תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 49:33
סיימו את העונה: במקום העשירי במזרח.
רגע, תיכף נגיע לקיץ. לפני כן צריך לכתוב משהו על העונה שעברה, אולי אמא של ג'ארט ג'ק קוראת או משהו. מה שחשוב לזכור לגבי העונה החולפת של קליבלנד זה שהיא ניסתה להצליח - ג'ק ואנדרו ביינום הוחתמו בקיץ, לואל דנג הגיע במהלך העונה במקום ביינום וספנסר הוז הצטרף בהמשך. יחד עם קיירי אירווינג, אנדרסון ורז'או ועוד שלוש בחירות טופ 4 זו הייתה אמורה להיות קבוצה לא רעה, בפועל הקאבס לא הצליחו לאיים אפילו על הפלייאוף במזרח העלוב. ביינום התברר כשחקן גמור, דנג שיחק ללא חשק, ג'ק לא התקרב ליכולת מגולדן סטייט, קיירי לא הנהיג ולא השתפר כפי שציפו ממנו בעונה השלישית, דיון וויטרס המשיך לקבל החלטות גרועות ולא הסתדר עם קיירי, טריסטן תומפסון דרך במקום ואנתוני בנט נראה כמו אחת הבחירות הראשונות הגרועות אי פעם. הבשורות הטובות היחידות היו שהג'נרל מנג'ר כריס גרנט פוטר באמצע העונה והמאמן מייק בראון בסופה. ואז...
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: לברון ג'יימס וג'יימס ג'ונס (חופשיים, ממיאמי), קווין לאב (בטרייד ממינסוטה), שון מריון (חופשי, מדאלאס), מייק מילר (חופשי, מממפיס), ברנדון הייווד (בטרייד משארלוט), לו אמונדסון (חופשי, משיקאגו), ג'ו האריס (רוקי, בחירה 33), אלכס קירק (רוקי, לא נבחר בדראפט), איי ג'יי פרייס, כריס קרופורד, שיין אדוארדס וסטיבן הולט (חוזים לא מובטחים לתקופת ההכנה).
עזבו: לואל דנג (חופשי, למיאמי), ספנסר הוז (חופשי, לקליפרס), סי ג'יי מיילס (חופשי, לאינדיאנה), אנתוני בנט (בטרייד למינסוטה), ג'ארט ג'ק וסרגיי קראסב (בטרייד לברוקלין), טיילר זלר (בטרייד לבוסטון), אלונזו ג'י (בטרייד לניו אורלינס), סקוטי הופסון (בטרייד לשארלוט), קאריק פליקס (בטרייד ליוטה).
ואז אלוהים החליט לבחון את התלונות הרבות שהגישו נגדו אוהדי הספורט בקליבלנד, מצא אותן מוצדקות והגיע למסקנה שמגיע להם החזר משמעותי. סדר האירועים, למי שלאחרונה נחת ממאדים או יצא מבית "האח הגדול", הוא כזה: זכייה בבחירה הראשונה בדראפט פעם שלישית בארבע שנים, מינוי דיוויד בלאט למאמן ראשי, לקיחת אנדרו וויגינס בבחירה הראשונה, הודעה של לברון ג'יימס שהוא חוזר לקליבלנד, טרייד על קווין לאב שהתמורה המרכזית שקליבלנד נתנה עבורו היא וויגינס. בין לבין הצטרפו שני ותיקי קונטנדריות משמעותיים - מומחה השלשות מייק מילר ומומחה ההגנה האישית שון מריון. גם אופציית ריי אלן עדיין קיימת. בסיומה של המטמורפוזה קליבלנד הפכה מלכלוכית לקונטנדרית בכירה ולקבוצה המסקרנת ב-NBA.
נקודת המפנה, כמעט מיותר לציין, הייתה ההחלטה של לברון לחזור. האופציה הזאת הוזכרה בשנים האחרונות אך תמיד נראתה כמו קוריוז חסר חשיבות. שחקנים בסדר הגודל של קינג ג'יימס לא אמורים לעשות את זה - לא לעזוב שתי קבוצות במהלך שיא הקריירה ולא לחזור לקבוצה אותה עזבו. המשקעים בין השחקן למועדון, הקהל ובעל הבית דן גילברט נראו גדולים מדי. גם לאחר ההפסד של מיאמי בגמר עם התחושה שלקבוצה הזאת נגמר הסוס היו ללברון אופציות יותר הגיוניות למעבר מבחינה מקצועית. אבל ברגע שהופיעו ב-'ספורטס אילוסטרייטד' המילים "אני חוזר הביתה" הכול פתאום נראה הגיוני. הסנטימנט של לברון למקום בו נולד וגדל היה חזק יותר מכל משקע שנוצר, האוהדים מיהרו להודות שאין להם פריבילגיה לנטור טינה, גילברט התמקם מתחת לחלון של לברון והחזיק מעל לראש מערכת סטריאו שמנגנת את "באמת שמצטער על המכתב" והכול היה בסדר.
אחרי שהמלך בא הביתה, נשאר מספיק זמן בקיץ כדי לטחון עד דק את השאלה האם כדאי לקליבלנד לתת את וויגינס והפוטנציאל העצום שלו בתמורה לקווין לאב. בסוף גריפין החליט שכדאי. המחיר המלא כלל גם את בנט, כך שהקאבס ויתרו על שתי הבחירות הראשונות מהשנתיים האחרונות, ולמען האירוניה גם בחירת דראפט מוגנת טופ 10 שמיאמי נתנה לקליבלנד בסיין אנד טרייד על לברון ב-2010 והפכה להרבה יותר אטרקטיבית עכשיו. לאב עלול להיות נטל בהגנה, אבל האופציות שהוא פותח לבלאט בהתקפה כמעט לא הוגנות. מסירות האאוטלט שלו אחרי ריבאונד הגנה כבר הפכו ללהיט במחנה האימונים, היכולת שלו לשחק בפנים ובחוץ, לשמש כחוסם בפיק נ' פופ ולראות משחק ברמה של רכז הופכת את קליבלנד לקבוצה שלא ברור איך ניתן לשמור עליה.
יש גם כוכב שלישי בקבוצה. כאילו שהקיץ של הקאבס לא היה מספיק כיפי לפני כן, קיירי אירווינג נבחר ל-MVP של אליפות העולם ונראה נינוח מאוד כחלק מקבוצת כוכבים. הוא ידע מתי לזוז הצידה ומתי לקחת על עצמו את המשחק, הרגיש כשהוא מתחמם וידע לנצל את ההתמקדות באחרים כדי למצוא נתיבים לטבעת. החשש שהוא יתקשה לראות שני סופרסטארים באים לקבוצה שלו והופכים אותו לגלגל שלישי עדיין קיימת, אבל האפשרות שהרבה יותר נוח לו להיות כוכב נוסף מאשר להנהיג נראית יותר ויותר הגיונית. עוד לפני הנבחרת ולמרות העונה המאכזבת, קליבלנד הביעה אמון מוחלט בקיירי כשנתנה לו חוזה מקסימום של 90 מיליון דולר ל-5 שנים. ללברון ולאב, אגב, יש חוזה רק לשנתיים עם אופציית יציאה בקיץ, אבל זה רק כדי לחתום על חוזה חדש לאחר העלייה בתקרת השכר שתגיע בשנים הבאות בעקבות הסכם השידור החדש של הליגה (אני בטוח שאוהדי הקאבס קצת פחות רגועים בעניין הזה).
המגמה האופטימית נמשכה בכך שגריפין דאג לשמור לקבוצה אופציות להתחזקות במהלך העונה ובקיץ הבא. לא אלאה אתכם בטריידים הרבים והמסובכים שהוא ביצע הקיץ, שחקנים רבים באו והלכו בהפרש של ימים, מה שחשוב זה שבסוף הקיץ גריפין מחזיק בשלושה נכסים חשובים: 1) טרייד אקספשן של 5.3 מליון דולר בו יוכל להשתמש במהלך השנה כדי להביא שחקן שמרוויח את הסכום הזה או פחות. 2) החוזה המוזר של ברנדון הייווד שבקיץ הבא יהפוך ל-10 מיליון דולר לא מובטחים כלל, מה שיקרוץ ללא מעט קבוצות שירצו לפנות מקום מתחת לתקרת השכר. 3) בחירה של ממפיס שמוגנת לכל הבחירות חוץ מ-6-14, יכולה להפוך למעניינת אם הגריזליס יסתבכו במהלך העונה או אם מארק גאסול יעזוב בקיץ. זו נקודה שלא מדגישים מספיק לגבי קליבלנד - יש לה כלים להתחזק במקומות שהיא צריכה שבדרך כלל אין לקבוצות כוכבים מהסוג הזה.
עד שיגיע החיזוק (והוא יגיע, אם לא במהלך העונה אז בקיץ), הצוות המסייע של שלושת הגדולים כולל בעיקר את ורז'או, וויטרס, מריון, מילר, תומפסון ומתיו דלבדובה, כשאולי גם הייווד יתברר כיותר מחוזה מוזר. זה צוות מסייע עם הרבה שחקני כנף והרבה גבוהים ניידים, אבל ללא סנטר דומיננטי בצבע, מה שיהיה חסר בעיקר בהגנה. יהיה מעניין במיוחד לבדוק את ההשתלבות של וויטרס, שחקן עם יכולת חדירה נהדרת וקליעה טובה ממסירה שאם יצליח להבין את המקום שלו יוכל להיות תוספת נהדרת. אם לא, הוא יוכל להיות תוספת נהדרת לטרייד.
ועל כל זה ינצח דיוויד בלאט. מהאימונים הראשונים בלאט הבהיר שהוא לא מאמן מז'אנר 'תנו ללברון את הכדור והוא כבר יסתדר'. השיטה ההתקפית שלו כוללת הרבה תנועה, מסירות וחיתוכי בק-דור ואמורה להתאים מאוד לאוסף שחקנים אינטליגנטיים עם לא מעט מוסרים נהדרים. את הפתרונות ההגנתיים שלו למחסור בסנטר עם נוכחות בצבע עוד נראה, ניתן להניח שהוא ייבא ממכבי ת"א, הרבה מאץ'-אפ-זון וחילופים אוטומטיים (שתי שיטות שמתאימות לסנטרים זריזים מהסוג שיש לו) וינסה לגרום לכך שהיריבות יתקשו להגיע לצבע כי בתוכו יהיה להן קל. את ההגנות שעבדו באירופה הוא יצטרך להתאים לרמת הכישרון של ה-NBA, יש לו כ-90 משחקי הכנה (כולל העונה הרגילה) לעשות זאת. יתרון נשכח אך חשוב של הסגל החדש הוא ביכולת הריבאונד - לאב, ורז'או, תומפסון וגם לברון ומריון אמורים להפוך את קליבלנד לאחת מקבוצות הריבאונד הטובות בליגה בשני הצדדים.
מה מי מו
חמישייה: קיירי אירווינג, דיון וויטרס, לברון ג'יימס, קווין לאב, טריסטן תומפסון.
ספסל: מתיו דלבדובה, ג'ו האריס, ג'יימס ג'ונס, מייק מילר, שון מריון, אנדרסון ורז'או, לו אמונדסון, אלכס קירק, ברנדון הייווד.
מאמן: דיוויד בלאט (עונת בכורה ב-NBA).
מועמד לפריצה: נתון שכדאי לזכור לגבי קיירי - הוא החמיץ כמות דו ספרתית של משחקים בכל אחת משלוש העונות שלו. אם גם הפעם הוא יסבול מפציעות, המרוויח יהיה דלבדובה. הגארד האוסטרלי הפתיע לטובה כרוקי בעונה שעברה ואפילו לקח לוויטרס את המקום בחמישייה. מדובר בשחקן עם הבנת משחק טובה, יכולת חדירה והוצאה, קליעה טובה משלוש, הגנה אישית נהדרת ומנהיגות. לא אתלט ולא דומיננטי, אבל חביב מאמנים קלאסי ובדיוק מה שקבוצת כוכבים צריכה על הספסל. בתסריט האופטימי שלו הוא יכול להפוך לדרק פישר של קליבלנד, ואם הוא יוכיח שהוא מסוגל להקשות על שחקנים כמו דרק רוז וג'ון וול הוא עשוי לקבל גם דקות לצד קיירי.
מועמד לדעיכה: טריסטן תומפסון יותר עומד למבחן ממועמד לדעיכה, אך זה מבחן מאוד לא פשוט. ההגעה של לאב ואופציית לברון או מריון כסטרץ' 4 הפכו את תומפסון לסנטר במשרה מלאה. הוא אולי אפילו יפתח בחמישייה, בין היתר כדי לא לשחוק את ורז'או, אבל זו לא בהכרח בשורה טובה עבורו. טריסטן יצטרך להוכיח שהוא מסוגל לתפקד כסנטר למרות שהוא לא גבוה (2.06 מ'), לא חוסם ולא מסוגל לשים גוף על סנטרים גדולים. הוא גם לא שחקן התקפה אפקטיבי מחוץ לצבע. הוא עדיין יכול לקבל הארכת חוזה הקיץ, יחסיו הטובים עם לברון והעובדה שהם חולקים סוכן פועלת לטובתו, אבל אם הוא יתברר כחוליה החלשה מבחינה מקצועית (או אם יגיע סנטר בכיר שיהפוך אותו למיותר) גם זה לא יעזור לו.
אקס פקטור: הצלע הרביעית, והשחקן היחיד מחוץ לשלושת הגדולים שכרגע באמת אין לו תחליף, הוא ורז'או. הברזילאי שרד 65 משחקים בעונה החולפת אחרי שלוש עונות עם ממוצע של 27 משחקים, בלאט והצוות שלו מכינים טיפול צמר גפן עבורו, הכול כדי שיהיה כשיר בפלייאוף. אמנם גם הוא לא rim protector קלאסי, אבל הוא כן שחקן הגנה נהדר שמשתלב בכל סוג של הגנה עם עזרה מתוזמנת, סחיטת עבירות תוקף, מלחמה וריבאונד. בהתקפה הוא מוסר נהדר ופיתח יד רכה מחצי מרחק, מה שהופך אותו לסנטר הבכיר של הקאבס גם בצד הזה. פלייאוף טוב ובריא של ורז'או יקרב מאוד את קליבלנד למטרה שכולנו יודעים מהי.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: ההתקפה קולחת ומתכתבת עם נתונים היסטוריים, ההגנה יעילה מהצפוי, השלישייה נהנית מכל רגע, וויטרס משתלב בקלות ומוסיף איכות, ורז'או בריא ועושה את כל הדברים הקטנים, האמריקאים כל כך מתלהבים מבלאט שבקיץ OKC מרימה טלפון לדני פרנקו שיבוא להושיע. 68 ניצחונות בעונה הרגילה, חמישה הפסדים כל הפלייאוף, אליפות ראשונה ולא אחרונה.
תסריט פסימי: ההתקפה לא מספיק מתואמת אז היא רק טובה מאוד ולא מצוינת, ההגנה לא מוצאת את הציוות הנכון ובכל חמישייה יש חור שניתן לנצל, ורז'או נפצע ואין לו תחליף, בלאט לומד על בשרו שמה שמתאים לאירופה לא מספיק ב-NBA. עם הכישרון והמזרח קשה לדמיין פחות מגמר אזורי, אבל שם שיקגו מפוצצת את הבלון.
תחזית: לכו תדעו. מבחינת פוטנציאל התקפי הסגל הזה עומד בסטנדרטים של שנות השיא של מיאמי ויותר מזה, יש גם מספיק שחקני הגנה טובים בשביל הגנה מעל לממוצע, בעיקר כשזוכרים את איכות הריבאונדרים. אני לוקח בחשבון את פוטנציאל ההתחזקות המרשים כדי להמר שתוך שנתיים הקבוצה הזאת זוכה באליפות. השנה? סיכוי גבוה להגיע לגמר, שם זה כבר תלוי במהירות התגבשות הקבוצה וגם ברמה של היריבה.
