באפריל של 1978, לארי בירד ומג?יק ג?ונסון עדיין לא היו לארי ומג?יק. הם היו שחקני קולג? מוכשרים שזומנו לטורניר בינלאומי ראוותני בקנטקי, ג?ורג?יה וצפון קרולינה. החבר?ה מהטלוויזיה האמריקאית רצו לעשות קצת כסף אז הם אספו כמה ניצוצות קולג? לכדי נבחרת ארצות הברית, שתשחק מול קובה, יוגוסלביה וברית המועצות. מאמן הנבחרת היה ג?ו הול, שכמה ימים לפני כן הדריך את קנטקי לאליפות המכללות. לאותו סגל הוא זימן חמישה שחקנים מהוויילדקאטס שלו, וכן - גם שניים פחות מוכרים לו, ג?ונסון ובירד. ג?ונסון ובירד עשו שמות באימונים, וגם בדקות המועטות שהול הקשוח אפשר להם לעלות על פרקט, אבל את הטון ואת רוב הדקות בטורניר תפסו הבחורים שלו - אלה שהביאו לו אליפות.
?היו את השחקנים של קנטקי, וכולנו היינו ממלאי מקום. הול פשוט רצה להסתובב ולהשוויץ בבחורים שלו?, התלונן בירד בספר המשותף לו ולג?ונסון, when the game was ours. בסופו של דבר גם הפנצ?ר שהול תקע בהתפתחות של שני ענקי הכדורסל לא ממש הפריע להם, וגם לא לו. כי מי שצריך להגיע לאנשהו, בסוף מגיע, ועם כל הכבוד למונס דאבור (או כל אחד אחר שלא שיחק אמש), הוא עדיין לא ג'ונסון ולא בירד. ואם את מג?יק ולארי פספסו קצת, מותר לכל אחד אחר לחכות בזמן שהמאמן הולך עם הפייבוריטים שלו.
אם גוטמן מאמין יותר באיתי שכטר מאשר בשחקן אחר, כבש כמה שכבש - קשה לבוא בטענות לגוטמן. כל עוד לא הוכח אחרת, הוא לא הסוכן של שכטר והוא לא מנסה להפסיד בכוונה. גוטמן רואה את האימונים וגוטמן רואה מה כל שחקן עושה בקבוצה שלו, ואם אחרי מחנה שבו כולם התאמנו לנגד עיניו הוא עדיין בוחר להכניס את ?החבר?ה שלו?, כנראה שהם פשוט טובים יותר לדעתו או שהוא מאמין בהם כרגע יותר מבכל אחד אחר. כנראה שבמשחק בכורה בקמפיין, במגרש לא קל, הוא סומך יותר על איתי שכטר מאשר על תומר חמד או מונס דאבור. כן, במקרים הספציפיים האלה, אולי עוזרת העובדה ששכטר ודומיו שיחקו אצל גוטמן, שהוא ראה מה הם יודעים לעשות עבורו במסגרת אירופית, מול שחקנים אירופים. מה לא הגיוני בזה?
אבל הנקודה החשובה יותר היא אחרת - הקביעה לפיה גוטמן שומר אמונים לשחקני הפועל תל אביב רק בגלל שעברו בהפועל תל אביב - מוגזמת ומטעה. מצד אחד, רוב השחקנים כבר מזמן לא בהפועל, וכמו גוטמן, כנראה לא יחזרו. מצד שני, את חלקם - כמו למשל את עומר דמארי וטל בן חיים - גוטמן בכלל לא הדריך שם. מצד שלישי, גם טוטו תמוז שיחק אצלו (וכבש כמעט אותה כמות שערים כמו שכטר) וגם אליניב ברדה שיחק שם - ואותם לא שיתף. ואת דמארי ו-ורמוט בכלל החליף אמש, בדקות קריטיות. ומה האינטרס של גוטמן לתעדף את בוגרי הפועל תל אביב? מי משלם לו על כך, גלבוט?
גוטמן לא מעדיף את שחקני ואקסי הפועל תל אביב בגלל שזו קבוצה שהוא זכה עמה בדאבל ב-2010; גוטמן מעדיף את השחקנים האלה בגלל שהם הישראלים הכי טובים בכדורגל - עכשיו. החמישייה הקדמית שפתחה אמש - נאתכו, ורמוט, זהבי, בן חיים ודמארי - זו החמישייה הכי טובה שיש לישראל כרגע.
נאתכו הראה טאצ? נהדר והלוואי שימשיך לשחק בתפקיד קדמי יחסית; ורמוט היה טוב מאוד והגול השני הוא קודם-כל שלו - איזו הברקה זו לוותר על זהבי הדי-פנוי בשביל טב?ח הפנוי יותר; זהבי היה לא מדויק ולא מרוכז, אבל עדיין הגיע לכמות האיומים הכי גדולה - כרגיל; טב?ח הוא ערמה של קלאסה, ומסתמן שהעונה הקרובה הולכת להיות עצומה עבורו ועבור לוזוניו; ודמארי? תכתבו אתם על דמארי, כמה אפשר להחמיא לו מבלי לקבל צעיף של אוסטריה וינה?
בסגל הנוכחי, לפי ההאשמות, תשעה נציגים הם ?הפועל?. וכן, גם ברדה ותמוז ושכטר ושהר ראויים להיות ב-23 הכי טובים של ישראל, חד משמעית הם ראויים, כל אחד ואחד מהם. אז אולי אפשר סוף סוף להגיע להבנה, לפיה גוטמן לא סתם מתעדף את בוגרי הפועל תל אביב, אלא שהפועל תל אביב - עגומה ככול שתהיה כיום - היא יצאנית הטאלנטים הגדולה של השנים האחרונות (מכבי חיפה בתחרות חריפה). כל חברי התשיעייה עברו בחודורוב, וחוץ מבן חיים, כולם יצאו לאירופה לאחר שנה טובה באדום (ובן חיים הבא בתור). אתם מבינים? גוטמן לא סתם מתעדף אותם - הם פשוט הכי טובים. אפשר להתווכח על עמדה-פה-עמדה-שם (בן הרוש אאוט, בוזגלו אין), אבל בגדול, כל מאמן נבחרת היה מזמן את התשיעייה הזו, וכל מאמן כנראה היה פותח עם החמישייה הזו. הם הכי טובים שיש, ובמקרה או לא, כולם עברו בהפועל תל אביב. הם והמאמן שלהם. ייצגו את הפועל, ועכשיו את ישראל.
* נישאר בקו אמריקה-ישראל. רוקי מרציאנו המנוח הוא אלוף העולם היחיד בתבל, שהחזיק את החגורה במשקל כבד וסיים קריירה מושלמת. 0-49 היה מאזנו, ומרציאנו אחר, אופיר, רחוק היום רק 48 ניצחונות רצופים מלהשוות את שיאו של ה?ברוקטון בלוקבסטר?. אני לא יודע מה הכינוי של אופיר, ואם בכלל יש לו כזה, אבל לחתום הופעת בכורה בנבחרת עם הצלה כזו בדקה ה-90 - זה אחלה סיפתח. ועכשיו, כמו רוקי, אופיר יצטרך לשמור על הכפפות, משחק אחר משחק, קרב אחר קרב.
* אל תקטינו בחשיבות הניצחון הזה. שום דבר כבר לא קל, בטח לא קפריסין. מחצית ראשונה יפה לא נתנה למחצית שנייה רעה להרוס, ומיד לאחר המשחק הפרופוגנדה החלה להפגיז אודות הבורות והסחל?ה שבמדשאות אנדורה. מצטער, אבל מספרים מדברים חזק יותר מדשא סינטתי. הניצחון האחרון של אנדורה אכן הושג בבית, 0-1 על מקדוניה, אבל זה היה בדיוק לפני עשר שנים. מאז: 32 משחקי בית, 2 תיקו, 30 הפסדים ו-0 ניצחונות. אז על בורות תדברו ביום אחר. נבחרות אולי מתקשות שם, אבל כולן כמעט מסתדרות. גם נבחרת ישראל צריכה להסתדר שם ביום שלישי הקרוב. ביום בהיר, אפשר לראות חמש נקודות הפרש מבוסניה.
* אורי אריאל, מספרים שיש כזה, רכב על גלי הרייטינג של נבחרת ישראל בכדורגל ושיגר הודעה בזו הלשון: ?אינני עוקב באופן קבוע אחרי אירועי הספורט השונים?, פתח את ההודעה האווילית אודות מתי צריך לשחק כדורגל, אבל שם אפשר היה כבר להפסיק לקרוא. כי מה לאדם שלא עוקב אחרי אירועי הספורט השונים ולספורט? למה שתדבר? מה אתה מבין?
וכדי שנסיים באריאל טוב יותר, מאיר כתב פעם שיר נחמד, שהלך בערך ככה:
?נרקומן ציבור, נרקומן ציבור
מה אתה עושה בין דיבור לדיבור?
נרקומן ציבור, נרקומן ציבור
מה אתה חושב בין דיבור לדיבור??
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אורן יוסיפוביץ
למעקב בטוויטר
להערות והצעות: orenjos@walla.co.il
