פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        היכולת להשתנות: סיכום המחזור על הבעיות של מכבי חיפה

        הקיפאון של משומר, הגיוון של קורצקי והדמיון של ברקוביץ' לאוחנה. חמי אוזן סוגר מחזור שגילה כמה דברים מדאיגים בנוגע להפועל תל אביב ומכבי חיפה, וגם הבהיר לבן שמעון כמה העונה הזו הולכת להגדיר מחדש את קריירת האימון שלו

        היכולת להשתנות: סיכום המחזור על הבעיות של מכבי חיפה

        בוידאו: תקציר המשחק בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה

        Like

        1. אייל משומר

        אדורם קייסי שיחק במכבי חיפה משנת 1996, אבל רק עם כניסת המילניום החדש הפך להיות מגן שראוי ללבוש את החולצה הירוקה. ההתחלה שלו הייתה קשה, לא נעימה, האוהדים לא הבינו מה מסתתר בו. הוא נראה איטי, גמלוני, אדיש, שום דבר שיזכיר את המגנים השמאליים הטובים שהיו בישראל בשנות ה-90, וחלקם אף עברו במכבי חיפה: משה גלאם, נג'ואן גרייב ודוד אמסלם.

        עם המשקפיים של סיפור קייסי, שהסתיים עם הפי אנד נפלא, כולל שער בלתי נשכח שהעלה את מכבי חיפה לליגת האלופות, צריך לבחון את הסיפור של אייל משומר. גם משומר הוא שחקן שאתה כבר מחכה כמה שנים שיצדיק את ההישארות שלו במכבי חיפה. שינצל את הזמן הרב מדי שבו מכבי חיפה לא מצאה מגן ימני טוב יותר שיירש אותו כדי להתקדם. כדי להשתפר. כדי שלא יראה כמו שהוא נראה בטדי ביותר מדי משחקים של עונה סדירה, ואולי גם להפסיק סופסוף להיות סמל הבינוניות של מכבי חיפה הנוכחית.

        כדי שמכבי חיפה תמחק את הכתובת שבית"ר ירושלים ציירה לה על הקיר, היא צריכה שמשומר יעלה ברגע האחרון על המסלול של קייסי. מתי הוא יחשוף את חוכמת המשחק, האופי החזק והבשלות האנושית שקייסי חשף בשלב מאוחר בקריירה שלו במכבי חיפה? זאת שאלה שאלכסנדר סטנוייביץ' היה חייב לשאול את מנהל הקבוצה הנוכחי שלו והמגן המצטיין בעבר הרבה לפני שהעונה התחילה.

        שחקן מכבי חיפה, אייל משומר (אדריאן הרבשטיין)
        הגיע הזמן שיתחיל להראות קצת חוכמת משחק ואופי חזק. משומר (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        2. מכבי חיפה

        קשה להחליט מיהי מכבי חיפה האמתית: האם זו הקבוצה שהביסה את סכנין או זו ששוב התרסקה במבחנים הרציניים יותר כמו זה שחיכה לה בטדי. למרות שהדברים מתחילים להתבהר, יש רק משהו אחד שהוא כבר ברור: זו לא קבוצה שיכולה לזכות באליפות תוך שנה אחת, אלא אם כן יתרחש לה נס כמו מכבי תל אביב של קלינגר ב-2003. וזו בדיוק הצרה של מכבי חיפה: שהיא חייבת להביא אליפות השנה. היעד ההגיוני והנכון יותר לעונה הזו הוא להתחיל לבנות קבוצה לאליפות ולמצוא את העוגנים להצלחה בשנים הבאות. הבעיה שלוח הזמנים של מכבי חיפה, בעונה כל כך דרמטית עם אצטדיון חדש, מאמן זר ויוסי בניון, לא מרשה לה להתייחס בשפיות לתהליכים שיקרו לה השנה. כולל זה שהיא נכנסה אליו אחרי ההפסד בטדי.

        3. סמי עופר

        כ-17,000 אלף מנויים מכרה מכבי חיפה הקיץ, בסוג של מפגן כוח לארגון המצוין שמאפיין את המועדון. אלא שכעת יהיה מעניין לראות כמה מהם יבואו למשחק מול הפועל פתח תקוה ביום ראשון, והאם הכמות הזו לא תכביד בסופו של דבר על הקבוצה. גם מכבי תל אביב של עונת הגאלקטיקוס מכרה כמות גדולה של מנויים, אבל כשהקבוצה החלה לחשוף את הצדדים הבעייתיים שלה, זה יצר לחץ לא קטן על סגל שגם ככה לא ידע לעמוד תחת לחץ.

        תמונה פנורמית מהמשחק הראשון של מכבי חיפה ב- "סמי עופר". צילום: אתר רשמי מכבי חיפה (מיכה בריקמן, כתום צלמים) (מכבי חיפה)
        כמה מאלה שהגיעו לבכורה יבואו למשחק ביום ראשון? (צילום: האתר הרשמי של מכבי חיפה)

        עוד מליגת העל

        בבית"ר מבינים מה הסיבה לניצחון: "יש לנו שחקנים נלהבים"

        במכבי חיפה עשויים לקנוס את אידריסו על ההרחקה

        שלומי אזולאי: הסיפור המרגש של חלוץ בית"ר

        Share

        1. קורצקי

        יחד עם ברק בכר, מנחם קורצקי מתחיל לקרוא תיגר על תואר המאמן הישראלי הכי טוב בליגה. כמו כל מאמן מוכשר באמת, קורצקי הוא מנפץ סטיגמות: בניגוד למאמנים מוכשרים אחרים בתחילת דרכם, הוא לא מתרסק תחת הלחץ של קבוצה גדולה. אם ברעננה אמרו שהוא מאמן שבונה את עצמו דרך מוטיבציה, בבית"ר קורצקי חושף לא מעט יכולות טקטיות, עם קבוצה שהפער בין הבלם לקשר שלה לא עולה על 40 מטר וקו הגנה שפרוס בצורה מושלמת הרחק מקו ה-16.

        אמרו שהוא בובה ברמת השרון, אבל ברגע שניסו להכתיב לו דברים הוא התפטר בלי להביט לאחור, דבר שמעט מאוד מאמנים בארץ היו עושים, אם בכלל, אחרי כל התכתיבים שמעבירים להם. אחרי זה ברעננה ניסו לצייר אותו כמאמן שבסך הכול מפתיע בתחילת עונה, אבל בסופו של תהליך הוא השאיר בליגה קבוצה די קיקיונית, ובשנה וחצי של עבודה אפילו הותיר אחריו תשתית לא רעה לעוזר שלו.

        תוסיפו לזה את השחקנים הנהדרים שהוא צד מתחת לפנס לבית"ר, לרעננה וגם לרמת השרון, ותקבלו תמונה הרבה יותר מרשימה מהחזות החיצונית העממית שמקרין קורצקי. מדובר במאמן עם חבילה מגוונת מאוד של איכויות: טביעת עין, יושר ואומץ, טקטיקה ודרך, והכי חשוב: אופי. כרגע, במיוחד שאנחנו בשלב מוקדם של העונה שבו עוד הכול יכול להשתנות, החלקים בתמונה הזו עדיין לא מסתדרים לכם בעין. אבל אם מאמן בית"ר באמת ימשיך את מה שהוא התחיל לאורך עונה שלמה, גם לגדולי המפקפקים העומק והאופק של קורצקי המאמן יהיו ברורים מאוד.

        מנחם קורצקי מאמן בית"ר ירושלים (ברני ארדוב)
        מוטיבטור? נסו טקטיקן. קורצקי (צילום: ברני ארדוב)

        2. בית"ר ירושלים

        קשה באמת לדעת האם השביתה של סוף העונה שעברה בבית"ר ירושלים היתה מוצדקת. אפשר להבין את השחקנים שלא יצאו לאימון ההוא, אפשר לכעוס עליהם, אבל בסופו של תהליך זה היטב עם בית"ר ירושלים. העזיבה של הגרעין הירושלמי שמרד בתרבות התשלומים של אלי טביב הביאה לטדי שחקנים הרבה יותר רעבים. שחקנים פחות ממורמרים שחושבים שהכול מגיע להם רק כי הם ירושלמים או שחקני בית. התפיסה הזו, שנולדה במוחו של איציק קורנפיין, איבדה את הרלוונטיות עוד בבית"ר של שנות ה-90 ותחילת ה-2000, שאת גיבוריה החדשים מצאה בכל קצות הארץ. מרונן חרזי ועד ברק יצחקי. שלומי אזולאי ולידור כהן הם, לפני הכול, ההתפכחות מהתסביך.

        3. טדי

        20 אלף איש הגיעו למשחק של בית"ר ירושלים בטדי. רובם המכריע היו מוכנים לסבול פקקים בלתי נסבלים בפעם המי יודע כמה בשנים האחרונות, לחפש חנייה במשך שעה בפעם המי יודע כמה בעונות האחרונות. שזה אומר שאם בטדי היו תנאים נאותים, 40 אלף איש היו מנסים להגיע למשחק הזה. הדרך היחידה לשם יכולה להיות אם ראש העיר ניר ברקת, שהזיז לא מעט הרים בירושלים בנושאי ספורט והקים אולם כדורסל לתפארת, יעבור פעם את הגיהינום הזה שכרוך בלהגיע לאצטדיון טדי מחוץ לעיר. פעם אחת תספיק לו כדי להבין שיש לו כאן בעיה לא פחות חמורה מאלו שהוא תיקן בנושאי ספורט בעיר.

        שלומי אזולאי שחקן בית"ר ירושלים (ברני ארדוב)
        יותר מהכול, מסמל התפתחות מהתסביך. שלומי אזולאי (צילום: ברני ארדוב)

        Comment

        ההחתמה של משה אוחיון צריכה להדאיג את הפועל תל אביב מכמה סיבות. ראשית, כי היא מספקת לאדומים עוד מאותו דבר, שחקן שאוהב את הכדור אצלו, ולא מוסיף שום גיוון לקישור הלא מספיק מתוחכם ממילא. או במילים אחרות: הוא לא הקשר האחורי שישלים את שי אבוטבול או סאשה, ויחפה על החסרונות הדפנסיביים שלהם. בנוסף על כך, אוחיון מעולם לא נתן עונה יוצאת דופן בקריירה. הכישרון הטבעי שלו עדיין מצית את הדמיון של אנשי מקצוע כמו איל ברקוביץ', שתמיד נשבים בטאץ' האלגנטי שלו בכדור ואיכשהו מאמינים שישפרו אצלו את המהירות, ההגנה ושאר הדברים שהוא עושה פחות טוב. בגיל 31, אגב, זה יהיה מאוד קשה.

        הדאגה המרכזית, אם כבר, מההחתמה של אוחיון היא לא האיכות של השחקן, אלא המסר הכללי שלה להפועל תל אביב. הפועל תל אביב של איל ברקוביץ', שלאט לאט מתחיל לחשוף חולשה לא קטנה בעבודת הניהול שלו: ברקוביץ' מביא יותר מדי שחקנים שדומים לברקוביץ'. ברקוביץ' יותר מדי מאמין בקשרים שאוהבים לשלוט בכדור, לקבל אותו ישירות לרגל, שחקנים שבהכללה גסה ניתן לכנות אותם סוג של פלימייקרים. התוצאה הזמנית של הדבר הזה, נכון לעכשיו, היא מעט מדי קישור הגנתי, מעט מדי שחקני אגף קלאסיים, מעט מדי פועלים שחורים והרבה מדי מנהלי עבודה במגרש.

        משה אוחיון, הפועל תל אביב (צילום מסך , עמוד הפייסבוק של הפועל תל אביב)
        לא האיש שיחפה על החסרונות הדפנסיביים. אוחיון (צילום: האתר הרשמי של הפועל תל אביב)

        התוצאה הסופית של כל אלו היא כרגע החיסרון הכי גדול של הפועל תל אביב, חיסרון שיקשה עליה למצוא בסבלנות הנדרשת סגנון משחק התקפי רציני ומנוסח לעומק: הגנה שהיא ממש בדיחה. סארי פלאח אמנם יכול להיכנס בקרוב להרכב ולטרוף את הקלפים, אבל נדמה כי חלוקת המשאבים המעטה שהיתה למנג'ר הפועל תל אביב חיפשה בעיקר לנצח בדרך הברקוביצ'ית ופחות בדרך שמאפיינת קבוצות שצריכות לעצור נסיגה, שזה קודם כל הגנה חזקה. ההגנה של ברקוביץ' מזכירה את ההגנה של אלי אוחנה כמאמן בית"ר ירושלים: לא מתואמת, לא חכמה, לא רצינית, רכה מאוד ובעיקר חשופה מאוד מכל הכיוונים. אם ברקוביץ' לא מבין במה מדובר, הוא רשאי לשאול את המאמן שלו אסי דומב מהי הגנה של אלי אוחנה: הוא שיחק מעט תחת מאמן בית"ר לשעבר.

        האזכור של אלי אוחנה לא נועד רק לחדד את הבעיה בעורף של הפועל תל אביב. הוא בעיקר קורא לברקוביץ' להיות מנג'ר שחושב מעט אחרת ממה שהוא היה כשחקן. נכון לעכשיו ברקוביץ' מצליח להתעלות על עצמו לא מעט תחת עול המשברים בהפועל תל אביב והוא מוכיח שהוא יכול להיות איש מקצוע רציני ואולי גם מתמיד. המשימה הבאה שלו היא לא לראות הדברים רק בצורה אחת ולדעת להשתנות. אחרת, סתם חבל יהיה שכל המחמאות למנג'ר הפועל תל אביב יסתכמו בכך שהוא הצליח לסתום את הפה שלו.

        איל ברקוביץ' המנהל המקצועי של הפועל תל אביב (יוסי ציפקיס)
        זה הזמן לבחון את הדברים אחרת. ברקוביץ' (צילום: יוסי ציפקיס)

        המחזור הבא: מכבי פתח תקווה – הפועל רעננה

        ה-4:4 המדהים בנתניה, היה יותר מכל דבר אחר חבל ההצלה של רן בן שמעון. לא ברור כיצד היה צולח הפסד שני ברציפות, במשחק שבו התברר שמכבי פתח תקוה שלו חוטפת רביעייה גם מקבוצה עם התקפה בינונית כמו זו של מכבי נתניה.

        לבן שמעון יש סגל מלא בחורים של חוסר ניסיון או חוסר באיכות, סגל שזקוק ללא מעט תקופת הרצה לפני שהופכים אותו לקבוצה מפתיעה וטובה. הבעיה של מאמן מכבי פתח תקווה היא שלא יהיה לו הרבה זמן לכך. בן שמעון לקח הימור ענק על הקריירה כאשר הגיע לקבוצה שנמצאת כבר הרבה מאוד שנים במומנטום שלילי. אחרי כל האמירות שלו על דרך בהפועל תל אביב, לאיש לא יהיה כוח לשמוע זאת מחדש ולהעניק לו את מכסת ההתאקלמות הנדרשת.

        זהו, כנראה, מקור הלחץ שגרם לבן שמעון להגיע לבית הדין בעקבות התפרצות מיותרת לעבר שופט בנתניה. מאמן מכבי פתח תקווה יודע היטב שזו עונה שבה הוא יגדיר את קריירת האימון שלו, לא פחות מהעונות במכבי והפועל תל אביב. הוא גם יודע שאחרי שני מחזורים לא פשוטים, הוא הגיע למשחק המאסט-ווין הראשון שלו בעונה: רעננה בבית. בלי שלוש נקודות, ובן שמעון יתחיל להתפלל לנסים כמו זה בנתניה.

        רן בן שמעון מאמן מכבי פתח תקוה (מגד גוזני)
        מגיע למשחק מאסט ווין ויודע שבלי שלוש נקודות צריך להתחיל להתפלל. בן שמעון (צילום: מגד גוזני)