פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אין קיצורי דרך: על הדחת הפועל ירושלים מהיורוליג

        הפועל ירושלים אולי פספסה הזדמנות כמעט חד פעמית לעשות משהו גדול ביורוליג, אבל בעצם הדחתה קיבלה הוכחה נוספת לכך שהדרך לתהילה נקנית בשנים של ייסורים. יהונתן אליהו על השיעור של אורי אלון ועל הנעלם מספר אחת שלו – דונטה סמית'

        שחקני הפועל ירושלים מאוכזבים (אתר רשמי , אתר רשמי הפועל ירושלים)
        פספוס שלא יישכח כל כך מהר. שחקני ירושלים (צילום: האתר הרשמי של הפועל ירושלים)

        בעוד כמה חודשים זה רק יכאב יותר. כן, בדיוק כך. לירושלים יש לכאורה את כל הצידוקים הנכונים כדי להיות מעודדים. הרי הם בסך הכל רוקי'ז בכל העסק הזה; והרי מדובר בקבוצה חדשה עם מאמן חדש; והיריבה בחצי הגמר הייתה קבוצה עשירה ומוכשרת פי כמה וכמה; והרי במשך שלבים רבים, למרות כל הנסיבות המקלות הללו, הם הובילו והראו עליונות על יריבה עדיפה.

        הכל נכון. אבל רק בעוד זמן מה תחלחל ההכרה שאולי, רק אולי, מדובר בפספוס של הזדמנות כמעט בלתי חוזרת. מעט מאוד פעמים, אם בכלל, ירושלים תגיע לטורניר בו המארחת כה חלשה, היריבה ברבע הגמר כה פצועה וחבולה והיריבה בחצי הגמר, הפייבוריטת המובהקת, כל כך בלתי מגובשת. מעט פעמים, אם בכלל, היא תפגוש קבוצה עשירה כמו קאזאן במצב כה כאוטי וכשהיא מודרכת בידי מאמן בינוני במקרה הטוב.

        ירושלים הפסידה 82:71 לקאזאן והודחה מהיורוליג

        פרנקו: "לא נפלנו מהיריבות. אנחנו בדרך הנכונה ליורוליג”

        אורי אלון הבעלים של הפועל ירושלים (ברני ארדוב)
        הדרך לתהילה רצופת מהמורות. אורי אלון (צילום: ברני ארדוב)

        זו הייתה יכולה להיות הסיטואציה המושלמת כדי למנף משמעותית את הפרויקט המדובר של אורי אלון ושותפיו. אם ירושלים הייתה מעפילה לשלב הבתים, היא הייתה משובצת לבית נוח ביותר (ריאל מדריד, אנדולו אפס, ז'לגיריס קובנה, ניז'ני נובגורוד, דינמו ססארי), שהיה מרכך את חבלי הלידה, הופך את ההתמודדות הראשונית לקלה יותר ואפילו משאיר סיכוי לא מבוטל להעפלה לטופ 16. הופעה מכובדת ביורוליג, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה שיווקית-תדמיתית עם הארנה החדשה, הייתה נותנת לירושלים הרבה מאוד נקודות במירוץ אחר ווילד קארד מראשי היורוליג לשנים הבאות.

        כנראה שאין באמת קיצורי דרך. אולי מקום של קבע בצמרת היורוליג, אליו ראשי הפועל ירושלים שואפים, באמת נקנה בייסורים. אולי הוא באמת עובר דרך כיבוש יעדים בזירה המקומית, דרך שנים של דומיננטיות בישראל. אולי באמת יש משמעות עמוקה להתקדמות צעד אחר צעד, עקב בצד אגודל. אולי הדחף לעשות את זה בגדול לא יכול להתגשם מבלי שצולחים את זה בקטן.

        דונטה סמית' הפועל ירושלים (קובי אליהו)
        הרגל מגונה. דונטה סמית' (צילום: קבי אליהו)

        טורניר מוקדמות היורוליג תובעני ואכזרי. היציעים הריקים משווים לו חגיגיות של ליגת קיץ, קצב המשחקים הרצחני שלו מעניק משמעות עצומה לעומק הסגל והעיתוי שבו הוא מתרחש נותן יתרון עצום לקבוצות מגובשות שמיעטו לבצע שינויים בפגרה. לא פלא שברוב שנות קיומו של הטורניר דווקא הקבוצות הגדולות והעשירות נפלו על חוסר תיאום או הירדמות בשמירה.

        וירושלים? היא בסך הכל בשלבי בנייה. אז נכון ששישה שחקנים – רובם המכריע שחקני מפתח – נותרו בסגל מהעונה שעברה, אבל האחרים הצטרפו מאוחר ושחקן הרכש החשוב מכולם, דונטה סמית', עדיין נמצא בשלבי למידה. על סימני השאלה שאופפים את החתמתם של טוני גפני וג'וזף סמית' דובר לא פעם, אבל עד כה, סמית' הוא הנעלם הגדול של האדומים בפתיחת העונה. כבר למדנו להכיר מקרוב את הפורוורד הנפלא ואת נטייתו להתחיל עונה בניוטרל. גם הפעם, כמו בעונות הקודמות במכבי חיפה, סמית' מנצל את שלב הגישושים של העונה כדי ללמוד את חבריו ולברר מה הן הפוזיציות האהובות עליהם בפרקט. עד אז הוא משקיע ותורם בשקט בשלל אספקטים ולא זונח גם את ההגנה.

        אבל בטורניר בעל אופי כזה, שדורש העלאת אינטנסיביות לרמת שיא בשלב כל כך מוקדם בעונה, צריך להחליף דיסקט. מראשית עונת המלפפונים ירושלים תפרה את הקבוצה במיוחד עבור מידותיו של דונטה סמית'. היא מינתה מאמן שהצליח לשרוד איתו ביחסים טובים, החתימה פאוור פורוורד הגנתי (טוני גפני) שישלים אותו כמו בריאן רנדל, והקיפה אותו בשחקנים שעל פניו אמורים להסתדר איתו היטב.

        דני פרנקו מאמן הפועל ירושלים (ברני ארדוב)
        הכל נבנה סביב סמית'. פרנקו (צילום: קובי אליהו)

        הכל נבנה כך שדונטה סמית' יהיה השריף של הפועל ירושלים. הכל נבנה כך שגם במשחקים בהם יותם הלפרין וליאור אליהו נעלמים (כצפוי, יש לומר), ברייסי רייט לא יצטרך לשאת לבד בנטל ולקחת על עצמו יותר מכפי שהוא מסוגל. בפועל, זה בדיוק מה שקרה. ממש כמו בסדרת חצי גמר הפלייאוף בעונה שעברה, שכולנו זוכרים כיצד היא הסתיימה.

        אמש, סמית' התמודד ספציפית מול מצ' אפ שהקשה עליו במיוחד. ג'יימס וייט גבוה, חזק ואתלטי לפחות כמו דונטה סמית', שהתקשה להשיג מולו סלים במצבי פוסט אפ. אבל הבעיה נראית עמוקה יותר: באופן מפתיע, סמית' לא דומיננטי במיוחד בהתקפה של ירושלים, לא נוגע מספיק בכדור ובעיקר מקבל שאריות. מספר האסיסטים הנמוך יחסית עבורו (2 אסיסטים בממוצע בשני המשחקים האחרונים) הוא פועל יוצא מכך.

        גארד הפועל ירושלים ברייסי רייט (יוסי ציפקיס)
        כמו בעונה שעברה. רייט (צילום: מגד גוזני)

        הנתון הזה קשור ישירות גם לאחוזי השלשות העלובים של ירושלים בטורניר (19.4%), ולבעיה שעשויה להתעורר במהלך העונה. בחיפה סמית' תמיד נהנה מריווח טוב במגרש, שסייע לו לייצר לו ולאחרים מצבי קליעה נוחים. היה לידו לפחות קלע שלשות מצוין בכל עונה (פול סטול בעונה הראשונה, דגן יבזורי בשנייה) שפתחו עבורו את הדרך לטבעת. בירושלים, לעומת זאת, הוא מצוות לרוב בחמישייה ללא אף קלע טבעי. דרווין קיצ'ן מהווה איום מבחוץ רק לעתים נדירות, יותם הלפרין או בלתי אסרטיבי או לא יציב וברייסי רייט, על אף צלפיותו, מעדיף לסדר לעצמו קליעה מחצי מרחק על פני שלשה מאסיסט.

        בליגת העל, מן הסתם, הבעיות הללו יידחקו הצידה והיתרון הפיסי העצום של סמית' על פני השומרים שלו שוב יעלים כל צרה פוטנציאלית. עד כה, ירושלים מוכיחה שההתקפה עובדת לא רע בכלל גם במצב הנוכחי, כשדונטה סמית' הוא רק עוד בורג, חשוב אמנם, במכונה. זו עדות מוצקה לכך שכמות הכישרון של ירושלים העונה גדולה מכפי שניתן היה לחזות מראש. מכבי תל אביב, ראי הוזהרת. דני פרנקו, ראה אותגרת.