בתקציר: ה-1:1 של בית"ר ירושלים בבאר שבע
מתבקש לפתוח טקסט ראשון לעונת המשחקים החדשה בנימה חיובית, לספר כמה התגעגענו ועוד קצת ממבו ג'מבו, אבל האמת צריכה להיאמר: זו הייתה פתיחת העונה הכי מרוחה בהיסטוריה המודרנית של הליגה הבכירה בישראל. אפשר רק לזייף חגיגיות, כמעט בלתי אפשרי לחוש אותה לאחר כמעט חודש של חוסר ודאות, של דחיות בגלל דברים שלא קשורים בכדורגל ("צוק איתן") וכאלה שכן ("שבוע הנבחרות של אופ"א"). בסוף, כשהמנה הגיעה, כמעט התחשק לנו להגיד למלצר להחזיר אותה.
אבל זה פה, זה שלנו, סופסוף יצאנו לדרך. ואם אתם רוצים בכל זאת להתעכב על משהו טוב בדחייה הזו, אפשר לסכם אותו בשתי מלים: 13 בספטמבר. תשאלו כל אחד שישב אתמול באצטדיונים, מבאר שבע ועד עכו, והוא יספר לכם כמה נהנה מהבריזה שטפחה על פניו וכמה עדיפה היא על השמש השטנית והלחות המחניקה. לא משנה איך תסתכלו על זה ומהן הסיבות, בישראל לא צריך לשחק כדורגל באוגוסט, זה פשוט לא טבעי. אז הנה, מהציניות המרירה יצא בכל זאת מסר אופטימי.
המדור הזה משנה מעט פניו, וידרג השנה את שלושת אנשי המפתח של השבת. על "בין השורות" אי אפשר היה לוותר, כי לא משנה כמה קלישאתיים יישמעו השחקנים והמאמנים כאן, האמת הפחות מחויטת תמיד נמצאת בסביבה. צריך פשוט לתרגם אותה.
מקום 3: הקישור של בית"ר ירושלים
ביום שישי נגע הבלוג של אופיר סער בבעיות הניהוליות המוכרות של אלי טביב, אך ציין גם את הפלוס העיקרי של בעלי בית"ר ירושלים: העובדה שבניגוד לשנים עברו, הרכש שהביא לא הגיע כדי לסתום חורים, אלא על מנת לשדרג את הקבוצה. הוכחה ראשונה לכך קיבלנו כבר בשבת בווסרמיל, כשעם קצת יותר מזל וקצת פחות אוסטין אג'ידה (ראו בהמשך), הירושלמים היו יוצאים עם ניצחון.
נראה שהגניבה של לידור כהן עומדת להשתלם. כהן הוא דריבליסט מוכשר, אבל לא נראה כמו עוד "שחקן שכונה", אלא ככזה שמבין שבכדורגל צריך לפעמים גם למסור. התנועה שלו פינתה את עומר נחמני, שעם מעט יותר ניסיון היה מסיים את המחצית הראשונה עם צמד, וזרעה הרבה התלהבות במרכז השדה הירושלמי. עומר אצילי, שהחליף את נחמני, כבר סיפק את הממד הנוסף, סחט פנדל חכם ודאג לכך שבית"ר תצא מבאר שבע עם הנקודה שלה הייתה ראויה.
מונח האייטיז "כדורגל תוסס" מזמן לא היה מנת חלקה של בית"ר ירושלים. השתלשלות אירועים ארוכה ומכוערת גרמה לכיבוי אורות מוחלט בתחום האסתטי. בית"ר נאבקה כדי לשרוד, ושורדים לא יכולים להיות בררנים ברמת הכדורגל שלהם. אמש ראינו גחל לוחש אחד שהזכיר את הפוטנציאל שיש לקבוצה הזו. במחזור הבא, בטדי מלא מול מכבי חיפה, צפו מהטירוף הזה לעלות מדרגה.
מקום 2: חיים סילבס
כנראה שגם חיים סילבס עצמו לא חשב שאחרי המחזור הראשון של העונה הוא יהיה המרואיין המבוקש ביותר, אבל כשהפועל רעננה הצנועה מטפסת לפסגה, גם אם כאנקדוטה בלבד, המיקרופונים מיד מחפשים את סינדרלה מן.
מה אפשר להגיד כעת על היכולות של סילבס או על הפועל רעננה? עדיין מוקדם להסתכן בניתוח ולספר שגילינו את מאמן העונה. צריך לזכור גם שבסופו של דבר, הניצחון הזה הגיע על עולה חדשה ודלה באמצעים, שנשברה לחלוטין וסיפקה שלושה שערים בתוך שבע דקות. אבל כאן, דווקא בנתון הזה, טמון המפתח להמשך הדרך של סילבס ורעננה. כי בניגוד להפועל פתח תקוה, רעננה כבר לא מחזיקה בסטטוס של "עולה חדשה".
בשנה שעברה, תחת מנחם קורצקי המצוין, נשארה רעננה לראשונה בתולדותיה בליגת העל. מחסום השנה הראשונה הוא בעיה של קבוצות נטולות מסורת, שבדרך כלל גם ממלאות את הסגל בשחקנים צעירים וחסרי ניסיון. אחרי שעדי נמני, שניר שוקר ויוגב לרמן עברו בהצלחה את המבחן, המשימה של סילבס היא למצוא כיצד לנתב את ההמשכיות הזו להישגים, להפוך את רעננה לקבוצה חצופה עוד יותר ולמצב אותה במקום גבוה בין הקבוצות דלות התקציב. להפועל עכו, בני סכנין ורמת השרון (שרק הכאוס הניהולי שלה גרם לירידתה) זה עבד בשנים האחרונות לא רע.
איש השבת: גילי ורמוט
החידה הכי גדולה בליגה היא הפועל תל אביב. רואי השחורות דיברו על תחתית, האופטימיים מזהים צ'אנס לכרטיס לאירופה. האמת נמצאת, כנראה, באמצע. אם לדייק, אמצע של 4-8, כשהמשחק נגד מכבי נתניה רק מעצים את התחושה הזו. ב-25 הדקות הראשונות האדומים נראו מוכנים וההתלהבות שלהם שאבה את הכדור לרשת. אחר כך? ובכן, לא ראינו יותר מדי מאף אדום, חוץ מאחד: גילי ורמוט.
אחרי קיץ לא קל, ורמוט הודיע שהוא נשאר בהפועל תל אביב. גם אם לא עשה זאת בלב שלם, סביר להניח שלא מעט גורמים הכריעו. אולי היה זה חוסר ביקוש אמתי מצד מכבי חיפה ומכבי תל אביב, ייתכן שלא רצה להיכנס לתוך המערבולת הרגשית שתלווה אותו בכל משחק חוץ בבלומפילד כשהוא לובש ירוק או צהוב. דבר אחד אפשר להגיד בביטחון כמעט מלא: לא הכסף גרם לוורמוט לעכב את ההחלטה, אלא מדד השעמום. ורמוט ידע כמו כולם שהפועל תל אביב היא לא קבוצה לאליפות. הוא גם הבין שזו לא באמת קבוצת תחתית, והיה אמור לבחור במוצר שעל פניו נראה כמו שיא הבינוניות. לא כיף לאף שחקן, בוודאי בקליבר הזה, לדעת שהסגל שאתו הוא משחק יוביל אותו לארץ שום מקום.
המשחק נגד מכבי נתניה הוכיח שוורמוט לא מוכן להוביל את הפועל תל אביב לשיממון. כמו גיבור בטרגדיה יוונית, הוא אולי יגיע לשם לבסוף, לא לפני שיעשה הכול כדי להימנע מהגורל הזה. בלי שכטר, תמוז, זהבי ודמארי, הוא הענק היחיד שנשאר מהקבוצה התחרותית שנבנתה במתחם חודורוב בשנים האחרונות. הוא מבין את זה, ולכן החליט שגם אם נגזר עליו לטבול בבוץ הבינוניות, שמו לא ייחרת עליו. כמה אירוני שאת השער היחיד במשחק, מבישול של ורמוט, לא הבקיע שחקן של הפועל תל אביב.
האדומים תלויים כרגע לחלוטין במאסטר שלהם. עכשיו הם צריכים רק לקוות שלא ייפצע, או גרוע מכך שלא יתחיל להשתעמם.
בין השורות
מאמן הפועל באר שבע אלישע לוי: "הייתי מרוצה מהסדר, האגרסיביות, המוכנות והמנטליות שהפגנו".
רוצה לומר: על כדורגל אני מעדיף לא לדבר.
מאמן הפועל חיפה ראובן עטר: "עברנו שבוע לא קל".
רוצה לומר: וזה חריג בהפועל חיפה, כאן בדרך כלל כל יום הוא חופשה במלדיביים.
מאמן מ.ס. אשדוד ניר קלינגר: "החלטות השופטים היו מאוד קשות עבורנו".
רוצה לומר: גם העונה, לא חיכיתי יותר מדי עם העניין הזה.
שלוש תובנות קצרות
1. ניר לוין הבין שכדי להפוך מפרשן טוב למצוין צריך לשלב חוש הומור, ורץ על כמה אנקדוטות נחמדות שהעלו חיוכים. עודד מכנס, לעומתו, נכשל במבחן האובייקטיביות במשחק בין הפועל תל אביב למכבי נתניה והיה מוטה לחלוטין לצד האורח. את רמי וייץ יותר כיף ונכון לשמוע משדר כדורגל אמתי ולא מקריין סדרת פרסומות מעצבנות במיוחד.
2. בדקה ה-40 בבאר שבע הוחזר כדור לאוסטין אג'ידה מרגלי שחקן קבוצתו. אוראל גרינפלד הורה להמשיך, כפי שעושים מרבית השופטים בעולם. מאז שנכנס החוק לפני 21 שנה, מעטים היו המקרים שבהם אכן פסקו שופטים על ענישה: בעיטה בלתי ישירה בתוך הרחבה. הספק ניתן כמעט תמיד להגנה. הפיתרון: להוציא את שיקול הדעת מידי השופט. שוער נגע ביד לאחר שכדור הוחזר משחקנו שלו? כדור חופשי לזכות ההתקפה בתוך הרחבה. רק תחשבו מה זה יעשה למשחק.
3. אגב אג'ידה, הקיץ האחרון לא היה קל עבור הניגרי של הפועל באר שבע. זה החל בכוונות החקירה נגדו בשל השער המוזר שספג מול סקוטלנד ונמשך בהדחה ממוקדמות הליגה האירופית שנגרמה באשמתו, בגלל פנדל מוזר. אלמלא אג'ידה, בשבת הייתה הפועל באר שבע יורדת מנוצחת מהמפגש עם בית"ר ירושלים, והשוער הוכיח שלמרות כל הרכש הנוצץ, הוא עדיין הנכס הכי חשוב של הקבוצה.
