האוטוביוגרפיה של רוי קין, שחלקים ממנה פורסמו אתמול ויצרו סערה גדולה בבריטניה ובעולם הכדורגל כולו, ממשיכה להיחשף אט אט ולספק עוד ועוד קטעים וציטוטים מדהימים מהקריירה העשירה של קשר העבר האירי הנפלא של מנצ'סטר יונייטד.
כך למשל, על העברתו של כריסטיאנו רונאלדו לאולד טראפורד ב-2003 כותב קינו: "שיחקנו אצל ספורטינג ליסבון במשחק חגיגי לפתיחת האצטדיון החדש שלהם. באותו יום, ראיתי כמה רונאלדו טוב. הוא התמודד נגד ג'ון אושיי, שנאלץ ללכת לרופא שלנו במחצית כי הוא חטף סחרחורת. תמיד צחקנו עם אושיי שהוא היה זה שגרם למעבר של רונאלדו להתממש כי הוא שיחק כמו פאקינג ליצן. האמת שהוא היה פשוט בג'ט לג באותו יום, כי כולנו חזרנו מארצות הברית בדיוק".
קין הוסיף על רונאלדו: "אהבתי אותו מהרגע הראשון. הייתה לו נוכחות טובה וגישה טובה. אחרי כמה ימים בהם ראיתי אותו מתאמן חשבתי לעצמי 'הבחור הזה יהיה אחד השחקנים הכי טובים בעולם'. הוא היה בן 17, אבל כבר אז היה אחד השחקנים שעבדו הכי קשה בקבוצה. הוא היה חתיך והוא ידע את זה. הוא גם היה מאוד תמים".
על שחקני "מחזור 92'" המפורסם של יונייטד, דייויד בקהאם, ריאן גיגס, פול סקולס, ניקי באט והאחים גארי ופיל נוויל, היו לקין מילים קשות: "סקולסי היה כוכב, אבל אני לא מאמין לתדמית הילד הטוב שיצאה לו. או לזה שהוא צנוע כמו שמציירים אותו. יש בו יותר מזה. כל החבורה מהמחזור הזה הם שחקנים טובים, אבל אנשים הגזימו עם החשיבות שייחסו להם בהצלחה של המועדון. הם הקימו לעצמם מותג, זה הרגיש כאילו הם קבוצה בתוך הקבוצה שלנו והם לא התביישו בזה בכלל".
קין גם חשף: "להיות קפטן זה חשוב, אבל למספרי החולצות יש לא פחות חשיבות לפעמים. מספר 7 ביונייטד זה מספר איקוני. כשאריק קנטונה עזב, לא היה ברור מי יהיה הקפטן החדש. המספר שלו, 7, היה שייך לבריאן רובסון לפניו והלך אחורה לימי ג'ורג'י בסט. פרגוסון הכניס אותי למשרד שלו ואמר שהוא רוצה שאני אעבור לשחק עם המספר 7. אמרתי לו שאני לא מעוניין והוא ענה 'אני יודע שבקהאם ירצה אותה ואני לא רוצה שהוא יקבל".
על המאמנים שלו כתב קין: "שיחקתי תחת שני מנג'רים גדולים ואני שם את בריאן קלאף לפני אלכס פרגוסון מסיבה אחת פשוטה. הרגע הכי חשוב בקריירה שלי היה כשקלאף החתים אותי בנוטינגהאם פורסט. משם הכול החל. הם שני מנג'רים שונים, שניהם גאונים, אבל קלאף היה גם איש חם ואצל פרגוסון הכל היה עסקים".
לקינוח, לפחות כרגע, קין גם מספר על המעבר שהוא פספס לריאל מדריד ב-2005, כאשר התקרב לסיומה של הקריירה: "פחדתי מהלא נודע ודחיתי את ההצעה מבוטרגניו. הסוכן אמר לי שאמיליו עומד להתקשר, אז לקחתי את הסלולארי שלי לכל מקום ועם המזל שלי, הוא התקשר בדיוק כשישבתי על האסלה".
כמו כן, קין התייחס לאחת הפרשות הכי מסעירות בקריירה שלו - הפציעה של אלף אינגה הלאנד, שחקן מנצ'סטר סיטי, כשנכנס בו בפראות וגמר לו את הקריירה. "יש דברים בחיים שאני מתחרט עליהם, אבל זה לא אחד מהם", כתב קין, שהכחיש שניסה לגמור לו את הקריירה, "לא הייתה כוונת זדון. שיחקתי נגדו הרבה פעמים... אם הייתי משוגע שמונע מתוך נקמה, הייתי מחכה כל כך הרבה שנים?
"האם שנים חשבתי שאני הולך להכינס בו? לא. האם הוא היה לי בראש? בהחלט כן. כמו רוב לי, דייויד באטי, אלן שירר ופטריק ויירה. כולם היו לי בראש: 'אם תהיה לי הזדמנות, אני הולך לז--ן אותם'.
"הלאנד גמר את המשחק, ושיחק ארבעה ימים לאחר מכן. כמה שנים אחרי זה הוא ניסה לטעון שהוא נאלץ לפרוש בגלל התיקול הזה ורצה לתבוע אותי. זה היה תיקול קשה, אבל עובדה שהוא הצליח לשחק ארבעה ימים לאחר מכן".
הלאנד התבקש להגיב לדברים האלה בטוויטר, והעלה תמונה של סדאם חוסיין: "איך אפשר להתייחס לבנאדם עם זקן כזה ברצינות".
אגב, בספר הראשון קין כתב דברים בנימה אחרת, ורמז שהוא חיכה זמן ארוך לנקמה וביצע את העבירה בכוונה תחילה.