פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לא לבעלי לבוב חלש: הצרות של שחטאר דונצק

        הזרים ברחו וחזרו, המאמן היה בדרך החוצה ושוכנע להישאר, האצטדיון הופצץ ול"בית" החדש בלבוב באים רק כמה מאות. המלחמה במזרח אוקראינה איימה לפרק את שחטאר דונצק, אבל כנגד כל הסיכויים ובנסיבות בלתי אפשריות היא עדיין מתכוונת להצליח בליגת האלופות

        אצטדיון דונבאס ארנה של שחטאר דונייצק נפגע מפיצוץ (אתר רשמי)
        תמונות שאף פעם לא כיף לראות. הפגיעה בדונבאס ארינה בדונצק (צילום: האתר הרשמי של שחטאר)

        אז איך קוראים להם – שחטאר או שחטיור? השאלה התמימה הזו מורכבת הרבה יותר ממה שנדמה. על הסמל של אלופת אוקראינה כתוב באותיות גדולות שחטאר – הגרסה האוקראינית של המילה "כורה", אולם אם תיכנסו לאתר האינטרנט שלה, תגלו שהשפה הרשמית הראשונה של דף הבית היא רוסית, ובגרסה זו נכון לכתוב שחטיור, כפי שקראו לה בימי ברית המועצות.

        פיצול האישיות הזה מלווה לא רק את מועדון הכדורגל, אלא את אזור דונצק כולו – להיות באוקראינה, אבל להרגיש רוסים. המתח הפוליטי ניכר מתחת לפני השטח במשך שני עשורים, עד שהתפרץ במלוא עוזו במשבר הנוכחי שהפך בהדרגה למלחמת אזרחים. השלכותיה על שחטאר היו קשות וקיצוניות. היא נאלצה לעזוב את העיר המופגזת, נטשה באופן זמני את מתקן האימונים המפואר והאצטדיון הביתי הנהדר, אבל יש בסיפור הזה גם אירוניה לא מבוטלת. את המשחקי הבית בליגת האלופות תקיים הקבוצה של הבעלים רינאט אחמטוב באצטדיון של לבוב, במערב אוקראינה, קרוב לגבול עם פולין – דווקא באזור הכי אנטי-רוסי ולאומני שאפשר למצוא במדינה. הפוך על הפוך. אל תחפשו כאן הגיון, כי בסכסוך הזה השפיות נעלמה כבר מזמן.

        נשיא שחטאר דונייצק רינאט אחמטוב על רקע האצטדיון הריק (AP , John Moore)
        האצטדיון נשאר מיותם. רינאט אחמטוב על המסך הגדול בדונבאס ארינה (צילום: AP)

        הקשר לרודן המודח

        אחמטוב הוא איש העסקים העשיר ביותר באוקראינה, אשר הונו נאמד בכ-16 מיליארד דולר. כמו כל האוליגרכים שהרוויחו מהנכסים הלאומיים אחרי פירוק ברית המועצות, הוא ניצל קשרים בממשל לצרכי עשיית כסף, ובהמשך מינף את ההשפעה הפוליטית לקידום עסקיו. במשך שנים ארוכות היה אחמטוב מזוהה עם הנשיא הקודם ויקטור ינוקוביץ', והדבר הפך אותו לדמות מושמצת מאוד מאז תחילת מחאת מיידן. אחמטוב אינו נוכל כמו סרגיי קורצ'נקו, הבובה של ינוקוביץ' שהשתלט על מטאליסט חרקוב וברח מאוקראינה עם פרוץ המהפכה אבל המשטר הנוכחי לא מסמפט אותו בלשון המעטה. האתגר שלו בתקופה המטורפת כביר – הוא מנסה לשמר את המועדון שבנה ורצה להפוך לאימפריה בקנה מידה אירופה. נכון לעכשיו, אפשר לדבר על הצלחה כנגד כל הסיכויים.

        אחמטוב השתלט על שחטאר לפני כמעט שני עשורים, כאשר קודמו בתפקיד חוסל באמצעות פצצה שהוטמנה באיצטדיון והופעלה בשלט רחוק – את הגופה ניתן היה לזהות רק לפי שעון היד היוקרתי. במהלך תקופה זו, יציבות היתה הסמל המסחרי של הכתומים-שחורים. מירצ'ה לוצ'סקו הרומני מאמן בדונצק מאז 2004, הקפטן הקרואטי דריו סרנה הוחתם ב-2003, וגם זרים רבים נוספים, שאותרו – בדרך כלל בברזיל – על ידי מערך הסקאוטינג הנפלא, נשארו בקבוצה במשך שנים ארוכות. באמצעות השקעה כספית עצומה הפכה שחטאר לאחד המועדונים המודרניים באירופה. אחמטוב יזם את הקמת אצטדיון דונבאס ארנה שאירח את יורו 2012, ושחטאר הדיחה את דינמו קייב מפסגת הכדורגל האוקראיני. מאז 2002 היא זכתה בתשע אליפויות, כולל חמש האחרונות ברציפות, ולכך חשוב להוסיף גם את הזכייה בגביע אופ"א ב-2009. הנפת גביע האלופות בטווח הזמן הבינוני היא מטרה מוצהרת של אחמטוב.

        אוהדי שחטאר דונייצק (AP , Andrey Lukatski)
        היו ימים שבהם האש הייתה ביציעים. אוהדי שחטאר (צילום: AP)

        הברזילאים לא הצליחו לברוח

        ואז כל היציבות הזו הלכה לעזאזל. המלחמה שפרצה השנה טרפה את הקלפים. ינוקוביץ' הודח, רוסיה לא קיבלה בעין יפה את המשטר החדש, ולדימיר פוטין סיפח את קרים, ובדלנים פרו-רוסים החלו להתפרע במזרח המדינה. דונצק, עיר של מיליון תושבים, הפכה לאזור קרבות, עם חמושים שהשליטו פחד ברחובות. כבר במאי היה המצב בלתי נסבל, ושחטאר נדדה לקייב על מנת להתאמן.

        במצב זה, לא מפתיע כי חלק מהזרים הביעו רצון לעזוב. הם רק עשו זאת באופן לא חכם במיוחד – חמישה ברזילאים פשוט ערקו אחרי משחק ההכנה מול ליון שנערך בצרפת באמצע יולי. אלכס טשיירה, דוגלאס קוסטה, פרד, דנטיניו ואיסמאילי לא חזרו עם הקבוצה ללבוב לקראת הסופר-קאפ מול דינמו קייב ודרשו לשחרר אותם מהחוזים. "אני לא בורח מהקבוצה, אבל אני מפחד", אמר דוגלאס קוסטה. "אנחנו חוששים לחזור למדינה שנמצאת במצב מלחמה", כתב דנטיניו. התגובה של שחטאר היתה מיידית. היא האשימה את סוכני השחקנים, ובראשם קיה ג'ורבכיאן, בניסיון לנצל את המצב הפוליטי למטרות רווח. המועדון פנה לפיפ"א ולאופ"א בבקשה לסיוע, הפעיל מכבש של לחצים על השחקנים הסוררים, והכול הסתדר תוך שבוע. באורח פלא, כולם שבו לאוקראינה, וכעת כל הברזילאים עומדים לרשותו של לוצ'סקו.

        שחקן שחטאר דונייצק פרד מרחיק כדור מול אתלטיק בילבאו (AP , Alvaro Borrientos)
        חזר רק אחרי מסע לחצים כבד. פרד (צילום: AP)

        לוצ'סקו כמעט התפטר

        עצם העובדה שהרומני עצמו נשאר עדיין על הקווים היא סוג של נס. לא לכולם יש כוח להתמודד עם קשיים כאלה בגיל 69, וכבר במאי הצהיר המאמן: "זו השנה הקשה ביותר שלי בשחטאר. עתידי יהיה תלוי במצב הפוליטי". המרדף אחרי השחקנים לא הוסיף לו בריאות, והאירועים בדונצק הפכו לחריגים אף יותר. דונבאס ארנה ניזוק מספר פעמים באופן משמעותי מירי, וגם משטח הדשא במתקן האימונים של שחטאר ספג פגיעה ישירה של פצצות מרגמה.

        "זו מלחמה מוזרה, והיא משפיעה על כולנו. אנחנו דואגים לאלה שנשארו בדונצק, כי העיר נמצאת בידי מחבלים חמושים שהורסים הכול ועוסקים בביזה. אין לי מילים כדי לתאר את הפושעים האלה", אמר לוצ'סקו, ובשלב מסוים הוא פשוט נשבר. בתחילת ספטמבר דווח בתקשורת המקומית שהרומני החליט לעזוב, אבל אז הצליח אחמטוב בכל זאת לשכנע אותו להישאר. החברות האמיצה בין השניים שהתפתחה במשך השנים עשתה את שלה. "החלטתי להילחם עד הסוף", הצהיר לוצ'סקו.

        מאמן שחטאר דונייצק מירצ'ה לוצ'סקו (AP , Alvaro Barrientos)
        החליט להילחם עד הסוף. לוצ'סקו (צילום: AP)

        "אולי אתפוס טרמפ על טנק"

        חלקו של אחמטוב באירועים הנוכחיים לא לגמרי ברור. מצד אחד, שמועות עקשניות מספרות על כך שהוא מממן חלק מהבדלנים ששולטים באזור דונצק. מצד שני, מטעמי ביטחון אישי הוא עבר, כמו כל קבוצתו, לקייב. מצד שלישי, ההצהרות הפומביות שלו פייסניות במיוחד, וכלפי חוץ לפחות הוא מנסה לייצר תדמית של פטריוט. "הייתי מוכן לאבד את כל העסקים שלי ולפרק את האצטדיון לחתיכות קטנות אם זה היה מביא שלום באזור. נכון לעכשיו המשימה החשובה ביותר שלנו היא להפסיק את המלחמה, ולהציל את חיי הילדים, הנשים והזקנים. אסון הומניטרי פוקד את המולדת שלנו, וחייבים לעצור את זה", הוא אמר לא מכבר.

        כל עוד המלחמה נמשכת, שחטאר מנהלת חיים משונים. השחקנים גרים במלון בבירת אוקראינה, מתאמנים במתקנים נחותים מאלה שהם רגילים אליהם, ומשחקים באצטדיון מיושן, כמעט ללא קהל. רק מאות בודדות של אולטראס שרופים מדונצק מגיעים לקייב כדי לחזות במשחקיה של שחטאר. מדובר בעיקר בנוער וצעירים, שלא תמיד יודעים כיצד לממן את הנסיעות. "אולי אתפוס טרמפ חזרה על טנק", התבדח אחד מהם לפני שבועיים. לרוב האוהדים יש בימים אלה צרות גדולות הרבה יותר.

        גופה של אדם שנהרג בהפצצות בעיר דונייצק במזרח אוקראינה. 14 באוגוסט 2014 (רויטרס)
        השחקנים עברו ללבוב, אבל בדונצק מתנהלת עדיין מציאות קשה ולא פשוטה (צילום: AP)

        לבוב היא לא בדיוק בית

        בקבוצה נחושים להקל ולו במעט על מצוקותיהם. "אנחנו משחקים למען דונצק ותושביה", אמר לוצ'סקו לפני שבועיים לקראת משחק הפתיחה בצ'מפיונס ליג בבילבאו. סרנה הדגיש: "אנחנו נחושים להעניק לאוהדינו קצת נחת". תיקו מאופס בסן מאמס בהחלט ענה על הציפיות, ושידר עסקים כרגיל – שחטאר עדיין רוצה ללכת רחוק ככל הניתן באירופה, שלא לדבר על זכיה שישית ברציפות באליפות.

        האם הדבר אפשרי? בסופו של דבר, המצב האבסורדי עלול להביא לירידה בכושר הקבוצה. במשחק הבית האחרון בליגה נכנעה שחטאר לזוריה, ולוצ'סקו נשמע מתוסכל במסיבת העיתונאים: "אנחנו לא יכולים לנצח בכל משחק בנסיבות האלה. קשה לעבור מאצטדיון בן 50 אלף מקומות ולשחק מול פחות מאלף צופים". כמה אוהדים יטריחו את עצמם למשחקי ליגת האלופות בלבוב? האם הם יתמכו בקבוצה שמזוהה עם החבל אשר חלק ניכר מתושביו רוצים להתנתק מהמדינה? זו כבר שאלה אחרת לגמרי, אבל לפחות האצטדיון יהיה ברמה גבוהה.

        זה האצטדיון ששחטאר נאלצת להסתפק בו

        "נחזור וננשק את האדמה"

        לבוב ארנה נבנתה לקראת אליפות אירופה, אירחה בו שלושה משחקים, ומאז הפכה לפיל לבן כי הקבוצה המקומית, קרפאטי, לא מסוגלת לממן את השכירות בו וממשיכה לשחק במגרש הישן. "בחרנו בלבוב כי זה אצטדיון מודרני שמזכיר לנו את דונבאס ארנה. אף אחד לא משחק בו כרגע, ולכן נוח לנו להכין אותו לליגת האלופות. היה הרבה יותר קשה לחלוק אצטדיון עם קבוצה אחרת", אמר מנכ"ל שחטאר סרגיי פאלקין.

        הערב פורטו מגיעה לביקור, והאוקראינים רוצים לנצח בביתם החדש והזר, אבל הראש של השחקנים יהיה במקום אחר לגמרי. "קשה להתעורר בכל בוקר הרחק מביתך ולשמוע חדשות קשות. אני גר בדונצק כבר 11 שנה, ותמיד הייתי מאושר בה. ביום בו תסתיים המלחמה אנחנו נחזור לדונצק וננשק את האדמה", אמר סרנה.