד (למרות הגג שהוריד אתמול למאריץ' המקפץ) ובשום שלב בקריירה לא נחשב כסקורר גדול. או בעל קליעה מיוחדת מבחוץ. או אחד שאוהב לנוע יותר מדי בלי כדור. כלומר, בדיוק ההיפך ממה שאוהבים אצלנו בשלולית. והוא הגיע לקבוצה כזר אחרון, בידיעה שלמעט טוני קרוקר, אין שם אף אחד שיכול לסדר לעצמו מצבי קליעה. בהנחה שבאוורס יחזור להיות השחקן מהעונה שעברה ושהגבוה החדש וויל קולמן יתגלה כלא יותר מבינוני, עושה רושם שהקבוצה הזאת תקום ותיפול, התקפית, על היכולת של קרוקר (ואולי גם שלומי הרוש) להוריד לחץ מטיילור ולייצר.

        שחקן הפועל חולון ג'ורדן טיילור (מגד גוזני)
        מי יוריד ממנו לחץ? טיילור (צילום: מגד גוזני)

        2. תחת שרביטו של מאמנה החדש עודד קטש, התאמצה הקיץ הפועל תל אביב לעשות בדיוק את ההיפך ממה שראינו בשני הקיצים הקודמים. תחת ההחתמות הסיזיפיות והמיוזעות של כל זר וזר בעידן אדלשטיין, הפעם זה הלך פשוט ומהיר. כך הוחתם יינסי גייטס המוכר. וכך צורפו שלושה זרים נוספים, חיש קל. שניים מהם (מימון ובראון) נחתו הישר מהמכללות. אחד מהם (סקוט) לאחר עונת רוקי חלשה בספרד. בראון וסקוט, אגב אפילו שיחקו יחדיו באוניברסיטת מיאמי. בניגוד למה שניתן אולי לחשוב, אין זה מובן מאליו שמידת ההכרות של שחקנים ששיחקו יחדיו באותה מכללה יהווה יתרון לקבוצתם המקצועית. קחו לדוגמא את בני הרצליה מודל 2011/12, עם ההחתמות של מספר בוגרי אוניברסיטת ביילור בצוותא. זה (כמעט) נגמר בבכי. חוק בלתי כתוב אומר שבוגרי אותה מכללה משתדלים להימנע זה מקרבתו של השני, אפילו ברמת בחירת הסוכן.

        בכל מקרה, סימן השאלה המרכזי שסובב את האדומים השנה הוא היכולת של עודד קטש להחיל את השיטה המוכרת והבלתי משתנה שלו על סגל השחקנים החדש. וזה לא רק ההתאמה של משחק הפיק אנד רול לצמד גבוהים כמו מימון את גייטס. זה בעיקר היכולת לגרום לגארדים כמו לימונד וסקוורר לבצע וליצור מתוך הסטים החוזרים שמסמן המאמן שלהם. המשחק מול נהריה הראה לנו שהדרך של האדומים ליישום מוצלח של השיטה עוד ארוכה, אבל הניצחון החשוב יקנה מספיק זמן ושקט כדי להמשיך לעבוד. נמשיך לעקוב בעניין כבר הערב מול הפועל ירושלים.

        רביב לימונד שחקן הפועל תל אביב (ימין) מול יניב גרין שחקן הפועל ירושלים (קובי אליהו)
        צריך להתרגל לשיטה של קטש. רביב לימונד (צילום: קובי אליהו)

        3. אם הפועל תל אביב מציגה בפנינו שינוי קונספט, אז בבני הרצליה נראה שאנחנו עומדים בפני הרבה מאותו הדבר. הקבוצה של אקוניס סיימה במקום הלפני אחרון בשלוש העונות האחרונות, תוך שהיא מקפידה על בניית סגל שמונחה מעקרון מרכזי שחוזר על עצמו: זרים בעלי אוריינטציה התקפית מובהקת (רומל בק ולסדריוס דאן, למשל) שמונחתים ללא כל התייחסות למבנה האישיותי, אלא בעיקר בהסתמך על פוטנציאל הגניבה שלהם – עם עדיפות ברורה לכאלה בעלי ארומה של NBA.

        וכדי להפוך את זה ליותר מעניין ומהנה העונה, הוחתם לצידם של הזרים החדשים ישראלי בכיר כמו יובל נעימי, שהוא הרבה מאותו הדבר. השאלה המרכזית סביב הרצליה העונה היא אם יצליח מולי קצורין יצליח להפוך את החבורה הזאת ליחידה שמסוגלת לייצר עצירות בצד שבו אמורים מדי פעם לשמור. אי הצלחה פירושה חזרה למאבקים המוכרים נגד הירידה.