בווידאו: מסיבת העיתונאים של הפועל ירושלים אחרי הזכייה בגביע ווינר
בהפועל ירושלים שורר מתח אדיר לקראת ההופעה במוקדמות היורוליג.
מאז רכשה קבוצת המשקיעים של אורי אלון את הקבוצה הפכה היורוליג למילה השכיחה ביותר במועדון. לא אליפות, לא גביע; יורוליג.
וזו לא סתם אובססיה. השתתפות קבועה ביורוליג עמדה בלב המודל הכלכלי עליו התבססו אלון ושות' לפני החלטתם לרכוש את הקבוצה.
"לבנות קבוצה בתקציב כמו שלנו רק לליגה הישראלית זה לא הדבר הכי חכם או הגיוני בעולם", אומר לנו אלון, שנמצא בין פגישות עסקיות בברלין. "אבל עם הארנה ועם השתתפות ביורוליג אפשר ליצור מערכת כלכלית שאולי לא תהיה מאוזנת, אבל תהיה מספיק קרובה למאוזנת, כדי שהסכומים שיוסיפו הבעלים יהיו סבירים".
אורי, השאלה היא מה זה סבירים, במושגים שלכם.
"תראה מה ה-Net Worth של החבר'ה שלנו ותניח מה זה סביר בעצמך".
ברייסי רייט: כשאתה בתוך משהו גדול, אתה רוצה להישאר. ראיון
הפועל ירושלים - נימבורק (19:00, ספורט 1 ו-HD)
שוויים של הפרטים בקבוצת אלון (אורי אלון, סוכן השחקנים ארן טלם, הכדורסלן אמארה סטודמאייר, הפרסומאי אייל חומסקי, איש העסקים הניו-יורקי דיוויד קליינהנדלר ובכיר גולדמן-סאקס לשעבר האוורד וויטשנר) מוערך במיליארדים, אבל עושרם הוא לא העניין.
העניין הוא שמעולם לא התאחדה חבורה רצינית, מחויבת ומסודרת שכזו בקבוצת כדורסל שהיא לא מכבי תל אביב. כפי שהוכיחו ג'ף רוזן (מכבי חיפה), מיקי דורסמן (הפועל חולון), ולדימיר גוסינסקי (הפועל תל אביב) ומולטי-מיליונרים אחרים וכפי שחוותה ירושלים עצמה, על בשרה, עם ארקדי גאידמק וגומא אגיאר בכדורסל הישראלי המונופוליסטי יכול כיס עמוק לקנות איזה תואר מזדמן, אך בהיעדר תכנית כלכלית סדורה וחזון מקצועי, לא תוכל לקום מתחרה אמיתית, במובן המהותי, לאימפריה מתל אביב.
"גם אם ניקח אליפות, מבחינתי זו רק מטרה אחת", אומר אלון, "אנחנו רוצים לבנות מערכת שנאבקת על תארים במשך הרבה שנים. רק בעוד 15-20 שנה, כשנסתכל אחורה, נדע אם הדבר הזה באמת הצליח. אליפות מקרית לא תספק אותנו מבחינת מה שאנחנו רוצים לבנות פה".
כשאלון מדבר על "מערכת" הוא מתכוון להקמת עסק שיש בו היגיון כלכלי. העונה הזרימו הבעלים של ירושלים, אלון בראשם, סכום המוערך בכארבעה מיליון דולר ועוד היד (הכיס) נטויה. עבור המיליארדרים שמממנים את פנאתינייקוס, אולימפיאקוס, צסק"א ודומותיהן, או אפילו עבור אנשים כמו מיטש גולדהאר ויענקל'ה שחר, ארבעה מיליון דולר בעונה עשויים להישמע כמו כסף קטן, אבל ראשית הוא גבוה בהרבה מהסכומים שמזרימים הבעלים של מכבי תל אביב, לדוגמא (בין מיליון לשני מיליון דולר בממוצע בשנה); ושנית מדובר בסכום אדיר ביחס לתקציב הכולל של הקבוצה, וזהו המדד הרלוונטי. העונה מוערך תקציבה של ירושלים בכשמונה מיליון דולר, כפול מאשר בעונה הקודמת (התקציב והשקעת הבעלים עשויים לגדול בהמשך העונה, בהתאם להתפתחויות), כך שבעליה מממנים בעצמם כמחצית מהתקציב. במושגים של מכבי, זה משול לכך שמזרחי, פדרמן, רקנאטי, אשכנזי ודיץ יזרימו מעל עשרה מיליון דולר בעונה (בפועל מממנים כיום בעלי מכבי מכיסם בין שלושה לעשרה אחוז בממוצע מהתקציב הכולל).
"הרעיון הוא ליצור מודל כלכלי שיודע להחזיק את עצמו, כשהכסף של הבעלים הוא אופציונאלי", כפי שאומר המנכ"ל גיא הראל. "נכון, אורי והבעלים השקיעו הרבה כסף בשנתיים האחרונות, אבל זה חלק מהתוכנית הרב-שנתית שהכנו מראש: יהיו כמה שנים של תמיכה כספית רצינית מהבעלים, אבל בכל שנה נכניס יותר כסף ממקורות עצמאיים, עד שהקבוצה תוכל ללכת לבדה".
"אם הייתי צריך להוציא בכל שנה את מה שהוצאתי בשנה שעברה והשנה, הייתי אומר באנגלית שזה not sustainable (בלתי-ניתן לקיום לאורך זמן, א.ג.)", מוסיף אלון. "אם נביא מהבית כל שנה בין שלושה לחמישה אחוז מהתקציב, זה יהיה אידיאלי, אבל בעיני גם להביא 10% או 15% מהתקציב בשנה זה מספר שבהחלט נוכל להתמודד איתו לאורך שנים".
לכן היורוליג היא רכיב קריטי. היורוליג מביאה איתה חבילת הכנסות של מיליונים: ממנויים ותאי צפייה ומפרסמים וזכויות שידור בטלוויזיה. מכבי תל אביב הבינה את הפוטנציאל הכלכלי של הצלחה באירופה כבר לפני ארבעים שנה ומאז פיתחה את הנושא לכדי אומנות. מכבי מכניסה היום כעשרים מיליון דולר בעונה ממקורות עצמאיים; זו הקבוצה המכניסה ביותר בעולם מחוץ ל-NBA. זה מקור כוחה ומקור יציבותה. מכבי יכולה להרים קבוצה מצוינת במונחים אירופאים גם בלי שהבעלים שלה יביאו מהבית שקל. למעט באיירן מינכן, זה דבר שלא ניתן להגיד על אף קבוצה אחרת באירופה.
סביר להניח שירושלים לא תתקרב למספר הזה. אבל גם כאן צריך להעיר שתי הערות, בראייתם של אנשי ירושלים: 1. הם אומרים שלא בהכרח יצטרכו להכניס 20 מיליון דולר בעונה כדי ליצור מערכת שתהיה תחרותית לאורך זמן. 2. הם מאמינים שהם יכולים להכניס אפילו סכומים גבוהים יותר.
לטענתם, הביזנס שלהם אינו ביזנס לעומתי. "הרגש היחיד שיכול להיות לנו כלפי מכבי זו הערכה עצומה", אומר אלון, "כי הם בנו פה משהו ענק ומאוד מצליח מבחינה אירופאית. אבל אני אומר לכם, תוציאו מהראש את מכבי. אנחנו בונים את הביזנס שלנו. העיר ירושלים היא עיר שיש לה משמעות הרבה יותר גדולה מתל אביב עבור יהודים בארץ ובעולם. אם אתה אומר שמכבי מצליחים למנף את תל אביב, אני חושב שהפוטנציאל בירושלים גדול יותר. תראה כמה מנויים מכרנו בארנה כבר בעונת המעבר הראשונה. אנחנו מוכרים תאי צפייה במחירים שהם לא רחוקים ממכבי (מכבי מוכרת תא צפייה בהיכל בכמאה אלף דולר לעונה, א.ג.). אנחנו בונים משהו אחר ממכבי, ומה שאנחנו עושים בעיני הוא דבר מאוד מרשים".
אלון ושות' נכנסו לפרויקט הזה בעיניים פקוחות. לפני שהגישו לאפוטרופוס הכללי את הצעת הרכש הם שכרו את שירותי חברת מקינזי כדי לקבל תמונה מלאה באשר לפוטנציאל הכלכלי של הקבוצה. מקינזי זו חברת הקונסלטינג הידועה בעולם. הם יודעים על מה הם מדברים. על שתי השאלות המרכזיות שנשאלו בידי ה"אלונים" האם, פוטנציאלית, יש לירושלים אפשרות למכור 11,000 מנויים בעונה; והאם, תיאורטית, במידה שתתבצע תכנית העבודה, תוכל הקבוצה להגיע ליורוליג בתוך פרק זמן של שלוש עד ארבע שנים השיבו יועצי מקינזי בחיוב.
העונה מכרה ירושלים, לדברי גורמים בקבוצה, כ-4,500 מנויים. עד לפתיחת העונה מאמינים בירושלים שיגיעו למספר 5,000. העפלה ליורוליג עשויה, כמובן, להזניק את המספר הזה. אבל גם בהנחה שלא, ירושלים צפויה להיכנס כבר העונה אל "מועדון ה-5,000" האקסקלוסיבי שכולל מעט מאוד קבוצות בספורט הישראלי: מכבי תל אביב בכדורסל, מכבי תל אביב בכדורגל, הפועל תל אביב בכדורגל ומכבי חיפה בכדורגל (הפועל באר שבע מגרדת אותו). זהו. אפילו בית"ר ירושלים לא התקרבה השנה לחצי מהמספר הזה; בת-הדודה הפופולארית מהכדורגל מכרה רק 2,550 מנויים בינתיים (1,100 מתוכם בימים האחרונים, הודות לניצחון על חיפה).
(אגב, מקורבים להפועל ירושלים טוענים שהמספר הזה אינו ממשי; כ-700-800 מנויים חולקו לשחקני מחלקות הילדים והנוער של המועדון, ומאות מנויים נוספים נמכרו בהנחות מפליגות של עשרות אחוזים, כך שבפועל נרכשו בכסף מלא כ-3,000 מנויים. בירושלים טוענים כי המנויים שניתנו לצעירים אמורים להתקזז בהתחשבנות הכלכלית עם מחלקת הנוער וכי ההנחה שניתנה הקיץ בעניין יתר המנויים היא סטנדרטית, כך ש-4,500 המנויים אמורים להניב כולם הכנסה).
מנויים הם המפתח. מכבי מכניסה בין שמונה לתשעה מיליון דולר בממוצע בשנה ממכירת 11,000 מנויים, ועוד כשני מיליון דולר בשנה ממכירת תאי צפייה. בשנות ה-90', בהן יד אליהו הלך והתרוקן, דממה הקבוצה במיליונים בכל שנה. המנויים הם הלחם והחמאה, והתאים (בזכות השיפוץ שנערך ב-2005) הם הקוויאר.
המטרה של אנשי ירושלים היא להגיע ב-2016 למכירה של 7,500 מנויים. "בנינו מודל, אבל המודל הזה תלוי בהצלחות מקצועיות", אומר הראל. "כדי שיהיו הצלחות מקצועיות צריך להשקיע. אם תוך שלוש שנים נהיה ביורוליג, ואם הקבוצה תצליח בליגה, רוכשי המנויים יתחילו לקנות מתוך הרגל. כבר היום מכרנו כפול מכמות המנויים של העונה שעברה. אף אחד לא האמין שכבר השנה נגיע לאזור ה-5,000 מנויים, חוץ מאייל חומסקי. מכירת פול-האוס? יש בארנה 11,600 מקומות. כרגע זה עדיין לא היעד".
מכירות המנויים וחתימת הסכמים עם ספונסרים הכניסו לירושלים הקיץ כארבעה מיליון דולר נטו. זה סכום קטן מאוד ביחס למכבי תל אביב אבל אדיר ביחס לליגת העל ומכובד מאוד ביחס לכדורסל האירופאי. מועדונים כמו ברצלונה וריאל מדריד מכניסים ממקורות עצמאיים בין חמישה לשמונה מיליון אירו בשנה, כשיתר הכסף רובו המוחלט מוזרם מקבוצות הכדורגל העשירות.
אולם המספר הזה נמוך מהמספרים שהביא דני קליין. בעשרים שנותיו בקבוצה גייס קליין לירושלים סכום פנומנאלי של כרבע מיליארד שקל. בשנים בהן לא תמכו בירושלים אנשים כמו גאידמק ואגיאר הצליח קליין להעמיד תקציב של בין 20 ל-25 מיליון שקל, תלוי בתקופה. כשגאידמק ואגיאר פיצצו מזומנים קפץ התקציב לאזור ה-40-45 מיליון.
אחוז משמעותי מהתקציב נסמך על הספונסר הראשי לשעבר, מגדל, ששילמה לירושלים כמיליון דולר בשנה בממוצע. זה היה הסכם החסות השני בגודלו בספורט הישראלי כולו, אחרי אלקטרה ומכבי (מוערך בכשני מיליון דולר בעונה). היום הסכום הזה חסר. ירושלים טרם הצליחה למצוא ספונסר ראשי חדש, אחרי שלדברי גורמים מו"מ שהגיע לשלבים מתקדמים עם חברת "ויזה" לא צלח, והיא כרגע מופיעה עם חולצות משחק נקיות.
"מגדל הייתה יופי של ספונסר ואנחנו מאוד מעריכים את כל השנים איתם, אבל ירושלים מתקדמת הלאה", אומר אלון. "אנחנו נמצאים במצב שבו ספונסר ראשי זה לא קריטי כרגע. אין לנו בעיה להמתין עד שנמצא ספונסר שמתאים לנו לא רק מבחינת הכסף אלא בעיקר מבחינת השם ומבחינת מה שהוא מייצג והכוונות שלו לגבי הקבוצה בשנים הבאות. כסף זה לא הדבר היחיד שחשוב לנו. אם צריך לתת יותר כסף, יש בעלים שייתנו בינתיים יותר כסף".
ספונסרים בולטים אחרים של ירושלים הם בנק יהב, קבוצת "תלפיות החדשה", קראון פלאזה, אלדן ועוד.
כשירושלים משתתפת בליגת העל ובמפעל משני ודי אזוטרי מבחינה תודעתית כמו היורוקאפ, אלו בערך גבולות ההכנסה שלה. אבל חברות ביורוליג, כאמור, תשנה את הנתונים. זו תהיה המקפצה הכלכלית הגדולה.
השאלה היא איך זה יקרה. "זה יכול לקרות דרך היורוקאפ, או דרך זכייה באליפות הליגה, או בעוד 72 שעות, דרך שלב המוקדמות", אומר אלון. הכרטיס שקיבלה ירושלים למוקדמות הוא פרי הקשר הקרוב שמקיים אלון עם המזכ"ל ג'ורדי ברתומיאו. היו דיבורים על קבלת כרטיס חופשי לתחרות עצמה, כחלק מהניסיון של היורוליג לקדם שווקים בעלי פוטנציאל, כפי שלמשל נעשה עם באיירן מינכן, אולם בשלב הראשון הוקפצה ירושלים למוקדמות.
"נפגשתי עם ג'ורדי כמה פעמים", מספר אלון. "הוא מבין מה אני רוצה ומה אני צריך, ואני מבין אותו. לפני שנקבל כרטיס קבוע אנחנו צריכים לבנות קבוצה ומערכת שחייבת להוכיח שהיא מסוגלת להתחרות ביורוליג באופן קבוע. וברגע שנגיע ליורוליג, באחת הדרכים, נעשה כל מאמץ כדי להישאר שם. לא אמרתי שנגיע ליורוליג בתוך שנה. אם זה יקרה, זה יהיה בונוס עצום. אבל בהחלט עד 2017 אני רוצה להגיע לשם".
מבחינת תשתיות, ירושלים כבר עומדת בהחלט בתנאי הסף. "ג'ורדי אמר לי: 'קבוצת יורוליג צריכה שלושה דברים 1. מתקן עם למעלה מ-5,000 מקומות. 2. קהל שימלא אותו. 3. תקציב של בין 5 ל-6 מיליון יורו לפחות'. בכל התנאים האלה אנחנו כמובן עומדים", מספר אלון. לדבריו, "ג'ורדי מעריך את מה שאנחנו עושים ובכלל מאוד אוהב את ירושלים, בגלל שהקבוצה הלכה איתו מתחילת הדרך, מרגע שהמפעל קם בשנת 2000, וכאן צריך לתת קרדיט גדול לדני קליין ולאורי מנצור, שידעו לשמור על קשרים טובים מאוד איתו לאורך השנים. אבל", מדגיש אלון, "הדבר הכי חשוב זה להביא תוצאות במגרש".
שהרי אלון יודע היטב כי "אם ניכשל בכל החזיתות המקצועיות, אם לא נביא תוצאות, לא נהיה ביורוליג. אם נעוף בסיבוב המוקדמות הראשון לא נהיה שם. צריך לשלב בין תשתית טובה לתוצאות ספורטיביות. אבל אם אנחנו עומדים בכל התנאים של קבוצת יורוליג, עם המתקן שלנו, עם הקהל שלנו, שהוא כבר מהגדולים באירופה, ועם התקציב שלנו אז מכורח הדדוקציה הפשוטה, בסוף נהיה ביורוליג. אני לא יכול להגיד לך במאה אחוז שנצליח, כי בספורט הכל יכול לקרות, אבל אני אומר לך שלפי איך שהדברים נראים, היורוליג זה יעד מאוד ריאלי. מאוד-מאוד ריאלי. יש כאן פרויקט לשלוש שנים. אני מאמין שבשנים האלה נגיע להישגים שירושלים לא ידעה".
ohad@walla.net.il