חזרת פתאום, הנה אתה בבית: אליניב ברדה שב לווסרמיל באופן רשמי

כמה שילמתם? 80 שקל+עמלה למבוגר, 40+עמלה לילד/חייל

תקציב שכר שחקנים:
הפועל באר שבע - 17 מיליון שקל
מכבי תל אביב - 51 מיליון שקל


דברים שרואים בסטטיסטיקה: ערן זהבי כבש במשחק ליגה שמיני ברציפות - יש לו 12 כיבושים באותו רצף. אתמול הוא כבש מפנדל, תוך כדי החלקה. אם ג?ון טרי היה כובש את פנדל ההחלקה שלו, תחשבו כמה שונים היו החיים של אנשים רבים כל כך. מוריניו, רונאלדו, ובטח אברם היה במקום הרבה יותר מערבי מתאילנד. אבל זהבי זה לא טרי, וזהבי החליק וגם כבש.

שלושער ענק לברדה מול מכבי ת"א. צפו בתקציר

ערן זהבי: ”כל כדור נכנס להם. משחק טוב לקהל, לא בשבילנו”

ברדה: ”זה משחק שיכול לתת לנו פוש מטורף”

הבורסה: בסיום המשחק נפגש ג?ון אוגו, המניה העולה, עם אוסטין אג?ידה ונוסא איגייבור לוועידת מולדת. שני האחרונים לא קטנים כלל, ואוגו אפילו ענק מהם. וכך הוא נראה על המגרש. כמו מטאטא גדול שמעיף את האבק קדימה, לכיוון הרחבה. עתיד מבטיח, משחק מקיים.

?הוא ניסה מאוד קשה?, אמר פאקו אייסטרן על עדן בן בסט, המניה היורדת. ?הוא השיג את הכדור בטווחים שהוא היה צריך, אבל לא היה לו את המזל ברחבה?. עוד כמה דברים הפריעו לחלוץ שסוף סוף קיבל דקות ראשונות בליגה. בינתיים העסק עדיין חלוד, ובן בסט היה יכול בשקט לגרום למכבי תל אביב לצאת עם נקודות מווסרמיל.

קהל הפועל באר שבע: קרנבל בנגב. בדקות המתות של פתיחת המחצית השנייה לא הצליחו להרים את החבר?ה שלהם, אבל לחגוג ולשמוח הם יודעים טוב מאוד. תפאורה נהדרת בפתיחה. ציון: 9

קהל מכבי תל אביב: הכמות יפה, אבל לצערם, בווסרמיל לא שומעים. בגולים של זהבי ובן חיים שמעו אבל רק קצת. ציון: 8

תמונת המשחק: סכנת החלקה

?חזרת פתאום,
הנה אתה בבית.
תן לי רק דקה לנשום
באת לי כל כך, כל כך פתאום?

באמת. מאיפה זה בא לו?

וסרמיל רעד כשזיו אדלר שרק, ואוהדי הפועל באר שבע התחננו בפני השחקנים שישימו את התחת על הדשא. ההם שבטריבונה צווחו, והשחקנים הרימו ידיים, והאוהדים הורידו ידיים. והאדומים עברו מיציע ליציע, ואפילו אלישע לוי רץ איתם. ואוהד אחד שספק פרץ לכר הדשא ספק נשכח שם במשחק הבית הקודם, הרים את אליניב ברדה באוויר. ואז הוריד אותו, והרים את מאור בוזגלו - שעשה באלוטלי בשיער. והאוהד לא התבייש וחטף את בוזיטלי לטריבונה המרוחקת. וברדה כבר הספיק התייצב בעמדת הראיונות כשבוזגלו חמק לאוהד ועשה דרכו לחדר ההלבשה. ?אליה!?, מאור צעק כשעבר מעל גיבור הערב, ?מה אכלת היום, מה אכלת??.

את מכבי תל אביב.

הצהובים היו טובים יותר, וזה היה יכול להיגמר אחרת, אבל בגלל אליניב ברדה זה נגמר כמו שנגמר. איזה משחק היה לו, כאילו תקציר של עונות שלמות. בדקה השלישית קיבלנו את הסלטה המפורסמת, למרות שהנחיתה לא היתה א-לה שטילוב; בדקה ה-85 הוא רץ באמוק, פרס ידיים לצדדים, הזיז את הראש וצרח, ונראה כמו משהו בין אווירון לבין סולן בלהקת רוק; ובדקה ה-88 הוא פשוט נפל, ווסרמיל שאג, והסדרן כמעט שבר את זכוכית ההפרדה שבין היציעים עם האגרופים שלו. שלושער מהסרטים לקפטן ברדה, שבכלל לא אכפת לו מהמספרים.

כך הוא טוען. גם לפני המשחק, גם אחריו. אבל צריך להיות אכפת לו. אכפת לכולם. ברדה לא כבש שער ליגה ממרץ האחרון. זה בגלל שינוי העמדה שלו, מקדמית מאוד לאחורית יותר, אבל גם בגלל החמצות משוגעות ותקופה פחות טובה. העובדה, נכון לאתמול, היתה שהוא לא מוצא את הרשת. בכתבה לוואלה! ספורט סיפר שהוא שלם עם שינוי העמדה והירידה הנלווית במספרים עקב כך. אבל אתמול ראינו כמה טבעי זה ברדה וחגיגות שערים, כמה הוא התגעגע לסלטה, כמה הולם אותו תפקיד הגיבור.

כי באמת שהתייחסו אל הקפטן כאל מנהיג ותו לא. כן, יש יכולת ולחימה והנהגה, אבל לא מדובר כבר בשחקן נוצץ. לא בפינישר שיגמור משחק. לא בסופרסטאר. אז בין אם ברדה שמע וכעס ובין אם זה פשוט קרה, אתמול הוא התפוצץ על המגרש וניצח את האלופה, וסוף סוף סיפק הופעה שהראתה שהוא לא רק מנהיג אלא עדיין שחקן מוביל. סופרסטאר. כזה שידהר כל הדרך וירשית, וידחוק מקרוב, וינגח את באר שבע מעל מכבי תל אביב.

בסיום היה צנוע מדי, כרגיל, חילק את הקרדיט לכל הקבוצה והסכים לומר שברגע שהנגיחה חדרה את חואן פאבלו הוא הרגיש ?התפוצצות?. אבל אז אמר משפט אחד שמבהיר עד כמה הוא צריך את כל זה - את התהילה, את הגבורה, את הגורל לידיו. ?בשביל משחק כזה חזרתי לבאר שבע?, אמר, ואמר את הכול.

אצטדיון מוזר, וסרמיל, ואצטדיון מוזר מושך תופעות מוזרות. יותר משעה לאחר השריקה, ועל כר הדשא כ-20 ילדים שההורים שלהם לא הציקו להם עם ?יש מחר בית ספר?. מאין באו ולאן הולכים, אין לדעת, כי כל מה שהם מבקשים זה להצטלם עם ייני ולדבר עם ביטון ולשאול אותך אם אפשר בבקשה לשלוח הודעה בטלפון שלך או אולי תקפיץ אותם הביתה. באותו זמן, ובין אותם ילדים, עמד לו איש קשיש, בידו שקית, והוא אוסף את כל הבקבוקים. ?זה לא בשבילי?, ענה במסתורין כשתחקרתי אותו עם העיניים.

כמה מטרים ליד הוקמה עמדת הראיונות, שזה בערך צריף שעושה יותר חושך מאור. כשפאקו אייסטרן הגיע לנאום שם, שוב הראש תהה עד כמה מפדח זה שאנחנו נותנים לו לראות נופים כאלה. אבל כשאחד העיתונאים קרא לו Fako - כן, זה באמת נשמע כמו קללה - המבוכה הומרה בצחוק. המקלל שאל אודות החילוף הלא-שגרתי שהוציא את קרלוס גרסיה והכניס את ברק בדש במצב של 2:2, ופאקו חייך וענה: ?רצינו לנצח. ניסינו לנצח?. זה לא מסוכן מדי? נשאל הבאסקי, והשיב באותה נחרצות מנומסת: ?לא. כי ניסינו לנצח".

במבחן התוצאה החילוף של פאקו קרס, כי שניות לאחר מכן אלברמן ניסה לשחק בלהיות בלם וברדה התרומם מולו בקלות כדי לנגוח את הניצחון; אבל לא חוכמה לשפוט את פאקו על המהלך הזה. אפשר לבקר אותו נקודתית, אבל להעריך אותו על האידיאולוגיה המרתקת הזו, לפיה גם אם משווים בדקה ה-88 מנסים לנצח בכל מחיר. גם טל בן חיים ושרן ייני הודו בסוף שתיקו זו לא תוצאה מספקת, ושעדיף לנסות לנצח על פני לשחק בשמרנות.

פאקו זז הצדה והסביר לחואן טוריחו כמה דברים, במהלכם נראה כאילו קיבל תפקיד ראשי בלהקת מחול מודרני. בינתיים אלישע תפס את המיקרופון, ותשומת הלב הלכה לאותו נושא - החילוף. בדקה ה-68, במצב של 1:1 ומול תנופה מכביסטית, לוי סירק את השיער לאחורנית, לבש ז?קט עור, קנה הארלי דיווידסון בלי קסדה ושלח את שלומי ארבייטמן במקום רועי גורדנה. קשר אאוט, חלוץ אין, מול האלופה הלוחצת. אלישע, זה אתה? ועוד אמרו שאתה שמרן.

?לא יודע מה אומרים עליי?, ענה, ?אבל אני גם וגם. אני צריך לעשות את מה שצריך לעשות. ידעתי שאם נלך אחורה, אין לנו סיכוי מולם. אנשים לא שמים לב, אבל באר שבע משחקת בכל משחק עם שלושה חלוצים. אז תבינו לבד. ראו שהכניסה של שלומי הכריעה. מבחינתי, זה לא היה הימור. זה היה מתבקש?. ואם ברדה צריך לקבל את הכדור על השלושער, אלישע צריך לקבל מדליה על החילוף.

אז אתמול היו שני מאמנים נועזים שרצו לנצח, ואמנם רק הפועל באר שבע הרוויחה מכך, אבל גם כל הצופים הנייטרלים הרוויחו, וגם הליגה. שני הצדדים היו יכולים להסתפק גם בתיקו, אבל הודו שבשום שלב זו לא היתה אופציה. הקרבות הספורטיבים הכי טובים קורים כששני הצדדים רוצים לנצח את היריב, לא לתת לו לנשום. זה היה משחק עצבני, משחק נוקשה, משחק גדול. בווסרמיל, כבר למדנו, לא באמת אפשר לשחק כדורגל. זה יותר מלחמת חפירות, זחילה בין שוחות, ניצול מהמורות. ושתי הקבוצות הבינו את החוקים, ועשו לפיהם. וחמש הדקות האחרונות נראו כמו ששני המאמנים רצו שהן ייראו, והלוואי שירצו כך גם בעתיד. רק לנצח, כי תיקו זה לחלשים.

מכבי תל אביב כבר רגילה לחטוף שלישיות בווסרמיל ולקחת אליפות לאחר מכן, ודווקא המארחים הראו בעייתיות גם ביכולת וגם בכושר. הם אמנם השמיעו ברמקולים את You Never Walk Alone ובהרכב שלהם היה סוארס, אבל באר שבע היא לא ליברפול של העונה שעברה, ווסרמיל זה ממש לא אנפילד. עכשיו יש זמן לשיפורים, והכי חשוב - לחזרה של מאור מליקסון לקצב. רק אם ישוב כמו שצריך, יהיה לבאר שבע מה לדבר על תחרות אמיתית בליגה. בינתיים היא צריכה להסתפק בלב ובתחת. ואתמול היה לה גם מזה וגם מזה.

מאוחר-מאוחר יצא ברדה מהמנהרה עם החולצה הייצוגית של המועדון עליו והאישה הייצוגית שלו בזרועותיו, והשיער והמוס חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. עוד כמה נישוקים ועוד כמה חיבוקים, והוא עלה על הדשא שמוביל לשער היציאה.

איפה הכדור, שאלתי, הרי שלושער היה כאן. ?נתתי אותו לאוהד מכבי שביקש אותו?, ענה. ככה זה. אתמול, אפילו האופי של ברדה עצבן בשלמותו. אולי בעוד כמה מחזורים יכבוש שוב שלושער, וייקח את הכדור לעצמו.

?אם, אם רק,
ורק אם תרצה,
נהיה פה גם מחר?…

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אורן יוסיפוביץ

עקבו אחריו בטוויטר

לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il

- תודה לדפנה עבר הדני על המילים ולשמוליק קראוס על המנגינה