רק תמשיכו ככה

כל התגובות, כל הניתוחים, המצטיינים, המאכזבים ומבט זהיר לעתיד: הכל על הניצחון החשוב של נבחרת ישראל בקפריסין

שמחת חיים: ענבל מנור על ניצחון נבחרת ישראל בקפריסין

המחויבות וההקרבה של שחקני הנבחרת לא מובנות מאליהן, ויחד עם הפיכת טל בן חיים לסופרסטאר בהתהוות, החשש מפתיחה רעה לקמפיין, שתגרור שבועות של רעל וחילופי האשמות, הוסר בקפריסין. שליחנו ענבל מנור על החגיגות של אבי לוזון במסדרונות ה-GSP, והטעויות שחובה לתקן

ענבל מנור, שליחנו לקפריסין
צילום: ענבל מנור, עריכת וידאו: קובי אליהו

1. פתיחה. בישראל, מדינה בה נהוג לסגור את הקמפיין אחרי משחק אחד רע, החשיבות של פתיחה טובה לא פחות ממכרעת. "אני זוכר את התיקו באזרבייג'אן בפתיחת הקמפיין הקודם וחדר ההלבשה אחרי המשחק זה משהו שלא רצינו לחזור עליו היום", היטיב ביברס נאתכו לנסח. רק לפני מספר שבועות אנשי ההתאחדות, בעידוד אלי גוטמן, נלחמו בשיניים כדי לדחות את משחק הפתיחה המקורי נגד בלגיה. הסיבות היו הגיוניות לחלוטין: המלחמה פגעה בכושר של השחקנים, גרמה לדחיית הליגה וכמובן שעל ישראל נאסר לארח במדינה. ובלי קשר, המאמן הלאומי הביע חשש מכושרו של הכדורגלן הישראלי בספטמבר. לשיטתו, הנבחרת צריכה לפתוח קמפיין במשחק נוח על הנייר. קצת עקום, אבל קיבל.

"זאת זריקת עידוד חזקה מאוד לנבחרת ואני מקווה שנשלים שש נקודות ובמחזור הבא בבית נגד בוסניה כבר תהיה חגיגה אמיתית", המשיך נאתכו. המשוואה אותה הוא מנסה להסביר פשוטה. שלוש נקודות במשחק טריקי עם אופציה ממשית להפוך אותן לשש במשחק נוח יותר ביום שני שוות חמישה שבועות של שיכרון חושים. בהחלט עדיף על חמישה שבועות של רעל וחילופי האשמות, אם הפתיחה הייתה שלילית.

הניצחון שחרר פרץ אמוציות ובעיקר הרבה אוויר. יש תחושה חזקה של הקלה, הוסר הפחד מכישלון שימוטט את מגדל הקלפים, אבל גם שמחה אמיתית. שמחה שבאה לידי ביטוי במהלך כל השבוע. חשוב להדגיש, זה לא הניצחון שהביא את האווירה, אלא האווירה שהביאה את הניצחון. כי נבחרת ישראל שיחקה כדורגל טוב במשך 30-35 דקות במחצית הראשונה וזהו, אבל היא הציגה משחק הקרבה אחראי וחסר פשרות במשך 90 דקות. הלכידות, המחויבות, הקפיצות של אחרוני שחקני הספסל בשערים וההקרבה יוצאת הדופן גם ברגעי החרדה בסיום אלו דברים שמנצחים משחקים קשים תחת לחץ.

מחויבות היא הבסיס ולא נכון לקחת אותה כמובנת מאליה, בטח לא בכל הקשור לנבחרת ישראל ובטח לא אחרי הקמפיין האחרון על תצוגות הנפל הרבות שבו. כי אפשר לדבר עד מחר (ובמסגרת הניסיון לקרב את התקשורת ולשדר פתיחות דיברו השבוע בנבחרת בלי סוף) על מטרות, מבחן התוצאה, מקום שני או שלישי ולספור 44 שנים לאחור, אבל הדבר הכי בסיסי הוא לדרוש מהנבחרת להילחם ולתת מעצמה בכל משחק.

"ניצחונות באנדורה ובוסניה בבית ואפשר יהיה להתחיל לחלום"

גוטמן: ”אין סיבה שמדקה 45 שחקנים ירצו שהמשחק ייגמר”

ייני: "שחקנים התאבדו על כדורים והם פשוט לא נכנסו"

ישראל פתחה את מוק' יורו 2016 עם 1:2 בקפריסין

הבית ה"ישראלי": בוסניה רק עם נקודה, בלגיה דרסה

טוב לדעת (תוכן מקודם)

פיתוח מהפכני לטיפולי אנטי אייג'ינג בבית - בהנחה מיוחדת והחזר כספי ללא תוצאות

בשיתוף נומייר פלוס
לכתבה המלאה
זה לא הניצחון שהביא את האווירה, אלא האווירה שהביאה את הניצחון (צילום: AP)

2. טל בן חיים. אבי לוזון הסתובב בסיום במסדרונות ה-GSP כמו חתן. החיוך לא ירד לו מהפנים והוא גם לא ניסה להסתיר את אשר על ליבו. "מזל שיש שחקנים ממכבי פתח תקוה בנבחרת", אמר לסובבים והוסיף: "ידעתי שננצח, אחרת לא הייתי בא". הבוס לשעבר עדיין מגדיר את עצמו כאוהד מספר אחת. קצת לפני המשחק הגיע לקפריסין במטוס פרטי והביא איתו שלושה פצועים ממבצע "צוק איתן". הניצחון גרם לו להרגיש טוב, הניצחון שהושג משערים של עומר דמארי וטל בן חיים שגדלו במכבי פתח תקוה גרם לו להרגיש הרבה יותר טוב.

בן חיים הוא סופרסטאר בהתהוות. מבחינת כישרון ופוטנציאל, אין לשום שחקן בישראל מה שיש לו ברגליים. היכולות שלו בכל הקשור לאחד על אחד, מהירות וטכניקה גבוהות גם ברמה הבינלאומית. הבעיה אצלו תמיד הייתה הראש, הבגרות וחוכמת המשחק. אלא שמתחילת העונה נראה שהדברים מתחילים להסתדר גם בגזרה הזו. מול העיניים שלנו בן חיים עובר תהליך התעצמות משמעותי בואך הפיכה למפלצת. פתאום הדברים הולכים בקלות, הפעולות נראות טוב יותר, המספרים משתפרים. ראינו את זה שוב ושוב בשנים האחרונות. איתי שכטר, עדן בן בסט, אלירן עטר, מאור בוזגלו, ערן זהבי וגם דמארי. אצל בן חיים לתהליך אמור להיות סוף ברור – יציאה לאירופה כבר בתום העונה.

בן חיים עושה את זה למרות התחרות העצומה במכבי תל אביב ובנבחרת וההצגה בניקוסיה היוותה המשך ישיר להופעות הטובות בקבוצה. במשך כל השבוע, עבד גוטמן על מהלכים שנועדו לבודד את בן חיים באחד על אחד מול המגן הימני מריוס סטיליאנו. למעשה, הקפריסאים כל כך חששו מהמהירות של בן חיים עד שהמאמן הרכיב במיוחד את סטיליאנו הצעיר בעל האוריינטציה ההגנתית. רק שהאחרון כנראה לא למד את התנועה של החלוץ הישראלי, נתן לו שטחים ושילם את המחיר במזומן. כל מהלך התקפי של ישראל במחצית הראשונה עבר דרך בן חיים. תכנית המשחק של גוטמן כולל התרגילים הספציפיים עליהם עבד באימונים עבדה אחד לאחד.

"היו לי כמה פעולות טובות ושתיים מהן הכריעו את המשחק", אמר החלוץ בסיום. "המשחק לא היה מתוכנן עליי, אבל כל אחד יודע במה הוא טוב. כמו שוורמוט יודע לבוא מהאמצע, אני יודע לבוא מהקו. עבדנו על זה כל השבוע ואני שמח שזה קרה". גוטמן הצטנע קצת פחות: "אני מאמין בתכנית משחק. דאגנו להשאיר את בן חיים באגף שמאל וניסינו לבודד אותו מול המגן. ידענו שבאחד על אחד, בצעד הראשון, הוא יחסל אותו".

עכשיו גם הראש מתחיל להסתדר והרווח כולו שלנו. בן חיים (צילום: AP)

3. סגל. ביום שלישי, כשערן זהבי אושפז בבית החולים בניקוסיה, צחק הרופא המקומי שטיפל בו ואמר שהוא דורש להשאירו להשגחה למשך שלושה ימים. "הוא השחקן הכי טוב שלכם ואני לא רוצה שישחק נגדנו", אמר למנהל הנבחרת שליווה את זהבי. הקשר החלים ולמעשה כשירותו למשחק לא עמדה בספק. רק שאתמול הוכח מה שהיה די ברור גם לפני כן. נבחרת ישראל, בניגוד גמור למכבי תל אביב, אינה תלויה מקצועית בזהבי. הוא הכוכב הגדול של הנבחרת, מקומו בהרכב מובטח והוא מקבל את הכבוד המגיע לו, אבל במידת הצורך, אפשר יהיה לחיות בלעדיו.

נגד קפריסין היה לו משחק פושר ולקראת סיומו סובב את הקרסול, הוא כנראה לא היה צריך לשחק 90 דקות ובסיום, כשנשאל לגבי מצבו לקראת המשחק באנדורה אמר: "יש הרבה שחקנים בסגל שמאוד רוצים לשחק". איך אומר גוטמן? זה אומר הכול. כי הניצחון בניקוסיה היה ניצחון של מאמץ קבוצתי, מחויבות, הופעה פנטסטית של צמד הבלמים והרבה יעילות, אבל בטח לא קונצרט של שחקן אחד. שימו לב למספרים: ישראל החזיקה פחות בכדור (48 אחוז) והשלימה פחות מסירות (233 לעומת 275), אבל רשמה יותר מכפול איומים לשער (10:21).

הבעיה עם נבחרת ישראל היא שלאור הפסימיות הציבורית שאופפת אותה, קל לאוהד הממוצע לשכוח מה היא באמת שווה. וכדי להזכיר מה היא באמת שווה מספיק להסתכל על אלו שלא שיחקו. ברדה, בוזגלו, חמד, תמוז, גרשון, שהר, טואטחה, הרוש, חיימוב, דאבור ולא הזכרנו שחקנים שלא זומנו מסיבות שונות כמו בן בסט, מויאל, כיאל, ראדי, אלברמן, מליקסון והרשימה עוד ארוכה ולא כוללת כמה צעירים שמתדפקים על הדלת. כך שלגוטמן יש מאגר מורחב של כ-40 שחקנים, יש לו עומק, כישרון ומרחב תמרון, יש לו מחליפים ראויים בכל עמדה, אין בעיות אגו ובסגל הנוכחי שהמריא לקפריסין יש רק שלושה שחקנים מעל גיל 30. עכשיו תגידו אתם: איפה נכנס בכל העסק הזה יוסי בניון?

כדי להיזכר מה הנבחרת שווה צריך להסתכל גם על אלה שלא שיחקו (צילום: קובי אליהו)

4. טעויות. גם אחרי ניצחון מרשים כשלעצמו, יש מקום להצביע על נקודות התורפה. הורדת הרגל מהגז, בזבוזי הזמן וגם החילופים. אחרי השער הראשון, ישראל זיהתה שהיריב נמצא על הקרשים, חיפשה ומצאה את השני, אבל שום דבר שקרה על המגרש לא הצדיק את ההליכה אחורה במחצית השנייה. הנבחרת הפכה משחק קל שהיה לה בידיים לדרמה מורטת עצבים. ולמרות שגם בדקות הרעות, משחק ההגנה המחויב הרחיק את הקפריסאים מהשער, אופיר מרציאנו סיים כגיבור של הערב. על ההצלה בדקה ה-90 מגיעות לו מחמאות, על כרטיס צהוב בגין בזבוז זמן בדקה ה-60 מילה רעה. זה היה פשוט מיותר.

גוטמן לא התחמק. "קרה מה שלא רציתי שיקרה ואני אדאג שלא יקרה להבא". גם הוא יודע שהוא לא חף מטעויות. ההכנה שלו למשחק הייתה ללא דופי והוא למד את היריבה נהדר, אבל ביצע טעויות בניהול המשחק השוטף. בדקות בהן הנבחרת קצת נלחצה ייתכן והיה צריך להכניס שחקן חזק יותר שיודע לשחק עם הגב לשער ולשמור על הכדור כמו תומר חמד או טוטו תמוז. בסופו של דבר, ההכנסה של איתי שכטר וליאור רפאלוב לא שחררה את הנבחרת. עיתונאי הספורט הבכיר גיים בלאגה אמר בעבר שפרשן צריך לנתח "את ההופעה ולא את התוצאה". אז ההופעה הייתה לא רעה. אבל יש מקום לשיפור ותיקון בטח לקראת המפגשים מול היריבות החזקות בבית. ואם כבר בנקודות תורפה עסקינן, חובה להוסיף עוד דבר קטן: עומר בן הרוש.

יודע שיש עוד הרבה לשפר. גוטמן (צילום: ניב אהרונסון)

5. שני ניצחונות. הפעם האחרונה והיחידה מאז החזרה לאופ"א בה ישראל פתחה קמפיין עם שני ניצחונות רצופים הייתה במסגרת מוקדמות יורו 2008. רוברטו קולאוטי כבש ב-0:1 באסטוניה וארבעה ימים לאחר מכן הנבחרת הביסה 1:4 את אנדורה במשחק ביתי שנערך בניימיכן, הולנד. מה הייתה המשמעות להמשך? מינורית. ישראל אמנם סיימה רביעית במרחק נקודה מהעפלה, אך לא באמת הייתה בתמונה ברגע ההכרעה. אסטוניה ואנדורה היו שתי הנבחרות החלשות בבית וסיימו בו אחרונות. גם אם ההישג ישוחזר ביום שני באנדורה, המשמעות תישאר אותה משמעות. כן, עם כל הכבוד לתוצאה החד פעמית של קפריסין בבוסניה, עדיין מדובר בנבחרת החלשה בבית אחרי אנדורה. אז נכון שהבית הנוכחי שוויוני ופתוח והפורמט אמור להקל, אבל הניצחון בקפריסין עדיין לא קירב את ישראל לצרפת 2016. מבלי להמעיט בהישג, עבור נבחרת שחולמת על הרמות הגבוהות, מדובר בתוצאה הכרחית ומתבקשת.

לחזור עם שני ניצחונות. דמארי חוגג (צילום: AP)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully