1. סגנון. התרגיל חזר על עצמו שוב ושוב. אולי עשרות פעמים. מסירה מהבלם למגן, תנועה אלכסונית של שחקן ההתקפה לאגף ושל שחקן הקו למרכז, הצטרפות של שחקני הקישור לתוך הרחבה, כדור רוחב וסיום מול השער. אלי גוטמן עמד ונצמד לכל פרט קטן בתנועה, בהצטרפות ובמיוחד בטיימינג. העיר וכיוון, צעק ודירבן. כשעומר דמארי חותך ימינה, גילי ורמוט עושה במקביל תנועה למרכז. כשדמארי מכניס את הכדור לרחבה, ביברס נאתכו וערן זהבי כבר אמורים להיות שם. וכשזהבי עושה את התנועה שמאלה, טל בן חיים תופס את מקומו ושוב אמורה להיות הצטרפות לרחבה. אולי עשרות פעמים. עד שגוטמן היה מרוצה. והגיע הזמן להתארגן לקראת הטיסה.
עקרונות המשחק עליהם עבד גוטמן עם השחקנים במהלך השבוע באימונים בארץ ובקפריסין ברורים. הוא רוצה לראות כל הזמן תנועה וחילופי מקומות בחלק הקדמי וכמובן לא מתפשר על אחריות ומשמעת טקטית מכל שחקן במגרש. כלומר, שחקני הכנף ורמוט ובן חיים אמורים להיכנס כל הזמן לאמצע, אבל כשהנבחרת תתגונן גם לרדוף אחרי מגנים ושחקני הקו. בכל מה שקשור בעזרה וחיפויים הדדיים גוטמן לא מוותר לאף אחד, גם לא לזהבי. כשהכדור אצל היריב, הוא רוצה לראות את הנבחרת שלו נעה כגוף אחד ומצמצמת רווחים לעבר הכדור. בלא מעט אימונים השבוע הוא תירגל את התנועה הקבוצתית. 10 שחקני השדה והמחליפים באותן עמדות נעו יחד כאשר גוטמן ועוזריו הניעו את הכדור מצד לצד.
21:45, ערוץ 1: ישראל פותחת את מוקדמות יורו 2016 בקפריסין
ענבל מנור, שליחנו לניקוסיה, על ההזדמנות של הנבחרת לגאולה
פז חסדאי עם מדריך הקלישאות המאוסות של כולנו על הנבחרת
גוטמן מעולם לא ניסה להתנער מתדמית הטקטיקן והעיד על עצמו כפריק של ניתוחי שיטת משחק. הוא מאמן שאוהב ללמוד, להתעדכן, להתחדש והוא מסיק לא מעט מסקנות מטרנדים בכדורגל העולמי. "שיטת המשחק בכדורגל המודרני משתנה", אמר במסיבת העיתונאים לפני כחודש. "המאמן המודרני חייב לעשות התאמות. זה מתחיל להיות דומה לכדורסל". הדברים הללו התבססו לא מעט על דברים שלמד מהמונדיאל ובעיקר על הטקטיקן הבולט בברזיל, לואי ואן חאל. ההולנדי לימד את הקולגות ברחבי העולם שיעור מעניין: שחק על הנקודות החזקות בסגל והתעלם מכל השאר. הוא הפנה עורף לכל עקרונות המשחק ההולנדיים, שיחק בשיטה לא פופולארית ולקח את נבחרת צעירה שרבים סברו שלא תעבור את שלב הבתים עד למקום השלישי.
לנבחרת ישראל, ולא רק הנוכחית, יש שחקני התקפה טובים יותר משחקני הגנה. אז במקום להתכחש למציאות ולנסות לאזן את יחסי הכוחות בסגל על ידי הרכבת שחקנים דפנסיביים יותר או סירוס שחקנים קדמיים על ידי הזזתם לעמדות אחוריות, נכון יותר למקסם את הנקודות בהן אתה חזק. שיטת משחק דינמית, חופש פעולה לשחקנים יצירתיים וחילופי מקומות יכולים להסתדר עם משמעת טקטית וחזרה לעמדות ברגע שהכדור עובר ליריב. לפרטים: נבחרת גרמניה. אז נכון, ישראל אינה גרמניה, אבל אין שום סיבה שהנבחרת תגיע בגישה פחדנית למשחק חוץ מול יריבה נחותה על הנייר ולא תנסה להשתמש בכלים שיש לה ביעילות מקסימאלית.
2. שיטה. הנבחרת שיחקה לראשונה בשיטת 4:1:4:1 ב-3:3 הביתי עם פורטוגל. גוטמן חיפש אז למנוע ככל האפשר את השטחים לשחקני פורטוגל ובכך להצר במעט את צעדיו של כריסטיאנו רונאלדו. השיטה עבדה לא רע והמאמן דבק בה. "מדובר בשיטה לא אופנתית בעיקר כי מאמנים מעדיפים לקרוא לה 4:3:3", טען מומחה הטקטיקה מייקל קוקס. "בלי הכדור, אלו למעשה אותן שיטות, אבל 4:3:3 תמיד נשמע יותר מרגש".
גוטמן הוא פחות טיפוס של ריגושים. הוא אוהב את השיטה בגלל הגיוון שלה והאפשרות שהיא נותנת להגיב מיידית לכל שינוי שעושה היריב. המעבר ל-4:2:3:1 הגנתי יותר או אפילו למערך של שלושה בלמים קל ומהיר בטח לאור ההרכב המסתמן וחומר השחקנים שיש לישראל. ישראל תעלה הערב לכר הדשא ב-GSP עם שרן ייני כקשר אחורי בודד, נאתכו וזהבי במרכז, ורמוט באגף ימין ובן חיים בשמאל כשדמארי יהיה החלוץ הבודד. גוטמן התמקד במהלך ההכנה למשחק במעבר ל-4:4:2 כשהנבחרת תוקפת כאשר זהבי מצטרף לדמארי כחלוץ שני. "ככה נראה 4:4:2", חזר ואמר לשחקנים במגרש. מאמן כדורסל, כבר אמרנו?
הגמישות של השיטה הפכה אותה לחביבה על טקטיקנים כמו פפ גווארדיולה למשל. בראשית דרכו בבאיירן מינכן, המאמן שהיה נחוש להמציא את עצמו מחדש ולנתק את עצמו מהטיקי טאקה, השתמש ב-4:1:4:1. בכך, הוא ניצל בצורה מושלמת את יכולות ניהול המשחק של טוני קרוס והצליח להרכיב יחד מספר רב של שחקנים התקפיים. למשל, תומאס מולר ומריו גצה תופקדו כמעין שחקנים חופשיים שמשחקים מאחורי החלוץ ומבצעים את הכניסות לרחבה. זו בדיוק בעמדה אותה תפר גוטמן לזהבי.
הדוגמא המובהקת לשימוש נכון בשיטה התקבלה בחצי גמר יורו 2008. בדקה ה-34 נפצע דויד וייה, אך לואיס אראגונס המנוח החליט להכניס דווקא את ססק פברגאס במקומו ולא חלוץ. ספרד עברה ל-4:1:4:1 כשססק הצטרף לצ'אבי, אינייסטה ודויד סילבה. ספרד דרסה את רוסיה 0:3, שמרה על השיטה גם בגמר תוך שהיא מציגה את הכדורגל הטוב ביותר שלה באותו טורניר דווקא ללא מלך השערים.
3. נאתכו וזהבי. הבחירה ב-4:1:4:1 אולי נולדה מלכתחילה ממחשבות על הגנה, אבל בפועל היא נתפרה בדיוק למידותיהם של שני השחקנים הכי טובים בנבחרת: זהבי ונאתכו. בהמשך ההקבלה לבאיירן, נאתכו הוא תואם קרוס. רבות דובר בעבר על השימוש הלא נכון בנאתכו בנבחרת לעומת הליגה הרוסית, מה שפוגע באפקטיביות שלו. גוטמן אולי התנער מהביקורת, אבל גם הוא מבין שנקודות החוזק של נאתכו הן מסירות העומק, ההצטרפות מהקו האחורי לאזורים המסוכנים וכמובן המצבים הנייחים. על זהבי, היכולות שלו, הנפיצות, החדות והשליטה המוחלטת שלו בליגה באמת מיותר להכביר במילים.
האתגר הוא לדעת לנצל את היכולות של שני השחקנים הללו ולהביא אותה לנבחרת. כי כמו נאתכו, גם זהבי עדיין לא עשה את מה שהוא עושה במכבי תל אביב במדים הלאומיים. וזה בדיוק מה שמבדיל שחקנים גדולים משחקנים שנכנסים להיסטוריה. אין כאן כוונה להיכנס לקלישאות של הנהגה או לחפש יורש לשחקן כזה או אחר. אחת הבעיות הגדולות של ישראל בקמפיינים האחרונים הייתה שהנבחרת, מסיבות מנטאליות ומקצועיות כאחד, לא מימשה את מלוא פוטנציאל שחקניה. גוטמן מחפש לשנות את זה על ידי התאמת הסגנון ליכולות של שני הכוכבים שלו.
כשארסן ונגר עבר העונה ל-4:1:4:1, המהלך התקבל בצורה מעורבת. התומכים טענו שהשיטה תאפשר לארון רמזי וג'ק ווילשר לשחק יחד בלי שאחד מהם ישמש כקשר אחורי. הדברים נכונים גם לגבי הנבחרת. דברים טובים שעובדים בקבוצות צריכים לקבל במה גם במסגרת הבינלאומית. במילים אחרות, נאתכו לא צריך להיות קשר אחורי וזהבי צריך לקבל את החופש לעשות את מה שלעזאזל הוא עושה בליגה מדי שבת.
4. שרן ייני. השחקן החשוב במערך. לא פחות ולא יותר. השיטה קמה ונופלת על האחריות שמוטלת על כתפי הקשר האחורי. למעשה, לאותו שחקן יש תפקיד כפול ומשולש. הוא מתחיל בבניית ההתקפות, משמש כמעין בלם שלישי לעת הצורך בשעת מגננה ואמור לחפות ולתת גב לקשרי מרכז השדה כשהם מצטרפים להתקפה. בהרכב המסתמן, ישראל תשלח לפרקים הרבה שחקנים קדימה והיא עלולה להיות חשופה למתפרצות. "קשר אחורי צריך לעמוד בין השער לבין הכדור", אמר המאמן לייני במהלך אחד האימונים ובמסגרת השיחות הרבות ביניהם. הוא מצפה ממנו לעזור בסגירה על שחקני החלק הקדמי, בראשם דמיטריס חריסטופי.
כך שלפני גרזן, גוטמן חיפש שחקן חכם ואחראי שהוא סומך עליו ומבחינתו, ייני הוא בדיוק כזה. קפטן מכבי תל אביב שיחק ב-10 מ-11 המשחקים הרשמיים של הנבחרת ובכולם פתח בהרכב. בניגוד ל"כאב ראש החיובי" בחלק הקדמי, עמדת הקשר האחורי היא הדלילה ביותר בסגל הנוכחי. בירם כיאל וגל אלברמן הושארו בבית, קובי מויאל לא כשיר במאת האחוזים, מה שהשאיר את הנבחרת עם ייני וניר ביטון, שלא משחק בקביעות. ביטון פיזי יותר ויכול לתרום יותר בהנעת הכדור, אבל גוטמן חיפש משהו אחר. מישהו שיבין את השינויים התכופים בסגנון ויידע למקם את עצמו היטב ולהיות המנהיג השקט מאחור. ביטון וייני הם שחקנים בעלי מבנה גוף ותכונות שונות והבחירה לא פשוטה. גווארדיולה וגם יואכים לב השתמשו לעמדת הקשר האחורי הבודד בבסטיאן שווינשטייגר החסון, אבל גם בפיליפ לאהם.
מנגד, את הבחירה בייני אפשר לראות כהתרסה של גוטמן נגד שלושת המאמנים הזרים שעבדו במכבי תל אביב בשנים האחרונות. תחת אוסקר גרסיה, פאולו סוזה ופאקו אייסטרן, ייני שיחק בעיקר כמגן ימני, אשתקד לא פעם כבלם בשיטה של שלושה בלמים ולעיתים רחוקות יותר כמגן שמאלי וקשר אחורי. ראוי להדגיש שתפקידו המקורי של ייני הוא בקישור, אך למרות זאת בקבוצה מעדיפים להשתמש בו בעמדות אחרות. האם המאמן הלאומי ראה משהו ששלושת אנשי המקצוע הצליחו לפספס? ספק גדול.
5. ההרכב. קל לשכוח, אבל ההרכב שנבחר שיחק כמעט במלואו יחד ב-2:4 על הונדורס בחודש יוני, המשחק הרשמי האחרון של הנבחרת. תשעה מה-11 שצפויים לפתוח בניקוסיה עלו בהרכב לפני ארבעה חודשים ביוסטון. השניים האחרים הם השוער אריאל הרוש והמגן יובל שפונגין, שהמחליפים שלהם לא משנים כמעט במאום את הפן הטקטי. באותו משחק, השילוב היה טוב, ורמוט הצטיין, זהבי כבש, נאתכו בישל ובכלל מאז כל התשעה גילו רמה גבוהה בקבוצות שלהם. עכשיו רק נותר לקוות שמה שקורה ביוסטון יקרה גם בניקוסיה.